תנורו של עכנאי

מעשה תנורו של עכנאי מסופר בתלמוד בבלי, ועוסק במחלוקת הלכתית בין תנאים בדיני טומאה וטהרה, שהתפתחה לדיון עקרוני בנוגע להסתמכות על מופתים שמימיים או מסרים שמימיים (כדוגמת בת קול), בנושאים הלכתיים שנידונים בארץ. במעשה זה נקבעה הכרעתם של חז"ל, שהכרעת הרוב בקרב בני האדם הדנים במחלוקת הלכתית היא הקובעת, ולהוכחות שמימיות אין מקום בדיון ההלכתי. הכרעתם זו תומצתה במדרש על הפסוק מספר דברים "לא בשמים היא". ונקראה בשם תנורו של עכנאי על שם שהיקיפהו בהלכות כעכנא (נחש) וטימאוהו

חשיבותה הרבה של הסוגיה אינה נובעת מהפרט המסוים שהיא דנה בו בדיני טומאה וטהרה אלא בגלל הדרך שבה הוכרעה המחלוקת בין רבי אליעזר בן הורקנוס לבין קבוצת חכמים (ובראשם רבי יהושע - בר הפלוגתא של רבי אליעזר). הסוגיה בגמרא מובאת אגב דיון באונאת דברים, ובאה להמחיש עד כמה חמור נזקה של אונאת דברים, לאור נזקים שנגרמו עקב עלבונו של רבי אליעזר.

הרקע למעשה

הדיון ההלכתי

עניינה של הסוגיה הוא בטהרתו של תנור חרס שנחתך לחוליות והודבק מחדש באמצעות חול או טיט שניתן בין החוליות האם חוזר להחשב כתנור שלם המקבל טומאה, או שנחשב ככלי שבור או כלי אדמה שאינו מקבל טומאה, ולפיכך נשאר בטהרתו.

סמכות ההלכה

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו למכלול ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא לא בדיוק ברור מה הקשר לנושא הערך.

בתום המרד הגדול ברומאים וחורבן בית המקדש, הוביל רבן יוחנן בן זכאי (ריב"ז) כמה מהלכים במטרה לשקם את היהדות מן המשבר העמוק שאליו נקלעה, ולייצב את ההלכה הפרושית כגורם רלוונטי ומעצב, לאור חסרונו של בית המקדש כמרכז חיים דתי. חורבן הבית גרר את חורבנן של הכתות השונות שפעלו עד אז, ובפרט את המתחרים המרכזיים לפרושים – הצדוקים, שלא יכלו לשרוד בלי מקדש, לאור זאת שהם השתייכו לאריסטוקרטיה הכהנית שהתרכזה כולה סביב המקדש. כך היה עלול לקרות גם לפרושים, על אף הפופולריות הרבה שלהם בקרב שכבות העם הרחבות, חורבן בית המקדש עלול היה להוביל להתפוררות העם, באין דבר מאחד. עקב כך פעל ריב"ז להקים מחדש את הסנהדרין בעיר יבנה, שתיקנה תקנות רבות הנובעות מחיסרון בית המקדש, ואשר פעלה להעלאת קרנה של ההלכה כמאחדת את העם.

כעבור תקופה קצרה כנשיא הסנהדרין, פרש ריב"ז מתפקידו והעביר אותו לרבן גמליאל, משום שכצאצא של הלל הזקן ובית דוד, הייתה לו השפעה רבה יותר על העם. מאחר שעל פי התורה ההלכה מוכרעת על פי הרוב מבין חכמי הסנהדרין, בכך הוכרעה המחלוקת ההיסטורית בין בית הלל ובית שמאי. שהרי בעקבות כישלון המרד הגדול שהתנהל על ידי הקנאים המשתייכים בעיקר לבית שמאי, גברה ידם של בית הלל המתונים יותר, שהם אלה שהעבירו את הסנהדרין ליבנה, והרכיבו רוב מוצק מחכמי הסנהדרין. גם במחלוקת בית הלל ובית שמאי יצא בת קול ואמרה שהלכה תמיד כבית הלל (למרות שיש חמישה יוצאים מהכלל).

הסיפור המפורסם מכולם בסוגיית סמכותו של הרוב הוא סיפור "תנורו של עכנאי". במקרה זה, רבי אליעזר בן הורקנוס, מבכירי תלמידיו של ריב"ז, שסירב לקבל את הכרעת הרוב, נודה.

התיאור בגמרא

אמר להם (רבי אליעזר): "אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח". נעקר חרוב ממקומו מאה אמה... אמרו לו: "אין מביאין ראיה מן החרוב". חזר ואמר להם: "אם הלכה כמותי אמת המים יוכיחו". חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו: "אין מביאין ראיה מאמת המים". חזר ואמר להם אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוכיחו. הטו כותלי בית המדרש ליפול. גער בהם רבי יהושע אמר להם: "אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה, אתם מה טיבכם?!" לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר ועדיין מטים ועומדין. חזר ואמר להם: "אם הלכה כמותי - מן השמים יוכיחו". יצאתה בת קול ואמרה: "מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום". עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: "לא בשמים היא". [ציטוט מתוך דברים, ל', י'-י"ד: "...כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם -- לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא: ... כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד: בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ."]. מאי לא בשמים היא ? [מה הפירוש: לא בשמים היא?] אמר רבי ירמיה: שכבר נתנה תורה מהר סיני, אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה: "אחרי רבים להטות" [ציטוט מתוך שמות, כ"ג, א'-ג'].

— מסכת בבא מציעא נט, ב

בהמשך מספרת הגמרא שרבי נתן שאל את אליהו הנביא מה אמר הקב"ה באותו זמן. סיפר אליהו כי ה' "חייך ואמר ניצחוני בני, ניצחוני בני".

מיד לאחר הכרעת המחלוקת מסופר שאת כל הטהרות שטיהר רבי אליעזר ובסופו של דבר נפסקה הלכה נגדו - שרפו חכמים בפניו: ”אמרו אותו היום הביאו כל טהרות שטיהר ר"א ושרפום באש”.

מאחר שסירב לקבל את הכרעת הרוב, רבי אליעזר נודה, והנידוי לא הוסר ממנו עד מותו. את דבר הנידוי מסר לו רבי עקיבא:

אמר להם רבי עקיבא: "אני אלך, שמא ילך אדם שאינו הגון ויודיעו, ונמצא מחריב את כל העולם כולו". מה עשה רבי עקיבא לבש שחורים, ונתעטף שחורים, וישב לפניו ברחוק ארבע אמות. אמר לו רבי אליעזר: "עקיבא מה יום מיומים?" אמר לו רבי (עקיבא): "כמדומה לי שחבירים בדילים ממך."

— שם

אחרית דבר

מסופר שכאשר רבן גמליאל נסע בספינה קצף עליו גל גדול, שהוא ייחס למידת הדין שהייתה כנגדו בעקבות הנידוי של רבי אליעזר:

עמד על רגליו ואמר: "ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי, אלא לכבודך, שלא ירבו מחלוקות בישראל". נח הים מזעפו.

אימא שלום, אחותו של רבן גמליאל ואשתו של רבי אליעזר, השגיחה על רבי אליעזר שלא ייפול אפיים ארצה, משום שחששה שבתפילה במצב זה ייתחנן על צערו וייענש אחיה על כך. יום אחד הופנתה תשומת לבה לעני, ורבי אליעזר נפל אפיים ארצה. ראתה זאת אימא שלום ואמרה לו "קום, כבר קטלת את אחי", ואכן נשמע קול שופר מביתו של רבן גמליאל, שבישר על מותו. לשאלתו של רבי אליעזר, מנין לה שתפילתו הרגה את אחיה, ענתה "כך מקובלני מבית אבי אבא הלל הזקן: כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה". מפרש זאת שלמה פוקס:

סיום הסיפור במותו של הנשיא רבן גמליאל מעביר את נקודת הכובד מן המחלוקת שבבית-המדרש, שאותה הדגיש הסיפור התנאי, לסוגיית 'אונאת דברים ומחירה'. דמותה של אימא שלום מבליטה את מקומה של האשה לאורך כל הסוגיה. הדברים המקובלים עליה 'מבית אבי אבא' הם סגירת מעגל, שהלא המימרה שאותה היא מצטטת כבר הופיעה בסוגיה, מפיו של האמורא רב חסדא. מאחר שאימא שלום היא אחותו של רבן גמליאל, הרי ש'אבי אבא' שלה הוא גם 'אבי אבא' שלו. בביתו שלו לימדו על איסור אונאה. היה עליו להזהר באונאתו של רבי אליעזר. משלא עשה כן, שילם בחייו.

בשעת פטירתו של רבי אליעזר היו אצלו רבי עקיבא וחבריו, ועם פטירתו התירו את נידויו: "עמד רבי יהושע על רגליו ואמר "הותר הנדר (=הנידוי)! הותר הנדר!".

הפרשה בראייה מודרנית

הוגי דעות מודרנים התפעלו מסוגיה זו, בה ניכרת סמכות החכמים, והסכמתו המלאה של הבורא לדבריהם, אף בדברים שחידשו ולא הועברו במסורת מהר סיני, ולכוחה של האינטואיציה התורנית אף ביחס לרוח הקודש.

לקריאה נוספת

• יצחק אנגלרד, "תנור של עכנאי – פירושיה של אגדה", שנתון ההלכה א', עמ' 45–50, תשל"ד.
• יצחק ברנד, "תנורו של עכנאי - אגדה בלב פולמוס", תרביץ עה (תשס"ו), עמ' 437–466. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
• מאיר רפלד, "פלפול, צנזורה והשכלה: לקורותיה של פרשנות אחת לסוגיית תנורו של עכנאי", מחקרי ירושלים בספרות עברית יח, תשס"א, עמ' 7–18 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)

קישורים חיצוניים

• אגדת תנורו של עכנאי, כולל פרשנות מאת עמית עסיס, באתר ספר האגדה
• אורי אמיתי, על תנורים ונחשים, או: האם יכולה יהדות להיות דמוקרטית?
• סוגיית התלמוד באתר פשיטא, עם ביאור שטיינזלץ והערות גולשים.
• שלמה פוקס, האונאה והתנור – עיון בסוגיית אונאת דברים, באתר "סנונית"
• תנורו של עכנאי דילמה בייעוץ ארגוני, באתר 'שפע'
• יהודה איזנברג, תנורו של עכנאי - בבא מציעא נט,ב, מעמקים 10, תשרי תשס"ח
• דני סטטמן, אוטונומיה וסמכות מ'תנורו של עכנאי', באתר של אוניברסיטת חיפה
• דיון נרחב בסוגיה בפורום "עצור כאן חושבים"

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0