עשרה הרוגי מלכות

מתוך המכלול
(הופנה מהדף עשרת הרוגי מלכות)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg אין לראות את דף זה כערך אנציקלופדי. נא הימנעו מעריכה בו לפני שכתובו על בסיס הגרסה המקורית
דף זה יובא ו/או טופל בעבר שלא על פי מדיניות המכלול, ומשכך ייתכן שנעדר ממנו תוכן ראוי או ששוכתב בצורה בלתי תקינה.
תוכלו להשוות את הערך מול הערך המקורי, וכן לצפות ב[ שינויים שבוצעו בו]. אתם מוזמנים לשכתב אותו מחדש או לנהל דיון מקדים בדף השיחה.

עשרה הרוגי מלכות הם העשרה תנאים הקדושים שנהרגו לאחר חורבן הבית בידי מלכות הרשעה של הרומיים.

שמות העשרה הרוגי מלכות

בכמה מדרשים שונים מצינו את רשימת שמותיהם של עשרה הרוגי מלכות בפרוטרוט, היוצא מפירוטי השמות של ארבעה מדרשים אלו, שבשמונה שמות מהם אמרו כולם דבר אחד, ואלו הן: [א] רבן שמעון בן גמליאל [ב] רבי ישמעאל בן אלישע [ג] רבי עקיבא [ד] רבי חנניא בן תרדיון [ה] רבי ישבב הסופר [ו] רבי חוצפית המתורגמן [ז] רבי יהודה בן בבא [ח] בן עזאי. אך נחלקו על שנים מהם, שה[ט] הוא, או רבי יהודה הנחתום או רבי חנניא סגן הכהנים, וה[י] הוא, או רבי טרפון או רבי אלעזר בן חרסום או רבי יוסי.

מדרש רבה

במדרש רבה (איכה ב ד), וז"ל דבר אחר, בלע ה' ולא חמל את כל נאות יעקב, את כל נאותיו של יעקב, כגון: [א] רבי ישמעאל [ב] ורבן [שמעון בן [1]] גמליאל [ג] ורבי ישבב [ד] ורבי יהודה בן בבא [ה] ורבי חוצפית המתורגמן [ו] ורבי יהודה הנחתום [ז] ורבי חנניה בן תרדיון [ח] ורבי עקיבא [ט] ובן עזאי [י] ורבי טרפון
ואית דמפקין רבי טרפון ומעיילין רבי אלעזר חרסנה [נ"א- בן חרסום] עכ"ל. וכל שמות אלו מפורטים גם במדרש שיר השירים, כדרש על הפסוק על כן עלמות אהבוך (שיר השירים א ג, מסופר באריכות במדרש שיר השירים המכונה מדרש שיר השירים שלישי שנדפס על פי כתב יד הגניזה, ובקיצור במדרש לקח טוב המכונה פסיקתא זוטרתא. מוזכר בערכי תנאים ואמוראים, ערך רבי חוצפית המתורגמן וערך רבי יהודה הנחתום וערך רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול), ושם איתא רבי טרפון.

מדרש תהילים

במדרש תהילים (הנקרא מדרש שוחר טוב, ט ד"ה כי), וז"ל לא שכח צעקת ענוים, אינו שוכח דמן של ישראל מן האומות, ולא דמן של צדיקים שנהרגו, ואלו הן:
[א] רבן שמעון בן גמליאל [ב] ורבי ישמעאל בן אלישע [ג] ורבי ישבב הסופר [ד] ורבי חוצפית המתורגמן [ה] ורבי יוסי [ו] ורבי יהודה בן בבא [ז] ורבי יהודה הנחתום [ח] ורבי שמעון בן עזאי [ט] ורבי חנינא בן תרדיון [י] ורבי עקיבא וכו' עכ"ל.

מדרש עשר גליות

במדרש עשר גליות (במדרש הנקרא עקטאן דמר יעקב, פרשה ב, נמצא באוצר המדרשים), וז"ל עשרה הרוגי מלכות, ואלו הן: [א] רבי ישמעאל בן אלישע [ב] רבי ישבב הסופר [ג] רבן שמעון בן גמליאל [ד] רבי חוצפית המתורגמן [ה] רבי עקיבא בן יוסף [ו] רבי חנניא סגן הכהנים [ז] רבי שמעון בן עזאי [ח] רבי אלעזר בן חרסום [ט] רבי יהודה בן בבא [י] ורבי חנניה בן תרדיון.


מדרשים חלוקים

גם במדרשי אלה אזכרה ובכל הפיוטים שנתייסדו להיאמר ביום הכיפורים ובתשעה באב, כגון סליחת אלה אזכרה (הנאמר לפי מחזור שלנו במוסף יום הכיפורים אחרי הסליחה זכור רחמיך) וקינת ארזי הלבנון (קינה כא), מוזכרים בהם שמות אלו, אלא שחלוקים על המדרשים הקודמים בשלשה שמות האחרונים, שלא חישבו גם את בן עזאי, ופירטו שלשה שמות אחרים במקומם, שהם [א] רבי יהודה בן דמא [ב] רבי חנינא בן חכינאי [ג] רבי אלעזר בן שמוע. וכמו שכתב בעל סידור עבודת ישראל (בהקדמה לקינות מנהג אשכנז, סוף קינה ארזי הלבנון, הועתק במבוא לסדר הקינות המפורש עם ביאור קול ברמה), וז"ל סוף כל דבר נשמע מכל המדרשים וכותבי הדורות שהיו הרוגי מלכות עשרה, ובשבעה מהם אין מחלוקת בשמותם, הלא הם: [א] רבן שמעון בן גמליאל הנשיא, [ב] ורבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול, [ג] ורבי עקיבא, [ד] ורבי יהודה בן בבא, [ה] ורבי חנינא בן תרדיון, [ו] ורבי ישבב הסופר, [ז] ורבי חוצפית המתורגמן, ובשלשה מהם נפלה מחלוקת בשמותם מי היו וכו' עכ"ל.

רבי יהודה בן דמא

[א] רבי יהודה בן דמא, וכן הוא במדרש אלה אזכרה נוסחא א, ובערכי תנאים ואמוראים (ערך רבי יהודה בן דמא) ובמאירי (פתיחה למסכת אבות ד"ה ואלו הם), אבל במדרש אלה אזכרה נוסחא ב לפנינו איתא רבי אלעזר בן דמא, וכן הוא בפרקי היכלות (פט"ז ג), וכן הביא רב סעדיה גאון (סידור רב סעדיה גאון, סליחות לתשעה באב, בסליחת זכור תבוסת צאן), וכן משמעות הרמב"ם (בסוף ההקדמה למשנה, בפרק הרביעי), והכפתור ופרח (פ"ה ד"ה נמצא). וברשב"ץ במגן אבות (על אבות ה כ) הביא בשם יש אומרים שרבי יהודה בן דמא הזה הוא הוא רבי יהודה בן תימא בעל משנת הוי עז כנמר, וז"ל יש אומרים כי הוא רבי יהודה בן דמא שהיה מעשרה הרוגי מלכות עכ"ל. וכן כתב האברבנאל בנחלת אבות (בהקדמתו לפירושו על אבות ד"ה הדור האחד עשר, הביאוהו הצמח דוד והסדר הדורות לשנת ג'תתפ) וז"ל ורבי יהודה בן תימא ונקרא בן דמא עכ"ל, וכן הוא לכאורה דעת הספר יוחסין (מאמר ראשון ערך רבי יהודה בן תימא, העתיקו הסדר הדורות ערך רבי יהודה בן תימא) שהביא את רבי יהודה בן תימא כאחד מעשרה הרוגי מלכות, אלא שהביא בשם יש אומרים שהוא רבי אלעזר בן דמא, דז"ל רבי יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר, והוא מעשרה הרוגי מלכות, ויש אומרים כי רבי אלעזר בן דמא מעשרה הרוגי מלכות ולא רבי יהודה עכ"ל. אולם בעל סידור עבודת ישראל (שם בתחילת קינה ארזי הלבנון) הבין בדברי היוחסין שהיה לפניו מקור שמזכיר את שמו של רבי יהודה בן תימא כאחד מעשרה הרוגי מלכות במקום רבי יהודה בן דמא, וז"ל והנה למדנו מדברי היוחסין כי רבי יהודה בן דמא של מדרש אלה אזכרה לא היה ולא נברא, וצריך לומר או רבי יהודה בן תימא או רבי אלעזר בן דמא, וכן באמת מצאתי אנכי את שמו בפיוט אחד כתב יד [הוא הפיוט שמזכיר שם אחר כך בשם 'שובבה לא שבה' לרבי שלמה בן רבי יצחק] רבי אלעזר בן דמא ולא רבי יהודה, וכן מזכירו גם הבחיי בפירושו לסוף פרשת מקץ (מד יז ד"ה וכבר), וכן בלי ספק הנכון עכ"ל. מה שכתב בעל עבודת ישראל 'רבי יהודה בן דמא של מדרש אלה אזכרה לא היה ולא נברא', כוונתו לומר דחוץ ממה שהובא שם תנא כזה במדרש אלה אזכרה לעניין עשרה הרוגי מלכות לא מצינו שם כזה מוזכר בעוד מקום בדברי חז"ל, ולכן מסתבר לומר שמעולם לא היה תנא כזה, ויש לגרוס במקומו או רבי יהודה בן תימא או רבי אלעזר בן דמא, שהם משמות תנאים שכן מוזכרים במקום אחר. עוד הוסיף הבעל עבודת ישראל (שם אות ז) לציין וז"ל אמנם בסליחת אודך ה' כי אנפת (שהביא שם משחרית יום הכיפורים מנהג רומי) לא הוזכר בה בן דמא, אלא הובא במקומו רבי טרפון עכ"ל.

רבי חנינא בן חכינאי

[ב] רבי חנינא בן חכינאי. אולם המאירי (פתיחה למסכת אבות ד"ה ואלו הם) לא מנאו והביא במקומו את רבי יהודה הנחתום המוזכר ברוב מדרשים הקודמים, וכן הביא הספר יוחסין (מאמר ראשון ערך רבי חנינא בן חכינאי, הביאו הסדר הדורות ערך רבי חנניה בן חכינאי אות ד) בשם יש אומרים, וז"ל רבי חנינא בן חכינאי וכו' ויש אומרים כי הוא מעשרה הרוגי מלכות, ויש אומרים כי הוא לא היה מהם כי אם רבי יהודה הנחתום ולא רבי חנינא בן חכינאי עכ"ל, ובעל סידור עבודת ישראל (שם אות ח) ציין עוד וז"ל ובסליחה אודך ה' כי אנפת (הנ"ל) לא הוזכר כלל רבי חנינא בן חכינאי, אבל הובא במקומו רבי יהודה הנחתום עכ"ל. גם הצמח דוד (ג'תתכח, וכפל דבריו במנותו כל העשרה הרוגי מלכות אצל שנת ג'תתפ, והעתיקו בסדר הדורות שם ושם) לא מנאו, והביא במקומו את רבי חנניה סגן הכהנים המוזכר במדרש עשר גליות, על פי מה שהביא הספר יוחסין (ערך רבי חנניה סגן הכהנים) את קבלת הגאונים (בה"ג סימן יח) שנהרג באותו זמן.

רבי אלעזר בן שמוע

[ג] רבי אלעזר בן שמוע. אולם בספר יוחסין (מאמר ראשון ד"ה רבי עקיבה, וכפל דבריו בסיום האלף בית ד"ה ואני אברהם) מנה גם את התנא רבי סימאי כאחד מהעשרה הרוגי מלכות, ואין ידוע מקורו לזה, וגם לא ברור את מי הוציא במקומו שלא מנאו, ואולי התכוין להוציא את רבי אלעזר בן שמוע, שהתקשה בו במקום אחר (ערך רבי אלעזר בן שמוע, העתיקו הסדר הדורות ערך רבי אלעזר בן שמוע אות ג) שיהיה מעשרה הרוגי מלכות. והנה לפי שיטת המדרש אלה אזכרה נהרג רבי אלעזר בן שמוע ביחד ממש עם שאר העשרה הרוגי מלכות, וכן לפי שיטת הראב"ד נהרג באותו זמן של השמד של אדריינוס, ולהיוחסין בכלל יש לו שיטה שונה נהרג זמן רב אחריו, ומה שיטת השלשלת הקבלה הגם שבמדרש פרקי היכלות רבתי (פט"ז) משמע דחלוק עוד על שלשה מהם, שלא חישב גם את רבי ישבב הסופר ורבי חוצפית המתורגמן ורבי חנניה בן תרדיון, ובמקומם פירט את יונתן בן עוזיאל ורבי אלעזר [או רבי יוחנן] בן דהבאי ורבי אליעזר הגדול, כבר כתב על זה רבינו יהודה בן רבינו קלונימוס (ערכי תנאים ואמוראים, ערך רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול), וז"ל ואלו המפורשים לא היו כולן מהרוגי מלכות עכ"ל. ולכאורה יש להביא קצת ראיה לדבריו, שהרי לא פירט ביניהם את רבי חנניא בן תרדיון, על אף שמסופר שם (פ"ח) באריכות המעשה של רבי חנינא בן תרדיון עם לופינוס קיסר.

מראה מקומות

ונציין לזה עוד מראה מקומות מדברי חז"ל על מעשה הריגתם- [א-ב] רבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל בן אלישע כאחד, מוזכרים (תוספתא סוטה יג ד, הובא בסוטה מח:, ובעוד מקומות) לגבי דברי רוח הקודש של שמואל הקטן שאמר 'שמעון וישמעאל לחרבא'. גם מוזכר (מכילתא כב כב, מסכת שמחות ח ח) הדיבורים שהיו ביניהם בשעת יציאתן ליהרג. רבי ישמעאל בן אלישע לבדו, מוזכר (ברכות נז:) לגבי הרואה אותו בחלום שידאג מן הפורענות. גם מוזכר (עבודה זרה יא:) קרקיפלו של רבי ישמעאל. [ג] רבי עקיבא, מוזכר (ברכות סא:, ירושלמי סוטה ה ה) מה שקיבל עליו בשעת יסורי מיתתו קבלת עול מלכות שמים. גם מוזכר (מדרש תהילים ט ד"ה כי) שיבוא הקדוש ברוך הוא לתבוע דמו של רבי עקיבא. ובכלל נקראים העשרה הרוגי מלכות בדרך כלל על שמו 'רבי עקיבא וחבריו' [ד] רבי חנניא בן תרדיון, מוזכר (עבודה זרה יז:) משפטו באריכות. [ו] רבי חוצפית המתורגמן, מוזכר (קידושין לט:) לגבי אלישע אחר שיצא לתרבות רעה על ידי שראה לשונו של רבי חוצפית המתורגמן דהוה גריר ליה דבר אחר. [ז] רבי יהודה בן בבא, מוזכר (סנהדרין ח:) איך שמסר נפשו על הסמיכה. גם מוזכר (סוטה מח:) שלא הספידוהו בגלל היותו הרוג מלכות. [ט] רבי יהודה הנחתום, מוזכר (ירושלמי חגיגה פרק ב הלכה א) לגבי אלישע אחר שיצא לתרבות רעה על ידי שראה לשונו של רבי יהודה הנחתום נתון בפי הכלב שותת דם. גם מוזכר בדרשת חז"ל (מדרש תהילים ט) על הפסוק כי דורש דמים אותם זכר. רבי חנניא סגן הכהנים, מוזכר בקבלת הגאונים (בה"ג סימן יח) בסדר הימים שראוי להתענות בהם.

פיוט אלה אזכרה

אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְנַפְשִׁי עָלַי אֶשְׁפְּכָה.
כִּי בְלָעוּנוּ זֵדִים כְּעֻגָּה בְּלִי הֲפוּכָה.
כִּי בִימֵי הַשָּׂר (נ"א: קֵיסָר) לא עָלְתָה אֲרוּכָה.
לַעֲשָׂרָה הֲרוּגֵי מְלוּכָה:

בְּלָמְדוֹ סֵפֶר מִפִּי מְשׁוּלֵי עֲרֵמַת.
וְהֵבִין וְדִקְדֵּק בְּדָת רְשׁוּמַת.
וּפָתַח בִּוְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים וְחָשַׁב מְזִמַּת.
וְגוֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדו מוֹת יוּמָת.

גָּבַהּ לֵב בִּגְדוֹלִים
וְצִוָּה לְמַלּאת פַּלְטֵרוֹ נְעָלִים
וְקָרָא לַעֲשָׂרָה חֲכָמִים גְּדוֹלִים
מְבִינֵי דָת וּטְעָמֶיהָ בְּפִלְפּוּלִים

דִּינוּ מִשְׁפָּט זֶה לַאֲשׁוּרוֹ
וְאַל תְּעַוְּתוּהוּ בְּכָזָב לְאָמְרוֹ
כִּי אִם הוֹצִיאוּהוּ לַאֲמִתּוֹ וּלְאוֹרוֹ
כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גּוֹנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ

הֵם כְּעָנוּ לו וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא
נָם אַיֵּה אֲבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲחִיהֶם מְכָרוּהוּ
לְאֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים סְחָרוּהוּ
וּבְעַד נַעֲלַיִם נְתָנוּהוּ

וְאַתֶּם קַבְּלוּ דִין שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם
כִּי מִימֵי אֲבוֹתֵיכֶם לא נִמְצָא כָּכֶם
וְאִם הָיוּ בַחַיִּים הָיִיתִי דָנָם לִפְנֵיכֶם (נ"א:וְאִם הֵם חַיִּים הֵבֵאתִי דִּינָם לִפְנֵיכֶם)
וְאַתֶּם תִּשְׂאוּ עֲוֹן אֲבותֵיכֶם

זְמַן תְּנָה לָנוּ שְׁלשֶׁת יָמִים
עַד שֶׁנֵּדַע אִם נִגְזַר הַדָּבָר מִמְּרוֹמִים
אִם אָנוּ חַיָּבִים וַאֲשֵׁמִים
נִסְבּל בִּגְזֵרַת מָלֵא רַחֲמִים.

חָלוּ וְזָעוּ וְנָעוּ כֻּלָּמוֹ
עַל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כֹּהֵן גָּדוֹל נָתְנוּ עֵינֵימוֹ
לְהַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם לַעֲלוֹת לַאֲדוֹנֵימוֹ
לָדַעַת אִם יָצְאָה הַגְּזֵרָה מֵאֵת אֱלֹקֵימוֹ

טִהֵר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל עַצְמוֹ וְהִזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם בְּסִלּוּדִים
וְעָלָה לַמָּרוֹם וְשָׁאַל מֵאֵת הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים
וְנָם לוֹ קַבְּלוּ עֲלֵיכֶם צַדִּיקִים וִידִידִים
כִּי שָׁמַעְתִּי מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד כִּי בְּזֹאת אַתֶּם נִלְכָּדִים

יָרַד וְהִגִּיד לַחֲבֵרָיו מַאֲמַר אֵל
וְצִוָּה הַבְּלִיַּעַל לְהָרְגָם בְּכחַ וְלָאֵל
וּשְׁנַיִם מֵהֶם הוֹצִיאוּ תְּחִלָּה שֶׁהֵם גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כֹּהֵן גָּדול וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל נְשִׂיא יִשְׂרָאֵל

כְּרת ראשׁו תְּחִלָּה הִרְבָּה מֶנּוּ לִבְעֹן
וְנָם לוֹ הָרְגֵנִי תְחִלָּה וְאַל אֶרְאֶה בְּמִיתַת מְשָׁרֵת לְדָר בְּמָעוֹן
לְהַפִּיל גוֹרָלוֹת צִוָּה צִפְעוֹן
וְנָפַל הַגּוֹרָל עַל רַבָּן שִׁמְעוֹן

לִשְׁפֹּךְ דָּמו מִהֵר כְּשׁוֹר פָּר
וּכְשֶׁנֶּחְתַּךְ ראשׁוֹ נְטָלוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְצָרַח עָלָיו בְּקוֹל מַר כַּשּׁוֹפָר
אִי הַלָּשׁוֹן הַמְמַהֶרֶת לְהוֹרוֹת בְּאִמְרֵי שְׁפָר
בַּעֲוֹנוֹת אֵיךְ עַתָּה לוֹחֶכֶת אֶת הֶעָפָר

מַה מְּאד בָּכָה עָלָיו בַּחֲרָדָה
בַּת בְּלִיַּעַל לְקוֹל בְּכִיָּתוֹ שֶׁל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל עָמְדָה
תּאַר יָפְיוֹ בְּלִבָּהּ חָמְדָה
וְשָׁאֲלָה מֵאֵת אָבִיהָ חַיָּתוֹ לְהַעֲמִידָה

נִאֵץ בְּלִיַּעַל דָּבָר זֶה לַעֲשׂוֹתוֹ
לְהַפְשִׁיט עוֹרוֹ מֵעַל פָּנָיו שָׁאֲלָה מֵאִתּוֹ
וְלא עִכֵּב דָּבָר זֶה לַעֲשׂוֹתוֹ
וּכְשֶׁהִגִּיעַ לִמְקוֹם תְּפִלִּין צָרַח בְּקוֹל מַר לְיוֹצֵר נִשְׁמָתוֹ

שַׂרְפֵי מַעְלָה צָעֲקוּ בְמָרָה
זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ
עוֹטֶה כַּשַּׂלְמָה אוֹרָה
אוֹיֵב מְנָאֵץ שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא
וּמְחָרֵף וּמְגַדֵּף עַל דִּבְרֵי תוֹרָה

עָנְתָה בַּת קוֹל מִשָּׁמַיִם
אִם אֶשְׁמַע קוֹל אַחֵר אֶהֱפֹךְ אֶת הָעוֹלָם לְמַיִם
לְתֹהוּ וָבֹהוּ אָשִׁית הֲדוֹמַיִם
גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי קַבְּלוּהָ מְשַׁעְשְׁעֵי דַת יוֹמָיִם

פְּקִידִים נֶהֶרְגוּ מֵאַחֲרֵי שֶׁבֶת בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת
מְלֵאֵי מִצְוֹת כְּרִמּוֹן וּכְזָוִיּוֹת
וְהוֹצִיאוּ אֶת רַבִּי עֲקִיבָא דּוֹרֵשׁ כִּתְרֵי אוֹתִיּוֹת
וְסָרְקוּ בְשָׂרוֹ בְּמַסְרְקוֹת פִּיפִיּוֹת

צִוָּה לְהוֹצִיא רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן תְּרַדְיוֹן מִבֵּית אוּלָמוֹ
וּבַחֲבִילֵי זְמוֹרוֹת שָׂרְפוּ גָלְמוֹ
וּסְפוֹגִין שֶׁל צֶמֶר שָׂמוּ עַל לִבּוֹ לְעַכֵּב עַצְמוֹ
וּכְשֶׁנִּסְתַּלְּקוּ מִיָּד נִשְׂרַף וְסֵפֶר תּוֹרָה עִמּוֹ

קוֹנְנוּ קְדוֹשִׁים עַם לֹא אַלְמָן
כִּי עַל דָּבָר מוּעָט נִשְׁפַּךְ דָּמָן
לְקַדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם מָסְרוּ עַצְמָן
בַּהֲרִיגַת רַבִּי חֻצְפִּית הַמְתֻרְגְּמָן

רְעָדָה תֶּאֱחֹז כָּל שׁוֹמֵעַ שִׁמּוּעַ
וְתִזַּל כָּל עַיִן דִּמּוּעַ
וְנֶהְפַּךְ לְאֵבֶל כָּל שַׁעֲשׁוּעַ
בַּהֲרִיגַת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ

שִׁחֲתוּנִי צָרַי וּמְעַנָּי
וּמִלְאוּ כְּרֵסָם מֵעֲדָנָי
וְהִשְׁקוּנִי מֵי רוֹשׁ וְלַעֲנָי
בַּהֲרִיגַת רַבִּי חֲנִינָא בֶּן חֲכִינָאי

תָּקְפוּ עָלֵינוּ צָרוֹת מִצְוֹת לְהָפֵר
וּמֵאֲנוּ לָקַחַת הוֹן וָכֹפֶר
כִּי אִם נְפָשׁוֹת הַהוֹגוֹת אִמְרֵי שֶׁפֶר
כְּמו רַבִּי יְשֵׁבָב הַסּוֹפֵר

יִחֲתוּנוּ בְּנֵי עֲדִינָה הַשּׁוֹמֵמָה
הֵרֵעוּ לָנוּ מִכָּל מַלְכֵי אֲדָמָה
וְהָרְגוּ מִמֶּנּוּ כַּמָּה וְכַמָּה
בַּהֲרִיגַת רַבִּי יְהוּדָה בֶן דָּמָה

דִּבַּרְתָּ בֵּית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה
הֵן עַתָּה קַשׁ אוּרָם כָּבָה
חַי זְעֹךְ קוֹמָתָם בְּבִעוּר הַיּוֹם הַבָּא
כִּי הִסְכִּימוּ לַהֲרֹג עֲשָׂרָה צַדִּיקִים עִם רַבִּי יְהוּדָה בֶן בָּבָא

זֹאת קְרָאַתְנוּ וְסִפַּרְנוּ בְּשִׁנּוּן
וְשָׁפַכְנוּ לֵב שָׁפוּל וְאָנוּן
מִמָּרוֹם הַסְכֵּת תַּחֲנוּן
ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן

חַנּוּן הַבִּיטָה מִמְּרוֹמִים
תִּשְׁפֹּכֶת דַּם הַצַּדִּיקִים וְתַמְצִית דָּמִים
תִּרְאֶה בְּפַרְגּוֹדָךְ וְהַעֲבֵר כְּתָמִים
אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים:

הערות שוליים

[פסקה אלה הזכרה באדיבות ויקיטקסט

  1. כצ"ל, חידושי הרד"ל