בני הנביאים
בני הנביאים הוא שמה של קבוצה בעם ישראל המוזכרת במספר מקומות בתנ"ך, אשר שימשה כחברה נפרדת לאותם הרוצים לזכות בנבואה. קבוצות דומות מוזכרות גם בשמות להקת נביאים וחבל נביאים.
מאפיינים
קבוצה זה הייתה מתלמדת בדרכי הנבואה וחכמתה, מתוך שאיפתם של חבריה לזכות בנבואה. כמו כן, תיאורו של הנביא כאדם המופרש מכל עסק בהבלי הזמן, ורק הוגה בא-ל ובהשגת חכמות כלליות ומטאפיזיות, חייב יצירת חברה נפרדת המאפשרת לאדם להתנתק מההמון, ולשהות יחד עם החפצים בשאיפה רוחנית זו[דרוש מקור].
הרמב"ם מתאר את בני הנביאים:
אלו שהם מבקשים להתנבא, הם הנקראים בני הנביאים[1]. ואף על פי שמכוונין דעתן אפשר שתשרה שכינה עליהן, ואפשר שלא תשרה[2].
— משנה תורה, הלכות יסודי התורה פרק ז'
מן הטכניקות המתוארות בנוגע לדרכם של בני הנביאים לזכות בנבואה ניתן לציין את השימוש בכלי נגינה: ”ולפניהם נבל ותֹף וחליל”[3], והסרת הבגדים: ”ויפשט גם הוא בגדיו ויתנבא”[4].
מקומות מושבם
על פי המתואר בספר שמואל, קבוצות של נביאים התגוררו בגבעת האלקים, ובאזור מגוריו של שמואל עצמו - בניות ברמה.
בימי אלישע הנביא, מוזכרות קבוצות בני נביאים שישבו ביריחו ובבית אל[5], בגלגל[6], ועל גדות הירדן[7].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- אריה ברטל, עלייתה ושקיעתה של תנועת-בני-הנביאים בתקופת אליהו ואלישע, בית המדרש הווירטואלי, סיוון תשל"ח
הערות שוליים
- ^ להרחבה במשמעות התואר 'בן' לפי הרמב"ם, ראו מורה הנבוכים חלק א' פרק ז'
- ^ להרחבה בתנאים הנדרשים לנבואה לפי הרמב"ם, ראו מורה הנבוכים חלק ב' פרק לו'
- ^ ספר שמואל א', פרק י', פסוק ה', וראו גם ספר מלכים ב', פרק ג', פסוק ט"ו
- ^ ספר שמואל א', פרק י"ט, פסוק כ"ד
- ^ ספר מלכים ב', פרק ב', פסוקים ג'-ה'
- ^ ספר מלכים ב', פרק ד', פסוק ל"ח
- ^ ספר מלכים ב', פרק ו', פסוק א'
.png){kind=small}
25413035בני הנביאים