נזקי בהמה
במשפט העברי, נזקי בהמה הם נזקים הנעשים על ידי בעל חיים שנמצא בבעלות אדם, וגרם נזק לבעלי חיים אחרים בבעלות אחרת, לאנשים או לרכוש. נזקי הבהמה מחולקים לשלושה סוגים עיקריים:
- רגל – נזקים שגרם בעל החיים אגב הליכתו הרגילה.
- שן – נזקים שגרם בעל חיים אגב אכילתו הרגילה.
- קרן – נזקים שגרם בעל החיים באופן לא צפוי ולא שגרתי.
נזקי בהמה היו שכיחים בחברה חקלאית־מסורתית, אך אינם שכיחים כמעט בחברה עירונית־מודרנית.
מקור הדיון
בספר שמות ישנם מספר פסוקים העוסקים בדיני שור שהזיק, מהם למדו חז"ל את דיני שור המזיק:
שור המזיק
ערך מורחב – קרן (אב נזיקין)
חז"ל בתלמוד למדו מפסוקי התורה כי ישנם שני סוגי שור המזיק: שור תם שנגח רק פעם או פעמים, ושור מועד שנגח כבר 3 פעמים. את דיני שור תם למדו מהפסוק המובא בפרשת משפטים: ”וְכִי יִגֹּף שׁוֹר אִישׁ אֶת שׁוֹר רֵעֵהוּ וָמֵת: וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ, וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן”[1].
דינו של שור תם הוא לשלם חצי מהנזק שהזיק בלבד. כמו כן, שור תם משתלם מגופו כתשלום על ההיזק, וממילא אם שוויו של השור פחות משווי חצי הנזק, הניזוק מפסיד. יש מחלוקת תנאים האם בית דין גובים מהשור עצמו או שרק לוקחים מבעליו עד שוויו של השור. דיון נוסף ישנו בתלמוד האם חיוב חצי נזק הוא ממון או קנס, ונפסק להלכה שחצי נזק הוא קנס.
שור מועד
שור שהוחזק בחזקת נגחן נקרא בלשון חז"ל "שור המועד". שור מוגדר כמועד אם הוא נגח שלוש פעמים. מלבד תשלום הנזק בעל השור חייב מלכתחילה לשמור על השור כדי שלא יזיק. את דינו של שור המועד למדו מהפסוק בפרשת משפטים: ”אוֹ נוֹדַע כִּי שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו: שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם שׁוֹר תַּחַת הַשּׁוֹר וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ.”[2].
שור מועד משלם נזק שלם אף אם שוויו פחות משווי הנזק. אם המזיק בוחר לשלם בקרקעות, עליו לשלם מן המובחרות שבקרקעותיו ("קרקע עידית").
שור שהרג
במקרה ששור הרג אדם, בית דין מצווים לסקול את השור והרי הוא נאסר בהנאה. שור זה נקרא בלשון חז"ל "שור הנסקל". מקור דין זה מופיע גם הוא בפרשת משפטים: ”וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ אוֹ אֶת אִשָּׁה וָמֵת: סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר, וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ, וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי”[3].
מלבד דין השור עצמו, התורה מפרטת גם את דין הבעלים שלו. אם השור הוא תם, אין בעליו מתחייבים בתשלום, כפי שמסיים הפסוק: ”וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי”[3]. ואם השור הוא מועד, מלבד עונש הסקילה של השור עצמו, בעלי השור צריכים לשלם כופר: ”וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם, וְהוּעַד בִּבְעָלָיו וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ, וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה: הַשּׁוֹר יִסָּקֵל, וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת. אִם כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו: וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ, כְּכֹל אֲשֶׁר-יוּשַׁת עָלָיו”[4]. במקרה שהשור הרג עבד כנעני, בעלי השור צריכים לשלם 30 שקלים לאדון העבד: ”אִם-עֶבֶד יִגַּח הַשּׁוֹר, אוֹ אָמָה: כֶּסֶף שְׁלֹשִׁים שְׁקָלִים יִתֵּן לַאדֹנָיו, וְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל”[5].
תשלום הכופר
שור המועד שהרג, על אף שנראה מהפסוק "השור יסקל וגם בעליו יומת" שבעליו גם כן חייבים מיתה, דרשו חז"ל במסכת בבא קמא שהכוונה לתשלום כופר, וכפי המתבאר מהמשך דברי הפסוק ("אם כופר יושת עליו"). חז"ל מנמקים את דרשתם בטענה שאין להרוג אדם על הריגת שורו. המקור לטענה זו הוא דרשה[6] כי על מעשה רציחה שעל ידי האדם הוא מתחייב מיתה, אך לא על ידי רציחת שורו, וממילא חייבים לפרש שהכוונה לתשלום כופר בעד נפשו של האדם. כופר זה ניתן אפוא כפדיון נפש מחיוב מיתה בידי שמים הראויה לו מחמת שפשע ולא שמר את השור.
בתלמוד[7] מובאת מחלוקת תנאים לגבי שיעור הכופר: חכמים סברו שהשיעור הוא כשוויו של האדם הניזק, ואילו רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה סבר שהשיעור הוא כשוויו של האדם המזיק (דהיינו בעליו של השור).
יש מחלוקת תנאים האם תשלום הכופר הוא כגובה ערך המזיק ככפרה על נפשו של החוטא או כגובה ערך הניזק ככפרה על אשר הרג. הדרך לשום שווי אדם על פי המשפט העברי היא לפי שוויו אם היה נמכר כעבד כנעני.
הכופר מוגדר בהלכה כקנס וממילא ההודאה בו פוטרת את המזיק מלשלם. ישנה התדיינות בגמרא האם הכופר הוא תשלום בעד הנזק (כמו כל נזיקין) או שכלל לא ניתן לשלם על היזק כזה בממון, אלא התשלום בא ככפרה על הריגת נפש.
נימוקים לסקילת השור
התורה עצמה לא נימקה את סקילת השור, והמדרש[8] מנה דין זה בכלל ה"חוקים", מצוות שטעמן אינו גלוי, שכן, הענשת בעל חיים החסר חופש בחירה מפתיעה. חכמי ישראל העלו כמה הסברים לדין זה:
- סילוק בעלי חיים העלולים להזיק שוב בעתיד[9].
- הרתעת בעלי הבהמות כדי שישמרו על בהמותיהם כראוי[10][9][11].
- אזהרת העם שלא תבוא תקלה על ידיהם[12].
- הדגשת חומרת מעשה הרצח וערך חיי האדם[13][14][11].
- ה' מגלגל את מות השור באופן זה כעונש לבעליו על חטא אחר[15].
- עונש לבעל החיים, מתוך תפיסת עולם שגם להם ישנה מערכת גמול אלוקית מוגדרת[16].
- "כי שור שהמית את האדם, והוא הדין חיה ועוף שהמיתו, על כל פנים נקשר בו הכח שנקשר בנחש הקדמוני"[10].
ראו גם
הערות שוליים
- ^ ספר שמות, פרק כ"א, פסוק ל"ה.
- ^ ספר שמות, פרק כ"א, פסוק ל"ו.
- ^ 3.0 3.1 ספר שמות, פרק כ"א, פסוק כ"ח.
- ^ ספר שמות, פרק כ"א, פסוקים כ"ט-ל'.
- ^ ספר שמות, פרק כ"א, פסוק ל"ב.
- ^ מובאת בשם "תנא דבי חזקיה", תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ט"ו עמוד ב'.
- ^ למשל תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף כ"ז עמוד א'
- ^ מדרש תנחומא, סדר משפטים, פרשה ז'.
- ^ 9.0 9.1 פירוש רלב"ג על הפסוק.
- ^ 10.0 10.1 רבנו בחיי, בפירושו על הפסוק.
- ^ 11.0 11.1 פירוש שד"ל על הפסוק.
- ^ ספר החינוך, מצווה נ"ב
- ^ ר' אברהם בן הרמב"ם.
- ^ פירוש רש"ר הירש על הפסוק
- ^ אלשיך על הפסוק.
- ^ על פי הפסוק (בראשית, ט', ה'): "וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ, מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ, וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם". במדרש אגדה (בובר) נאמר על כך: "שאם החיות יהרגו אותו, כגון שטרפו ארי או נחש ויהרגנו, אני אדרוש ואתבע דמו מן החיות". כן כתבו רבים ממפרשי פסוק זה, וכן הרחיבו הרד"ק בתהלים (קמ"ה, י"ז), ורד"צ הופמן על דין סקילת השור.
| ספר שמות | ||
|---|---|---|
| פרשת שמות | שעבוד מצרים • משה בתיבה • בתיה בת פרעה • בריחת משה למדין • הסנה הבוער • צפורה במלון • משה בארמון פרעה | |
| פרשת וארא | עשר מכות מצרים • מכת דם • מכת צפרדע • מכת כינים • מכת ערוב • מכת דבר • מכת שחין • מכת ברד | |
| פרשת בא | מכת ארבה • מכת חושך • פסח מצרים • מכת בכורות • יציאת מצרים • קידוש בכורות • תפילין | |
| פרשת בשלח | עמוד הענן ועמוד האש • קריעת ים סוף • שירת הים • שירת מרים • מרה • אילם • מן • פרשת המן • תחום שבת • רפידים • מלחמת עמלק | |
| פרשת יתרו | יתרו וצפורה • שלושת ימי ההגבלה • מעמד הר סיני • עשרת הדיברות • לא תעשון אתי | |
| פרשת משפטים | עבד עברי • אמה עברייה • חובל • נזקי בהמה (קרן, שן ורגל) • נזקי בור • נזקי אש • גנבה והבא במחתרת • דיני שומרים • מפתה • כל אלמנה ויתום לא תענון • טרפה • אחרי רבים להטות • ברית האגנות • לוחות הברית | |
| פרשת תרומה | בניית המשכן • ארון הברית • הכפורת • הכרובים • השולחן • המנורה • יריעות המשכן • קרשי המשכן • האדנים • הפרוכת • מזבח הנחושת • קלעי חצר המשכן. | |
| פרשת תצוה | הדלקת הנרות במקדש • בגדי כהונה • קרבן התמיד • שבעת ימי המילואים • חנוכת המשכן • מזבח הזהב | |
| פרשת כי תשא | מחצית השקל • כיור הנחושת • קטורת הסמים • שמן המשחה • חטא העגל • שבירת הלוחות • שלש עשרה מידות הרחמים • קרינת פני משה | |
| פרשת ויקהל | יריעות המשכן • קרשי המשכן • הארון • השולחן • המנורה • מזבח הזהב • מזבח הנחושת • כיור • קלעי החצר | |
| פרשת פקודי | סיכום בניית המשכן וכליו • חנוכת המשכן | |
| דמויות בספר | שפרה ופועה • עמרם • יוכבד • משה • אהרן • מרים הנביאה • פרעה • בתיה • יתרו • צפורה • נחשון בן עמינדב • יהושע בן נון • בצלאל בן אורי • אהליאב בן אחיסמך | |
