שמואל מיקוניס

שמואל מיקוניס

שמואל מיקוניס, 1959
לידה	פולונה, האימפריה הרוסית
פטירה	תל אביב, ישראל
תאריך עלייה	1921
מקום קבורה	בית העלמין הדרום, בת ים
סיעה	מק"י, מוקד
חבר הכנסת 14 בפברואר 1949 – 17 בנובמבר 1969 (20 שנה)
חבר הכנסת 1 במרץ 1972 – 21 בינואר 1974 (שנה ו־46 שבועות) → משה סנה כנסות ה־1–6, 7
תפקידים בולטים מזכ"ל מק"י

שמואל מִיקוּנִיס (10 באוגוסט 1903 – 20 במאי 1982, כ"ז באייר תשמ"ב) היה פוליטיקאי ישראלי ואחד מהמנהיגים הקומוניסטים היהודים הבולטים בישראל. הוא שימש מזכיר כללי למפלגה הקומוניסטית הישראלית, והיה חבר הכנסת מטעמה.

ביוגרפיה

מיקניס נולד בעיירה פולונה שבפלך פודוליה, בתחום המושב של האימפריה הרוסית (במחוז חמלניצקי של אוקראינה), למשפחה חסידית, וקיבל חינוך יהודי מסורתי בתלמוד תורה. הוא היה פעיל בהסתדרות הגימנזיסטים הציונים ובתנועת "החלוץ", ועם גרעין של תנועה זאת עלה לארץ ישראל בשנת 1921. שניים מאחיו נשארו בברית המועצות ונרצחו בתקופת שלטונו של סטלין.

בארץ עבד תחילה כפועל בפרדסי אייזנברג ברחובות, ולאחר מכן עבר להתגורר בתל אביב והתפרנס מעבודות שונות - ביניהן: סבלות, תיקוני מרצפות דרכים והנחת מסילות ברזל. תוך כדי עבודתו החל בקריירה אמנותית כשחקן בתיאטרון "האוהל" ונמנה עם גרעין המייסדים שלו. בשנים 1925–1930 הוא שימש כשחקן וכמזכיר המועצה האמנותית של התיאטרון. הוא סבר כי התיאטרון צריך להיות תיאטרון של פועלים, לכן במקביל לעיסוקו האמנותי בשעות הערב, המשיך לעבוד במשך היום כפועל במחלקת הניקיון של עיריית תל אביב. לאחר שעזב את התיאטרון נסע לצרפת לצורך לימודים בפוליטכניקום שבסופם הוסמך להנדסה ועם חזרתו מצא עבודה כמהנדס בחברת הנפט "של" בשנים 1933–1945. בתפקיד זה הקים עבור הבריטים בסיסי צבא וכבישים בנגב. כביש 211 לניצנה היה מוכר ככביש מיקוניס בגלל השתתפותו בסלילתו.

הצטרף לשורות המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה (פק"פ). ב-1939 היה מזכיר הוועד המרכזי של המפלגה, ומונה לעורך עיתון המפלגה "קול העם". כאשר פורק הקומינטרן ב-1943 והפק"פ השתחררה משליטתה של מוסקבה, פעל כנגד מזכ"ל המפלגה רדואן אל-חילו והקו הערבי-לאומני שהוביל במפלגה – מה שהביא לבסוף לפילוג הפק"פ, כאשר החברים הערבים עזבו את המפלגה והקימו את הליגה לשחרור לאומי. כשנה לאחר הפילוג הצליח מיקוניס לייצב את המפלגה ולהפוך למנהיגה. ב-1944 היה חבר אספת הנבחרים, מזכ"ל מק"י (המפלגה הקומוניסטית הישראלית) בשנים 1947–1974, וכן חבר מועצת העם ומועצת המדינה הזמנית.

בשנת 1947 ייצג את מפלגתו בוועידת לונדון - ועידה של כל המפלגות הקומוניסטיות באימפריה הבריטית - ודרש הכרה בזכויותיו הלאומיות של היישוב היהודי על ידי הקמת מדינה דו-לאומית בארץ ישראל והתרת עלייה יהודית לארץ ישראל. על עמדה זאת זכה להתקפה חריפה מצד אמיל חביבי, נציג הליגה לשחרור לאומי, שגרס כי ליישוב היהודי לא מגיעות כל זכויות לאומיות ודגל במדינה ערבית שבה ליהודים יהיו זכויות אזרח שוות. הוועידה הלכה לכיוון דעתו שהצהירה שעל חלק מהפליטים היהודים להיקלט בארץ ישראל, אולם בכל שאר הדברים קיבלה את עמדתו של חביבי, על אף שההחלטה הפכה לחסרת משמעות עם נאום אנדריי גרומיקו באו"ם בזכות חלוקת הארץ לשתי מדינות שבועות מעטים לאחר סגירת הוועידה.

בעת מלחמת העצמאות יצא מיקוניס לשליחויות בארצות הקומוניסטיות במזרח אירופה לשם גיוס נשק ומתנדבים. עם תום המלחמה הצליח לפעול לטובת שחרור הקומוניסטים הערבים שנעצרו על ידי צה"ל והשבת משפחותיהם לארץ.

בשנת 1949 נבחר לכנסת מטעם מק"י, וכיהן כחבר כנסת עד לסיום ימי הכנסת השישית בשנת 1969. בשנת 1965 כתב מאמר שפורסם בעיתון המפלגה "קול העם" שיצא נגד נאום שטנה שנשא מנהיג אלג'יריה אחמד בן-בלה בשעה שקיבל את פרס לנין לשלום, ובו קרא להשמדת ישראל. עיתון המפלגה בערבית "אל-איתיחאד" סירב להדפיס תרגום של המאמר, מה שתרם למתחים הפנימיים במפלגה, אשר הביאו לפילוג באותה שנה בין סיעת הרוב בראשות מיקוניס ומשה סנה, שדגלו בקו עצמאי וביקורתי ביחס לעמדות האנטי-ישראליות של ברית המועצות, לבין מאיר וילנר, שדגל בקו שהביע נאמנות עיוורת לברית המועצות והקים את רק"ח, שאותה הוקיע מיקוניס כתנועה לאומנית ערבית והשווה אותה לליגה לשחרור לאומי שתמכה במופתי אמין אל-חוסייני בזמן מלחמת העצמאות.

בעקבות הפילוג איבדה מק"י את רוב מצביעיה, שעברו לרק"ח, ובבחירות לכנסת השישית זכתה מק"י רק במנדט אחד, ומיקוניס היווה סיעת יחיד בכנסת. מעמדו במפלגה נחלש עם הזמן, עם התחזקות מעמדו של משה סנה; בבחירות לכנסת השביעית הוצב מיקוניס במקום השני ברשימת מק"י, לאחר משה סנה, ומכיוון שהרשימה זכתה רק במנדט אחד איבד את מושבו. הוא נכנס רק כשנתיים וחצי לאחר תחילת כהונתה, לאחר פטירתו של סנה ב-1 במרץ 1972, וכיהן בה כשנתיים. לקראת סוף ימי הכנסת השביעית הקים עם תנועת תכלת-אדום בראשות מאיר פעיל את מפלגת מוקד כסיעת יחיד בפרלמנט. בבחירות לכנסת השמינית קיבלה המפלגה רק מנדט אחד, ומיקוניס, שהיה במקום השני ברשימה, שוב נשאר מחוץ לכנסת.

בשנת 1974 התפטר מיקוניס מתפקידו כמזכ"ל מק"י מאחר שלטענתו המפלגה התקרבה יותר מדי לציונות. הוא הצטרף לאק"י, שהקימה אסתר וילנסקה שנים מספר לפני כן לאחר שפרשה ממק"י מאותה סיבה.

שמואל מיקוניס נפטר ב-20 במאי 1982, בגיל 78, ונקבר בבית העלמין הדרום.

נקרא על שמו רחוב בעיר תל אביב.

כתביו

• ‫שרה ברייטשטיין (עורכת), בסער תקופות:: מבחר כתבים ודברים, 1942–1969, ‫תל אביב: הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הישראלית, 1969.
• על: 1) סתירות ומסקנות (פ.ק.פ. - מק"י) 2) על זהות לאומית יהודית והמאבק על העיקר, תל אביב: 1976.
• ‫על מה נטוש המאבק, תל אביב: 1977.

קישורים חיצוניים

• שמואל מיקוניס, באתר הכנסת
• שמואל מיקוניס, באתר כנסת פתוחה
• שמואל מיקוניס, באתר תנועת העבודה הישראלית
• אוסף שמואל מיקוניס באתר ארכיון המדינה
• אלי ניסן, מק"י הקטנה והחביבה, דבר, 18 באוגוסט 1967, המשך – ראיון עם שמואל מיקוניס
• מ. מייזלס, ברז'נייב שאל: "איך העסקים, מיקוניס?", מעריב, 26 במרץ 1971
• ראיון עם שמואל מיקוניס. הקלטה של המדור לתיעוד בעל פה באתר הספרייה הלאומית.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

28819378שמואל מיקוניס