כרם נבות
כרם נבות הוא אירוע מקראי המסופר בספר מלכים א', פרק כ"א. אחאב מלך ישראל חשק בכרמו של נבות היזרעאלי, ששכן בסמוך לארמון המלך ביזרעאל, והציע לנבות למכור לו אותו. נבות סירב להצעה. כששמעה על כך איזבל, אשתו של אחאב, החליטה לעשות מעשה. היא ארגנה משפט ראווה שבסופו נבות הוצא להורג והתאפשר לאחאב לרשת את הכרם. לאחר המעשה התגלה אליהו הנביא לאחאב, הטיל עליו את האחריות לפשע ובישר לו על עונשו: מותו והכרתת שושלתו. אחאב הפגין חרטה ובעקבותיה נדחתה השמדת שושלתו לימי בנו, אך עונשו הפרטי נותר בעינו, וכעבור שלוש שנים הוא נהרג בקרב נגד ארם על רמות גלעד.
אזכור קצר נוסף של נבות היזרעאלי מופיע בפרשת מרד יהוא, בתיאור הריגתו של יהורם בן אחאב מלך ישראל. אזכור זה מתייחס ישירות למתואר בסיפור כרם נבות, ומהווה את מימושה של נבואת אליהו בימי בנו של אחאב.
הסיפור
כרמו של נבות היזרעאלי שכן בסמוך לארמונו של אחאב מלך ישראל ביזרעאל. אחאב ביקש לספח את השטח לארמונו ולהופכו לגינה. הוא פנה לנבות בהצעה לקנות את הכרם בתמורה לכרם אחר מאיכות טובה יותר, או בתמורה לתשלום. נבות סירב להצעה במילים: ”חָלִילָה לִּי מֵ-ה' מִתִּתִּי אֶת נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ”. אחאב שב לביתו מדוכדך, שכב במיטתו וסירב לאכול. אשתו איזבל הבחינה במצוקתו ושאלה לשלומו. כשסיפר לה אחאב את המעשה, עודדה איזבל את רוחו והבטיחה לו: ”אֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי”.
איזבל שלחה איגרות, חתומות בחותמו של אחאב, אל נכבדי יזרעאל ובהן הורתה להם להכריז על צום ולכנס את תושבי העיר לאספה מיוחדת. באספה יתנהל משפט מבוים: שני עדי שקר יעידו נגד נבות, שקילל את אלוקים ואת המלך, ונבות ייענש בהתאם בסקילה. המשפט התנהל כמתוכנן, ונבות הוצא להורג. איזבל הודיעה על כך לאחאב: ”קוּם רֵשׁ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר מֵאֵן לָתֶת לְךָ בְכֶסֶף, כִּי אֵין נָבוֹת חַי כִּי מֵת”, ואחאב עשה כמצוותה וירד לרשת את הכרם.
בתגובה למאורעות התגלה ה' לאליהו הנביא ושלח אותו אל אחאב. במעמד זה קרא אליהו אל אחאב את קריאתו המפורסמת: ”הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ?!”. אליהו הטיל על אחאב את האחריות לפשע וניבא את מותו: ”בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת דַּם נָבוֹת יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ גַּם אָתָּה”, ואת הכרתת שושלתו. על איזבל התנבא אליהו, שגופתה תיאכל על ידי כלבים. למשמע הנבואה הפגין אחאב חרטה כנה, ובעקבות זאת נדחתה השמדת שושלתו לימי בנו, אך עונשו הפרטי נותר בעינו וכעבור שלוש שנים נהרג אחאב בקרב נגד הארמים על רמות גלעד, והכלבים לקקו את דמו ממרכבתו, כנבואת אליהו.
עונשה של איזבל בוצע על ידי יהוא, שנמשח למלך תחת יורם בן אחאב על ידי אלישע הנביא, תלמידו של אליהו. במהלך המרד הרג יהוא את יורם מלך ישראל ואת אחזיה מלך יהודה, והשמיד את כל בית אחאב. כשהגיע לבירה שומרון הרג יהוא את איזבל על ידי שהורה למשרתיה להשליכה מחלון ארמונה, והכלבים עטו על בשרה כפי שניבא אליהו לאחאב.
הריגת יהורם בחלקת נבות
כא וַיֹּאמֶר יְהוֹרָם אֱסֹר, וַיֶּאְסֹר רִכְבּוֹ; וַיֵּצֵא יְהוֹרָם מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל וַאֲחַזְיָהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה אִישׁ בְּרִכְבּוֹ, וַיֵּצְאוּ לִקְרַאת יֵהוּא, וַיִּמְצָאֻהוּ, בְּחֶלְקַת נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי. כב וַיְהִי, כִּרְאוֹת יְהוֹרָם אֶת-יֵהוּא, וַיֹּאמֶר, הֲשָׁלוֹם יֵהוּא; וַיֹּאמֶר, מָה הַשָּׁלוֹם--עַד-זְנוּנֵי אִיזֶבֶל אִמְּךָ וּכְשָׁפֶיהָ, הָרַבִּים. כג וַיַּהֲפֹךְ יְהוֹרָם יָדָיו, וַיָּנֹס; וַיֹּאמֶר אֶל-אֲחַזְיָהוּ, מִרְמָה אֲחַזְיָה. כד וְיֵהוּא מִלֵּא יָדוֹ בַקֶּשֶׁת, וַיַּךְ אֶת-יְהוֹרָם בֵּין זְרֹעָיו, וַיֵּצֵא הַחֵצִי, מִלִּבּוֹ; וַיִּכְרַע, בְּרִכְבּוֹ. כה וַיֹּאמֶר, אֶל-בִּדְקַר שָׁלִשֹׁה, שָׂא הַשְׁלִכֵהוּ, בְּחֶלְקַת שְׂדֵה נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי: כִּי-זְכֹר אֲנִי וָאַתָּה, אֵת רֹכְבִים צְמָדִים אַחֲרֵי אַחְאָב אָבִיו, וַ-ה' נָשָׂא עָלָיו, אֶת-הַמַּשָּׂא הַזֶּה. כו אִם-לֹא אֶת-דְּמֵי נָבוֹת וְאֶת-דְּמֵי בָנָיו רָאִיתִי אֶמֶשׁ, נְאֻם-ה', וְשִׁלַּמְתִּי לְךָ בַּחֶלְקָה הַזֹּאת, נְאֻם-ה'; וְעַתָּה, שָׂא הַשְׁלִכֵהוּ בַּחֶלְקָה--כִּדְבַר ה'. (ספר מלכים ב', פרק ט', פסוקים כ"א-כ"ו)
אזכור כרם נבות מופיע שוב בתיאור הריגתו של יורם בן אחאב בזמן מרד יהוא. לאחר שנפצע בקרב עם הארמים, שכב יורם בארמונו שביזרעאל על מנת להתאושש מפצעיו ועמו שהה אחזיהו מלך יהודה. באותה שעה הניף יהוא את נס המרד, ורכב בראש חיל המורדים לעבר ארמונו של יהורם. ליהורם נודע כי יהוא רוכב לכיוונו, ולאחר ששליחים ששלח אליו כדי לברר אם פניו לשלום לא שבו, יצאו יהורם ואחזיהו מלך יהודה לקראתו במרכבותיהם. הם נפגשו בחלקת השדה שהיתה לשעבר כרמו של נבות היזרעאלי[1]. שם נודע ליורם שיהוא בא להורגו והוא פנה לנוס על נפשו, ואותת לאחזיהו, שינוס גם הוא, אך חץ שנורה מקשתו של יהוא הכריע את יהורם. יהוא הורה לאחד ממלוויו להשליך את גופתו של יורם בחלקת נבות היזרעאלי. הוא העיד, שבזמן ששימש בשירותו של אחאב, אביו של יהורם, הוא שמע את ההתגלות או הנבואה, שבישרה על עונשו הצפוי של אחאב בחלקת נבות, בעקבות רצח נבות ובניו.
התנאים נחלקו בהסבר האשמת אחאב בדמי בניו של נבות. לפי דעת רבי יהודה הרג אחאב גם את יורשיו של נבות, ולפי דעת חכמים הוא הואשם בהריגת נבות, גם על הצאצאים שהיו עתידים לצאת ממנו[2]. לפי חלק ממפרשי המקרא המדובר על העוני אליו הגיעו בני נבות בעקבות גזילת נחלת אביהם[3].
מבנה הסיפור
סיפור כרם נבות בנוי בסגנון של מבנה מצטלב. קיימים קווים מקבילים בין חלקי הסיפור ובמרכז הסיפור מצוי הנושא המרכזי, שהוא במרכזו המשפט המבוים שבדתה איזבל. היחסים בין חלקי הסיפור המקבילים מבליטים מי היא הדמות אשר האשמה נופלת עליה בסיפור זה[4].
מיקום הכרם
בנוגע למיקומו של הכרם, הניסוח המופיע במקרא מתאר כך: "כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן". מקריאת הפסוק צפה חוסר בהירות הנובעת, מחד גיסא, מהציון הכפול של המיקום יזרעאל ומאידך גיסא מאזכור היותו של אחאב מלך שומרון (באופן חריג, מודגשת עיר השלטון ולא שם הממלכה – ישראל). נגזרת של שאלה זו מגולמת אף היא בפסוק וקשורה בזיהוי של "היכל אחאב", אם הכרם נמצא בשומרון – ברי כי המדובר על בית המלך באותו מקום, אך אם מדובר על כרם שנמצא ביזרעאל, לא ברור מהו היכל אחאב המוזכר בפסוק.
הדעה המקובלת אצל רוב הפרשנים והחוקרים שעסקו בפסוק, שכרם נבות נמצא ביזרעאל[5]. לצדה של טענה זו הועמדו מספר טעמים מכיוונים שונים. ראשית, מקריאת הפסוק עצמו ניתן להבין כי הציון הכפול "כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל" בא להדגיש את היות הכרם ממוקם דווקא ביזרעאל (ולא כפי שניתן להבין מהסיפא – ליד שומרון) . גם מתיאורים נוספים על בית המלוכה של אחאב, ניתן לשים לב שפעילותם מתקיימת גם במרחב הצפוני יותר - באזור יזרעאל[6].
הוכחה נוספת לכך הוא ממקום עונשה של איזבל המתואר במל"ב ט 10 – "וְאֶת אִיזֶבֶל יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל" כתואם את נבואתו של אליהו במל"א כא 19–23 – "בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת דַּם נָבוֹת יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ גַּם אָתָּה ... הַכְּלָבִים יֹאכְלוּ אֶת אִיזֶבֶל בְּחֵל יִזְרְעֶאל". עונש מידתי זה אופייני למקרא ונראה כי מקום חטאה של איזבל הוא מקום מותה העתידי.
דבר היותו של הכרם ביזרעאל בא לידי ביטוי כבר במשא ומתן שעורך אחאב עם נבות. אמית מציינת כי עצם קיום שיח על מקח וממכר בין המלך, בנו של עמרי, לבין תושב האזור מצביע על כך שלא מדובר באזור שומרון שכן במל"א טז 24 מצוין שעמרי קנה את הר שומרון ולא סביר שבפרק הזמן שחלף מאז נמכרו הקרקעות לנבות. סביר אם כן שאכן מדובר בקרקעות ביזרעאל. באותו הקשר מציעים קוגן ואופנהיימר שאזכור היותו של אחאב "מלך שומרון" בפסוק מדגישה את חוסר הלגיטימיות של בקשתו של אחאב מנבות. סוויני מציע שדווקא תירוצו של נבות, המשתמש בחלוקת השבטים לנחלות, מאשש את הסברה שאכן מדובר באזור יזרעאל. ישנם גם ממצאים והסברים ארכאולוגיים התומכים את השערה זו[7].
על גישה זו מוטלת חובת ההסבר לקיומו של "היכל אחאב" בסביבה. מעבר לטענות שצוינו לעיל המבהירות שאכן הייתה פעילות של בית המלוכה באזור, טוענים חלק מן החוקרים שמשיקולים אקלימיים החזיק אחאב גם בית קיץ או בית חורף ביזרעאל, שם מזג האוויר שונה מאשר מזג האוויר בהר שומרון. לדעת המלבי"ם מדובר על נכס משפחתי שאיננו חלק ממוסדות המלוכה.
מאידך, יש שהבינו לכאורה שהכרם היה בשומרון ליד היכל אחאב, והמלים "אשר ביזרעאל" מתייחסות למקום מגורי נבות ולא למיקום הכרם[8].
לקריאה נוספת
- בית מקרא, כרך ס, חוברת א, תשע"ה - גיליון המוקדש לפרשת כרם נבות (הגיליון זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- זאב ויסמן, עם ומלך במשפט המקראי, תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1991, עמ' 93–119.
- Patrick T. Cronauer, The Stories about Naboth the Jezreelite: A Source, Composition, and Redaction Investigation of 1 Kings 21 and Passages in 2 Kings 9 (Library of Hebrew Bible/Old Testament Studies 424), London/New York: T & T Clark, 2005
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נבות |
- הערך "כרם נבות", באתר ויקישיבה
- יונה בר-מעוז, אחאב ונבות, (עיונים בדרכי הצדק האלקי), באתר "דעת".
- שלומית מעגן, כרם נבות היזרעאלי – מלכים א' כ"א, באתר "מקראנט"
- אוריאל סימון, כרם נבות היזרעאלי, הרצאה באתר "מקראנט"
הערות שוליים
- ^ רד"ק על ספר מלכים ב', פרק ט', פסוק ל"ו מבאר שהיתה זו חלקה שבתוכה היה הכרם
- ^ תוספתא, מסכת סנהדרין, פרק ד', הלכה ו', תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף מ"ח עמוד ב', בראשית רבה, פרשה כ"ב
- ^ רד"ק על ספר מלכים ב', פרק ט', פסוק כ"ו ורבי יצחק אברבנאל על ספר מלכים ב', פרק ט', פסוק כ"ז
- ^ יאירה אמית, הסיפורת המקראית, בתוך: ספרות המקרא: מבואות ומחקרים, ציפורה טלשיר עורכת, ירושלים, בן צבי, 2001, עמ' 285-284.
- ^ כך אצל : רד"ק מל"א כא 1 ו-18, מלבי"ם מל"א כא 1, רלב"ג כא 18; כמו כן, זוהי גם הדעה אצל יהודה קיל, ספר מלכים, כרך 1, מוסד הרב קוק, ירושלים 1989, עמ' 412; אליהו שמואל הרטום, ספרי המקרא: מפורשים פירוש חדש בצרוף מבואות, בעריכת מ.ד. קאסוטו, כרך מלכים, הוצאת יבנה, תל אביב, 1913, מל"א יח 45 (עמ' 80), כא 1 (עמ' 90); James A. Montgomery, A Critical and Exegetical Commentary on the Books of Kings, Charles Scribner's Sons, New York 1951 עמ' 330; Gene Rice, Nation Under God: A commentary on the Book of 1 Kings, The Handsel Press, Edinburgh, 1990 עמ' 175; F. W. Farrar, "The first book of Kings", London, 1893',עמ' 477; John Gray, I and II Kings: A Commentary, SCM Press, London 1970, עמ' 438-439; Marvin A. Sweeny, I & II Kings, a commentary, Westminster John Knox Press, London, עמ' 249; Cogan Mordechai, Tadmor Haim, Kings; Garden city, New York, עמ' 476-477; בנימין אופנהיימר, הנבואה הקדומה בישראל, הוצאת י"ל מאגנס, ירושלים, 1984, עמ' 219; יאיר זקוביץ, "כרם היה לנבות" בתוך: מאיר וייס, המקרא כדמותו, שיטת האינטרפטאציה הכוליית, מהדורה שלישית מתוקנת ומורחבת, מוסד ביאליק, ירושלים 1987, עמ' 354–377, עמ' 358-359; יוסף פליישמן, "למשמעותן של בקשת אחאב מנבות ותגובת נבות", בית מקרא 60 (תשע"ה),, עמ' 92; יאירה אמית, "עיצוב ומשמעות בפרשת כרם נבות (מל"א כ"א)", בית מקרא 60 (תשע"ה), עמ' 27; נילי ליפשיץ וגדעון ביגר, "כרם נבות היזרעאלי כרם ענבים או כרם זיתים", בית מקרא (תשנ"ב), עמ' 119; אלחנן סמט, "עיונים בפרשת נבות - מלכ"א, כ"א", מגדים י (תש"ן), עמ' 62; ארנולד ארליך, מקרא כפשוטו, כרך 2, פאפפעלויר'ס, בוכהאנדלונג, ברלין 1899, עמ' 717.
- ^ כך למשל: "וַיִּרְכַּב אַחְאָב וַיֵּלֶךְ יִזְרְעֶאלָה" (מל"א יח 45), ובהמשך – "וַיָּשׇׁב יוֹרָם הַמֶּלֶךְ לְהִתְרַפֵּא בְיִזְרְעֶאל" (מל"ב ח 29) וגם – "וַיָּבוֹא יֵהוּא יִזְרְעֶאלָה וְאִיזֶבֶל שָׁמְעָה וַתָּשֶׂם בַּפּוּךְ עֵינֶיהָ וַתֵּיטֶב אֶת רֹאשָׁהּ וַתַּשְׁקֵף בְּעַד הַחַלּוֹן" (מל"ב ט 30). הרטום, שם; רייס, שם.
- ^ אצל ליפשיץ וביגר, שם; וכן – ד' אוסישקין, "יזרעאל, מעוזם של אחאב ואיזבל", קדמוניות, מ"ג, 2010.
- ^ תוספות, מסכת סנהדרין, דף כ' עמוד ב', ד"ה מלך בשם הנקדן
