אסף בן ברכיהו
אָסָף בֶּן בֶּרֶכְיָהוּ הוא אישיות מהתנ"ך אחד משלושת ראשי הלויים המשוררים[1]. אסף השתתף בהעלאת ארון הברית לירושלים בימי דוד המלך. שמו מופיע בספר דברי הימים[2], ומובאים בשמו שנים-עשר מזמורים בספר תהילים.
תפקידו
בספר דברי הימים מתואר אסף אשר עומד מימינו של אחיו הימן המשורר: ” וְאָחִיו אָסָף, הָעֹמֵד עַל-יְמִינוֹ - אָסָף בֶּן-בֶּרֶכְיָהוּ”.[1] רשימה זו לפי הסדר: הימן, אסף ואיתן, מופיעה בספר דברי הימים, בסיפור העלאת ארון הברית לירושלים.[3] כמו כן מופיעה רשימה זו בסיפור מעמד חנוכת בית המקדש הראשון בימי שלמה.[4] יש הסוברים כי כוונת בעל ספר דברי הימים לבסס את מעמדם של משוררי בית הימן בתיאור יחוסם המתחיל במשפחת גרשון.[5][6]
לפי סדר הופעת משפחות המשוררים המופיע בסיפור בו הוצב האוהל לארון הברית בירושלים, עולה כי דוד מינה את אסף לדבר בשבח ה' ולשרת לפני הארון, ואילו הימן וידותון עמדו ליד הבמה בגבעון.[7] משמעות תפקידו החשוב בא לידי ביטוי באופן בו הוא מוצג בספר דברי הימים[8]: ”עַל יַד-אָסָף, הַנִּבָּא, עַל-יְדֵי הַמֶּלֶךְ.” אסף אם כן הוא הראשון, אשר מונה על ידי דוד לשרת בכלי הנגינה מבין שלושת הלויים.[9] מצודת דוד מסביר בפירושו את הלשון: ”בני אָסָף עַל יַד-אָסָף” - רוצה לומר הם השכילו בחכמת הניגון על יד אסף אביהם כי הוא למדם.
בספר דברי הימים[10] מכונה "אָסָף הַחֹזֶה", שכן שירת הקודש נאמרה ברוח נבואה.[11] ייתכן כי הנביאים נמנו על אנשי הקודש במשכן ובבמות וזאת בנוסף על תפקידם כמשוררים.[12]
אסף מוזכר בכותרת של שנים-עשר מזמורים בספר תהילים המכונים מזמורי אסף.[13] מסכת נזיקין, בבא בתרא מייחסים את כתבי דוד בין היתר לאסף:[14] ”דוד כתב ספרו על ידי עשרה זקנים: על ידי אדם הראשון, על ידי מלכי-צדק, ועל ידי אברהם, ועל ידי משה, ועל ידי הימן ועל ידי ידותון, ועל ידי אסף, ועל ידי שלושה בני קורח”.
צאצאיו
בימי יהושפט, אחד מצאצאיו של אסף, יחזיאל הלוי, שאף מודגש שהוא "מן בני אסף", מנבא ליהושפט כי ה' יושיעו במלחמה על עמון ומואב.[15] בזמן שיבת ציון השתתפו בני אסף בחנוכת בית המקדש השני.[16] בני משפחת משוררים זו שימשו בבית המקדש כמשוררים. בספר עזרא[17] מצוין מספרם כ-128, ובספר נחמיה[18] מספרם 148. בסיפור זה מורה המלך חזקיהו לשרים ולאסף בראשם להלל ולשבח את ה': ”וַיֹּאמֶר יְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים לַלְוִיִּם לְהַלֵּל לַה' בְּדִבְרֵי דָוִיד וְאָסָף הַחֹזֶה וַיְהַלְלוּ עַד לְשִׂמְחָה וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲו”.
מזמור לאסף
בתלמוד במסכת קידושין מסופר על האמורא אבימי שכיבד אביו עד שפעם אחת אביו נמנם עליו בעודו גוחן, ומשום מצווה זו הבין הפירוש של "מזמור לאסף באו גויים בנחלתך" שהרי אין לזמר על כך, והסביר באותו הזמן שאנו מזמרים שה' כילה חמתו על עצים ואבנים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 ספר דברי הימים א', פרק ו', פסוק כ"ד
- ^ ספר דברי הימים א', פרק ו', פסוק כ"ד
- ^ ספר דברי הימים א', פרק ט"ו, פסוקים ט"ו-י"ז, י"ט
- ^ ספר דברי הימים ב', פרק ה', פסוקים י"ב-י"ג.
- ^ מיכאל קוכמן, עולם התנ"ך: דברי הימים א', תל אביב, דוידזון עתי, 1995, עמ' 102.
- ^ ספר דברי הימים א', פרק ו', פסוקים כ"ד-כ"ח
- ^ ספר דברי הימים א', פרק ט"ז, פסוקים כ"ט-מ"ב.
- ^ ספר דברי הימים א', פרק כ"ה, פסוק ב'
- ^ ספר דברי הימים א', פרק כ"ה, פסוק א'.
- ^ ספר דברי הימים ב', פרק כ"ט, פסוק ל'
- ^ שרה יפת, אמונות ודעות בספר דברי הימים ומקומן בעולם המחשבה המקראית, ירושלים, מוסד ביאליק, 1995, עמ' 394.
- ^ בנימין אופנהיימר, הנבואה הקדומה בישראל, ירושלים, מאגנס, תשל"ג, עמ' 4.
- ^ ספר תהילים נ', ע"ג-פ"ג.
- ^ בבא בתרא, י"ד-ט"ו.
- ^ ספר דברי הימים ב', פרק כ'
- ^ ספר עזרא, ג', י'.
- ^ ספר עזרא, פרק ב', פסוק מ"א
- ^ ספר נחמיה, פרק ז', פסוק מ"ד
אסף בן ברכיהו36473481Q43280403