מאיר וילנר

מאיר וילנר

מאיר וילנר, דצמבר 1951
לידה	וילנה, ליטא
פטירה	תל אביב, ישראל
שם לידה	בר קובנר
תאריך עלייה	1938
סיעה	מק"י, רק"ח, חד"ש
חבר הכנסת 14 בפברואר 1949 – 16 בדצמבר 1959 (10 שנים)
4 בספטמבר 1961 – 9 באוקטובר 1961 (5 שבועות ויום)
22 בנובמבר 1965 – 10 בינואר 1990 (24 שנים) כנסות 1 - 4, 5, 6 - 12
תפקידים בולטים מזכ"ל רק"ח ומק"י יו"ר חד"ש הראשון

מאיר וילנר (בכתיב יידי: מייער ווילנער; נולד בשם בר קובנר) (23 באוקטובר 1918 – 5 ביוני 2003) היה פוליטיקאי ישראלי יליד ליטא, מחותמי מגילת העצמאות, חבר הכנסת, ממנהיגי התנועה הקומוניסטית הישראלית במסגרת הסיעות מק"י, רק"ח וחד"ש, ופעיל שמאל רדיקלי.

ביוגרפיה

נולד ב-1918 בשם בר קובנר בעיר וילנה, אז בירת ממלכת ליטא ולאחר כמה שנים סופחה לפולין. למד בגימנסיה העברית "תרבות" בווילנה והיה חבר תנועת "השומר הצעיר". היה ממנהיגי "השומר הצעיר" בעיר יחד עם בן דודו אבא קובנר ואסתר נוביק (לימים אסתר וילנסקה, אשתו וגרושתו). בזכרונותיו מספר וילנר כי זרעי הספק בציונות נבטו בו כאשר תנועת השומר הצעיר בה היה חבר סירבה לבקשתו של הירש גליק לסייע לו במאבק לקיצור יום העבודה שלו מ-14 שעות ל-8 ותמכה בעמדת אבא קובנר שטען כי "בגלות אין תנאים למאבק מעמדי או איגוד מקצועי של הפועל היהודי":

תשובה זו הכזיבה אותנו מאוד. משהו התחיל להתערער אצלנו בנוגע לתנועה שהיינו חברים בה. אנו שאלנו את עצמנו: אם אנו רואים את עצמנו כתנועה סוציאליסטית, כיצד אנו יכולים לסרב לסייע אפילו לחבר שלנו בעניין פועלי אלמנטרי כזה?

עלה לארץ ישראל בשנת 1938. למד באוניברסיטה העברית וארגן בה חוגים קומוניסטים בקרב הסטודנטים.

השם "מאיר" הוא שם מחתרת שקיבל טרם הייתה המפלגה הקומוניסטית של פלשׂתינה חוקית. שם המשפחה 'וילנר' הוא לזכר יהודי וילנה שנרצחו בשואה.

ב-1940 התקבל כחבר המפלגה הקומוניסטית של פלשׂתינה, וב-1943 למזכיר המפלגה בסניף ירושלים. בשנים אלו התחדדה אצלו הדעה שהמפלגה הקומוניסטית היא מפלגה ערבית לאומית, ושיהודי יכול להיות חבר בה רק בתנאי שיכפיף את עצמו לצרכיה של הלאומיות הערבית. מ-1948 ואילך היה חבר הוועד המרכזי של מק"י. כיהן כסגן מזכיר מק"י, חבר הלשכה המדינית והמזכ"ל.

בחודש נובמבר 1945 השתתף וילנר בכנס הייסוד של הפדרציה העולמית של הנוער הדמוקרטי שהתקיים בלונדון, כנציגה של פק"פ. הוא השתתף בכנסים בינלאומיים ואזוריים של התנועה הקומוניסטית, וכן בוועידות של תנועות אחיות.

בשנת 1948 היה חבר מועצת העם, בין החותמים על מגילת העצמאות וחבר מועצת המדינה הזמנית.

בשנת 1949 נבחר לראשונה לכנסת מטעם מק"י. במרץ 1950, בתגובה לביקורת שמתח שר החוץ משה שרת על ברית המועצות, כינה אותו וילנר "היטלריסט". וילנר גם הרבה להשוות את ארצות הברית ל"פאשיזם הגרמני", כלומר לגרמניה הנאצית.

בשנת 1954 הגיש, יחד עם חבר הכנסת רוסתם בסתוני (מפ"ם), הצעה לביטול הממשל הצבאי על ערביי ישראל, אותו כינה "משטר של דיכוי לאומי אכזרי, שנותר בארצות מעטות בלבד, כגון דרום אפריקה וארצות הברית ביחסן לכושים."

בשנת 1956 חשף מאיר וילנר יחד עם תופיק טובי את טבח כפר קאסם, בזמן שהממשלה עשתה הכול כדי למנוע מהציבור בישראל ומחוצה לה מלדעת על הטבח.

בשנת 1965 התרחש פילוג במפלגה הקומוניסטית על רקע התמיכה בברית המועצות, ביוזמתם של שמואל מיקוניס (מזכ"ל מק"י דאז) ומשה סנה (עורך היומון "קול העם"), אשר ייצגו את הפלג שהיה ביקורתי כלפי מדיניות ברית המועצות ביחס לישראל. השם מק"י נשאר בידי הפלג של קבוצת מיקוניס וסנה, משום שרוב חברי הכנסת של מק"י תמכו בפלג זה. מאיר וילנר ותופיק טובי הקימו את רק"ח הפרו-סובייטית, שאליה חברו רוב החברים הערבים ומיעוט של היהודים. באותה השנה נבחר וילנר לתפקיד מזכ"ל רק"ח.

וילנר היה במשך שנים עורך ראשי ומו"ל של עיתוני המפלגה וכן של ביטאוניה הרעיוניים בתקופות שונות. הוא כתב מאמרים רבים, וכן הוציא חוברות ופרסומים במגוון רחב ביותר של נושאים.

ממשלת אשכול, אשר צרפה אליה את משה דיין מרפ"י כשר הביטחון ואת מנחם בגין, ראש "חרות", כשר בממשלה, פתחה היום במלחמה נגד מצרים. הממשלה החדשה אפילו עוד לא אושרה על ידי הכנסת וכבר החליטה על פתיחת מלחמה, ועתה באה להטיל על העם מסי-מלחמה מיוחדים. המלחמה עלולה להביא אסון על מדינת ישראל. שום אויב לא יכול היה להביא נזק כה רב לישראל כמו הממשלה הנוכחית. אתם אומרים שזוהי ממשלת ליכוד לאומי. אנו אומרים לעם: זוהי ממשלת מלחמה אנטי-לאומית. מי שפותח במלחמה אינו יכול לדעת כיצד היא תיגמר. זאת מוכיח הניסיון העצמי של ישראל. לכן אומרים אנו מתוך אחריות היסטורית עליונה: למען ביטחון ישראל ועתידה כמדינה עצמאית מוכרת על ידי עמי האזור: תופסק המלחמה, יוחזר צה"ל מיד אל קווי שביתת הנשק! המלחמה לא תפתור כל שאלה שנויה במחלוקת בין ישראל ומדינות ערב. המלחמה רק תסבך את ישראל עוד יותר ותגרום לה נזק בל-ישוער באזור ובזירה הבינלאומית. לישראל הזכות לחופש השייט, אך חופש השייט לא יושג במלחמה אלא בדרכי שלום והסכם עם המדינות הנוגעות בדבר. את כל השאלות השנויות במחלוקת בין ישראל ומדינות ערב יש לפתור אך ורק בדרכי שלום על בסיס הכרה הדדית בזכויות הלאומיות החוקיות של עם ישראל ושל העם הערבי הפלסטיני... אנו מציעים להחזיר את בנינו ובנותינו מן המלחמה אל קווי שביתת הנשק, אל חיי שלום ויצירה. מתוך רגש אחריות לאומית אנו מזהירים מפני המשכת המלחמה ומציעים לכנסת להורות לממשלה: להפסיק את המלחמה, להחזיר את צה"ל אל קווי שביתת-הנשק, להחזיר את השלום על כנו!

דברי מאיר וילנר בכנסת ב-5 ביוני 1967 (יומה הראשון של מלחמת ששת הימים)

ב-15 באוקטובר 1967 ברחוב הירקון בתל אביב דקר אברהם בן-משה, חבר תנועת החרות, את וילנר בגבו בסכין מטבח, על רקע התנגדותו למלחמת ששת הימים. הדוקר נעצר במקום ווילנר הובהל לבית החולים. בית המשפט מצא את בן-משה אשם בגרימת חבלה חמורה, ולא בניסיון לרצח, וגזר עליו עונש קל יחסית של שנה וחצי מאסר, שהוחמרו בערעור לארבע שנות מאסר. בפסיקתו, בית המשפט טען כי מעשיו של הנאשם "ניתנים להבנה" בשל דעותיו הקיצוניות ואמירותיו הפרובוקטיבות של וילנר, אשר היוו לטענת בית המשפט מניע למעשיו.

באוקטובר 1973, בעת דיון בכנסת בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים, האשים וילנר את מדינת ישראל באחריות לפרוץ המלחמה בכך שסירבה לפנות את השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים. בתגובה על כך, ניגשו אל הדוכן שני חברי הכנסת ממפלגת החרות, מתתיהו דרובלס ובן-ציון קשת, קרעו את נאומו והורידו אותו מעל הדוכן בכוח. ועדת הכנסת הביעה צער על התקרית ועל דבריו של וילנר.

בשנת 1976 היה למאיר וילנר חלק חשוב, ביחד עם תאופיק זיאד, בקבלת ההחלטה על קיום השביתה הכללית ב-30 במרץ באותה שנה, שהובילה ליום האדמה הראשון. לאחר הקמת חד"ש בשנת 1977, כיהן וילנר כיושב הראש הראשון שלה.

בשנת 1978 הצביע וילנר בכנסת נגד אישור הסכמי קמפ דייוויד עם מצרים.

ההתפתחות מוכיחה, כי הסכמי קמפ-דייוויד לא רק שלא קידמו את השלום הכולל, אלא אף הרחיקו אותו; לא רק שלא סילקו את סכנת המלחמה, אלא הגבירו אותה, בנותנם יד חופשית יותר למעשי תוקפנות נגד לבנון, נגד העם הפלשתינאי והלבנוני ונגד סוריה

— דיון בעקבות הודעת הממשלה על ההחלטה האנטי-ישראלית של עצרת האו"ם, פברואר 1982

ב-8 ביוני 1982 הגיש מאיר וילנר בכנסת בשם סיעת חד"ש את הצעת האי-אמון נגד ממשלת בגין-שרון על שפתחה במלחמת לבנון הראשונה ב-6 ביוני. נציגי חד"ש היו היחידים בכנסת שתמכו בהצעת האי-אמון.

ב-10 בינואר 1990 התפטר מהכנסת מתוקף הסכם רוטציה בחד"ש, לאחר כהונה בת כ-41 שנה כח"כ ב-12 כנסות שונות. וילנר 'מחזיק' במקום השביעי באורך כהונתו המצטברת בכנסת (אחרי שמעון פרס, תופיק טובי, אליעזר שוסטק, דוד לוי, יוסף בורג ומנחם בגין).

לאחר התפטרתו מהכנסת בריאיון עיתונאי נשאל על נפילת הקומוניזם במזרח אירופה ותהליך התפרקות ברית המועצות. הוא הביע ביקורת על המשטרים הקומוניסטים שהפכו טוטליטריים, ואמר:

הסוציאליזם השיג הישגים גדולים, העלה את רמת התרבות, הטכנולוגיה. מרקס לא טעה - הסוציאליזם יותר דמוקרטי מהקפיטליזם. אבל המערב התפתח גם הוא ובמזרח לא ראו את הנולד, הגיעו לרמת התפתחות מסוימת וקפאו על השמרים, לא הבינו שצריך להתקדם בקצב של המדינות הקפיטליסטיות. וכאן מתקשרת הדמוקרטיזציה. ההתקוממויות במזרח אירופה נובעות מהרצון לחירות. בגרמניה המזרחית לא התקוממו בגלל מצב כלכלי קשה. אנשים שם עזבו דירות ומכוניות, כי אמרו שרוצים חירות. אסור לשכוח את הרבים שחזרו אחרי שהבינו שבמערב לא מלקקים דבש. האמון במפלגות הקומוניסטיות התערער, כיוון שהן התנתקו מרחשי הציבור. לא הבינו שצריך לשתף יותר את הציבור, לא לקבל החלטות לבד. ברומניה המפלגה הקומוניסטית הפכה לאויבת העם, היה בה פולחן אישיות קיצוני, זלזול בכל יוזמה וסילוק כל מי שהעז לבקר. הכול היה שם מוגזם

ב-5 ביוני 2003 נפטר מאיר וילנר, הוא היה אחרון החותמים על מגילת העצמאות שנותר בחיים.

על שמו נקרא רחוב בעיר שפרעם.

בנו, מיכה, פעיל בפורום הקומוניסטי הישראלי.

מפרסומיו

• מיר און דער ציעניזם, מוטווידאו, [חמו"ל, 1950?]. (ביידיש)
• ביטחון ישראל: מי פוגע בו? מי מבצר אותו?, [תל אביב]: הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הישראלית, (הקד’ 1955).
• דער געבאט פון דער שעה - ענדערן די פאליטיק פון מדינת ישראל, [תל אביב]: צ.ק. פון דער קאמוניסטישער פארטיי פון ישראל, 1955. (ביידיש)
• מאבקנו הפוליטי-רעיוני לאור הניסיון ההיסטורי, מתוך הספר "60 שנה למפלגה הקומוניסטית הישראלית", בהוצאת הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הישראלית (רק"ח), תל אביב-יפו, 1980.

קישורים חיצוניים

• מאיר וילנר, באתר הכנסת
• מאיר וילנר, באתר כנסת פתוחה
• אתר לזכרו של וילנר
• על החתימה במגילת העצמאות באתר יוטיוב
• מ. מייזלס, רק"ח: אנו גאים בקולות ערביים, מעריב, 15 באוקטובר 1969. ריאיון עם מאיר וילנר
• מידע על מאיר וילנר בקטלוג הספרייה הלאומית
• אמנון ברזילי, מת מאיר וילנר, ממקימי המפלגה הקומוניסטית בישראל, באתר הארץ, 8 ביוני 2003
• מאיר וילנר (1918-2003), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35838747מאיר וילנר