מיכה
מִיכָה הַמֹּרַשְׁתִּי היה נביא שפעל בממלכת יהודה ובממלכת ישראל באמצע תקופת בית ראשון (בערך בשנת ג'ק"ס)[1]. ספרו, בן שבעת הפרקים, הוא השישי בקובץ התרי עשר, וממוקם בין ספר יונה לספר נחום. בין נבואותיו יש נבואות פורענות וגם נבואות נחמה, אולם בעיקר הוא מתבלט בדברי התוכחה שלו אל ראשי העם ומושליו.
מיכה היה אחד מ"ארבעה נביאים שנתנבאו באותו הפרק"[2], כלומר שפעלו באותה תקופה הושע, ישעיהו, עמוס ומיכה (ומיכה כנראה מהפסוקים[3], היה הצעיר מביניהם). אף על פי שאירועים היסטוריים (דוגמת מסעות צבא אשור בארץ ישראל) לא נזכרים במפורש בספרו, ניכרת בבירור השפעתם על נבואותיו, וגם מסגרת התקופה משתלבת היטב עם ספרו.
מיכה נחשב במעמד של ראש הקבלה, ומסורת התורה שבעל-פה הועברה על ידו ליואל הנביא[4].
פרטים אישיים
הכתוב לא מוסר פרטים אישיים רבים על מיכה. נכתב כי היה "מֹּרַשְׁתִּי" על פי תרגום יונתן הכוונה, שהיה בן העיר מָרֵשָׁה[5]. העיר היתה מנחלת יהודה,[6] ויש ללמוד מכך שהיה בן שבט יהודה. ראיה נוספת לכך, מה שהוזכרו בתחילת ספרו מלכי יהודה ולא מלכי ישראל, אף שניבא גם עליהם, כיון שרק אלו נחשבו בעיניו למלכים אמיתיים[7]. מיכה הנביא -ככל הנביאים- היה עשיר (נדרים לח א). את הימנעותו מהשפעה על נושאים מדיניים -בניגוד לבן דורו ישעיהו ועוד- ניתן להסביר בכך, שמלכתחילה לא נתמנה לנביא לדברים אלו, או שנבואותיו אלו לא נצרכו לדורות, כשאר הנבואות שבידינו[8]. כמו כן, אין ללמוד על מעמדו הנמוך מכך ששם אביו לא הוזכר. ייחוס הנביא לאביו הוא רק כאשר האב היה נביא גם כן, כמאמר חז"ל "כל מקום ששמו ושם אביו בנביאות - בידוע שהוא נביא בן נביא, שמו ולא שם אביו - בידוע שהוא נביא ולא בן נביא"[9]. גם האופן בו הוא מכנה את העם בתואר "עמי", ולא קורא להם "עניים" או "אביונים", אינו מלמד בהכרח שמקורו מבני המעמד הנמוך. היו פעמים שהשם ביקש לכנות את בני ישראל, שעליהם נאמרה הנבואה בלשונות כאלו ואחרים, ולפיכך אין להסיק מכך שום דבר על מעמד הנביא עצמו.
התגובות לנבואתו
על התגובות לנבואתו ניתן ללמוד משני מקורות: ספר מיכה עצמו, וסיפור על ירמיהו הנביא, המופיע בספר ירמיהו, פרק כ"ו.
בספר מיכה ניכר שהתנגדו למיכה ולא קיבלו את נבואותיו, וכנראה אף לעגו לו וביזו אותו: "אַל-תַּטִּפוּ, יַטִּיפוּן", אומר מיכה, וממשיך: "לֹא-יַטִּפוּ לָאֵלֶּה, לֹא יִסַּג כְּלִמּוֹת" (ב', ו'). פירוש: האנשים להם מטיף מיכה "מטיפים"[10] לו שלא להטיף להם, על פי דבריו, והוא נסוג בבושה. הוא ממשיך ואומר "לוּ-אִישׁ הֹלֵךְ רוּחַ, וָשֶׁקֶר כִּזֵּב, אַטִּף לְךָ לַיַּיִן וְלַשֵּׁכָר - וְהָיָה מַטִּיף הָעָם הַזֶּה" (ב', י"א).
לעומת זאת, בסיפור המסופר בספר ירמיהו, פרק כ"ו נראה שנבואתו של מיכה עשתה רושם כביר על שומעיה: כשירמיהו הוכיח את העם (שנים רבות אחרי מיכה), ורצו להוציא אותו להורג בשל כך, נזכרו זקני הארץ בנבואת מיכה ובחזרתו בתשובה של העם בעקבותיה: "וַיָּקֻמוּ אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי הָאָרֶץ, וַיֹּאמְרוּ אֶל-כָּל-קְהַל הָעָם לֵאמֹר: 'מִיכָה הַמּוֹרַשְׁתִּי הָיָה נִבָּא בִּימֵי חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר אֶל-כָּל-עַם יְהוּדָה לֵאמֹר: 'כֹּה-אָמַר ה' צְבָא-וֹת: צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ, וִירוּשָׁלַיִם עִיִּים תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר'; הֶהָמֵת הֱמִתֻהוּ חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה וְכָל-יְהוּדָה?! הֲלֹא יָרֵא אֶת-ה', וַיְחַל אֶת-פְּנֵי ה' - וַיִּנָּחֶם ה' אֶל-הָרָעָה אֲשֶׁר-דִּבֶּר עֲלֵיהֶם'" (ירמיהו, כ"ו, י"ז-י"ט). מכאן נראה בבירור, שקהל השומעים, ובראשו חזקיהו המלך, חזר בתשובה בעקבות דברי מיכה. יתרה מזאת, חזרה בתשובה זו נזכרה שנים רבות לאחר מכך כמופת לנבואה מוצלחת. למעשה, זוהי הפעם היחידה בתנ"ך כולו שנביא מצוטט בספרו של נביא אחר. יש להעיר שנבואה זו מופיעה בשינויים קלים בספר מיכה עצמו (ג', י"ב).
אפשר ליישב סתירה זו בכמה דרכים. ראשית, סביר כי לרוב נבואותיו של מיכה התייחסו באדישות ואף בכעס, אך הנבואה בה קבע כי ירושלים תחרב גרמה לזעזוע ולהלם: הייתה זו, כך נראה, הפעם הראשונה שבה נובא כך. אנשי ירושלים, שהיו בטוחים ש"ה' בְּקִרְבֵּנוּ, לֹא-תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה" (ג', י"א), נדהמו לשמוע נבואה שסתרה את הנחתם וחזרו, בגללה, בתשובה. שנית, אין דרך לקבוע בוודאות לאיזה מלך שייכת כל נבואה (ראו בהמשך). יכול להיות שזו הייתה הנבואה היחידה מימי חזקיהו המלך, שהתאפיינו בחזרה בתשובה (ספר מלכים ב', פרק י"ח, פסוקים ג'-ו'), ולפיכך חזר העם בתשובה לקול מיכה.
השם מיכה
השם מיכה (קיצור של מיכיה, או מיכיהו) נפוץ בתנ"ך ושזור לאורכו, החל מתקופת השופטים ועד ימי נחמיה. מיכיהו הוא שמם של שלושה אנשים שונים ואישה אחת, מיכיה – שמם של שלושה אנשים פרט למיכה הנביא המכונה גם מיכיה (בכתיב, הקרי הוא מיכה) והשם מיכה חוזר עוד כמה פעמים. בסך הכול קרויים בשמות אלו שנים עשר בני אדם. לעיתים מכונה אותו אדם במקום אחד מיכה ובמקום אחר מיכיהו. השם הוא שאלה רטורית: "מי כה'?"[דרוש מקור], זאת בדומה לשם מיכאל[11].
היות שם זה נפוץ, הביא רבים לזהות, בטעות, בין מיכה המורשתי לבין הנביא מיכיהו בן ימלה המוזכר בספר מלכים א', פרק כ"ב, ופעל בימיו של יהושפט מלך יהודה ואחאב מלך ישראל. אף על פי כן, זיהוי זה איננו עולה בקנה אחד עם תיארוך זמנו של מיכה המורשתי כפי שנראה בהמשך[12].
בחז"ל
במדרש חז"ל (תלמוד בבלי, מסכת מכות כד/א) נזכר מיכה כנביא שקבע את דרישות היהדות על שלושה יסודות:
- "בא מיכה והעמידן (את המצוות) על שלוש, דכתיב (שכתוב): "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה-טּוֹב, וּמָה-ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם-אֱלֹקֶיךָ" (ו', ח): עשות משפט - זה הדין; אהבת חסד - זה גמילות חסדים; והצנע לכת - זה הוצאת כלה ולווית המת".
שלושת פסוקי "מי אל כמוך" בסוף הספר, מבוססים על שלש עשרה מידותיו של הבורא שהוזכרו על ידי משה רבנו, מידות של רחמים, סבלנות כלפי החוטא, חנינה וסליחה. פסוקים אלו נאמרים בסליחות וכן בתפילת תשליך. בספרות הקבלה נדרשים החילוקים בינם לבין י"ג מידות של משה[13]. הרמ"ק חיבר בעקבותם את הספר המוסרי- קבלי תומר דבורה, הכולל התבוננות בדרכי ה' לשם קיום מצוות והלכת בדרכיו.
מקום קבורתו
על פי המסורת מצוי קברו של מיכה בתחומי אחד מבתי הקברות המוסלמים בכאבול, בתוך מערה בנויה ועליה חורבה של מבנה אבנים.
לקריאה נוספת
- משה צבי סגל, מבוא לפירוש על ספר מיכה, הוצאת דביר, תשי"א.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט: מיכה |
- שיחות בספר מיכה, באתר דעת.
- מידע רב על הנביא, וקישורים למאמרים נוספים, באתר מט"ח.
- מאמרים על מיכה באתר הניווט בתנ"ך של ארגון נח"ת.
- אודות קברו, באתר אהלי צדיקים
הערות שוליים
- ^ סדר הדורות
- ^ תלמוד בבלי, פסחים, פ"ז א
- ^ לעומת הושע, ישעיהו, ועמוס, שבהם נזכר כי התנבאו בימי עוזיהו יותם אחז וחזקיהו, אצל מיכה מוזכרים רק שלושת האחרונים, יותם אחז וחזקיהו.
- ^ סדר תנאים ואמוראים; הקדמת משנה תורה להרמב"ם; פירוש רבי יעקב בן שמשון על מסכת אבות, פרק א', משנה א'; רבי מנחם המאירי, בית הבחירה, פתיחה למסכת אבות; ספר יוחסין מאמר ראשון; רבי יצחק אברבנאל, נחלת אבות, הקדמה.
- ^ עירו זאת מוזכרת בנבואתו: "עוד היורש אביא לך יושבת מרשה" (ספר מיכה, פרק א', פסוק ט"ו ורד"ק שם)
- ^ ספר דברי הימים ב', פרק י"א, פסוק ח'
- ^ רבי יצחק אברבנאל הקדמה
- ^ מגילה יד א "נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה ושלא הוצרכה לא נכתבה"
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ט"ו עמוד א'. במדרש אגדת בראשית פרק יד נאמר, שנביא שאינו בן נביא מיוחס בכתוב לעירו, כדי להודיע מאיזה שבט הוא. כך אצל הנביא עמוס מוזכרת עירו תקוע
- ^ זהו משחק מילים בו עושה מיכה שימוש באותו שורש כמה פעמים ברצף במכוון.
- ^ במדבר רבה, פרשה ב', פסקה י'
- ^ כך גם מציין האבן עזרא בתחילת פירושו לספר מיכה
- ^ אדרא רבא כרך ג' דף קלא עמוד ב
| שלשלת הקבלה | ||
|---|---|---|
| נביאים | משה רבינו • יהושע בן נון • פינחס וזקנים • עלי הכהן • שמואל • דוד המלך • אחיה השילוני • אליהו הנביא • אלישע • יהוידע הכהן • זכריה בן יהוידע • הושע בן בארי • עמוס • ישעיהו • מיכה • יואל הנביא • נחום • חבקוק • צפניה בן כושי • ירמיהו • ברוך בן נריה | |
| אנשי כנסת הגדולה | עזרא הסופר ובית דינו • שמעון הצדיק | |
| תקופת הזוגות | אנטיגנוס איש סוכו • יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן • יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי • יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח • שמעיה ואבטליון • הלל ושמאי | |
| תנאים | רבן יוחנן בן זכאי ורבן שמעון בן הלל • רבן גמליאל הזקן • רבן שמעון בן גמליאל הזקן • רבן גמליאל • רבן שמעון בן גמליאל • רבי יהודה הנשיא | |
| אמוראים | רב ושמואל ורבי יוחנן • רב הונא ורב יהודה • רבה ורב יוסף • אביי ורבא • רב אשי ורבינא | |
| הרשימה לפי הרמב"ם בהקדמת משנה תורה. לרשימות אחרות, ראו שלשלת הקבלה. | ||
25139806מיכה