עליית שלמה למלוכה
עליית שלמה למלוכה הייתה אירוע מתמשך, שתחילתו בתהליכים שנמשכו מספר שנים, כבר בתקופת שלטונו של דוד, והגיע לשיאו עם סיום משפט שלמה.
סמוך ללידתו
דוד נשבע לבת שבע, כדי לפייס אותה, שהבן הראשון שיוולד ממנה, וישאר בחיים, יהיה הבן שיירש אותו. ואכן, לאחר הלידה, נתן הנביא ניבא ששלמה הוא שיירש את המלוכה, אף על פי שאינו הבן הבכור של דוד[1].
דעיכת שלטון דוד
שלוש שנים לפני מות דוד[2], מרד אבשלום בשלטונו, וכיוון שהיה הבן הגדול ביותר של דוד שנותר בחיים, המליך את עצמו למלך. לאחר שהמרד שכך ואבשלום מת, מרד שבע בן בכרי בדוד. לאחר שגם מרד זה סוכל, קיבץ לו אדוניה בן חגית תומכים כדי להמליך את עצמו לאחר מות דוד, שהרי היה הבן הגדול ביותר של דוד שנותר בחיים. כששמע נתן הנביא על כך, החליט שצריך לעשות מעשה ולהפסיק את הוויכוחים על המלוכה. הוא ביקש מבת שבע, אם שלמה, שתסייע לו לשכנע את דוד בחשיבות העניין. ואכן, דוד השתכנע, וציווה למשוח את שלמה. לאחר שנמשח שלמה, שמע על כך אדוניה, והחליט לברוח ולהחזיק בקרנות המזבח (שיש להן כעין דין עיר מקלט). לאחר ששלמה נשבע לו שלא יהרוג אותו אם יהיה נאמן למלכותו, הורד אדוניה מהמזבח.
לפי התלמוד, משיחה בשמן בטקס ההמלכה היא אירוע חריג שמתרחש רק בהחלפת בית מלוכה, או כאשר יש עוררין על בחירת המלך. יחד עם המלכתם של יואש ושל יהואחז, המלכת שלמה היא מהאירועים הבודדים בהם נמשח למלוכה מלך בן מלך, כיוון שהיו אלו המלכות שנויות במחלוקת.[3]
ביסוס שלטון שלמה
מיד בתחילת מלכותו, ציווה שלמה על שמעי בן גרא שישב בירושלים ולא יצא ממנה, כדי שיוכל להשגיח עליו, שהרי סייע בידי אבשלום במרדו. שמעי נשבע שלא יצא מירושלים, אך לאחר שלוש שנים הפר את השבועה ושלמה הרגו. כמה ימים אחרי מות דוד, שכנע אדוניה את בת שבע שתבקש בשבילו את אבישג השונמית לאשה. שלמה ראה בבקשה זו ניסיון למרד, שכן באותם ימים היה מנהג שמלך חדש לוקח לו את נשות המלך הישן, ונתינת אבישג לאדוניה הייתה עשויה לרמז כי הוא יורש דוד. לכן, הוא שלח את בניהו בן יהוידע שיהרוג את אדוניה. לאחר ניסיון המרד הזה, החליט שלמה לגרש את אביתר הכהן לענתות, שהרי סייע ביד אדוניה. לאחר ששמע יואב על כך, ברח והחזיק בקרנות המזבח, שהרי גם הוא תמך באדוניה. שלמה שלח את בניהו שיהרוג את יואב, ובניהו הרג את יואב על המזבח, לאחר שמיאן לרדת. לאחר שגמר לבסס את המלוכה בקרב עמו, ביסס שלמה את מלכותו בקרב עמים אחרים בכך שהתחתן עם בת פרעה. לאחר כל הדברים האלה, הלך שלמה למשכן גבעון כדי להודות לה' ולהקריב לו קרבנות. בלילה, התגלה אליו ה' בחלום והעניק לו חכמה גדולה. סמוך לשובו מגבעון לירושלים, באו אליו שתי נשים למשפט, ובמשפט נראתה לעיני כל חכמתו של שלמה, וכל המתנגדים שקמו לשלמה בשל גילו הצעיר נהפכו לתומכיו. לאחר משפט זה, למעשה, פסקה ההתנגדות למלוכת שלמה[4].
לקריאה נוספת
- שאול זלבסקי, עליית שלמה למלוכה, ירושלים, תשמ"א
הערות שוליים
- ^ ספר דברי הימים א', פרק כ"ח, פסוק ט'
- ^ סדר עולם רבה יד
- ^ תלמוד בבלי, מסכת הוריות, דף י"א עמוד ב'
- ^ ספר מלכים א', פרק ד', פסוק א'
| שלמה המלך | ||
|---|---|---|
| משפחתו | דוד • בת שבע • נעמה העמונית • בת פרעה • רחבעם • מלכת שבא | 
|
| חיבוריו | משלי • קהלת • שיר השירים • מזמורי שלמה • חכמת שלמה | |
| בתנ"ך | צוואת דוד • חלום שלמה בגבעון • עליית שלמה למלוכה • משפט שלמה • תהילים ע"ב • תהילים קכ"ז | |
| שונות | בית המקדש הראשון • ים של שלמה • כסא שלמה • שלמה המלך ואשמדאי • שלמה המלך ומלכת שבא • נציבויות שלמה | |
| הנצחתו | נחל שלמה • הר שלמה • בריכות שלמה • איי שלמה • עמודי שלמה • מרחב שלמה • מבצע שלמה | |
עליית שלמה למלוכה34927429Q25490771