נבוזראדן

נבוזראדן (בבבלית נבו-זר-אידין, Nabu-zer-idin - האל נבו נתן צאצא) היה איש צבא בבלי בכיר, אשר השתתף בכיבוש וחורבן יהודה ב-586 לפנה"ס.

נבוזראדן במקרא

בספרי מלכים וירמיהו מתואר נבוזראדן כ"רב טבחים" בצבאו של נבוכדנצר השני, מלך בבל. בתיאור חורבן יהודה בשנת 586 לפנה"ס מוצג נבוזראדן כמפקד בפועל של הצבא הבבלי שהחריב את ירושלים, כמוציא לפועל של ההגליות וכמי שמינה את גדליהו בן אחיקם כאחראי על התושבים שנותרו בה. הוא גם הבכיר הבבלי ששחרר את הנביא ירמיהו מאזיקיו לקראת הגליית התושבים, ואפשר לו להשאר חופשי ביהודה, אם ירצה בכך.

בתיעוד הבבלי

בתעודה בבלית, שהתגלתה בתחילת המאה ה-20, הוזכר נבוזראדן כראשון מבין בכירי הממלכה ונראה שהיה מקורב במיוחד למלך נבוכדנצר. קיימות שתי אפשרויות לתרגום תוארו כ"רב טבחים":

• על פי עודד ליפשיץ מאוניברסיטת ת"א, יש לתרגם את תוארו ל"שר האופים" - Rab Nahatimmu. אין המדובר בהכרח באדם האחראי על האופים, אלא בתואר ממלכתי בכיר שמקורו בתפקיד זה בעבר.
• גם התואר Rab Tabihi מוכר מתעודות בבליות ומשמעותו היא "מפקד משמר המלך", כלומר, יחידת העלית של הצבא הבבלי. תפקיד זה נראה כמתאים יותר למעמדו ופעילותו של נבוזראדן.

נבוזראדן בתלמוד

חז"ל פרשו את שמו של נבוזראדן כ"אריוך" מפני שהיה נוהם כאריה. במסגרת זו, הוא מתואר כאיש הצבא ששלח נבוכדנצר ליהודה בשל פחדו מהקרב.

בפרשנות חז"ל במדרש קהלת רבה על הפסוק "ומקום הצדק שמה הרשע", העוסק במעשה הריגתו של זכריה נאמר:

רבי יונתן בעא קמיה (שאל לפני) רבי אחא: באיזה מקום הרגו את זכריה? בעזרת ישראל או בעזרת נשים? אמר לו: לא בעזרת נשים, ולא בעזרת ישראל, אלא בעזרת כהנים. ולא נהגו בדמו לא כדם צבי ולא כדם איל: בדם איל וצבי כתיב בהם בתורה (ויקרא יז) "ושפך את דמו וכסהו בעפר", אבל זכריה הצדיק לא נהגו בדמו לא כדם איל וצבי אלא שפכוהו על האבנים, דכתיב (יחזקאל כד): "כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו". כל כך למה? להעלות חימה ולנקום נקם. ועל כך כתיב (קהלת יב, א): וזכור את בוראיך בימי בחורותיך.

המדרש מקשר בין רצח הנביא זכריה, לבין נבוזראדן והחורבן כ-250 שנה לאחר הריגתו של זכריה (החלקים שבארמית תורגמו לעברית):

את מוֹצא, בשעה שעלה נבוזראדן להחריב את ירושלים רמז הקב"ה לאותו הדם שיהיה תוסס ועולה. רנ"ב שנה, מן יואש עד צדקיה מה עשו? גרפו עליו כל עפר, ועשו כל ערימה, ולא נח, והיה הדם תוסס ומרתיח (מעלה קצף). אמר הקב"ה לדם: זה הזמן שתפרע את שטר-הצוואה שלך. כיון שעלה נבוזראדן וראה את הדם, אמר להם: מה טיבוֹ של דם הזה, שתוסס כך? אמרו לו: דם פרים ואילים וכבשים שהיו שוחטין ומקריבין. הביא פרים וכבשים ואילים ושחט עליו, ולא שתק ולא נח ולא עמד. מיד הביאן, תלאן בגרדון, אמר להם: אמרו לי מה טיבו של דם זה, ואם לא - אסרק את בשרכם במסרקות של ברזל! אמרו לו: הואיל והקב"ה רוצה לתבוע דמו מידנו - נגלה לך, אמרו לו: כהן ונביא ושופט היה מתנבא עלינו את כל הדברים האלה שאתה עושה עמנו, ולא היינו מאמינים בו, ועמדנו עליו והרגנוהו על שהיה מוכיחנו.

מיד הביא שמונים אלף פרחי כהונה ושחט עליו (על הדם של זכריה), ולא נח, והיה הדם בוקע ועולֶה, עד שהגיע לקברו של זכריה. ועוד הביא סנהדרי גדולה וסנהדרי קטנה ושחט עליו, ולא נח. באותה שעה בא אותו רשע וזעק על הדם, ואמר לו: במה טוב אתה, ומה הדם שלך עדיף מדמם של אלו? רוצה אתה שאאבד כל אומתך בגללך? באותה שעה נתמלא הקב"ה רחמים ואמר: ומה אם זה, רשע בן רשע ואכזרי, ועלה להחריב את ביתי - נתמלא עליהם רחמים, אנכי שכתוב בי (שמות ל"ד) ה' ה' אל רחום וחנון, וכתיב בי (תהלים קמ"ה) טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו - על אחת כמה וכמה! באותה שעה רמז הקב"ה לאותו דם ונבלע במקומו.

בתלמוד במסכת סנהדרין, מסופר שנבוזראדן הזדעזע והתגייר בעקבות המעשה הזה.

ראו גם

• חורבן בית המקדש
• גלות בבל
• נבוכדנצר השני
• סמגר נבו
• נבושזבן

קישורים חיצוניים

• נבוזראדן, באתר דעת
• נבוזראדן, באתר Jewish Virtual Library
• תומר פרסיקו, נבוזראדן מזכיר לאלוקים שהוא רחום וחנון, באתר הארץ, 19/03/08

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23344959נבוזראדן