רבי אליעזר בן הורקנוס
| תקופת הפעילות | דור שני לתנאים |
|---|---|
| השתייכות | בית שמאי |
| רבותיו | רבן יוחנן בן זכאי |
| תלמידיו | רבי עקיבא, אלישע בן אבויה, רבי ישמעאל, אוּנקלוּס הגר, רבי חנינא בן תרדיון רבי אלעזר בן עזריה, רבי יוחנן בן נורי. |
| בני דורו | רבי יהושע בן חנניה, רבן גמליאל דיבנה |
רבי אליעזר בן הוּרקנוּס[1] (במקורות חז"ל - רבי אליעזר או רבי אליעזר הגדול) היה מגדולי התנאים בדור השני, בתקופת חורבן בית שני ולאחריו, ומבכירי תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי, היה עמיתו וגיסו של רבן גמליאל דיבנה ובר הפלוגתא של רבי יהושע בן חנניה[2]. ישב בעיר לוד ועמד בראש ישיבה ובית דין בה. אמרתו היא האמרה הפותחת של ששה סדרי משנה.
הקשר לתורה
באבות דרבי נתן[3] מסופר שבגיל 28 החל רבי אליעזר להימשך ללימוד התורה, ובניגוד לרצון אביו הורקנוס, שהיה איש עשיר ובעל אדמות אך בור ועם הארץ, עזב לירושלים כדי להקדיש את עצמו ללימודי התורה[4]. הוא נכנס לישיבתו של רבן יוחנן בן זכאי ולמד בהתמדה, אף על פי שהיה צריך להתמודד עם עוני גדול (ללא תמיכה מאביו וללא מכר תומך).
בניו האחרים של הורקנוס, שכעסו שאליעזר הזניח את חלקו בעבודות השדה, לחצו על אביהם לנדות את אליעזר מהירושה. הורקנוס שמע להם ועלה לסנהדרין בירושלים כדי לנדות ולהדיר את בנו מכל רכושו. כששמע רבן יוחנן בן זכאי (שהיה נשיא הסנהדרין) על הביקור, הנחה את שמשי בית הדין להלין את האורח בחלק העשיר של העיר, להזמינו לאירוע חשוב שהשתתפו בו כל גדולי ירושלים (כלבא שבוע, בן ציצית הכסת ועוד) ולהושיבו ביניהם. במהלך האירוע ביקש רבי יוחנן מר' אליעזר לדרוש, אך האחרון התבייש והצטנע לדבר בפני המכובדים. בלחצו של רבי יוחנן החל להרצות מהידע הנרחב שלו והדהים את האורחים בחכמתו ובבקיאותו. בסיום הדברים קם ר' יוחנן ונשקו על ראשו ואמר "אשריכם אברהם יצחק ויעקב שיצא מכם בן זה". אביו, שלא זיהה את בנו הנעדר ואף לא הבין את הנאמר שאל את הסובבים את מי ברך רבי יוחנן השיבו לו את בנך אליעזר, קם הורקנוס ועמד על רגליו ואמר "בתחילה עליתי לכאן כדי לנדות ולהדיר את אליעזר מנכסיי עכשיו יהא כל רכושי לאליעזר ולאחיו לא אותיר מאומה". רבי אליעזר, ששמח על הפיוס עם אביו, סירב לקבל רכוש שמיועד לאחיו וביקש לחלק את הרכוש באופן שווה.
הוא המשיך ללמוד אצל רבן יוחנן בן זכאי עד לתחילת המצור על ירושלים, כשהוא ורבי יהושע עזרו בהברחת רבם מהעיר במצור הרומאי, רבן יוחנן כינה אותו "בור סוּד שאינו מאבד טיפה"[5].
לאחר חורבן בית המקדש בירושלים עבר רבי אליעזר ליבנה, שם הפך לחבר בסנהדרין תחת נשיאותו של רבן גמליאל דיבנה, ונישא לאחותו של רבן גמליאל, אימא שלום[6]. רבי אליעזר ישב בעיר לוד, ועמד בראש בית דין וישיבה בה[7], וכן החזיק בכרמים בכפר טבי הסמוכה ללוד ממזרח[8].
רבי אליעזר כונה לעיתים "רבי אליעזר הגדול"[9]. תהילתו הגיעה לשיאה כאשר תלמידיו מפרשים את הפסוק "צדק צדק תרדוף, למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך"[10] בפירוש: "מחפש את המשפט ההוגן, לך אחרי רבי אליעזר ללוד או אחרי רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל"[11].
במדרש מסופר שבשעה שעלה משה למרום, שמע קולו של הקב"ה עוסק בפרשת פרה אדומה, ואומר הלכה בשם אומרה, אליעזר בני אמר, עגלה בת שנתה ופרה בת שתים, אמר לו משה העליונים ותחתונים שלך ואתה אומר הלכה משמו של בשר ודם, אמר לו צדיק אחד עתיד לעמוד בעולמי...אמר משה רבון העולמים יהיה רצון שיהא מחלצי, אמר לו חייך שהוא מחלציך[12].
דרכו בלימוד
אף שרבו רבן יוחנן בן זכאי היה מבית הלל, רבי אליעזר נטה אחרי דרכם של בית שמאי, וזהו אחד ההסברים לכינוי "שמותי" שנאמר עליו[13]. כדרכם של תלמידי בית שמאי, היה רבי אליעזר תקיף וחריף, ונתן משקל רב למסורת על פני הסברא. לעומתו, בר הפלוגתא שלו - רבי יהושע בן חנניה - השתייך לבית הלל, וזו גם סיבה לעובדה שבדרך כלל ההלכה נפסקה כדעתו של רבי יהושע, במחלוקותיו עם רבי אליעזר.
רבי אליעזר השתדל להוכיח את טענותיו בדרכים שונות, ופעמים רבות נמצא מתווכח עם חבריו בטעמו של דבר, תוך כדי שימוש במידות שהתורה נדרשת בהן, כקל וחומר.
הוא העיד על עצמו כי: ”מימי לא קדמני אדם בבית המדרש, ולא ישנתי בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי, ולא הנחתי אדם בבית המדרש ויצאתי, ולא שחתי שיחת חולין, ולא אמרתי דבר שלא שמעתי מפי רבי מעולם.” (תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ"ח עמוד א'.), ובמקור אחר נכתב עליו ”דרש בדברים שלא שמעתן אוזן מעולם” (אבות דרבי נתן, פרק ו, פסקה ג). הראי"ה קוק מסביר סתירה זו בכך שרבי אליעזר הבין מתוך דברי רבו דברים שאף אחד אחר לא הבין, ולכן אמנם רבו אמר דברים אלה, אך עדיין לא שמעתן אוזן מעולם[14].
מחלוקותיו עם רבי יהושע ורבי עקיבא בענין השוואת המידות
ערך מורחב – השווה את מידתו
בהתאם לשיטת בית שמאי שאליה השתייך רבי אליעזר, המעניקה חשיבות משנית לסברה מול כללי המסורת שהם הקובעים, נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע במספר מקומות בתלמוד, כשרבי אליעזר מעניק עדיפות לכלל אחיד שאינו משתנה, גם כאשר בפרט מסויים קיימת סברה שיש להחריגה מהכלל[15] ואילו רבי יהושע מעניק עדיפות לכח הסברה כשיטת בית הלל. רבי עקיבא העדיף את דעתו של רבי אליעזר בענין השוואת הכללים, אך התחשב גם בכח הסברה, כך שלשיטתו הכללים אמורים להיות אחידים בהתאמה לכח הסברה:
- בענין המקדיש נכסיו לבדק הבית נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע מה דינם של זכרים שהוקדשו לבדק הבית, לפי רבי אליעזר יש למוסרם לקופת המותרות ולרכוש מדמיהם קרבנות בדומה לנקבות שהוקדשו לבדק הבית. רבי עקיבא שיבח את שיטתו של רבי אליעזר מפני שהשווה מידותיו [16].
- בענין מעמדה ההלכתי של קטנה שנישאה[17]. שיטת רבי אליעזר היא שמכיון שקטנה יוצאת במיאון ואינה צריכה גט, נראה מזה שאינה אשתו ולכן אין בינה ובין בעלה יחסים הלכתיים של בעל ואשה. ומה שאינה יוצאת ללא מיאון כלל הרי זה מכיון שאי אפשר לה לצאת "בכדי" שלא יתכן שמעמדה ההלכתי ישתנה ללא תהליך כל שהוא[18].
- בדין אדם האוכל מאכל שהינו ראשון לטומאה, נחלקו האם דין האדם האוכלו הוא כראשון לטומאה או כשני לטומאה[19]: הסברא אומרת שמכיון שכל הטומאה החלה על האוכל מאכלים טמאים היא רק מדרבנן, שמא יחד עם האוכל הטמא, ישתה גם משקים שחלה עליהם טומאה מהתורה, ו”רבי אליעזר משוה מדותיו לעשות אוכל כמאכל לגמרי”[20].
מחלוקתו עם רבי יהושע בענין חזקה המבוססת על רוב
רבי אליעזר סובר כי חזקה המבוססת על רוב סטטיסטי, כגון חזקת כשרות, גוברת על חזקת ממון, בניגוד לדעתו של רבי יהושע:
- הִיא אוֹמֶרֶת מֻכַּת עֵץ אֲנִי, וְהוּא אוֹמֵר, לֹא כִי, אֶלָּא דְּרוּסַת אִישׁ אַתְּ, רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים, נֶאֱמֶנֶת. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין, אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת דְּרוּסַת אִישׁ, עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ[21]. במחלוקת זאת טוענת האשה שאין לה בתולים, כי הם נשרו מחמת מכה, ובעוד רבי אליעזר מעניק לה חזקת כשרות לכהונה[22], ומנגד סובר רבי יהושע שהמוציא מחבירו עליו הראיה ויתכן שנאנסה וממילא כתובתה מאה זוזים בלבד ולא מאתיים כבתולה.
- רָאוּהָ מְדַבֶּרֶת (=נבעלת, רש"י) עִם אֶחָד בַּשּׁוּק אָמְרוּ לָהּ מַה טִּיבוֹ שֶׁל זֶה. אִישׁ פְּלוֹנִי וְכֹהֵן הוּא, רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים, נֶאֱמֶנֶת. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין, אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת בְּעוּלָה לְנָתִין וּלְמַמְזֵר, עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ[23]. רבי אליעזר מצדיק את טענת האשה שלה חזקת כשרות[24] ורבי יהושע מצדיק את הבעל שיש לו חזקת ממון[25].
בדומה למקרים אלו, בהם מחזק רבי אליעזר את חזקת הכשרות המבוססת על רובא דליתא קמן, סובר גם רבי אליעזר שארבע נשים דיין שעתן, בְּתוּלָה, מְעֻבֶּרֶת, מֵנִיקָה, וּזְקֵנָה, ואם ראו דם אינן מטמאות את כל המאכלים שנגעו בהם למפרע כי אם מהשעה שהתברר שראו דם ואילך, וזאת על פי חזקת טהרה המבוססת על פי רובא דליתא קמן[26] והאומרת שרוב נשים שהינם באחד מארבעת המצבים המנויים במשנה, אינם רואים דם כל עוד לא יוכח אחרת.
תנורו של עכנאי
- ערך מורחב – תנורו של עכנאי
רבי אליעזר עמד במרכזה של המחלוקת המפורסמת על תנורו של עכנאי. על פי התלמוד הבבלי, במחלוקת זו התאמץ רבי אליעזר להוכיח את טענותיו בדרכים שונות, אפילו תוך גזירות לחריגה מחוקי הטבע. החכמים עמדו בתוקף על דעתם וסירבו לקבל את דעתו של רבי אליעזר, חרף ההוכחות העל-טבעיות שסייעו בעדו. סופו של המעשה בנידויו של רבי אליעזר[27].
אמרו אותו היום הביאו כל טהרות שטיהר ר"א (רבי אליעזר) ושרפום באש ונמנו עליו וברכוהו (= נדוהו; בלשון סגי נהור). ואמרו: "מי ילך ויודיעו?" אמר להם ר"ע (רבי עקיבא): "אני אלך, שמא ילך אדם שאינו הגון ויודיעו, ונמצא מחריב את כל העולם כולו". מה עשה ר"ע, לבש שחורים ונתעטף שחורים וישב לפניו ברחוק ארבע אמות. אמר לו ר"א: "עקיבא מה יום מיומיים?", אמר לו: "רבי, כמדומה לי שחבירים בדילים ממך". אף הוא קרע בגדיו וחלץ מנעליו ונשמט וישב על גבי קרקע זלגו עיניו דמעות.
אחד ההסברים הוא שעקב כך הוא מכונה בכמה מקומות 'שמותי' מלשון שמתא וחרם לפי שהיה מנודה.
בידו להפקיר
אחת מהסוגיות בהם הוא עוסק בהרחבה[דרוש מקור] הוא דין "בידו", שלפיו יש לייחס כח עכשווי למצב שבו בידו של האדם לשנות את המצב, דבר המעניק לו כבר כעת, כל כח שהיה יכול לקבל אם היה מבצע את הדבר בפועל. רבי אליעזר חידש את דין "בידו להפקיר", לפיו אף שהחפץ או הממון ברשותו, מכיון שיכול הוא להפקירם ובכך ליחשב כעני שיכול ללקט פאה, יכול הוא ללקט לקרובו העני מכח מיגו זה, ומכח מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה[28]. כמו כן למרות דעת רבי אליעזר שניתן לחלל שבת לצורך עשיית מכשירי מצוה, הרי שאסור לחלל שבת לצורך עשיית ציצית או מזוזה, מכיון שבידו להיפטר מהם על ידי שיפקירם[29].
בתורת הנסתר
בזוהר חדש[30] מובא כי רבי אליעזר היה גלגול של ראובן בכור ישראל, ומסיבה זו, גזירת עשרת הרוגי מלכות שעל פי תורת הקבלה נגזרה על עשרת החכמים בשל היותם שקולים כנגד עשרת השבטים שהשליכו את יוסף לבור, לא חלה על רבי אליעזר, שלא היה שותף במכירת יוסף אלא רק ציווה להשליך את יוסף לבור, ועל כן השליכו את רבי אליעזר לבור אך העלו אותו לאחר מכן ולא הרגו אותו.
בספר בני יששכר מובא, כי מכיוון שראובן היה זה שעסק תמיד בתשובה על חטאו שבלבל את יצועי אביו, ראוי לפסוק כמותו בכל הנוגע לתשובה, ומכיוון שרבי אליעזר פוסק ש"עידי מסירה כרתי" (בניגוד לרבי מאיר הפוסק עידי חתימה כרתי), ובחודש תשרי ישנן שלושה זמני תשובה; ראש השנה - זמן הכתיבה, יום כיפור - זמן החתימה, והושענא רבה שהוא זמן מסירת הפתקים לשלוחים, יש לפסוק כמותו שזמן התשובה קיים עד הושענא רבה ועד אז ניתן לחזור בתשובה ולשנות את גזר הדין. הוא מקשר דברים אלו, לסיבה שמכוחה התפלל משה רבינו שרבי אליעזר יצא מחלציו כמובא בפסיקתא בשם רבי אחא[31].
בדברי האר"י מבואר, שהיה גם ניצוץ נשמתו של משה רבינו[32].
פטירתו
לפני פטירתו של רבי אליעזר עמדו לידו רבי עקיבא וחבריו, והתיישבו בריחוק ארבע אמות בגלל הנידוי שנגזר עליו לאחר פרשת תנורו של עכנאי. רבי אליעזר הצטער מאוד על כל דברי התורה הרבים שידע ואיש לא בא ללמוד ממנו (מפני הנידוי), ואף חזה את מותם של חכמי הדור בכלל, ואת מותו בייסורים של רבי עקיבא: "שלך קשה משל כולם". מיד כשנפטר אמר רבי יהושע "הותר הנדר"[33].
רבי אליעזר נפטר ביום שישי, ואחרי יציאת השבת החל המסע ועבר דרך לוד, ונקבר בעלמא. רבי עקיבא ספד עליו מדברי אלישע על אליהו, אותם הדברים שאמר יואש: "אבי אבי, רכב ישראל ופרשיו"[34].
למרות החרמתו, צוטט רבי אליעזר במשנה, בברייתא ובתלמוד פעמים רבות, וחכמי הדורות הבאים עוסקים רבות בהלכותיו.
קבר רבי אליעזר בן הורקנוס
זיהוי מקום קבר רבי אליעזר בן הורקנוס אינו מוסכם: לפי דעה רווחת מימי הביניים נמצא הקבר סמוך למושב עלמה, אך בתלמוד מתואר מסע הלווייתו שנע בין קיסרי ללוד, וזיהויים נוספים: בצפת ובעין זיתים.
- אתרים שנטען לזיהויים עם קבר רבי אליעזר בן הורקנוס
- לוד: לפי תיאור פטירתו של רבי אליעזר בן הורקנוס בתלמוד (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ס"ח עמוד א') נראה שגופתו הועברה בדרך לקבורתה, ללוד. אך ייתכן שמתוארת רק תחנה במסע ההלוויה והיא המשיכה למקום אחר.
- עלמה: תיאור של קברו ליד עלמא מופיע לראשונה אצל רבי יעקב השליח[35], ובספר "מסע דפליסטינא" של ר' שמואל ב"ר שמשון מתוארת סביבת הקבר, ומנהג הערבים המקומיים להדליק עליו שמן.[36]
- צפת: מנחם החברוני תיאר במכתב את קברו של רבי אליעזר במערת רבי דוסא בן הרכינס שבצפת.
- עין זיתים: הנוסע מקנדיאה מתאר ברשימת הקברים שערך את קברו של רבי אליעזר ב"עיר זיטוני" המזוהה עם עין זיתים. גם הוא מתאר את העץ שגדל מעל הקבר.
- טבריה: מאז שנות ה-50 של המאה ה-20[דרוש מקור] צוין קברו של רבי אליעזר בן הורקנוס בחלקת התנאים שליד קבר רבן יוחנן בן זכאי בטבריה, אך זיהוי זה נעשה ללא כל מקור מוקדם.
מתלמידיו
צאצאיו
- בנו הורקנוס[42].
- במשנה[43] מוזכר תנא בשם רבי יהושע בן הורקנוס. יש מי ששיער שהיה נכדו.[44]
לקריאה נוספת
- יצחק דב גילת, משנתו של רבי אליעזר בן הורקנוס ומקומה בתולדות ההלכה, תל אביב תשכ"ח
- הרב בנימין לאו, "רבי אליעזר: מן השמים יוכיחו שהלכה כמותו", בספרו: חכמים, כרך שני: ימי יבנה עד מרד בר כוכבא, ידיעות ספרים, 2007, עמ' 106-94.
- אבות דרבי נתן, פרקים ו' ט"ז
- רבי דוד לוריא, הקדמה ומבוא לפרקי דרבי אליעזר, 1852
- ישראל מאיר גבאי מקומות קדושים וקברי צדיקים בגליל: חלק ב: עלמא: ערך: רבי אליעזר בן הורקנוס[דרושה הבהרה] הוצאת 2007 ו-2011
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: אליעזר בן הורקנוס |
 טקסט בוויקיטקסט: רבי אליעזר בן הורקנוס |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אליעזר בן הורקנוס |
- רבי אהרן הימן, "ר' אליעזר בן הורקנוס", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, באתר ויקיטקסט
- רבי יצחק אייזיק הלוי, דורות הראשונים חלק א כרך ה ii עיקר ימי יבנה, פרקים כג-כה, פרקים מא-מג רבי אליעזר בפרט, באתר HebrewBooks
- אברהם ארזי, שילוב אגדה בהלכה במשנת רבי אליעזר בן הורקנוס, באתר "דעת"
- התנא אליעזר בן הורקנוס באתר "MyTzadik"
- אליעזר בן הורקנוס, מתוך סדרת פינות על חכמי ישראל עם הרב אורי שרקי, באתר ערוץ מאיר.
הערות שוליים
- ^ יש המנקדים: הׇרְקָנֹוס או הֻרְקָנֹוס
- ^ מסכת אבות
- ^ פרק ו משנה ג, הסיפור נלקח משם גם לפתיחת החיבור פרקי דרבי אליעזר. נמצא בנוסח ב'
- ^ מעשה זה אירע לאחר שחרש עם פרתו בהר והיא נפלה ונשברה, וכיוון שלא היה לו עוד במה לחרוש, אמר לטובתי נשברה רגל פרתי.
- ^ משנה, מסכת מסכת אבות, פרק ב', משנה ח'
- ^ אבות דרבי נתן, מסכת סנהדרין
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ל"ב עמוד ב'
- ^ תוספתא, מעשר שני, ה, י, תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ל"א עמוד ב', תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף ה' עמוד א'.
- ^ תוספתא, מסכת ערלה; מסכת ברכות; מסכת סוטה
- ^ ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק כ'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ל"ב עמוד ב'
- ^ תנחומא חוקת פסקה ח'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"ל עמוד ב'
- ^ מאמרי הראיה, מכתבים, "על הגאון רבי אברהם מסוכטשוב זצ"ל".
- ^ בלשונו של רבי עקיבא משנה, מסכת שקלים, פרק ד', משנה ז' "השווה מידותיו". אוצר כתבי האדר"ת, קונטרס ענייני ביקורת לסדרי הדורות.
- ^ משנה, מסכת שקלים, פרק ד', משנה ז'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ק"ח עמוד א'.
- ^ גמרא שם, על פי הסבר המנחת ביכורים על התוספתא יבמות יב ב
- ^ משנה, מסכת טהרות, פרק ב', משנה ב'.
- ^ תוספות, מסכת חולין, דף ל"ג עמוד ב', ד"ה האוכל.
- ^ משנה, מסכת כתובות, פרק א', משנה ז'.
- ^ בעל ההפלאה ב"נתיבות לשבת" על אבן העזר סימן ו ס"ק י"א.
- ^ משנה, מסכת כתובות, פרק א', משנה ח'.
- ^ כך פירש רבינו יונה. והריטב"א כתב שהוא מכח חזקת הגוף.
- ^ התחבטו חכמי ארץ ישראל בפירוש משנה זו, מדוע סובר רבי יהושע לא יאמינו לאשה לומר שנבעלה לאדם כשר, הרי יש לה מיגו. רב אסי תירץ, שהכוונה במילה "מדברת" היא כינוי בלשון נקייה ליחסי אישות שהמקרא קורא לה בלשון אכילה ודיבור, ולכן אין לאשה מיגו לומר שלא נבעלה, שהרי ראו שנבעלה. זעירי לעומת זאת, הסביר את המשנה כפשוטה שראוה מדברת ומתייחדת עם אדם במקום סתר, ולא מאמינים לה לומר שלא נבעלה, ואף על פי שעל פי ההלכה אין אוסרים אשה על יחוד, מעלה עשו ביוחסין, מפני חומרתן. תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף י"ג עמוד א'.
- ^ כלשונו: אלו הד' נשים אינן רואות דם ברוב העתים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף נ"ט עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ט' עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קל"א עמוד ב'
- ^ על מסכת איכה יג:.
- ^ בני יששכר מאמר חודש תשרי מאמר י"ב.
- ^ מדרש תלפיות ענף גלגול אות א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ס"ח עמוד א'
- ^ ספר מלכים ב', פרק ב', פסוק י"ב; ספר מלכים ב', פרק י"ג, פסוק י"ד; אבות דרבי נתן
- ^ אלה סימני כתבי הקברות לר' יעקב שליח רבינו יחיאל מפריז (כת"י ב')
- ^ אוצר מסעות, החיבור "מסע דפליסטינא" (1210), עמ' 64
- ^ אבות דרבי נתן פרק ו הלכה ב. תלמוד ירושלמי מסכת פסחים פרק ו הלכה ג, שם מבואר שלמד לפניו שלוש עשרה שנים.
- ^ תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כז עמוד ב
- ^ תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף ג עמוד ב
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ג' עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף י"א עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קמ"ז עמוד א' תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ס"ח עמוד א' ועיין בספר היוחסין שמזהה אותו כרבי הורקנוס בתלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ק"ו עמוד ב'
- ^ מסכת סוטה, פרק ה', משנה ה'; אך ראה דקדוקי סופרים השלם, יא סוטה ב, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום), שלפי גרסאות מסוימות צ"ל רבי אליעזר בן הורקנוס.
- ^ לפי שיטת הקדמונים, ערכי תנאים ואמוראים ח"א, אות י, באתר היברובוקס. אולם ראה רבי חיים דוב שעוועל, התנא רבי יהושע בן הורקנוס, הדרום, טז, (אלול תשע"ב), שתומך בגרסה "רבי אליעזר בן הורקנוס" ומוכיח אותה.
30147674רבי אליעזר בן הורקנוס