אבישג השונמית
אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית (על שם מקומה, שונם) הייתה המשרתת האישית של דוד המלך בסוף ימיו.
במקרא
אבישג הובאה לדוד על ידי יועציו כדי לפתור את בעיית הצינה שאחזה בו. דוד לא קיים יחסי אישות עם אבישג:
וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים, וַיְכַסֻּהוּ בַּבְּגָדִים וְלֹא יִחַם לוֹ. וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו: יְבַקְשׁוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נַעֲרָה בְתוּלָה וְעָמְדָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּתְהִי לוֹ סֹכֶנֶת, וְשָׁכְבָה בְחֵיקֶךָ וְחַם לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ. וַיְבַקְשׁוּ נַעֲרָה יָפָה בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל, וַיִּמְצְאוּ אֶת אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית וַיָּבִאוּ אֹתָהּ לַמֶּלֶךְ. וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד מְאֹד, וַתְּהִי לַמֶּלֶךְ סֹכֶנֶת וַתְּשָׁרְתֵהוּ וְהַמֶּלֶךְ לֹא יְדָעָהּ
לאחר מותו של דוד ולאחר סכסוך הירושה בין שלמה לאדוניהו שהוכרע בניצחונו של שלמה, הייתה אבישג העילה להריגתו של אדוניהו בפקודת שלמה:
וַיָּבֹא אֲדֹנִיָּהוּ בֶן חַגֵּית אֶל בַּת שֶׁבַע אֵם שְׁלֹמֹה (...) וַיֹּאמֶר: אִמְרִי נָא לִשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, כִּי לֹא יָשִׁיב אֶת פָּנָיִךְ וְיִתֶּן לִי אֶת אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית לְאִשָּׁה. (...) וַתָּבֹא בַת שֶׁבַע אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, לְדַבֶּר לוֹ עַל אֲדֹנִיָּהוּ, וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ לִקְרָאתָהּ וַיִּשְׁתַּחוּ לָהּ, וַיֵּשֶׁב עַל כִּסְאוֹ וַיָּשֶׂם כִּסֵּא לְאֵם הַמֶּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לִימִינוֹ. וַתֹּאמֶר: שְׁאֵלָה אַחַת קְטַנָּה אָנֹכִי שֹׁאֶלֶת מֵאִתָּךְ, אַל תָּשֶׁב אֶת פָּנָי. וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ: שַׁאֲלִי אִמִּי, כִּי לֹא אָשִׁיב אֶת פָּנָיִךְ. וַתֹּאמֶר: יֻתַּן אֶת אֲבִישַׁג הַשֻּׁנַמִּית לַאֲדֹנִיָּהוּ אָחִיךָ לְאִשָּׁה. וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיֹּאמֶר לְאִמּוֹ: וְלָמָה אַתְּ שֹׁאֶלֶת אֶת אֲבִישַׁג הַשֻּׁנַמִּית לַאֲדֹנִיָּהוּ, וְשַׁאֲלִי לוֹ אֶת הַמְּלוּכָה! (...) וַיִּשָּׁבַע הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בַּ-ה' לֵאמֹר, כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹקִים וְכֹה יוֹסִיף, כִּי בְנַפְשׁוֹ דִּבֶּר אֲדֹנִיָּהוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. וְעַתָּה חַי ה' אֲשֶׁר הֱכִינַנִי וַיּוֹשִׁיבַנִי עַל כִּסֵּא דָּוִד אָבִי, וַאֲשֶׁר עָשָׂה לִי בַּיִת כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר, כִּי הַיּוֹם יוּמַת אֲדֹנִיָּהוּ. וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּיַד בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וַיִּפְגַּע בּוֹ וַיָּמֹת.
המהרש"א במסכת סנהדרין[1] מסביר את הסיבה לחיוב המיתה של אדוניהו, על ידי שלמה המלך, לפי המשנה שנמצאת באותו מקום[2]. על פי המשנה אסור להשתמש בשרביטו של מלך אלא למלך עצמו. שלמה המלך הוכתר למלך אחרי דוד אביו ולכן לו מותר להשתמש בשרביטו של המלך (אבישג). אך אדוניהו שנחשב הדיוט, אסור לו להשתמש בשרביטו של המלך ולכן עצם זה שהוא מבקש את אבישג לאישה, זה מעיד שהוא מחשיב את עצמו למלך והוא מורד במלכות שלמה. וידוע שהמורד במלך חייב מיתה.
בתלמוד
הגמרא במסכת סנהדרין (דף כ"ב ע"א) מספרת שאבישג ביקשה מדוד שיתחתן איתה, אך דוד סירב משום שכבר היו לו 18 נשים. אבישג התלוננה[3] שזהו רק תירוץ בטענה שדוד כבר זקן ולא מסוגל להיות עם אשה. בתגובה, דוד קרא לבת-שבע ובא עליה 13 ביאות.
בתלמוד הבבלי במסכת סנהדרין (דף כ"ב ע"א) מתואר היתר מיוחד של חכמים לדוד להתייחד עם אבישג למרות שלא הייתה נשואה לו. הגמרא אומרת שחכמים העדיפו לתת לדוד להתייחד עם אבישג מאשר לומר לו לגרש את אחת מנשותיו כדי שיוכל להתחתן עם אבישג והיא תהיה מותרת להתייחד עמו. האמוראים לומדים מהעדפה זו את חומרתם של הגירושין.
לקריאה נוספת
- רחל, רייך, האשה אשר נתת עמדי - נשים כעילה לסכסוך ולמלחמה במקרא, הילל בן חיים - הקיבוץ המאוחד, 2005.
- שנהר, עליזה, אהובות ושנואות- נשים במקרא, במדרש ובספרות העברית החדשה. חיפה: פרדס, 2011.
קישורים חיצוניים
- אבישג השונמית, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- אבישג, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
- אבישג במדרש ובאגדה, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ חידושי אגדות, דף כ"ב עמ' א' באתר HebrewBooks
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"ב עמוד א'
- ^ פירוש רש"י על הגמרא: "חסריה לגנבא נפשיה לשלמא נקט - כשהגנב חסר שאינו מוצא מקום לגנוב מחזיק עצמו בענוה כאיש שלום כלומר מפני שזקנת ותשש כחך אתה אומר שאני אסורה לך"
