יחזיאל הלוי
יַחֲזִיאֵל בֶּן זְכַרְיָהוּ בֶּן בְּנָיָה בֶּן יְעִיאֵל בֶּן מַתַּנְיָה הַלֵּוִי מִן בְּנֵי אָסָף היה לוי מצאצאי אסף בן ברכיהו, מן המשוררים בבית המקדש הראשון, שהתנבא בשעת מלחמתו של יהושפט בבני עמון. נבואתו מופיעה בספר דברי הימים ב', פרק כ'.
נבואתו
כמתואר בספר דברי הימים, נקבצו עמון, מואב ובני אדום למלחמה על ממלכת יהודה ועל מלכה יהושפט וחנו בעין גדי. יהושפט גזר תענית והתפלל בבית המקדש לישועת ה'. לאחר תפילת יהושפט, נחה "רוח ה'" (רוח נבואה) על יחזיאל שהיה במקדש כחלק מן הקהל שהתכנס לתענית ותפילה, והוא ניבא את ניצחונם של בני יהודה. בנוסף, נתנה הנבואה ליהושפט הדרכות מעשיות כיצד ינצח, דבר שאינו כל כך שכיח בנבואות בתנ"ך:
הַקְשִׁיבוּ כָל יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וְהַמֶּלֶךְ יְהוֹשָׁפָט: כֹּה אָמַר ה' לָכֶם, אַתֶּם אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחַתּוּ מִפְּנֵי הֶהָמוֹן הָרָב הַזֶּה, כִּי לֹא לָכֶם הַמִּלְחָמָה כִּי לֵאלֹהִים. מָחָר רְדוּ עֲלֵיהֶם, הִנָּם עֹלִים בְּמַעֲלֵה הַצִּיץ, וּמְצָאתֶם אֹתָם בְּסוֹף הַנַּחַל פְּנֵי מִדְבַּר יְרוּאֵל. לֹא לָכֶם לְהִלָּחֵם בָּזֹאת, הִתְיַצְּבוּ עִמְדוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה' עִמָּכֶם יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם, אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחַתּוּ; מָחָר צְאוּ לִפְנֵיהֶם וַה' עִמָּכֶם.
בהמשך הפרק מתואר כיצד נתקיימה הנבואה, כאשר ה' נתן את אויבי יהודה בידם כמעט ללא מאמץ מצידם, כפי שהבטיח יחזיאל: ”לֹא לָכֶם לְהִלָּחֵם בָּזֹאת”; בני עמון ומואב ואדום קמו פתאום איש על רעהו והכו והשמידו זה את זה, כנראה מתוך חשש לבגידה, וליהושפט וכל עמו לא נותר אלא לבזוז את השלל ולהודות לה' על ישועתו הניסית.
בפרשנות
אסף, אחד מאבות אבותיו של יחזיאל, הוא מחברם של חלק ממזמורי תהלים. אחד ממזמורים אלה, מזמור פג, עוסק במלחמה של עם ישראל עם אויביו הבאים להכחידו, ובהם אדום, עמון ומואב, ותפילה לה' שישמיד אויבים אלו ויושיע את ישראל. המלבי"ם בפירושו שם מסביר שהמזמור מתייחס למלחמת יהושפט בבני אדום ועמון ומואב, ואסף כתב את המזמור כנבואה על צאצאו יחזיאל שיתנבא על ישועת ה' במלחמה זו.
בספר עובדיה, פרק א', נאמר:
כֹּה אָמַר ה' אלוקים לֶאֱדוֹם: שְׁמוּעָה שָׁמַעְנוּ מֵאֵת ה' וְצִיר בַּגּוֹיִם שֻׁלָּח, קוּמוּ וְנָקוּמָה עָלֶיהָ לַמִּלְחָמָה. הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם, בָּזוּי אַתָּה מְאֹד. זְדוֹן לִבְּךָ הִשִּׁיאֶךָ, שֹׁכְנִי בְחַגְוֵי סֶּלַע, מְרוֹם שִׁבְתּוֹ, אֹמֵר בְּלִבּוֹ מִי יוֹרִדֵנִי אָרֶץ; אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר, וְאִם בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ, מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם ה'.
רב סעדיה גאון הביא בספר האמונות והדעות[1], שהנוצרים טענו שנבואת עובדיה זו מתייחסת לישו, שהוא ”צִיר בַּגּוֹיִם שֻׁלָּח”. והשיב רס"ג על דבריהם:
"והודעתים שהוא יחזיאל, ושהמאורע הזה היה לאדום בימי יהושפט, לפי שעובדיה היה בזמנו [של יהושפט], וכאשר פשטו עליו בני עמון ומואב והרי שעיר, כפי שהוא מפורש בדברי הימים, צם יהושפט והתפלל והתחנן לה' כמפורש שם, ושלח אליו את יחזיאל בעניין אותם הגוים כאמרו: 'וְיַחֲזִיאֵל בֶּן זְכַרְיָהוּ בֶּן בְּנָיָה בֶּן יְעִיאֵל בֶּן מַתַּנְיָה הַלֵּוִי מִן בְּנֵי אָסָף הָיְתָה עָלָיו רוּחַ ה' בְּתוֹךְ הַקָּהָל', ואמר להם: התיצבו אתם בצד וה' יצילכם מאדום! והוא אמרו: 'לֹא לָכֶם לְהִלָּחֵם בָּזֹאת, הִתְיַצְּבוּ עִמְדוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה' עִמָּכֶם'. והנה עניין 'קוּמוּ' בדברי עובדיה, הוא עניין 'הִתְיַצְּבוּ עִמְדוּ' בדברי יחזיאל; וכאשר שמעו ממנו 'הִתְיַצְּבוּ' נועצו בדבר, והבינו כי הכוונה [ש]יתיצבו להלל ולשבח, כאמרו: 'וַיִּוָּעַץ אֶל הָעָם וַיַּעֲמֵד מְשֹׁרֲרִים לַה' ', והסכימו בכך לרצון הבורא, שהרי הצילם מן האויב כאשר החלו להלל, כאמרו: 'וּבְעֵת הֵחֵלּוּ בְרִנָּה וּתְהִלָּה נָתַן ה' מְאָרְבִים עַל בְּנֵי עַמּוֹן מוֹאָב וְהַר שֵׂעִיר הַבָּאִים לִיהוּדָה, וַיִּנָּגֵפוּ'. והכל כבר עבר".
הערות שוליים
- ^ מאמר שלישי, פרק ז'.
