מלחמת אסא ובעשא
בין אסא מלך יהודה ובעשא מלך ישראל התקיימה מלחמה המתוארת בספר מלכים ובספר דברי הימים.
תיארוך
בספר דברי הימים[1] נכתב שהמלחמה פרצה בשנה ה-36 למלכות אסא. תאריך זה עומד בסתירה למניין שנות המלכים בספר מלכים, שלפיו בעשא מת בשנה ה-26 לאסא[2]. בעל "סדר עולם רבה" חש בכך, ולדבריו התאריך הנכון הוא בשנה ה-16 לאסא, והמספר 36 מכוון לשנים מאז מות שלמה ופילוג הממלכה (17 שנות מלכות רחבעם, שלוש שנות מלכות אביה ו-16 שנותיו הראשונות של אסא). תיארוך זה מקובל על חלק מהפרשנים והחוקרים[3]. לדעת בעל "סדר עולם רבה", הסיבה שהמקרא נקט בתאריך שונה היא כדי ללמד מסר דתי:
כנגד שלושים ושש שנה שנגזרה על מלכות בית דוד שתחלק, ובאחרונה עתידה שתחזור להם... וקלקל אסא
— סדר עולם רבה פרק טז
כלומר: הפילוג במלכות בית דוד היה אמור להימשך 36 שנה, ובסיומן, היינו בשנה ה-16 לאסא, הייתה אמורה לשוב כל הממלכה לידי אסא, אך משום שאסא נתן את אוצרות המקדש למלך ארם (ראו להלן) הוא נענש, והפילוג נותר קבוע.
לדעת הרד"ק התאריך הנקוב בדברי הימים, שנת 36 לאסא, הוא התאריך הנכון, ואילו החשבון בספר מלכים שלפיו בעשא מת בשנת 26 למלכות אסא אינו נכון[4]. גם ויליאם פוקסוול אולברייט מקבל את התיארוך של דברי הימים, וסובר שהתאריך הנקוב במלכים יסודו בהעתקה שגויה[5].
מהלך האירועים
על פי המתואר בתנ"ך[6], בעשא פלש לקצה הצפון-מזרחי של ממלכת יהודה: הוא כבש את הרמה[7] וביצר אותה, ומנע את המעבר לממלכת יהודה. ככל הנראה למהלך זה קדמה כריתת ברית עם בן הדד בן טברימון מלך ארם דמשק, שחפץ בחיזוק כוחו באזור.
אסא לקח את כל אוצרות המקדש ואוצרות המלך ושלח אל בן-הדד כדי שיעבור לצדו. בן הדד אכן עובר לצדו של אסא, ופושט על צפון ישראל:
וַיַּךְ אֶת עִיּוֹן וְאֶת דָּן וְאֵת אָבֵל בֵּית מַעֲכָה וְאֵת כָּל כִּנְרוֹת עַל כָּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי
בעשא שומע על המפלות שממלכתו סופגת מידי ארם בצפון, נוטש את הרמה ושב לבירתו תרצה. אסא מגייס את כל אנשי יהודה "אין נקי", מפרק את הביצורים שבנה בעשא ברמה ומשתמש בהם כדי לבנות את גבע ואת המצפה.
בעקבות המלחמה
לאחר המלחמה, הוכיח חנני הרואה את אסא על שפנה למלך ארם ולא בטח בה':
בְּהִשָּׁעֶנְךָ עַל מֶלֶךְ אֲרָם וְלֹא נִשְׁעַנְתָּ עַל ה' אֱלֹקֶיךָ עַל כֵּן נִמְלַט חֵיל מֶלֶךְ אֲרָם מִיָּדֶךָ... נִסְכַּלְתָּ עַל זֹאת כִּי מֵעַתָּה יֵשׁ עִמְּךָ מִלְחָמוֹת
— ספר דברי הימים ב', פרק ט"ז ז-ט
אסא כועס על חנני ומכניס אותו ל"בית המהפכת" המזוהה על ידי הפרשנים כמעין בית סוהר[8].
לדעת האמורא רבא, הגיוס המקיף שערך אסא, שכלל גם את תלמידי החכמים, היה הסיבה שבגינה חלה אסא ברגליו בסוף ימיו[9].
הערות שוליים
- ^ ספר דברי הימים ב', פרק ט"ז, פסוק א'. בסוף פרק טו כתוב שעד לשנה זו לא היתה לאסא כל מלחמה.
- ^ ספר מלכים א', פרק ט"ז, פסוק ח'
- ^ אברהם אריה עקביא (סדרי זמנים בדברי ימי ישראל עמ' 137); יוחנן אהרוני (אטלס כרטא לתקופת המקרא, 1995, עמ' 83) יהודה קיל (דעת מקרא, דברי הימים ב טז) ועוד.
- ^ לשיטתו המניין בספר מלכים אינו לשנות מלכותו של אסא אלא לשנות מלחמתו עם ממלכת ישראל. עיינו בפירושו למלכים א פרק טו פסוק לג ובקצרה בפירושו לדברי הימים ב פרק טז פסוק א.
- ^ A Votive Stele Erected by Ben-Hadad I of Damascus to the God Melcarth, Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 87, 1942, Pp 27. (באנגלית)
- ^ ספר מלכים א', פרק ט"ו ובמקבילה בספר דברי הימים ב', פרק ט"ז
- ^ מזוהה לפי רוב הדעות עם הכפר הפלסטיני א-ראם ולפי מיעוטן בנבי סמואל.
- ^ רש"י, רלב"ג ומצודת ציון שם.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י' עמוד א'
33156160מלחמת אסא ובעשא