דניאל
דָּנִיֵּאל[1], "דניאל איש חמודות"[2], או בשמו הבבלי בֵּלְטְשַׁאצַּר[3], התפרסם בחצר מלך בבל כפותר חלומות ועקב כך עלה לגדולה, כתב את ספר דניאל שם מסופרים מעשיו ומעשיהם של שלושת חבריו ונבואותיו עוסקות הרבה בזמן הגאולה.
היה מילדי זרע המלוכה היהודים שנלקחו מישראל בידי נבוכדנצר השני מלך בבל, בימי יהויקים מלך יהודה. נבוכדנצר גידלם במלכותו במיטב החינוך הבבלי, כדי שישמשו לו כיועצים. יחד עם דניאל גדלו בבית המלך חנניה, מישאל ועזריה אך הוא היה המנהיג שביניהם.
קורות חייו
במלכות בבל
על דניאל מסופר כי הצטיין במיוחד בהבנת דברים נסתרים. ”וְהַיְלָדִים הָאֵלֶּה אַרְבַּעְתָּם, נָתַן לָהֶם הָאֱלֹקִים מַדָּע וְהַשְׂכֵּל בְּכָל סֵפֶר וְחָכְמָה, וְדָנִיֵּאל הֵבִין בְּכָל חָזוֹן וַחֲלֹמוֹת.” (דניאל א יז) תחילת עלייתו של דניאל לגדולה הייתה כאשר נלקח על ידי אשפנז שר נבוכדנצר, לשרת לפני המלך, והמלך מתרשם מאד ממנו ומחבריו[4]. בהמשך הצליח לגלות למלך נבוכדנצר מהו החלום שהטריד את מנוחתו ושתוכנו נשכח ממנו, משימה בה נכשלו כל חכמי בבל האחרים ואשר בשל כך פקד נבוכדנצר על הוצאתם להורג. לאחר שסיפר ופתר את החלום מונה דניאל להיות רב החרטומים של המלך נבוכדנצר, ועל פי בקשתו ממנה נבוכדנצר גם את חנניה, מישאל ועזריה לתפקידים בכירים בממלכה.
דניאל היה פותר חלומות בחסד עליון. חלק מפתרונותיו התגשמו לעיני כול, וחלקם הם דברי נבואה לטווח ארוך. החלום הראשון המתואר בספר דניאל הוא חלומו הנ"ל של נבוכדנצר הרואה פסל המורכב מארבעה חלקים המתנפץ על ידי אבן שנהפכת להר גדול. פתרונו של דניאל הוא שהפסל מסמל ארבע מלכויות – ראשו של הפסל הוא מלכות נבוכדנצר, ושאר חלקי גופו שלוש מלכויות נוספות. האבן מסמלת את מלכות ה' על ידי משיח בן דוד שיבוא במהרה בימינו שתשלוט לנצח. לאחר שדניאל פותר את חלום הצלם של נבוכדנצר, נבוכדנצר כל כך מתפעל מדניאל עד שהוא מבקש לנסך לו מנחה, ולסגוד לו כאילו היה אליל. לאחר מכן פותר דניאל חלום נוסף לנבוכדנצר וגם חלום זה עוסק בנבוכדנצר עצמו - החלום מתאר את שאיפתו למלוך על העולם כולו, עד כדי האלהת עצמו, ואת עונשו של נבוכדנצר על שאיפתו זאת - נבוכדנצר ייתקף בשיגעון ויצא להתגורר עם חיות היער. עיקר המסר של דניאל הוא שהשלטון המוחלט הוא ביד ה' לבדו.
על מעמדו והיחס אליו ניתן ללמוד מדבריו של מלך בבל אליו:
- ”בֵּלְטְשַׁאצַּר, רַב חַרְטֻמַיָּא, דִּי אֲנָה יִדְעֵת דִּי רוּחַ אֱלָהִין קַדִּישִׁין בָּךְ, וְכָל רָז לָא אָנֵס לָךְ, חֶזְוֵי חֶלְמִי דִי חֲזֵית וּפִשְׁרֵהּ אֱמַר” (דניאל ד ו) ובתרגום ש' ל' גורדון: ”בֵּלְטְשַׁאצַּר רַב הַחַרְטֻמִּים, אֲשֶׁר אֲנִי יָדַעְתִּי כִּי רוּחַ אֱלֹקִים קְדוֹשִׁים בָּךְ, וְכָל רָז אֵינוֹ מוֹנֵעַ אוֹתְךָ, חֶזְיוֹנוֹת חֲלוֹמִי אֲשֶׁר רָאִיתִי וּפִתְרוֹנוֹ אֱמֹר.”
גם בימי נכדו בלשאצר, מתארת המלכה את דניאל באופן דומה:
יֵשׁ אִישׁ בְּמַלְכוּתֶךָ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹקִים קְדוֹשִׁים בּוֹ, וּבִימֵי אָבִיךָ הֶאָרָה וְהַשְׂכֵּל וְחָכְמָה כְּחָכְמַת אֱלֹקִים נִמְצָאָה בוֹ; וְהַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶצַּר אָבִיךָ, לְרַב חַרְטֻמִּים, אַשָּׁפִים, כַּשְׂדִּים, קוֹסְמִים הֱקִימוֹ אָבִיךָ הַמֶּלֶךְ.
דניאל לא נזכר במעשה הפסל בבקעת דורא, ועל כך אומרים חז"ל כי היה באותה עת בשליחות של מלך בבל[5]. על פי פרשנות המהרש"א, היה זה ניסיון של מלך בבל למלט את דניאל מאותו גזרה, מאחר שמלך בבל רחש לו כבוד רב עד כדי האלהתו של דניאל, אך לא היה יכול לעשות כנגד רצון עמו. ע"פ מדרש אחר דניאל כן היה בבקעת דורא באותו זמן, והוא זה שגרם לפירוק הפסל.
לאחר מות נבוכדנצר נראה שקרנו של דניאל שוקעת, כיוון שבפעם הבאה שהוא מוזעק לפתור חלום הוא אינו נמצא בחצר ואינו מוכר בה, אלא נקרא לבוא ממשרה שולית. דניאל מצליח לפתור כתב חידה שמופיע על כותל הארמון של בלשאצר, מלך בבל, בעת משתה בלשאצר: "מנא מנא תקל ופרסין". הוא מסביר, כי ה' מנה את מלכותו של בלשאצר והחליט לחלק אותה בין מדי ופרס.
לאחר שדניאל פותר את כתב החידה, מלבישים אותו בגדי מלכות וממנים אותו לשליט השלישי במעלה בממלכת בבל[6].
במלכות פרס
לאחר שקרנה של פרס עולה, דניאל נעשה לאחד מחשובי המלכות בחצר הפרסית. וניסיון נוסף נגזר עליו כאשר הוא מתמנה לראש השרים של דריווש המדי, ואלו שמקנאים בו על מעמדו הרם, מתמרנים את המלך להשליך כל אדם שיתפלל לקל מלבדו לגוב אריות, וכופים על המלך להשליך לגוב האריות את דניאל, שממשיך להתפלל כמנהגו אל ה' ולעבר ירושלים שלוש פעמים ביום, אך האריות לא נוגעים בו לרעה. לעומת זאת, המלשינים מוצאים את מותם בשיניהם, בפקודת המלך. ה' מוכר על ידי המלך וזוכה לכבוד רב. ניכרים קווי דמיון בולטים בין מעשה זה, שבמרכזו עומד דניאל לבדו, לבין מעשה כבשן האש, שבמרכזו עומדים חנניה, מישאל ועזריה בלי דניאל. דניאל חולם בעצמו חיזיון על ארבע המלכויות, חזיון שהוא למעשה הרחבה של חזיון הצלם של נבוכדנצר, ובכך מניח תשתית לצפיית העתיד. בספר מודגשת מאד חוסר היכולת של דניאל להבין בעצמו את החזיונות - ככל הנראה כדי להדגיש שהעיסוק בעתיד הוא בלתי אפשרי בלי סיוע שמימי.
עם כל מעמדו הרם בחצרות המלכים, דניאל איננו שוכח את יהדותו. בהיותו שר במלכות פרס הוא מתפלל לעבר ירושלים. וכן לאחר שהוא מחשב את הקץ של שבעים שנה מזמן החורבן, הוא מתפלל על בניית בית המקדש בירושלים וחזרת עם ישראל אל ארץ ישראל: ”ה' שְׁמָעָה, ה' סְלָחָה, ה' הַקְשִׁיבָה, וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר, לְמַעֲנְךָ אֱלֹקַי, כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ” (דניאל ט יט). פסוקים אלו של תחינה לגאולת ישראל, שולבו בתפילות שבסידור.
דמותו
חז"ל מפליגים בחכמתו ואומרים כי הייתה שקולה לכל חכמת חכמי האומות, "אם יהיו כל חכמי אומות העולם בכף מאזנים ודניאל איש חמודות בכף שנייה לא נמצא מכריע את כולם?"[7] במקום אחר חז"ל מעירים כי הקץ התגלה רק לשני אנשים, יעקב ודניאל[8].
עם זאת, חז"ל מביעים את דעתם בתלמוד, כי דניאל נענש בגוב האריות מפני שהשׂיא עצה טובה למלך בבל, והיא שכדי למתק את הגזרה שנגזרה עליו לתת צדקה לעניים[9]. לפי דעה אחרת, המובאת בספרי, מעשה גוב האריות לא היה עונש, אלא אירע כדי שהקב"ה יקדש את שמו בעולם[10]. חז"ל דורשים, כי התך שבמגילת אסתר הוא דניאל, ומקור שמו בכך ש"חתכוהו מגדולתו" או בכך ש"כל דברי המלכות נחתכים על פיו"[11].
נביא או חוזה
בספר דניאל לא מצוין האם דניאל היה נביא, כפי שמוזכר אצל נביאים אחרים, או שרק היה "חוזה". פרשנים נחלקו בדעותיהם:
- בגמרא משמע דרך אגב שדניאל לא היה נביא בניגוד לבני תקופתו חגי, זכריה ומלאכי. אולם רש"י פירש שדניאל לא נשלח לעם בנבואה ולא שלא היה נביא ממש[12].
- הרמב"ם חילק בין רמות שונות של נביאים ונבואה ומשייך את דניאל לרמה השנייה ולא כנביא רגיל[13]. בספר משנה תורה הזכירו כנביא[14].
- הרמב"ן מגיב לרמב"ם בפירושו לתורה בטענה שדניאל לא היה כלל נביא[15].
- רבי אברהם אבן עזרא מזכיר בדרך אגב שדניאל היה נביא וכך מביא גם בשם קרובו ריה"ל[16]. בעל הלכות גדולות[17] אף מונה אותו בין ארבעים ושמונה נביאים שעמדו לישראל.
- האברבנאל כותב כי היה נביא ואף גדול במעלת הנבואה מרבים שבנביאים[18].
ראו גם
- ספר דניאל
- קבר דניאל הנביא
- אריוך (דניאל)
- ששבצר - לחלק מהדעות הוא דניאל
- אהרן שמואל ליברמן (נודע בשם העט "דניאל איש חמודות")
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט: ספר דניאל |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דניאל |
- דניאל, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- "דניאל", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ ה-י עיצורית (קרי: daniyel). השוו לדָנִאֵל, דמות אשר מונה הנביא יחזקאל יחד עם נח ואיוב כשלישיית צדיקים (ספר יחזקאל, פרק י"ד, פסוקים י"ב-כ')
- ^ כינוי נוסף שניתן לו בידי המלאך: ספר דניאל, פרק י', פסוק י"א.
- ^ להבדיל מבלשאצר, שמו של מלך בבל.
- ^ ספר דניאל, פרק א', פסוק כ'
- ^ תלמוד בבלי, סנהדרין צ"ג
- ^ ”אֲזַי צִוָּה בֵּלְשַׁאצַּר וְהִלְבִּישׁוּ אֶת דָּנִיֵּאל אַרְגָּמָן וְרָבִיד שֶׁל זָהָב עַל צַוָּארוֹ, וְהִכְרִיזוּ עָלָיו, שֶׁיִּהְיֶה שׁוֹלֵט שְׁלִישִׁי בַּמַּלְכוּת.” (ספר דניאל בתרגום גורדון, ה' כ"ט)
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף עז/א
- ^ מדרש שוחר טוב ל"א, ז'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא דף ד/א.
- ^ ספרי, האזינו שו
- ^ שם, שם
- ^ מגילה ג א
- ^ מורה הנבוכים ב, מה
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות יסודי התורה, פרק א', הלכה ט'; הלכות יסודי התורה, פרק ז', הלכה ב'
- ^ בפרושו על בראשית יח, א
- ^ בפרושו על קהלת ה, א וכן על שיה"ש ו, ה ועל דניאל ט, ב
- ^ הלכות הספד, מובא ברש"י על תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ד עמוד א'.
- ^ מעייני הישועה תמר א מעיין ג
