פרס ביאליק
פרס ביאליק לספרות יפה ולחכמת ישראל הוא פרס ספרותי המוענק ליוצרים בתחום ספרות יפה וחכמת ישראל, על ידי עיריית תל אביב-יפו. הפרס מוענק בהתאם להחלטת מועצת העיר, החל משנת 1933 במלאת 60 שנה למשורר חיים נחמן ביאליק. הפרס נוצר לשם מתן כבוד והוקרה לביאליק, אשר מיום עלותו לארץ, בחר בתל אביב כמקום יצירתו והשפיע רבות על חייה התרבותיים.
עיקרי תקנות הפרס
א. מטרת הפרס: לעודד את יצירתם של הסופרים והחוקרים העבריים החיים במדינת ישראל.
ב. צורת הענקת הפרס ויום חלוקתו: הפרסים יוענקו למחברי היצירות המובחרות ביותר שנכתבו בעברית ונתפרסמו בשנתיים שקדמו לשנת מתן הפרס לפי מניין ישראל. בתחום הספרות היפה יוענקו שלושה פרסים, אחד מהם לספרות ילדים. בתחום חכמת ישראל יוענקו שני פרסים. על הפרס יודיעו במידת האפשר בטקס פומבי, בסמוך ליום הולדתו של חיים נחמן ביאליק.
ג. הענקת הפרס: ועדת השופטים שתדון בכל פרס רשאית להעניקו על פועל חייו של סופר או חוקר ולאו דווקא על ספר אחד. הפרס לא יוענק לסופר אחד פעמיים, בתוך תקופה של עשר שנים. אין הפרס מוענק למי שזכה בפרס ישראל. אם לדעת השופטים אין יצירה ספרותית הראויה לקבלת פרס ביאליק, הרשות בידם לבקש את מועצת העיר לדחות את מתן הפרס באותה שנה. אם גם בשנה הבאה העוקבת לא ימצאו ספרים הראויים לפרס, תהה הרשות נתונה למועצת העיר להקדיש את סכום הפרס למפעל ספרותי אחר, שיש בו משום תמיכה בספרות העברית וביוצריה.
ד. הגדרת הפרסים:
- הפרס המיועד לספרות יפה יינתן לכל יצירה חדשה, ובאין יצירה חדשה ראויה לפרס, גם לכתבים מכונסים בכל סוג שהוא לרבות דברי שירה, סיפורים, רומנים, מחזות, מסות, ביוגרפיות, ספרות ילדים וכיוצא בזה. הפרס ליצירה חדשה יינתן רק לחיבור מוגמר ולא לחלקו של חיבור. המושג "ספרות יפה" הוגדר לפי ההגדרה המקובלת בפרסים בינ"ל ובתורת הספרות.
- הפרס המיועד לחכמת ישראל יינתן לכל חיבור שיצא לאור בספר ועוסק בתולדות העם העברי, תורתו, לשונו, ספרותו, ארצו, חייו ואמונתו, על כל ענפיהם ובכל תקופותיהם. חיבור מסוג חכמת ישראל שיש בו מספר חלקים, יוכל לזכות בפרס ביאליק רק פעם אחת.
ד. סכום הפרס: 18,000 ש"ח[1].
זוכים
זוכי פרס ביאליק בחכמת ישראל
- 1933, תרצ"ג - יחזקאל קויפמן, על ספרו "גולה ונכר"
- 1934, תרצ"ד - חיים יהושע קוסובסקי, על ספרו "אוצר לשון התוספתא"
- 1935, תרצ"ה - בנימין משה לוין, על ספרו "אוצר הגאונים"
- 1936, תרצ"ו - רפאל פטאי, על ספרו "המים", משה צבי סגל, על ספרו "דקדוק לשון המשנה"
- 1937, תרצ"ז - אברהם כהנא, על ספרו, מהדורת הספרים החיצוניים
- 1938, תרצ"ח - ברוך צ'יזיק, על ספרו "עולם הצמחים"
- 1939, תרצ"ט - מלך זגורודסקי, על ספרו מילון כלבו לחקלאות, צבי רודי, על לקסיקון לפילוסופיה
- 1940, ת"ש - נפתלי הרץ טור-סיני, על ספרו "תעודות לכיש"
- 1941, תש"א - יוסף קלויזנר, על ספרו "ההיסטוריה של הספרות העברית החדשה"
- 1942, תש"ב - נחום סלושץ, על ספרו "אוצר הכתבות הפיניקיות"
- 1943, תש"ג - אברהם פולק, על ספרו "זכריה"
- 1944, תש"ד - ירוחם פישל לחובר, על ספרו "ביאליק חייו ויצירתו"
- 1945, תש"ה - יצחק בער, על ספריו "תולדות היהודים בספרד הנוצרית"
- 1946, תש"ו - יהודה גור-גרזובסקי, על "מילון עברי"
- 1947, תש"ז - שמואל אבא הורודצקי, על ספריו "תורת הקבלה של האר'י ושל ר' חיים ויטאל", "יהדות השכל ויהדות הרגש", "עולי ציון", "שלוש מאות שנה של יהדות פולין ושבחי הבעש"ט"
- 1948, תש"ח - יעקב נחום אפשטיין, על ספרו "מבוא לנוסח המשנה"
- 1949, תש"ט - יוסף קלויזנר, על ספרו "היסטוריה של בית שני"
- 1950, תש"י - משה צבי סגל, על ספרו "מבוא המקרא"
- 1951, תשי"א - דוד בן-גוריון, על ספריו "בהלחם ישראל", "חזון דרך"
- 1952, תשי"ב - חיים יהושע קוסובסקי, על ספרו "אוצר לשון התלמוד"
- 1953, תשי"ג - יצחק בן צבי, על ספריו "נידחי ישראל"
- 1954, תשי"ד - נחמן אביגד, על ספרו "מצבות קדומים בנחל קדרון"
- 1955, תשט"ו - מיכאל אבי-יונה ושמואל ייבין, על ספרם "קדמוניות ארצנו"
- 1956, תשט"ז - יחזקאל קויפמן, על ספרו "תולדות האמונה הישראלית"
- 1957, תשי"ז - שאול ליברמן, על ספרו "התוספתא כפשוטה"
- 1958, תשי"ח - משה זילברג, על ספרו "המעמד האישי בישראל"
- 1959, תשי"ט - משה מייזליש, על ספרו "מחשבה ואמת"
- 1960, תש"ך - יוסף ברסלבי, על ספרו "בין תבור וחרמון"
- 1961, תשכ"א - מרדכי מרטין בובר, על ספרו "אור גנוז"
- 1962, תשכ"ב - יוסף קאפח, על ספרו "הליכות תימן"
- 1963, תשכ"ג - יהושע גוטמן, על ספרו "הספרות היהודית ההלניסטית"
- 1964, תשכ"ד - אברהם יערי, על ספרו "תולדות חג שמחת תורה"
- 1965, תשכ"ה - יהודה רצהבי, על "ספר המוסר"
- 1966, תשכ"ו - שרגא אברמסון, על ספריו "רב נסים גאון", "במרכזים ובתפוצות"
- 1967, תשכ"ז - אבא בנדוד, על ספרו "לשון מקרא ולשון חכמים"
- 1968, תשכ"ח - אליקים ג. קרסל, על "לקסיקון הספרות העברית בדורות האחרונים"
- 1969, תשכ"ט - חנוך אלבק, על ספרו "מבוא לתלמודים"
- 1970, תש"ל - נחמיה אלוני, על ספרו "האגרון לר' סעדיה גאון"
- 1971, תשל"א - דוד בן-גוריון, על ספריו "מדינת ישראל המחודשת" ו"זכרונות ואגדות"
- 1972, תשל"ב - ישעיהו תשבי, על ספרו "מבחר ספרות המוסר"
- 1973, תשל"ג - יוסף קאפח, על ספריו "איוב עם תרגום ופירוש רס"ג", ו"ספר היצירה השלם"
- 1974, תשל"ד - יהודה קומלוש, על ספרו "המקרא באור התרגום"
- 1976, תשל"ו - בנימין קוסובסקי, על "אוצר לשון התנאים לספרי המדבר,
- 1977, תשל"ז - גרשם שלום, על מפעל חייו בתחום מדעי היהדות
- 1978, תשל"ח - יהושע בן-אריה, על ספרו "עיר בראי תקופה", אהרון מירסקי, על ספרו "פיוטי יוסי בן יוסי"
- 1979, תשל"ט - יצחק רפאל, על המהדורה המדעית. יהודה רצהבי, על ספרו "אוצר לשון הקודש של בני תימן"
- 1980, תש"ם - דן מירון, על ספרו "בין חזון לאמת"
- 1981, תשמ"א - אברהם אבן-שושן, על "מילון אבן שושן"
- 1982, תשמ"ב - ישראל לוין.
- 1983, תשמ"ג - נחמה לייבוביץ', אפרים אלימלך אורבך, על ספרו "בעלי תוספות"
- 1984, תשמ"ד - שלמה פינס
- 1985, תשמ"ה - דוד הלבני
קישורים חיצוניים
- פרטים על הפרס מתוך אתר עירית תל אביב-יפו
- תקנון הפרס (2017)
טקס פרס ביאליק, ירושלים, יומני כרמל, דצמבר 1935- טקס פרס ביאליק, יומני כרמל, ינואר 1952
הערות שוליים
- ^ סכום הפרס יעודכן מעת לעת בהתאם לתקציב העירייה באותה שנה. הסכום עודכן לאחרונה בשנת 2011
