ארבע נשים דיין שעתן
| משנה | נדה א ג |
|---|---|
| ברייתא | תוספתא נדה א ג |
ארבע נשים דיין שעתן הוא כלל בהלכות טומאה וטהרה, האומר כי אשה שראתה דם נידה וממילא חלה עליה טומאת נידה, יש להתייחס אליה כטמאה רק מאותה שעה, וממילא רק המאכלים שנגעה בהם מהרגע שנודע לה הדבר - טמאים, ואין לחשוש שמא כבר היתה טמאה קודם לכן ולטמא מספק את כל המאכלים שנגעה בהם בימים האחרונים עד לבדיקה האחרונה שבה ברור לה בוודאות שהיתה טהורה, ואפילו לא את המאכלים שנגעה בהם בעשרים וארבעה שעות האחרונות לפני שנודע לה שהיא טמאה.
המקור
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַרְבַּע נָשִׁים דַּיָּן שַׁעְתָּן, בְּתוּלָה, מְעֻבֶּרֶת, מֵנִיקָה, וּזְקֵנָה. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, אֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי אֶלָּא בְתוּלָה. אֲבָל הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר
— משנה נדה א ג
כלל זה של רבי אליעזר הוא אחד מארבעה מקומות בתלמוד שבהם ההלכה כרבי אליעזר[1].
המחלוקת בחיי רבי אליעזר
בברייתא מופיעים דבריו של רבי אליעזר בהרחבה, בנוסף לטענותיו כלפי רבי יהושע שלא הסכים לקבל את דבריו בחייו, שהעובדה שרבי יהושע לא שמע את המסורת שנמסרה אל רבי אליעזר מרבותיו, אינה שוללת את המסורת:
רבי אליעזר אומר ארבע נשים דיין שעתן: בתולה מעוברת מניקה וזקנה. אמר רבי יהושע אני לא שמעתי אלא בתולה. אמר לו רבי אליעזר אין אומרים למי שלא ראה את החדש יבא ויעיד אלא למי שראה. אתה לא שמעת ואנחנו שמענו. אתה שמעת אחת ואנחנו שמענו ארבע! כל ימיו של רבי אליעזר היו העם נוהגין כדבריו [של רבי יהושע]. אחר שמת רבי אליעזר החזיר רבי יהושע את הדברים ליושנן, והלכה כרבי אליעזר
— תוספתא מסכת נדה א ג
בטעם הדבר שההלכה לא נפסקה כרבי אליעזר במשך שנות חייו, מוסבר בגמרא[2] שמכיון שרבי אליעזר היה "שמותי", חששו החכמים שאם ינהגו כדבריו בכלל אחד יבואו לנהוג כמותו בהלכות נוספות שבהם אין הלכה כמותו, ומשום כבודו של רבי אליעזר לא יהיה ניתן למחות בהם, ולכן רק לאחר פטירתו נהגו כדבריו. בביאור המילים שמותי נחלקו הראשונים: לפי רש"י הכוונה שנידוהו בפרשת תנור של עכנאי, ולפי תוספות לא יתכן שיקראו לרבי אליעזר בכינוי כזה הנחשב במידה מסויימת לכינוי גנאי ובהכרח שהכוונה שמותי הוא מלשון "בית שמאי", שרבי אליעזר היה מתלמידיהם וחששו שמא יבואו לנהוג בהלכות נוספות כדעת בית שמאי.
פרטי הדין
בהגדרתם של ארבעה נשים אלו, מבואר בהרחבה במשנה[3]:
- בתולה: אֵיזוֹ הִיא בְּתוּלָה, כֹּל שֶׁלֹּא רָאֲתָה דָּם מִיָּמֶיהָ, אַף עַל פִּי שֶׁנְּשׂוּאָה.
- מעוברת: מְעֻבֶּרֶת, מִשֶּׁיִּוָּדַע עֻבָּרָהּ.
- מניקה: מֵנִיקָה, עַד שֶׁתִּגְמוֹל אֶת בְּנָהּ. נָתְנָה בְנָהּ לִמְנִיקָה, גְּמָלַתּוּ אוֹ מֵת, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, מְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, דַּיָּהּ שַׁעְתָּהּ:
- זקנה: אֵיזוֹ הִיא זְקֵנָה, כֹּל שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלשׁ עוֹנוֹת סָמוּךְ לִזִקְנָתָהּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כָּל אִשָּׁה שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלשׁ עוֹנוֹת, דַּיָּהּ שַׁעְתָּהּ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מְעֻבֶּרֶת וּמֵנִיקָה שֶׁעָבְרוּ עֲלֵיהֶן שָׁלשׁ עוֹנוֹת, דַּיָּן שַׁעְתָּן.
לדין זה של "דיין שעתן" יש שני הגבלות: 1. דין זה מוגבל רק לפעם הראשונה. אבל החל מהפעם השניה והלאה, דין האשה ככל שאר הנשים, שמטמאה למפרע מעת לעת, וכדעת החכמים[4]. אך אם ראתה ראיה בעקבות מקרה חריג כגון בהלה או אירוע שגרם לה לכך, אין הראיה הראשונה מכלל החשבון וגם בראיה השניה דיה שעתה[5]. 2. אם האשה מתעסקת בטהרות, יש לה לכתחילה לבדוק מדי בוקר וערב, ולפני קיום מצוות עונה[6]. אשה שהינה כוהנת ואוכלת תרומה, צריכה גם לבדוק לפני אכילת תרומה כדי שלא תטמא את התרומה, דבר האסור מן התורה[7].
טעמו של רבי אליעזר
הרמב"ם מבאר בפירוש המשניות שרבי אליעזר מבסס את החזקה כחזקת טהרה על פי רובא דליתא קמן[8] שרוב נשים שהינם באחד מארבעת המצבים המנויים במשנה, אינם רואים דם.
במקומות נוספים בתלמוד מחזק רבי אליעזר חזקה המבוססת על רוב, כגון חזקת כשרות, המבוססת על רובא דליתא קמן, (שרוב האנשים כשרים) [9], אפילו על פני חזקת ממון:
- הִיא אוֹמֶרֶת מֻכַּת עֵץ אֲנִי, וְהוּא אוֹמֵר, לֹא כִי, אֶלָּא דְּרוּסַת אִישׁ אַתְּ, רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים, נֶאֱמֶנֶת. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין, אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת דְּרוּסַת אִישׁ, עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ[10]. במחלוקת זאת טוענת האשה שאין לה בתולים, כי הם נשרו מחמת מכה, ובעוד רבי אליעזר מעניק לה חזקת כשרות לכהונה[11], סובר רבי יהושע שהמוציא מחבירו עליו הראיה ויתכן שנאנסה וממילא כתובתה מאה זוזים בלבד ולא מאתיים כבתולה.
- רָאוּהָ מְדַבֶּרֶת עִם אֶחָד בַּשּׁוּק אָמְרוּ לָהּ מַה טִּיבוֹ שֶׁל זֶה. אִישׁ פְּלוֹנִי וְכֹהֵן הוּא, רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים, נֶאֱמֶנֶת. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין, אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת בְּעוּלָה לְנָתִין וּלְמַמְזֵר, עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ[12]. רבי אליעזר מצדיק את טענת האשה שלה חזקת כשרות[13] ורבי יהושע מצדיק את האשה שלה חזקת ממון[14].
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף ז' עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף ז' עמוד ב'.
- ^ משנה, מסכת נדה, פרק א', משניות ד'–ה'
- ^ במשנה הראשונה של המסכת. ולא כדעת הלל המחמיר יותר וכדעת שמאי המקל)
- ^ שם משנה ו: וּבַמֶּה אָמְרוּ דַּיָּהּ שַׁעְתָּהּ, בִּרְאִיָּה רִאשׁוֹנָה. אֲבָל בַּשְּׁנִיָּה, מְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת. וְאִם רָאֲתָה הָרִאשׁוֹנָה מֵאֹנֶס, אַף הַשְּׁנִיָּה דַּיָּהּ שַׁעְתָּהּ
- ^ שם משנה ז: אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ דַּיָּהּ שַׁעְתָּהּ, צְרִיכָה לִהְיוֹת בּוֹדֶקֶת, חוּץ מִן הַנִּדָּה וְהַיּוֹשֶׁבֶת עַל דַּם טֹהַר. וּמְשַׁמֶּשֶׁת בְּעִדִּים, חוּץ מִיּוֹשֶׁבֶת עַל דַּם טֹהַר, וּבְתוּלָה שֶׁדָּמֶיהָ טְהוֹרִים. וּפַעֲמַיִם צְרִיכָה לִהְיוֹת בּוֹדֶקֶת, בַּשַּׁחֲרִית וּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת, וּבְשָׁעָה שֶׁהִיא עוֹבֶרֶת לְשַׁמֵּשׁ אֶת בֵּיתָהּ
- ^ שם: יְתֵרָה עֲלֵיהֶן כֹּהֲנוֹת, בְּשָׁעָה שֶׁהֵן אוֹכְלוֹת בַּתְּרוּמָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף בִּשְׁעַת עֲבָרָתָן מִלֶּאֱכוֹל בַּתְּרוּמָה
- ^ כלשונו: אלו הד' נשים אינן רואות דם ברוב העתים
- ^ ראה חזקת כשרות#מקור החזקה
- ^ משנה, מסכת כתובות, פרק א', משנה ז'.
- ^ בעל ההפלאה ב"נתיבות לשבת" על אבן העזר סימן ו ס"ק י"א
- ^ משנה, מסכת כתובות, פרק א', משנה ח'.
- ^ כך פירש רבינו יונה. והריטב"א כתב שהוא מכח חזקת הגוף.
- ^ התחבטו חכמי ארץ ישראל בפירוש משנה זו, מדוע סובר רבי יהושע לא יאמינו לאשה לומר שנבעלה לאדם כשר, הרי יש לה מיגו. רב אסי תירץ, שהכוונה במילה "מדברת" היא כינוי בלשון נקייה ליחסי אישות שהמקרא קורא לה בלשון אכילה ודיבור, ולכן אין לאשה מיגו לומר שלא נבעלה, שהרי ראו שנבעלה. זעירי לעומת זאת, הסביר את המשנה כפשוטה שראוה מדברת ומתייחדת עם אדם במקום סתר, ולא מאמינים לה לומר שלא נבעלה, ואף על פי שעל פי ההלכה אין אוסרים אשה על יחוד, מעלה עשו ביוחסין, מפני חומרתן. תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף י"ג עמוד א'.