הכניסות להר הרצל ולבית הקברות הצבאי בו מצויות בקצה הדרומי של שדרות הרצל. בחודש אפריל 2013 נערכה תחרות להקמת כניסה ראשית חדשה עם מרכז מבקרים במקום בו נמצאת כיום הכניסה הראשית. בתחרות זכה צוות בינלאומי של אדריכלים שהציע רצף עמודים בצד הכניסה וגג מחורר מעל שער הכניסה הקיים.[1]
בחודש מרץ 2014 נבחר בית הקברות של הר הרצל לאחד מ-20 בתי הקברות היפים ביותר בעולם על ידי המגזין "BusinessInsider".[2]
בשנת 2019 אושר בממשלה תקציב לשדרוג "חלקת גדולי האומה" ביחד עם הקמת רחבת הספדים עם הרחבת החלקה ושדרוג מסלול המבקרים במקום.
בשנת 1948 עוד לפני סיומה של מלחמת העצמאות, החליטה ממשלת ישראל במסגרת מאמציה לביסוס מוסדות המדינה (המוחשיים והסמליים) – להעלות את עצמותיו של הרצל ולקוברן בשטח המדינה. בכך הייתה מעוניינת הממשלה ביצירת אתר קבורה ממלכתי וייצוגי – פנתאון של מנהיגי המדינה ושל ההנהגה הציונית שקדמו להקמתה.
הוועדה, שלא הייתה מעוניינת לקבור את הרצל בבית קברות קיים, אלא ליצור אתר חדש בעל משמעות סמלית לתקומת המדינה אותה חזה, בחרה בירושלים כמקום קבורתו. בחירה זו הייתה לצורך הדגשת ריבונותה של ישראל על העיר, שהייתה אמורה להישאר תחת ריבונות בינלאומית על פי תוכנית החלוקה של האו"ם משנת 1947. מבין החלופות נבחרה פסגה חשופה באזור שכונת "בית וגן" במערב ירושלים, שכונתה עד אותה תקופה בשמה הערבי "אלשראפה" ("הנשקפת"). אזור זה נכבש על ידי פלוגת יהונתן במלחמת העצמאות בשנת 1948 ושימש כבסיס כוחות עיקרי לחיילים שנקראו לכבוש את העיר. בין השיקולים שהובילו לבחירת האתר צוינו שליטתו הטופוגרפית על האזור (זו אחת הפסגות הגבוהות ביותר בירושלים, בגובה 834 מ' מעל פני הים) וריחוקו מקו הגבול עם ירדן.
בתאריך 17 באוגוסט1949, הובאו עצמותיו של הרצל לקבורה בישראל. טקס הקבורה נערך במעמד ראשי המדינה ומנהיגי התנועה הציונית ועל הקבר הוצבה מצבה זמנית.
בשנת 1950 נערכה התחרות לעיצוב הקבר על ידי ההסתדרות הציונית. מדינת ישראל, שהייתה באותה תקופה בשיאו של משבר כלכלי ותחת משטר "צנע" לא יכלה להרשות לעצמה הקמת אנדרטה רחבת היקף. לפיכך הופיעה במפרט התחרות לתכנון האתר בקשה לפשטות וצניעות המתאימות "לתנועה עממית ולמדינה צעירה שנאבקת על קיומה ועסוקה במפעל קיבוץ הגלויות" וכמו כן לא לעבור על האיסור ההלכתי בעשיית פסל. המפרט דרש, מלבד תכנון קבר הרצל, גם את תכנון קבריהם של בני משפחתו ואת קברו של דוד וולפסון (ממשיכו של הרצל בראשות התנועה הציונית).
עד מאי 1951 הגישו את הצעותיהם לאתר 63 אדריכלים ופסלים מ-11 ארצות. חבר השופטים החליט פה אחד ובחר את תוכניתו של האדריכל הירושלמי יוסף קלארווין (שלימים תכנן גם את משכן הכנסת בעיר). תוכניתו של קלארווין כללה הקמת מאוזוליאום מעל הקבר בצורת כיפה בגובה של ששה מטרים אך מחוסר תקציב התוכנית נעצרה. במהלך הזמן שבו התוכנית הוקפאה החלו לפקוד את הקבר אנשים פרטיים שהחלו לקיים טקסים פרטיים מסביב לקבר. בשנת 1959 החליטה הנהלת ההסתדרות הציונית לגנוז את התוכנית באופן סופי ולהישאר עם מצבת אבן פשוטה. לאחר גניזת התוכנית החלו העבודות להקמת הפארק עם הגנים מסביב לקבר ובשאר אזורי ההר בתכננו של אדריכל הנוף יעקב ניצן. בשנת 1960 הוקמה מצבה קבועה מעל הקבר, עשויה מאבן שחורה ועליה הכיתוב - הרצל.
בית הקברות האזרחי בהר הרצל מורכב מחלקות שונות שאין קשר מהותי בניהן. לכל אחת מחלקות אלו היו נסיבות הקמה ייחודיות.
בשנת 1952, עם פטירתו של שר האוצר וסגן ראש הממשלה אליעזר קפלן, החליט ראש הממשלה דוד בן-גוריון לקבור את קפלן בשולי בית הקברות הצבאי בהר הרצל משום שהוא ”נפל על משמר המדינה”. יוסף ויץ, שהיה אחראי על קברו של הרצל והשטח המקיף אותו, התנגד לקבורת קפלן בשטח משום שוועד הנאמנים של הר הרצל החליט שלא ייקברו אישים נוספים בהר חוץ מהרצל ומחליפו בהנהלת הסוכנות - דוד וולפסון. ויץ הציע להקים בהר המנוחות חלקה מיוחדת שתיועד ל"אישי האומה" וקפלן ייקבר בה. לאחר דין ודברים הורה בן-גוריון על קבורת קפלן בהר הרצל. לאחר קבורתו של קפלן הוחלט על העברת המשך הטיפול בחלקה למחלקה להנצחת החייל במשרד הביטחון. המצבה על קברו של קפלן, שבעקבותיה נקבע עיצוב שאר המצבות בחלקה, עוצבה על ידי מתכנן בית הקברות הצבאי בהר - אשר חירם.[3]
באותה השנה הועלו עצמותיו של דוד וולפסון ונקברו בחלקה מיוחדת בהר הרצל. בחלקה זו נקברו בהמשך גם שאר ראשי ההסתדרות הציונית העולמית. עצמותיהם של בני משפחתו של הרצל, שהובאו לארץ בשלבים החל משנות ה-50 ועד שנות ה-2000, נקברו גם הן באותה חלקה.
בשנת 1964, עם העלאת עצמותיו של זאב ז'בוטינסקי הוכשרה חלקה קבורה מיוחדת עבורו ועבור בני משפחתו בסמוך לחלקת גדולי האומה.
בשנת 1949, במקביל לתהליך הבאתו לקבורה של הרצל (ללא קשר לעניין) החל משרד הביטחון לאתר מקומות להקמתם של מספר בתי קברות צבאיים שבהם יובאו לקבורה ההרוגים הרבים של מלחמת העצמאות. במספר ערים נבחרו שטחים בהם יוקמו בתי העלמין הצבאיים, ומשרד הביטחון פנה אל הקרן הקיימת על מנת לאתר אזור בירושלים שבו יוקם בית העלמין הצבאי של העיר.
האתר שנבחר להקמת בית הקברות בירושלים היה חלק מהגבעה עליה הוחלט כבר קודם לקבור את הרצל. לאחר שהתברר ש”לפי דברי המטפלים, יספיק השטח לתוכנית של קבר הרצל, ויהיה שטח מתאים לבית קברות צבאי, וכנראה שעל גבעה אחת יהיה הקבר של יוצר החזון הציוני ובית הקברות של מגשימי הציונות”. תוכנית זו לא מצאה חן בעיני מתכנני אתר קבר הרצל שלא רצו "להאפיל" על הקבר אך התקבלה לאחר שמתכנני בית הקברות הצבאי התחייבו שהתוכנית לא תפריע לבניית האתר סביב לקבר הרצל ולבית הקברות הצבאי הוגדרו כניסות נפרדות.[4] אל בית הקברות החדש הועברו גופותיהם של הנופלים בקרבות על ירושלים.[5]
בשל מיקומו של בית הקברות בירושלים הוחלט שהוא לא ישמש רק כבית קברות אזורי אלא כבית הקברות הצבאי הלאומי. עקב החלטה זו נקברו במקום גם נופלים מהתקופה שלפני הקמת המדינה שחלקם נקברו בקברי אחים – נופלי המחתרות, עולי הגרדום, לוחמי הבריגדה היהודית, צנחני היישוב, וכדומה. בנוסף, הוקמו בהר אנדרטאות מרכזיות לקבוצות שונות שלא הובאו לקבר ישראל או שנקברו במקומות אחרים.
ההר בנוי חלקות חלקות, כאשר חללי מלחמת העצמאות קבורים בחלקות שונות על פי אזורי הקרבות. חללי המלחמות הבאות (עד מלחמת יום הכיפורים), נקברו בחלקות שהוקדשו לחללי אותה מלחמה. החל ממלחמת ההתשה, נקברים כל החללים יחד על פי סדר נפילתם. בנוסף לחלקות הכלליות נמצאות בהר גם חלקות "ייחודיות" כדוגמת חלקת עולי הגרדום, חלקת המשטרה, קברי אחים ועוד. לזכר חללי צה"ל שמקום קבורתם לא נודע נמצא בבית הקברות גן הנעדרים. בשנת 1954 בעת הרחבת בית הקברות, נתגלתה במקום מערת קבורה מתקופת בית שני. המערה שומרה ושולבה באתר. בכל חלקה בבית הקברות ישנה רחבה קטנה לטקסים ובנוסף קיימת רחבה מרכזית לטקסים גדולים יותר..
היכל הזיכרון הלאומי בהר הרצל הוא מיזם של משרד הביטחון להנצחת זכרם של כל חללי מערכות ישראל בהגנה על הארץ ומחוצה לה מאז שנת 1860 ועד היום. לפי התכנון כל טקסי יום הזיכרון אמורים לעבור אליו מרחבת הטקסים המרכזית שנמצאת בבית הקברות הצבאי. בחודש פברואר 2014 החלה הבנייה בכניסה הראשית אל בית הקברות הצבאי והיא כוללת גם כניסה חדשה לאתר.
לצד היכל הזיכרון ימוקמו משרדי היחידה להנצחת החייל של משרד הביטחון.[6][7]
מוזיאון הרצל - ניצב ברחבת הכניסה הראשית, ובו תצוגה על חייו ופועלו, כולל שיחזור חדר עבודתו בווינה עם רהיטיו המקוריים. בשנת 2005 שופץ ושודרג המוזיאון והפך לאינטראקטיבי.
מדרשת הר הרצל - מרכז חינוכי הנמצא בצמוד אל מוזיאון הרצל ליד רחבת הכניסה הראשית. הבניין החדש הוקם בשנת 2010 והחליף את המדרשה לציונות ששכנה בבניין מוזיאון הרצל. המדרשה הוקמה בתור המרכז הארצי ללימוד הציונות ונפתחה בשנת 2013.
גן האומות - נמצא בחלקו הדרומי של ההר, בין קברו של הרצל לרחבת הכניסה הראשית. הגן מרוכב מעצים שניטעו בידי נשיאים וראשי מדינות שביקרו בארץ, כאשר על כל עץ מצוין שם הנוטע של אותה המדינה וסוג העץ שניטע.
פורטל צה"ל הוא שער לכל הערכים והנושאים הקשורים בצבא הגנה לישראל. הפורטל מציג את יחידות הצבא ומבנהו, חילותיו, אמצעי הלחימה שלו, אישים, היסטוריה צבאית וקרבות בהם לקח חלק ועוד.
ערך מורחב – קבורת בנימין זאב הרצל בישראל
רחבת הכניסה הראשית
מדרשת הר הרצל
פסל המנורה הסמוך לכניסה הראשית להר הרצל
חלקת המעפילים
הכניסה הראשית אל בית הקברות הצבאי
רחבת הטקסים המרכזית בבית הקברות הצבאי
קברי אחים
אנדרטת נצר אחרון
אנדרטת הלוחמים היהודים בצבא הרוסי
האנדרטה לזכר הצוללת דקר
אנדרטת האונייה ארינפורה
ערך מילוני בוויקימילון: הר הרצל
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הר הרצל