מעלה עשו ביוחסין
מעלה עשו ביוחסין הוא דין האומר כי חכמים החמירו בייחוס כהנים, וכדי לשמור על יחוס נקי הם חששו אפילו בספיקות וחששות שאין להחמיר בהם באופן רגיל.
החומרה בפנויה שנתייחדה לכהן
דין כזה מובא במסכת כתובות[1] אודות אשה פנויה שהסתתרה ונתייחדה, אותה אוסר רבי יהושע לכוהן[2]. מקשה הגמרא: הרי אין אוסרין על היחוד? ומתרצת הגמרא: מעלה עשו ביחוסין. התוספות ישנים מסביר את הגמרא באופן אחר, שמדובר כאשר היא אומרת "נבעלתי", ובמקום כזה היה לנו לאוסרה מחמת ספק, אלא שיש מיגו שהייתה יכולה לומר לא נבעלתי, ועל כך התקנה של "מעלה עשו ביוחסין".
מחלוקת רבן גמליאל ורבי יהושע
באותה סוגיא, מובא אודות אלמנת עיסה (אשה שיש בה ספק פסול חללות, המונע ממנה להנשא לכוהן) שעל כך העידו רבי יהושע ורבי יהודה בן בתירא כי היא כשרה להנשא לכהונה, אבל זאת היא אם הפסול שקיים הוא רק חללות, אבל לא פסול אחר - כמו ממזר, נתין, או עבדות.
כאשר נשיא ישראל, רבן גמליאל שמע את העדות מפיהם של רבי יהושע ורבי יהודה בן בתירא, הוא הגיב כי אין לקבל קולא זו:
קבלנו עדותכם, אבל מה אעשה שהרי גזר רבן יוחנן בן זכאי שלא להושיב בית דין על כך שהכהנים שומעין לכם לרחק אבל לא לקרב
.
הגמרא מסבירה, כי רבן גמליאל מחמיר כאשר מדובר בטענת שמא - כמו בנידון באותה אלמנת עיסה, שאינה יודעת אם היא כשרה להנשא לכהונה או פסולה, ומקיל בטענת ברי - כמו באשה הטוענת שהיא וודאי כשרה, ואילו רבי יהושע מחמיר בפסק אחד - בנערה, ומקיל בשתי ספיקות - באלמנת עיסה.
יש מפרשני הש"ס שמסבירים, כי קבלה ביד התנאים על חומרא מיוחדת שיש להחמיר ביחוסי הכהנים, אך רבן גמליאל מעדיף לתקן זאת במקום שישנה טענת ספק, ולמרות שיש מקום להקל מצד ספק ספיקא, ואילו רבי יהושע מעדיף לתקן זאת במקום שיש ספק אחד, ולמרות שיש טענת ברי.
הצרכת שני רוב
רבי חנינא שהתעסק בענייני יוחסין, והיה מומחה בנושא זה[3], היה מבין אלו שסברו שיש להחמיר במיוחד ביוחסין ובלשון חז"ל "מעלה עשוי ביוחסין".
לפי זה פירש זעירי בשם רבו רבי חנינא, את המשנה במסכת כתובות[4] ”אמר רבי יוסי מעשה בתינוקת שירדה למלאות מים מן העין ונאנסה אמר רבי יוחנן בן נורי אם רוב אנשי העיר משיאין לכהונה הרי זו תינשא לכהונה”, ופירש שמדובר שם שעברה שם קבוצת אנשים שכל אחד מהם כשר לכהונה - כלומר שאינו פוסל בביאתו את האשה שבא עליה, ואינו נתין או ממזר, ומלבד זאת רוב אנשים העיר כשרים לכהונה, כך שישנם שני רוב להכשיר. בטעם הדבר פורש בגמרא, שלא די ברוב אחד, כמו שאר ההלכות שבהן נפסק להלכה כי אם הרוב כשר ניתן לסמוך עליו למעשה, ולמשל אם נמצאה חתיכת בשר ליד עשר חנויות שתשע מהן כשרות - מותר לאכול את חתיכת הבשר, אך ביוחסין החמירו שצריך שני רוב, וגזרו שמא אם יסתמכו על רוב אחד, שמא יקרה שהאשה תבוא לביתו של הבועל, שאז הבועל הוא "קבוע", ותקף לגביו הכלל "כל קבוע כמחצה על מחצה דמי, ולכן גזרו שגם כאשר הבועל יצא מביתו ואינו קבוע בביתו, אין לסמוך על רוב העיר, ואף על רוב קבוצה שמהם פירש אחד ובעל אין לסמוך, שמא יסמכו על רוב העיר במקרה של קבוע שבו אין רוב מועיל.
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף י"ג עמוד א'.
- ^ לפי שיטת זעירי, שמחלוקת ר"ג ורבי יהושע, היא אפילו ביחוד.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ע"א עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף י"ד עמוד ב'.
