חגי
| תקופת התרחשות | שיבת ציון |
|---|---|
| מספר פרקים | 2 |
| מספר פסוקים | 38 |
| סדרת ספרים | נביאים (תרי עשר) |
| הספר הקודם | צפניה |
| הספר הבא | זכריה |
חַגַּי הוא נביא תנ"כי מימי שיבת ציון. ספרו בן שני הפרקים הוא העשירי בתרי עשר, וממוקם בין ספר צפניה לבין ספר זכריה. עיקרו עידוד שבי הגולה לבנות את בית המקדש השני.
רקע
שמונה עשרה שנים לאחר הכרזת כורש, מצא עם ישראל את עצמו במצב קשה: בית המקדש היה חרב, העמים השכנים התנכלו בדרכים שונות והביאו לעצירת בניין המקדש והמצב הכלכלי היה בכי רע. התלהבותו של העם בראשית ימי שיבת ציון, הניכרת היטב בתחילת ספר עזרא, פגה ופינתה את מקומה לדאגות: ”זְרַעְתֶּם הַרְבֵּה וְהָבֵא מְעָט, אָכוֹל וְאֵין לְשָׂבְעָה, שָׁתוֹ וְאֵין לְשָׁכְרָה, לָבוֹשׁ וְאֵין לְחֹם לוֹ - וְהַמִּשְׂתַּכֵּר מִשְׂתַּכֵּר אֶל צְרוֹר נָקוּב” (חגי, א', ו'). חגי נשלח לחדש את ההתלהבות, ולשכנע את העם וראשיו (זרובבל בן שאלתיאל פחת יהודה ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול) שבניין בית המקדש אפשרי; ויתרה מזאת, כי פתרון כל בעיותיהם תלוי בבניינו.
בנוסף, ניסה חגי לשכנע את העם שאין צורך בבית מקדש מפואר; כעת מוטלת הבנייה על העם, על אף שהוא חסר משאבים, ואל להם לצפות לבית מקדש מפואר כמקדש שלמה. הכסף שייך לאלקים, אשר רוצה את ליבם ומחשבותם- ולא את כספם, ועל כן מובטח כי ”גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן” (חגי, ב', ט').
חגי הצליח במשימתו, ובית המקדש נבנה בעקבות דבריו, ונחנך בשנת שש לדריווש.
חגי האיש
| עיסוק | נביא |
|---|---|
לא ידועים פרטים רבים על חגי כאדם פרטי, כיוון שהוא נזכר רק בספרו ובספר עזרא (פרק ה', פסוק א', פרק ו', פסוק י"ד). מהעובדה שהעם וראשיו נשמעו לו ומילאו אחר דבריו אפשר להסיק שהיה אדם בעל מעמד ציבורי גבוה. ניתן לשער, אם כי לא בוודאות, מתוך דבריו: "מִי בָכֶם הַנִּשְׁאָר, אֲשֶׁר רָאָה אֶת-הַבַּיִת הַזֶּה בִּכְבוֹדוֹ הָרִאשׁוֹן; וּמָה אַתֶּם רֹאִים אֹתוֹ עַתָּה - הֲלוֹא כָמֹהוּ כְּאַיִן בְּעֵינֵיכֶם" (חגי, ב', ג') שראה את הבית הראשון, ולפיכך גילו באותה עת היה גבוה למדי (למעלה מ-67 שנים).
ככל הנראה שהה חגי בירושלים או בסביבותיה בזמן מאורעות הספר.
חגי על פי מסורת חז"ל
חגי, כאחד מאחרוני הנביאים[1], זכה להיות, על פי מסורת חז"ל, חלק חשוב משלשלת החכמים המעבירים את התורה מדור לדור:
"...ועזרא ובית דינו קבלו מברוך בן נריה ובית דינו, בית דינו של עזרא הן הנקראין אנשי הכנסת הגדולה והם: חגי זכריה ומלאכי ... והרבה חכמים" (רמב"ם, הקדמה למשנה תורה). לפי סדר תנאים ואמוראים, חגי קיבל מחולדה הנביאה ומסר לזכריה הנביא, שמסר לעזרא הסופר, שמסר לאנשי כנסת הגדולה[2].
בין השאר, מסופר בתלמוד על כך שתיקן חגי מספר תקנות הלכתיות (כל ההפניות בהמשך הן לתלמוד הבבלי):
- "העיד רבי סימאי משום חגי זכריה ומלאכי על שני אדרים שאם רצו לעשותן שניהן מלאין עושין שניהן חסרין עושין אחד מלא ואחד חסר עושין" (מסכת ראש השנה יט ע"ב).
- "...מעיד אני עלי שמים וארץ שעל מדוכה זו ישב חגי הנביא ואמר שלשה דברים: ' צרת הבת אסורה, עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית ומקבלים גרים מן הקרדויין ומן התרמודים'" (מסכת יבמות טז ע"א).
- "אמר רבי אליעזר: זקנים הראשונים, מקצתן היו אומרים: 'חצי קב עצמות וחצי לוג דם לכל רובע עצמות ורביעית דם לא לכל' ומקצתן היו אומרים: 'אף רובע עצמות ורביעית דם'... אמר רבי יעקב בר אידי: 'מפי שמועה אמרו - מפי חגי זכריה ומלאכי'" (מסכת נזיר נג ע"א).
- "האומר לשלוחו: 'צא והרוג את הנפש' - הוא חייב ושולחיו פטור. שמאי הזקן אומר משום חגי הנביא: 'שולחיו חייב'" (מסכת קידושין מג ע"א).
- "תניא אמר רבי: 'אלמלא דבריהן דברי תורה ודברי בריבי קבלה אנן דברי בריבי שומעין וכל שכן שדבריהם דברי קבלה ודברי בריבי דברי תורה'. והאמר מר אין הכרעה שלישית מכרעת? אמר ר' יוחנן: 'מפי שמועה אמרה מפי חגי זכריה ומלאכי'" (מסכת חולין קלז).
- "אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: 'שלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה: אחד שהעיד להם על המזבח, ואחד שהעיד להם על מקום המזבח, ואחד שהעיד להם שמקריבין אף על פי שאין בית'. במתניתא תנא: רבי אליעזר בן יעקב אומר: 'שלשה נביאים עלו עמהן מן הגולה: אחד שהעיד להם על המזבח ועל מקום המזבח, ואחד שהעיד להם שמקריבין אף על פי שאין בית, ואחד שהעיד להם על התורה שתכתב אשורית" (מסכת זבחים סב ע"א).
- "וכן היה רבי אלעזר ברבי צדוק אומר שני כתפין היו בבית אבא אחד טמא ואחד טהור, אמרתי לפי אבא מפני מה זה טמא וזה טהור, אמר לי זה שהוא חקוק טמא וזה שאין חקוק טהור ועליו ישב חגיהנביא" (תוספתא כלים בבא בתרא פרק ב).
בנוסף, מיוחס לחגי תרגום של הנביאים לארמית:
- "תרגום של נביאים יונתן בן עוזיאל אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי" (מסכת מגילה ג ע"א).
על פי תרגום השבעים כתבו חגי וזכריה כמה מאחרוני מזמורי התהילים (קמ"ו-קמ"ח).
לאחר מותם של חגי זכריה ומלאכי נפסקה הנבואה:
- "תנו רבנן: משמתו חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל ואף על פי כן היו משתמשים בבת קול..." (מסכת סוטה מ"ח ע"ב, ומובא בנוסח דומה גם במסכת יומא ט ע"ב).
חגי כמעט שאינו מופיע לבדו; במרבית הציטוטים מופיעים חגי זכריה ומלאכי יחדיו, כאחרוני הנביאים ובעלי הסמכות הנבואית הבכירה.
כתב המאירי[3]שעיקר התרי עשר הוא נבואותיהם של חגי זכריה ומלאכי.
השם חגי
השם חגי (בגרסאות שונות במקצת) חוזר לאורך התנ"ך מספר פעמים: אחד מבניו של גד נשא את השם חַגִּי (בראשית, מ"ו, ט"ז, במדבר, כ"ו, ט"ו). אחת מנשיו של דוד המלך ואמו של אדוניה נקראה חַגִּית.
השם חַגִּיָּה הוא שמו של אחד מצאצאי מררי בן לוי. השם נפוץ במכתבי יב ונמצא גם בחותמות עבריות וטביעות על גבי כדים שנמצאו בחפירות בארץ. במשנה לא מופיע השם חגי, אולם בתלמוד הבבלי והתלמוד ירושלמי מצוי שם זה.
היישוב בית חגי נקרא גם על שם הנביא.
משמעות השם: השם מרמז על חג שאירע בשעת לידתו של נושא השם, או על השמחה הרבה שחשו הוריו על לידתו.
ספר חגי
ערך מורחב – ספר חגי
הרעיון העיקרי בספר הוא חידוש ימי בית ראשון על ידי בניית בית המקדש השני וחזרת המלוכה ביהודה, ומרבית הפסוקים עוסקים בתיאור מאמצי השכנוע והעידוד של חגי לבניית בית המקדש. עם זאת, ישנה פסקה בספר (ב', י'-י"ד), בה מנהל חגי שיחה עם הכהנים, שמטרתה אינה ברורה. על פי פרשני ימי הביניים, המסתמכים על הגמרא (מסכת פסחים יז ע"ב), מדובר בתוכחה או בבדיקה האם יודעים הכהנים את דיני טומאה וטהרה, ובכך מוכנים לעבודה בבית המקדש. בגמרא חלוקים האמוראים האם ידעו הכהנים להשיב היטב או לא. לפי פרשנות חדשה יותר, נאם חגי נגד שיתופם של עמי הסביבה בבניין בית המקדש.
בתחילת הספר מתאר חגי את המצב הכלכלי הגרוע, ומתאר את הדרך הפשוטה והישירה לשפר אותו- בניין המקדש: "פָּנֹה אֶל הַרְבֵּה וְהִנֵּה לִמְעָט, וַהֲבֵאתֶם הַבַּיִת וְנָפַחְתִּי בוֹ; יַעַן מֶה, נְאֻם ה' צְבָאוֹת?! יַעַן בֵּיתִי אֲשֶׁר הוּא חָרֵב, וְאַתֶּם רָצִים אִישׁ לְבֵיתוֹ! עַל כֵּן עֲלֵיכֶם כָּלְאוּ שָׁמַיִם מִטָּל, וְהָאָרֶץ כָּלְאָה יְבוּלָהּ" (א', א'-ט').
הספר מספר לנו גם על תוצאות נבואותיו של חגי: "וַיִּשְׁמַע זְרֻבָּבֶל בֶּן שַׁלְתִּיאֵל וִיהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְכֹל שְׁאֵרִית הָעָם בְּקוֹל ה', וְעַל דִּבְרֵי חַגַּי הַנָּבִיא, כַּאֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה' אֱלֹקֵיהֶם... וַיִּירְאוּ הָעָם מִפְּנֵי ה'... וַיָּבֹאוּ וַיַּעֲשׂוּ מְלָאכָה בְּבֵית ה'" (א', י"ב-י"ד). גם בספר עזרא (פרק ה פסוק א) מוזכר חגי כאחד מן הנביאים שזירזו את העם לבנות את בית המקדש, ודבריו נפלו על אוזניים קשובות.
לאחר מכן משיב הנביא לטענות העם, הנשמעות בספר עזרא: "וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת הַזְּקֵנִים, אֲשֶׁר רָאוּ אֶת הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן בְּיָסְדוֹ, זֶה הַבַּיִת בְּעֵינֵיהֶם, בֹּכִים בְּקוֹל גָּדוֹל" (עזרא, ג', י"ב). לפיו, המגמה המרכזית בבניין בית המקדש אינה ליצור בניין מפואר, אלא מקום בו הושקע - באופן יחסי - מכספם ומאמציהם של ישראל. העם יעשה את שביכולתו, ומן השמיים יסייעו: "גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן, אָמַר ה'" (ב', ט'). נבואה זו נתגשמה לאחר מכן, כפי שמעידה הגמרא: "מי שלא ראה בית המקדש בבנינו לא ראה בנין מפואר מעולם. מאי היא? אמר אביי...: זה בנין הורדוס" (מסכת סוכה נא ע"ב).
נקודת המפנה בספר מתרחשת ביום כ"ד בכסלו. ביום זה החלו העם בפועל להקים את המקדש והניחו את יסודותיו. חגי אומר שהחל מיום זה - יום יסוד היכל ה', יחל שינוי משמעותי במצב החקלאי והכלכלי בארץ, וזאת בזכות הקמת המקדש.
בסופו של הספר מבטיח חגי: "וְהָפַכְתִּי כִּסֵּא מַמְלָכוֹת, וְהִשְׁמַדְתִּי חֹזֶק מַמְלְכוֹת הַגּוֹיִם; וְהָפַכְתִּי מֶרְכָּבָה וְרֹכְבֶיהָ, וְיָרְדוּ סוּסִים וְרֹכְבֵיהֶם, אִישׁ בְּחֶרֶב אָחִיו". כנראה מתייחס חגי למאורעות פוליטיים צבאיים וניסיונות מרד נגד דריווש הראשון שאירעו בתקופתו. הוא מרגיע את זרובבל: "בַּיּוֹם הַהוּא... אֶקָּחֲךָ זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל עַבְדִּי... וְשַׂמְתִּיךָ כַּחוֹתָם כִּי בְךָ בָחַרְתִּי" (ב', כ"ב-כ"ג), ורומז בכך לחידוש ימי המלוכה (על פי חלק מן הדעות, היה זרובבל בן שאלתיאל נצר לבית דוד).
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט: חגי |
- ספר חגי, באתר מקראות גדולות הכתר
- ספר חגי, באתר "תורת אמת"
- ספר חגי, באתר ויקיטקסט
- ספר חגי, באתר מכון ממרא
- ספר חגי באתר שיתופתא
- מאמרים על חגי, יהושע רוזנברג, אתר דעת.
- מבצע ההסברה לבניין המקדש, אראל סגל, אתר ארגון נוער חובב תנ"ך (נח"ת).
- סיכום ספר חגי, מאירה נורדן.
- H. G. Mitchell, J. M. P. Smith, & J. A. Bewer, Haggai, Zechariah, Malachi and Jonah (International Critical Commentary), Edinburgh: T. & T. Clark, 1912. Online copy at the Internet Archive
הערות שוליים
- ^ כלשון הגמ' יומא ט: משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל.
- ^ סדר תנאים ואמוראים
- ^ ב"ב יד:
34910142חגי