חזקת כשרות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חזקת כשרות
(מקורות עיקריים)
משנה משנה, מסכת כתובות, פרק א', משנה ח'
תלמוד בבלי תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף י"ג עמוד א'

חזקת כשרות בהלכה היא חזקה הקובעת כי כאשר מתעורר לפנינו ספק אודות נאמנותו של יהודי לענין עדות, או אודות מעשה פסול שאולי עשה, יש להניח כי היהודי כשר ומקיים את המצוות, ולא עבר על עבירה כל שהיא, עד שיתברר אחרת.

חזקה זאת אינה ניתנת לערעור אפילו על ידי האדם עצמו, וכפי הכלל אין אדם משים עצמו רשע, ורק אם באו שני עדים כשרים והעידו כי האדם אינו שומר תורה ומצוות, דהיינו שהינו עובר עבירות במזיד.

גדר החזקה

בסיבת החזקה יש מי שכתב[1] 'שדבר גלוי וידוע שכל ישראל בחזקת כשרים הם, וכל בן ישראל עשאו ה' ישר מתחלת בריאתו ובחזקת כשר עומד עד יודע לך בבירור, לצאת מדרך האמת והיושר'

במקור החזקה נחלקו האחרונים: הדעה המקובלת באחרונים היא שהחזקה מבוססת על רובא דליתא קמן, (שרוב האנשים כשרים), וכן דעתו של הפני יהושע[2], וכתב שלפי זה אם ברור שעבר עבירה רק לא ברור מתי נעשתה העבירה מתבטלת החזקת כשרות לגמרי[3].  

וכן כתב חתם סופר[4], וכן כתב תלמידו המהר"ם שיק[5] והוכיח כן מדברי הרמב"ן שכתב שכשם שאין הולכין בממון אחר הרוב – כל שכן שאין הולכים אחר חזקה, וקשה הלא מבואר[6] שחזקת הגוף מוציאה מחזקת ממון, ומתרץ דחזקת כשרות אינו מחזקת הגוף כיון שמתחילה רק כשנהיה בר דעת בגיל בר מצווה, ומכיון שיתכן שכבר אז פרק עול תורה ומצוות, מן ההכרח שהחזקה מבוססת על רוב בלבד. וכן כתב בשו"ת מהר"ח או"ז[7].

ולפי זה חזקה זאת הינה חזקת הדין ולא חזקת הגוף[8].

ורבי יהודה אסאד[9] כתב בשם רבו שחזקה זאת הינה מכח רוב, והקשה לשמואל שאין הולכין בממון אחר הרוב איך ניתן להוציא ממון על פי חזקת כשרות של עדים, ותירץ תירוצים רבים ביניהם: א. שזהו רוב חזק במיוחד[10], ב. שלמרות שהחזקה מבוססת על הרוב, היא דומה לחזקת הגוף מכיון שכל אדם נולד כשר בלא עבירה[11].

דעות נוספות באחרונים:

  • השב שמעתתא [12] ורבי שמעון שקופ[13] כתבו שחזקה זאת מבוססת על חזקת הגוף האומרת כי היהודי לא השתנה מטבעו שהיה כשר.
  • האפיקי ים [14] כתב שהיא חזקת אומדנא המתבססת על השערה שיהודי הינו שומר תורה ומצוות ולא חטא.
  • הבית הלוי[15] כתב שחזקה זו עדיפה מרוב, מכיוון שלאחר חזקה זו אין כל מקום לספק, בניגוד להכרעת רוב שלאחריה נשאר ספק אלא שדנים כמו הרוב.

יש מהראשונים[16] שקראו לחזקה זו 'חזקת צדקות', שמחמת שמחזיקים את האדם כצדיק, אין חושדים אותו שעשה מעשה איסור כל שיש לתלות שהמעשה שעשה היה מעשה מותר, ואפילו בצד רחוק.[17]

עוד כתבו הפוסקים[18] שמחמת חזקה זו תולים מעשה איסור שעשה כן בטעות. ולכן אפילו כשיש עדות על אדם שהוא בחזקת כשרות שהוא לווה בריבית אין מוציאים אותו מחזקת כשרות, מחמת שדנים שעשה כן בטעות או שלווה באופן המותר.

מקרים השנויים במחלוקת בין חכמי המשנה

כאשר חזקה זו מתנגשת עם כללים אחרים בהלכה, כגון עם חזקת ממון שמבוססת על הכלל המוציא מחברו עליו הראיה, נחלקו בזה התנאים:

  • הִיא אוֹמֶרֶת מֻכַּת עֵץ אֲנִי, וְהוּא אוֹמֵר, לֹא כִי, אֶלָּא דְּרוּסַת אִישׁ אַתְּ, רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים, נֶאֱמֶנֶת. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין, אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת דְּרוּסַת אִישׁ, עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ[19]. במחלוקת זאת טוענת האשה שאין לה בתולים, כי הם נשרו מחמת מכה, ובעוד רבי אליעזר סובר שמאמינים לה וממילא יש לה חזקת כשרות לכהונה[20], ומנגד סובר רבי יהושע שהמוציא מחבירו עליו הראיה ויתכן שנאנסה וממילא כתובתה מאה זוזים בלבד ולא מאתיים כבתולה.
  • רָאוּהָ מְדַבֶּרֶת עִם אֶחָד בַּשּׁוּק אָמְרוּ לָהּ מַה טִּיבוֹ שֶׁל זֶה. אִישׁ פְּלוֹנִי וְכֹהֵן הוּא, רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים, נֶאֱמֶנֶת. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין, אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת בְּעוּלָה לְנָתִין וּלְמַמְזֵר, עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ[21]. רבי אליעזר מצדיק את טענת האשה שלה חזקת כשרות[22] ורבי יהושע מצדיק את הבעל שיש לו חזקת ממון[23].

בדומה למקרים אלו, בהם מחזק רבי אליעזר את חזקת הכשרות המבוססת על רובא דליתא קמן, סובר גם רבי אליעזר שארבע נשים דיין שעתן, כלומר שארבעת הנשים שעל פי רוב אינן רואות דם, והם בְּתוּלָה, מְעֻבֶּרֶת, מֵנִיקָה, וּזְקֵנָה, גם אם ראו דם אין לטמא את כל המאכלים שנגעו בהם למפרע - לפני שהתברר לנו שהינם טמאות, כי אם מהשעה שהתברר שראו דם ואילך, וזאת על פי חזקת טהרה  המבוססת על פי רובא דליתא קמן[24] והאומרת שרוב נשים שהינם באחד מארבעת המצבים המנויים במשנה, אינם רואים דם כל עוד לא יוכח אחרת.

בדרבנן

יש שכתבו[25] שחזקה זו נאמרה גם ביחס לאיסור מדרבנן מחמת שגם בדרבנן שייכת ההשערה שיהודי הוא שומר תורה ומצוות ולא חטא. אולם לדעת המשנה למלך[26], באיסור דרבנן אין חזקה זו כיון שלא כל אדם זהיר באיסורים מדרבנן.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שו"ת מהרשד"ם חושן משפט סי' שי.
  2. ^ פני יהושע גיטין יז. ד"ה משום בת אחותו והביאו בחלקת יואב פתיחה ליו"ד ב ד"ה הן, והביא שם
  3. ^ שם בסוף הדיבור
  4. ^ שו"ת חלק אבן העזר סימן ו', וציינו שם לחידושי ב"ק ע"ב ע"ב ד"ה הנה הרי"ף
  5. ^ בשו"ת, אבן העזר סימן נ"א
  6. ^ בכתובות עה ב
  7. ^ סימן כו
  8. ^ עיין במהרי"ט כתובות עו א דהוי חזקת הדין ולא חזקת הגוף
  9. ^ בשו"ת יהודה יעלה סימן נו
  10. ^ על פי תוספות סנהדרין ג ב שרק ברוב גרוע אין הולכין בממון אחר הרוב
  11. ^ ואין כאן חזקת הגוף ממש מכיון שאין זאת חזקה פיזית
  12. ^ שער א' פרק ט"ו
  13. ^ כתובות ט-א ד"ה אמנם נ"ל. כ ד"ה ולענ"ד: כחזקת אשת איש
  14. ^ כתובות שם
  15. ^ שו"ת בית הלוי חלק ב סימן ד
  16. ^ תוספות חולין יא ב ד"ה כגון. רא"ש כתובות פרק קמא סי' י"ח.
  17. ^ שו"ת ריב"ש סימן תמ"ו תמ"ז לענין זנות. עוד ראה פסקי דין - ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין חלק ז' עמוד ת"ה.
  18. ^ שו"ע חושן משפט סימן לד, סעיף י"ב וכן ברמ"א שם סעיף ד' לעניין אחר.
  19. ^ משנה, מסכת כתובות, פרק א', משנה ז'.
  20. ^ בעל ההפלאה ב"נתיבות לשבת" על אבן העזר סימן ו ס"ק י"א
  21. ^ משנה, מסכת כתובות, פרק א', משנה ח'.
  22. ^ כך פירש רבינו יונה. והריטב"א כתב שהוא מכח חזקת הגוף.
  23. ^ התחבטו חכמי ארץ ישראל בפירוש משנה זו, מדוע סובר רבי יהושע לא יאמינו לאשה לומר שנבעלה לאדם כשר, הרי יש לה מיגו. רב אסי תירץ, שהכוונה במילה "מדברת" היא כינוי בלשון נקייה ליחסי אישות שהמקרא קורא לה בלשון אכילה ודיבור, ולכן אין לאשה מיגו לומר שלא נבעלה, שהרי ראו שנבעלה. זעירי לעומת זאת, הסביר את המשנה כפשוטה שראוה מדברת ומתייחדת עם אדם במקום סתר, ולא מאמינים לה לומר שלא נבעלה, ואף על פי שעל פי ההלכה אין אוסרים אשה על יחוד, מעלה עשו ביוחסין, מפני חומרתן. תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף י"ג עמוד א'.
  24. ^ כלשונו: אלו הד' נשים אינן רואות דם ברוב העתים
  25. ^ שו"ת מהרי"ט חלק ב אבן העזר סי' א, דיבור המתחיל בר מן דין בסופו.
  26. ^ משנה למלך מלווה ולוה פרק ד הלכה י