זלמן שזר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף שניאור זלמן שזר)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
זלמן שזר
שזר בשנת 1963
שזר בשנת 1963
לידה א' בכסלו תר"ן
פטירה י"ט בתשרי ה'תשל"ה (בגיל 84)
תאריך עלייה 1924 (ביקור ראשון 1911)
דת יהדות
נשיא מדינת ישראל ה־3
21 במאי 196324 במאי 1973
(10 שנים)
שר החינוך והתרבות ה־1
10 במרץ 19491 בנובמבר 1950
(שנה ו־33 שבועות)
תחת ראש הממשלה דוד בן-גוריון
חבר הכנסת
14 בפברואר 19498 באוקטובר 1956
(7 שנים ו־33 שבועות)
כנסות 13
תפקידים נוספים

זלמן שַזָּ"ר, במקור: שניאור זלמן רוּבָּשוֹבכתיב יידי: רובאַשאָװ; 24 בנובמבר 1889, א' בכסלו תר"ן, מיר, פלך גרודנו, האימפריה הרוסית5 באוקטובר 1974, י"ט בתשרי תשל"ה, ירושלים) היה נשיאהּ השלישי של מדינת ישראל, סופר, משורר, היסטוריון, מראשי הציונות, חבר הכנסת ושר החינוך והתרבות בממשלת ישראל הראשונה.

ראשית חייו באירופה

שז"ר נולד כשניאור זלמן רוּבָּשוֹב ב-24 בנובמבר 1889 בעיירה מיר שבפלך גרודנורוסיה הלבנה), בתחום המושב של האימפריה הרוסית (בהמשך השתנה למחוז הורדנה בלארוס), למשפחת רבנים מחסידי חב"ד. הוא דור חמישה-עשר לב"ח[1]. לימים שינה את שם משפחתו ל"שַזָּ"ר" – ראשי התיבות של שמו המלא (כהצעת הרב שמואל אהרון שזורי)[2].

ילדותו עברה עליו בעיירה סטויבץ, שם החל להכיר את השפה, הספרות והתרבות העברית. ב-1903, בגיל 14, ערך את "הירחון: עיתון עברי אורגן ציוני", שכתב בכתב ידו והפיץ בעיירה ובסביבותיה. בשנת 1905, בגיל 16, הצטרף שזר למפלגת "פועלי ציון" בסטויבץ. בימי הצאר הרוסי נאסר על ידי השלטונות על פעילות עיתונאית פרו-סוציאליסטית.

בין השנים 19081912 למד באקדמיה לחכמת ישראל בסנקט פטרבורג. בפטרבורג פגש לראשונה בשנת 1909 באוניברסיטה את רחל כצנלסון, לימים אשתו. לזוג נולדה בת אחת, רודה, שסבלה מתסמונת דאון. בשנת 1910 כיהן כמזכיר אספת הרבנים שנערכה בסנקט פטרבורג, שדנה בבעיות הנוגעות ליהדות רוסיה.

בשנת 1911 ביקר לראשונה בארץ ישראל, ושהה בה מספר חודשים. בעת שהותו בארץ ישראל, הכיר בחוות כנרת את רחל המשוררת וסייע לא במעט למשוררת החולנית. רחל אף הקדישה לו כמה משיריה, כמו "גַּן נָעוּל". שיר זה, שהולחן בשנות ה-70, מבטא את כאבה לחוסר נכונותו של שזר לעזור לה. את השיר היא מקדישה "לזר", שמהווה אנגרמה לראשי תיבות שמו הקודם של שזר (זלמן רובשוב) והתנהגותו אליה כזר, אך אינה מגלה את זהותו.

לאחר הביקור, הפך לפעיל בולט בקונגרסים הציוניים, בכנסים יהודיים, בוועידות סוציאליסטיות בינלאומיות, ונבחר לוועד הפועל הציוני. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה שהה שזר בגרמניה, ולא יכול היה לחזור לרוסיה; בגרמניה הפך לפעיל בתנועת העבודה הציונית ובארגון "החלוץ".

בשנים 19121919 למד היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטאות בפרייבורג, בשטרסבורג ובברלין. בראש חודש אייר תר"פ (1920) נישא שזר לרחל כצנלסון (לימים דודתו של שר המשפטים שמואל תמיר) בטקס שנערך בירושלים.

פסלו של שזר במשכן הנשיא, 2016

ביישוב ובממשלה

בשנת 1924 עלה שזר לארץ ישראל, המשיך את פעילותו במפלגת אחדות העבודה (שהוקמה כמיזוג של פועלי ציון ו"הבלתי מפלגתיים") והיה בין מייסדי מפא"י, שנוצרה מאיחוד של אחדות העבודה עם הפועל הצעיר. הוא היה חבר בוועד הפועל של ההסתדרות הכללית, ונמנה עם צוות העורכים הראשון של עיתונה, "דבר". לאחר מותו של ברל כצנלסון, בשנת 1944, נתמנה לעורך הראשי של העיתון, וכיהן בתפקיד זה עד שנת 1949. נוסף על כך שימש כמנהל הוצאת הספרים "עם עובד", והיה חבר בהנהלת הסוכנות היהודית וראש המחלקה לחינוך ולתרבות של ההסתדרות הציונית העולמית.

בערך בשנת 1945 חיפש דוד רמז, יו"ר ישיבת הוועד הפועל של ההסתדרות באותה עת, חלופה עברית למילה אינטרפֵּלציה (interpellation) מעולם הפרלמנט; הוא פנה אל שזר, והלה הציע מיד לייחד להוראה זו את המילה הקיימת שאילתא (בעקבות הארמית שְׁאֵלְתָא; כיום מקובל הכתיב שאילתה).[1]

בשנת 1946, לאחר השבת השחורה, ישבה הנהלת הסוכנות מחוץ לארץ ישראל, כאשר חברי הנהלת הסוכנות ששהו בארץ ישראל הושמו במעצר, נקבעה הנהלה זמנית של הסוכנות בישראל, שבה כיהן שזר יחד עם לוי אשכול ועם הרב מאיר בר-אילן. בעת "השבת השחורה", אישרה ההנהלה הזמנית של הסוכנות את הקמת 11 הנקודות בנגב, שאותה יזם אשכול. הנקודות הוקמו במוצאי יום הכיפורים תש"ז, והיו גורם עיקרי לכך שוועדת האו"ם לעניין ארץ ישראל (אונסקופ) תמליץ להכליל את הנגב בתחום המדינה היהודית.

עם קום המדינה, נבחר לכנסת הראשונה, והתמנה לתפקיד שר החינוך והתרבות בממשלת ישראל הראשונה. בימי כהונתו בתפקיד, נחקק חוק חינוך חובה, אולם פרצו סכסוכים רבים בנושא אופיה של מערכת החינוך במדינת ישראל (האם יונהג חינוך ממלכתי אחיד או חינוך לפי זרמים מפלגתיים). משבר נוסף בנושא החינוך לילדי מחנות העולים הוביל להקמת ועדת חקירה, ועדת פרומקין באוקטובר 1950. בעקבות פרסום מסקנות הוועדה, לא שב שזר לתפקיד שר החינוך בממשלה שהוקמה זמן קצר לאחר מכן.

שזר כיהן כחבר הכנסת גם בכנסת השנייה והשלישית.

נשיא המדינה

לאחר מותו של הנשיא יצחק בן-צבי ב-1963 נבחר שזר לנשיאות המדינה, והחל לכהן ב-21 במאי 1963. ב-1968 נבחר לקדנציה שנייה, שהסתיימה ב-24 במאי 1973.

שזר מילא את תפקיד הנשיא בצנעה, ועמד מאחורי הקלעים של האירועים הפוליטיים. בתקופה זו בלטה בו מעט "תדמית זלמנית", לא מעט משום שמו וחזותו, והעובדה שהטלוויזיה הישראלית, שהחלה לשדר לקראת סוף תקופת כהונתו, ראתה בו דמות נוחה לסאטירה.

שזר היה נשיא המדינה הראשון שערך ביקורים ממלכתיים בחו"ל, בין היתר כנציג המדינה בהלוויותיהם של ג'ון קנדי ווינסטון צ'רצ'יל. בשנת 1964 קיבל בישראל את פניו של האפיפיור פאולוס השישי, שביקר בישראל. היה זה הביקור הראשון של אפיפיור בישראל. בטקס קבלת הפנים לאפיפיור בירך הנשיא שזר את האורח ואת ברכתו סיים בציטוט, רב-משמעות לאותו אירוע, מדברי מיכה הנביא: ”כי כל העמים ילכו איש בשם אלוהיו ואנחנו נלך בשם ה' אלוקינו לעולם ועד”. בחירתו של הנשיא להביא בפני ראש הכנסייה הקתולית את דבריו אלה של הנביא נתקבלה באהדה על ידי רבים בישראל.

התעניינותו בתנ"ך הביאה את ראש הממשלה דוד בן-גוריון לייסד בימי כהונתו את החוג לחקר התנ"ך, אשר התכנס בבית הנשיא ובהשפעתו הפך ל"חוג הנשיא לחקר יהדות זמננו". כמו כן ייסד את "קרן עמו"ס" (הקרן לעידוד מלומדים וסופרים) לסיוע בהוצאה לאור של ספרות עברית. שזר היה גם הנשיא הראשון שהתגורר במשכן הנשיא הנוכחי.

זלמן שזר נפטר ב-5 באוקטובר 1974, ונטמן בחלקת גדולי האומה בהר הרצל בירושלים. לזכרו הוקם מרכז זלמן שזר לחקר תולדות היהדות. דיוקנו הופיע על שטר של 200 שקלים חדשים.

קשריו לחוגים חסידיים

כנצר למשפחה חב"דית, נשא שזר בגאווה את עובדת השתייכותו לחסידי חב"ד. הוא נהג לבוא מדי שנה בשנה להתוועדות "י"ט בכסלו" בכפר חב"ד, ואף נסע מספר פעמים לבקר את הרבי מנחם מנדל שניאורסון בבית מדרשו בברוקלין[3], והשתתף בהתוועדות. שז"ר סייע רבות להקמת כפר חב"ד ליד ראשון לציון בעזרת ההסתדרות והממשלה.

לקראת סיום כהונתו, שאל את הרבי האם להמשיך בכהונה שלישית לאחר שינוי חקיקה, ולאחר שהרבי השיב בשלילה הודיע על פרישתו[4]. לאחר שחדל לכהן כנשיא הידק את קשריו עם החסידים והיה מגיע מדי פעם לתפילות בבית הכנסת צמח צדק של חסידי חב"ד, בעיר העתיקה בירושלים.

בשנות כהונתו תרם הנגיד סר יצחק וולפסון מבנה גדול בכפר חב"ד המוקדש לחסידי חב"ד וקרא לו "בית שזר", על שם ידידו נשיא המדינה. בחנוכת המבנה השתתפו רבים, והוא משמש כבית צעירי אגודת חב"ד בישראל, ממנו מופצת פעילות חב"ד לכל ישראל.

בשנת תשי"ז התפתח קשר מכתבים בין שזר לרב ישראל דב אודסר מחסידות ברסלב[5] שבהמשכו התפתח לידידות גדולה. שזר שמר על המכתבים ושלח אותם להדפסה[6] וקרא לספר "אב"י הנחל" כרמז לשמו של הרב ישראל דב אודסר, (אב"י ראשי תיבות ישראל בער אודסר). במכתבים עצמם הרב אודסר כותב לשזר דברי חיזוק ממשנתו של רבי נחמן מברסלב וכותב אליו בצורה לבבית (’’עצמי ובשרי, מר זלמן שזר’’). שזר השיב על המכתבים[7][8] ואף תמך כלכלית ברב אודסר[9][10]. בהמשך התקרב ליהדות[11] ולחסידות ברסלב, ואף הגיע מספר שנים להתפלל עם חסידי ברסלב ב"שול" בראש השנה[12], לבקשתו של הרב אודסר.

ספריו

דיוקנו של שזר על שטר של 200 שקלים חדשים (בטרם הוצא מן המחזור)

זלמן שזר כתב מאמרים וספרים רבים, רובם עוסקים בהיסטוריה של ארץ ישראל וכן בתנועת החסידות וביוגרפיות שונות.

בין ספריו:

  • צופייך צפת
  • על תלי בית פרנק (תרפ"ג).
  • תולדות בקורת המקרא (תרפ"ה).
  • כוכבי בקר (קטעים אוטוביוגרפיים, תש"י).
  • אור אישים (רשימות ביוגרפיות, תשכ"ד). עליו זכה בפרס אוסישקין.
  • התקוה לשנת הת"ק (תש"ל).
  • אורי דורות (מחקרים בתולדות ישראל, תשל"א).
  • שאלו שלום ירושלים (תשל"ג).
  • לוית ניב (שירים ותרגומי שירה בעיקר מיידיש, תשל"ד).
  • ספור מעשה שבתי צבי (תשל"ח).
  • סופרו של משיח - לתולדותיו של שמואל פרימו, מזכירו של שבתאי-צבי, מאת ז. רובאשוב, ירושלים, מוסד ביאליק, תש"ל

רשימת כל חיבוריו

ספר יובל לכבודו

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מאמרים בולטים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 יצחק אבינרי, שתי פגישות, "דבר", באתר www.jpress.nli.org.il, ‏1974-11-04
  2. ^ שם עברי לרובשוב, דבר, 7 במרץ 1949: "רחל כצנלסון־רובשוב ושניאור זלמן רובשוב מודיעים ברבים, כי מעתה יהיה שם משפחתם שזר (ש פתוחה, ז קמוצה)."
  3. ^ דן פתיר מספר על ביקורו עם זלמן שזר אצל הרבי מחב"ד בשנת 1966.
    הנשיא שזר, במשרדו של הרבי מחב"ד Picture icon BLACK.svg - מנחם מנדל שניאורסון. צילום: ג'רי דנציק.
    חלק מהקטעים על הקשר עם חב"ד והרבי מחב"ד, מספר שיצא לאור על ידי ארכיון המדינה
    קטעי וידאו מביקורי שזר אצל הרבי מחב"ד בשנים 1966‏, 1971 ו-1973 סרטונים
  4. ^ שמואל קראוס, נשיא וחסיד, מסכת הקשרים של הרבי מלובביץ' עם הנשיא שזר, עמ' 346.
  5. ^ המכתבים ששלח שזר לרב אודסר בארכיון המדינה, ארכיון המדינה/מכתבי זלמן שזר, באתר www.archives.gov.il
  6. ^ הדפסת הספר ע"י שזר, אב"י הנחל - מכתב קכט', באתר אב"י הנחל השלם (חלק-א')
  7. ^ שזר עונה על מכתביו של הרב ישראל דב אודסר, אב"י הנחל - מכתב סט', באתר אב"י הנחל השלם (חלק-א')
  8. ^ שזר עונה לרב אודסר, אב"י הנחל - מכתב קה', באתר אב"י הנחל השלם (חלק-א')
  9. ^ שזר תומך כלכלית ברב אודסר, אב"י הנחל - מכתב ז', באתר אב"י הנחל השלם (חלק-א')
  10. ^ שזר תומך כלכלית ברב אודסר, אב"י הנחל - מכתב צו', באתר אב"י הנחל השלם (חלק-א')
  11. ^ שזר מושפע מדברי הרב אודסר, אב"י הנחל - מכתב מט', באתר אב"י הנחל השלם (חלק-א')
  12. ^ שזר מגיע להתפלל בראש השנה בשול כבקשתו של הרב אודסר, אב"י הנחל - מכתב ס', באתר אב"י הנחל השלם (חלק-א')



הקודם:
יצחק דב ברקוביץ
פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם ישראל אפרת

1966
הבא:
שמעון הלקין
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0