בני יששכר

בני יששכר

בני יששכר המבואר בשישה כרכים
מידע כללי
מאת	רבי צבי אלימלך שפירא
שפת המקור	לשון הקודש
סוגה	ספרות תורנית - חסידות
הוצאה
תאריך הוצאה	ה'תר"ו

בני יששכר הוא חיבורו המרכזי של רבי צבי אלימלך שפירא (מהרצ"א) מדינוב, שעל שמו כונה עוד בחייו "בעל הבני יששכר".

דרושי הספר מסודרים לפי שנים עשר חודשי השנה, בהתמקדות מיוחדת על חגי ומועדי ישראל. בשל סידורו הייחודי, הפך הספר לספר חסידות ראשון מסוגו המסדר את משנת החסידות על חדשי השנה.

שם הספר

שמו של הספר "בני יששכר", מיוסד על הפסוק בספר דברי הימים א', פרק י"ב, פסוק ל"ג ”וּמִבְּנֵי יִשָּׂשׂכָר יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל”, כשההדגשה היא על המשך הפסוק "יודעי בינה לעיתים" המסמל את מטרת הספר המיועד לעסוק בעיתים ובזמנים.

בקרב בני משפחתו ותלמידיו מקובל טעם נוסף לקריאת שם הספר, וזאת משום שרבי צבי אלימלך קיבל מרבו החוזה מלובלין שאמר לו ברוח הקודש כי הוא צאצא לשבט יששכר.

תוכן ומבנה הספר

הספר בנוי ממאמרים על סדר כל חודשי השנה, כאשר בכל חודש מוקדשים מאמרים אחדים לבאר את מהות החודש, סיבת שמו, ומשמעותו הקבלית. בתחילת הספר מוקדשים עשרה 'מאמרי השבתות' העוסקים בדרוש ובהבנה פנימית של מהות השבת, והדרך לעבודת ה' בה. אחריהם באים מאמרי חודש ניסן שהוא החודש הראשון על פי הלוח העברי, ובו דן המחבר בדרושים ארוכים על משמעות חג הפסח. בסגנון זה בנויים שאר המאמרים על כל החודשים והמועדים.

אריכות דברים מיוחדת, נרשמת במאמרי חודשי כסלו-טבת המוקדשים ברובם למשמעותו של חג החנוכה. זאת משום שכפי המקובל, בחג זה חש המחבר התעלות רוחנית מיוחדת. המאמרים המקיפים את כל ענייני החג, הפכו את הספר לפופולרי בקרב הציבור החסידי, המרבה ללמוד בו בעיקר בימים אלו.

אחד הקווים המאפיינים את מאמרי הספר, הוא ההתייחסות של המחבר למושג הקבלי 'צירופי שמות'. כלומר, קיימים 12 אפשרויות בהם ניתן לכתוב את שם הוי"ה (לדוגמא: יקו"ק, היו"ה, הוי"ה וכו'). כל אפשרות מכונה 'צירוף'. האריז"ל כותב כי ב-12 חדשי השנה שולטים שנים עשר צירופי הוי"ה, בכל חודש - צירוף אחר, ובסיום הברכה האמצעית של תפילת מוסף יש לכוין בשעת אמירת שם ה' את הפסוק היוצא מראשי התיבות של הצירוף השולט באותו חודש (הצירופים וראשי התיבות של הפסוקים מובאים ברוב הסידורים). במאמרי הספר מבאר המחבר את שייכותו של הצירוף וראשי התיבות של הפסוק למהותו של החודש.

מושג נוסף שבו מתאפיין הספר, הוא ההתייחסות של המחבר למובא ב'ספר יצירה' כי כל חודש הוא נגד מזל אחד מ-12 המזלות, ונגד איבר מסויים בגוף, ונגד פעולה מסויימת (ראייה, שמיעה, דיבור וכו'), ונגד אחת האותיות, ונגד אחד השבטים. במאמרי הספר מתבאר שייכותם למהותו של החודש.

חודש	שם	פסוק	פעולה	איבר	ראש	אות	מזל	שבט
ניסן	י-ה-ו-ה	ישמחו השמים ותגל הארץ	שיחה	רגל ימין	גלגולת נקבה	ה	טלה	יהודה
אייר	י-ה-ה-ו	יתהלל המתהלל השכל וידוע	הרהור	כוליא ימין	אוזן ימין נקבה	ו	שור	יששכר
סיון	י-ו-ה-ה	ידות ולצלע המשכן השנית	הילוך	רגל שמאל	אוזן שמאל נקבה	ז	תאומים	זבולון
תמוז	ה-ו-ה-י	זה איננו שווה לי	ראיה	יד ימין	עין ימין נקבה	ח	סרטן	ראובן
אב	ה-ו-י-ה	הסכת ושמע ישראל היום	שמעיה	כוליא שמאל	עין שמאל נקבה	ט	אריה	שמעון
אלול	ה-ה-ו-י	וצדקה תהיה לנו כי	מעשה	יד שמאל	חוטם נקבה	י	בתולה	גד
תשרי	ו-ה-י-ה	ויראו אותה שרי פרעה	תשמיש	מרה	גלגולת זכר	ל	מאזנים	אפרים
חשון	ו-ה-ה-י	ודבש היום הזה י-ה-ו-ה	ריח	דקין	אוזן ימין זכר	נ	עקרב	מנשה
כסלו	ו-י-ה-ה	וירא יושב הארץ הכנעני	שינה	קיבה	אוזן שמאל זכר	ס	קשת	בנימין
טבת	ה-י-ה-ו	לי-ה-ו-ה אתי ונרוממה שמו	רוגז	כבד	עין ימין זכר	ע	גדי	דן
שבט	ה-י-ו-ה	המר ימירנו והיה הוא	לעיטה	קורקבן	עין שמאל זכר	צ	דלי	אשר
אדר	ה-ה-י-ו	עירה ולשורקה בני אתונו	שחוק	טחול	חוטם זכר	ק	דגים	נפתלי

עריכה ותפוצה

למרות שבימי חייו כתב רבי צבי אלימלך עשרות חיבורים, את עיקר מאמציו הועיד לעריכת חיבורו "בני יששכר"^{[דרוש מקור]}. על פי עדויות בני משפחתו, כתב רבי צבי אלימלך חמש מהדורות עד שהגיע לגירסה הסופית והמשובחת, אותה כתב בכתב נאה ומסודר שלא הצריך עריכה חוזרת. הדבר גם ניכר משלל שינויי הלשון ושיפורי התחביר הקיימים בין המהדורות.

מהרצ"א לא הספיק להביא את הספר לדפוס, אך כבר בימי חייו, העתיקו חסידים ותלמידים ממקורביו לעצמם חלקים מהחיבור. מהעתקות אלו נפוצו מיד קונטרסים והעתקים שפשטו בקרב תלמידיו. להעתקה בלתי-רשמית זו רומז מהרצ"א בשלהי הקדמת ספרו אגרא דכלה, כשהוא כותב ”והנה ידוע זאת לכל בני גילי, אשר דברי אלה כתובים למשמרת, יתעדנו בם במרעה שמן בטובת עין חברים המקשיבים החפצים בקרבת האמת”. זו גם הסיבה שעוד בחייו כבר כונה בעל הבני יששכר, למרות שחיבורו עדיין לא נדפס, וכך גם תואר במצבתו קברו הראשונה.

מהדורות

רק בשנת תר"ו, שנים ספורות לאחר פטירתו של מהרצ"א, יצא הספר לראשונה בדפוס זאלקווא. בשל קשיי הצנזורה על ספרים עבריים, נאלצו בניו להדפיס רק את חלקו השני של הספר בעילום שם המחבר. רק כעבור שנים נוספות, בשנת תר"י, הודפס החלק הראשון בלמברג. החל ממהדורת תר"ך מודפסים שני הכרכים בצוותא, ואף בכרך אחד. היו מתלמידיו ובני משפחתו שראו בעיכוב הצנזורה, התנכלות של כוחות הרע והסטרא אחרא שהתאגדו להזיק למהרצ"א כל ימיו, ונחלו כישלון חרוץ. היו שטענו כי היתה זו התנכלות אישית נגד מהרצ"א מצד האחראי על הצנזורה שהיה יהודי מומר, אשר מהרצ"א הרחיקו עוד בהיותו יהודי ירא ושלם כלפי חוץ, מחמת מעשה שהיה.

במשך השנים חזר הספר ונדפס בעשרות מהדורות.

ספרי המשך

עם הפיכתו של הספר לנכס צאן ברזל בספרות החסידית, התפתחה תופעה ייחודית שאין לה אח ורע בספרות זו: יצירת חיקויים של פורמט הספר, המסודרים לפי סדר ימות השנה והלוח העברי. שניים מצאצאיו של רבי צבי אלימלך חיברו גם הם ספרים בסגנון זהה, שאף את שמם גזרו מאותו פסוק. הראשון הוא בנו רבי אלעזר מלנצהוט, שחיבר ספר הנושא את השם יודעי בינה, על שם המשך הפסוק ממנו לקח אביו את שם ספרו: "ומבני יששכר יודעי בינה", וכפי שכותב בהקדמתו.

הספר השני הוא של בן-נינו, רבי חיים אלעזר שפירא ממונקאטש, שחיבר את הספר שער יששכר, כשהוא מנמק בהקדמתו את הטעם לקריאת ספרו בשם זה:

והלכתי בעקבות קדוש זקיני זי"ע בספר הקדוש בני יששכר ... המאיר עיננו, ועמדתי כננס על גבי הענק אשר יעניק חמה בקומתו, ויוכל הננס הקטן להביט למרחוק מפני רום גובה עמידתו. ומבני יששכר יודעי בינה לעיתים, כאשר נודע ומקובל אצלינו כי משבט יששכר קאתינא ... כי על כן קראתי שם הספר שער יששכר על שם הכתוב ביחזקאל "שער יששכר אחד", כי נכנסתי גם כן בעזרת ה' בשער הזה, והיה אחד.

בהמשך הקדמתו מצהיר המחבר כי חיבורו רחוק מלהשתוות לזה של זקינו: ”אהובי אחי הקורא, שים נא בשום לב עמוק הדק היטב בהקדמה אשר עשה זקיני הקדוש בספרו בני יששכר, מה עמקו מחשבותיו, ואיך יעוז יתוש קטן וחוטא ופושע כמוני לצאת ולבוא כמתכונתו ... לא יערכנו ולא ישוה לו אפילו בדומה לו.”

ביאורים והרחבות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. הסיבה היא: קיימים מהדורות מבוארות נוספות.

ריבוי הלומדים בספר, הביא להוצאת מהדורות חדשות, מנוקדות ומבוארות, להקל על ההבנה ולאפשר את העיסוק בספר גם ללומדים שאינם רגילים בשפה הקבלית. מהדורה מבוארת ראשונה, יצאה לאור בשלושה כרכים ב-תשס"ה, בהוצאת מכון 'בני שלשים' של חסידות קוסון, בה נוספו הערות נחוצות.

שנים ספורות לאחר מכן, עם התבססות השלוחה הישראלית של מכון עוז והדר, ביקש ראש המכון הרב יהושע לייפער (הנמנה בין צאצאיו של המחבר) מחברי השלוחה, לערוך את הספר מחדש ולהוסיף לו שלל ביאורים ומדורים, המנגישים את התוכן לכל דורש מבלי כל צורך בידע מוקדם. בכך ביקש להציבו בשורה אחת עם ספרי יסוד ביהדות בהם התמקדה עבודת המכון עד אותה עת. על העריכה הופקד עורך מתיבתא הרב מנחם מנדל פומרנץ, ועם השלמתה הודפסה המהדורה בשישה כרכים. בשל הפירוש הפכה מהדורה זו לפופולרית, ולפי פרסומי המכון כבר חזרה ונדפסה באלפי עותקים.

כן הוהדר הספר בתוספת 'ביאור משולב' קצר ומתומצת, אך בבהירות ובאופן שווה לכל נפש, בתוספת שלל הערות מורחבות וביאורים מתמקדים, במטרה להנגיש ולפשט גם את הדרושים העמוקים לכל מבקש. ע"י מכון 'זכרון אברהם' בנשיאות הרב יוסף דוב לאנדא, בראשות יעקב שמעון הירש.

קישורים חיצוניים

• בני יששכר באתר ויקיטקסט
• בני יששכר חלק א' באתר 'היברובוקס'.
• בני יששכר חלק ב' באתר 'היברובוקס'.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0