השווה את מידתו

השווה את מידתו היא הגדרה של שיטת רבי אליעזר לפיה יש לקבוע כללים אחידים לקביעת הגדרתם ההלכתית של שני מצבים בעלי מאפיינים דומים.

הכלל

הכלל הוא, שרבי אליעזר מעניק עדיפות לכלל אחיד שאינו משתנה, גם כאשר בפרט מסויים קיימת סברה שיש להחריגה מהכלל, ואילו רבי יהושע מעניק עדיפות לכח הסברה כשיטת בית הלל. רבי עקיבא העדיף את דעתו של רבי אליעזר בענין השוואת הכללים, אך התחשב גם בכח הסברה, כך שלשיטתו הכללים אמורים להיות אחידים בהתאמה לכח הסברה.

המקור במשנה

במשנה ובברייתא מובאים מספר מקורות מפורשים לשיטתו של רבי אליעזר כ"משווה מידתו":

• בענין המקדיש נכסיו לבדק הבית: ”הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָיְתָה בָּהֶן בְּהֵמָה רְאוּיָה לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, זְכָרִים וּנְקֵבוֹת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, זְכָרִים יִמָּכְרוּ לְצָרְכֵי עוֹלוֹת, וּנְקֵבוֹת יִמָּכְרוּ לְצָרְכֵי זִבְחֵי שְׁלָמִים, וּדְמֵיהֶן יִפְּלוּ עִם שְׁאָר נְכָסִים לְבֶדֶק הַבָּיִת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, זְכָרִים עַצְמָן יִקָּרְבוּ עוֹלוֹת, וּנְקֵבוֹת יִמָּכְרוּ לְצָרְכֵי זִבְחֵי שְׁלָמִים, וְיָבִיא בִּדְמֵיהֶן עוֹלוֹת, וּשְׁאָר נְכָסִים יִפְּלוּ לְבֶדֶק הַבָּיִת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִדִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִשְׁוָה אֶת מִדָּתוֹ, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ חָלַק.”. לפי רבי אליעזר כשם שבעלי החיים שאינם ראויים להקרבה מוקדשים לבדק הבית, כך גם בעלי חיים שראויים להקרבה, ואין לחלק ביניהם, בניגוד לרבי יהושע הסובר שיש לחלק בהתאם לסברה האומדת את דעתו למה התכוין. כאן תמך רבי עקיבא בשיטת האחידות ("השוה מידתו") של רבי אליעזר ללא סייג.

• בענין מעמדה ההלכתי של קטנה שנישאה בנישואין מדרבנן - על דעת אמה ואחיה, מובא בברייתא: ”רבי אליעזר אומר אין מעשה קטנה כלום, ואין בעלה זכאי לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה ואינו יורשה ואין מיטמא לה, כללו של דבר אינה כאשתו לכל דבר אלא שצריכה מיאון. רבי יהושע אומר בעלה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה ויורשה ומיטמא לה, כללו של דבר הרי היא כאשתו לכל דבר אלא שיוצאה במיאון. אמר רבי נראין דברי רבי אליעזר מדברי רבי יהושע שרבי אליעזר השוה מדותיו בקטנה, ורבי יהושע חלק”. שיטת רבי אליעזר היא שמכיון שקטנה יוצאת במיאון ואינה צריכה גט, נראה מזה שאינה אשתו ולכן אין בינה ובין בעלה יחסים הלכתיים של בעל ואשה. ומה שאינה יוצאת ללא מיאון כלל הרי זה מכיון שאי אפשר לה לצאת "בכדי" שלא יתכן שמעמדה ההלכתי ישתנה ללא תהליך כל שהוא.

בדברי הראשונים

הראשונים שייכו כללים נוספים של רבי אליעזר לעקרון של השוואת הכללים:

• בדין אדם האוכל מאכל שהינו ראשון לטומאה, נחלקו האם דין האדם האוכל כראשון לטומאה או כשני לטומאה: : ”רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הָאוֹכֵל אֹכֶל רִאשׁוֹן, רִאשׁוֹן. אֹכֶל שֵׁנִי, שֵׁנִי. אֹכֶל שְׁלִישִׁי, שְׁלִישִׁי. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, הָאוֹכֵל אֹכֶל רִאשׁוֹן וְאֹכֶל שֵׁנִי, שֵׁנִי. שְׁלִישִׁי, שֵׁנִי לַקֹּדֶשׁ וְלֹא שֵׁנִי לַתְּרוּמָה. בְּחֻלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ לְטָהֳרַת תְּרוּמָה”. הסברא אומרת שמכיון שכל הטומאה החלה על האוכל מאכלים טמאים היא רק מדרבנן, שמא יחד עם האוכל הטמא, ישתה גם משקים שחלה עליהם טומאה מהתורה, ו”רבי אליעזר משוה מדותיו לעשות אוכל כמאכל לגמרי”.

כללים נוספים

• בענין הפרת נדרים על ידי יבם שעומד במעמד הלכתי דומה לבעל: ”שׁוֹמֶרֶת יָבָם בֵּין לְיָבָם אֶחָד בֵּין לִשְׁנֵי יְבָמִין, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יָפֵר. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, לְאֶחָד אֲבָל לֹא לִשְׁנָיִם. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לֹא לְאֶחָד וְלֹא לִשְׁנָיִם. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מָה אִם אִשָּׁה שֶׁקָּנָה הוּא לְעַצְמוֹ, הֲרֵי הוּא מֵפֵר נְדָרֶיהָ, אִשָּׁה שֶׁהִקְנוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, אֵינוֹ דִין שֶׁיָּפֵר נְדָרֶיהָ. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, לֹא, אִם אָמַרְתָּ בְאִשָּׁה שֶׁקָּנָה הוּא לְעַצְמוֹ שֶׁאֵין לַאֲחֵרִים בָּהּ רְשׁוּת, תֹּאמַר בְּאִשָּׁה שֶׁהִקְנוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁיֵּשׁ לַאֲחֵרִים בָּהּ רְשׁוּת. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, עֲקִיבָא, דְּבָרֶיךָ בִּשְׁנֵי יְבָמִין, מָה אַתָּה מֵשִׁיב עַל יָבָם אֶחָד. אָמַר לוֹ, אֵין הַיְבָמָה גְּמוּרָה לַיָּבָם כְּשֵׁם שֶׁהָאֲרוּסָה גְּמוּרָה לְאִשָׁהּ”. רבי אליעזר סובר שאין לחלק בין יבם אחד לשניים, וכשם שביבם אחד שהיבמה מיועדת אך ורק לאח היחיד של המת, הכלל הוא שיכול להפר את נדרי היבמה כבעל שמפר את נדרי אשתו, כך אין לחלק גם במקרה של שני יבמין, ואין לערער את מעמדו ההלכתי של היבם בתור בעל המפר את נדרי אשתו למרות שיש סברה אחרת, וזאת בניגוד לדעתו של רבי יהושע הסובר שיש לחלק ולהעניק מעמד הלכתי לכל יבם לפי מצבו העכשווי, אם הוא היבם היחיד - בדומה לבעל או אם הינו אחד משני יבמים - מצב השונה מבעל שלו בעלות מוחלטת על אשתו. גם במקרה זה מצטרף רבי עקיבא לדעתו העקרונית של רבי אליעזר בדבר האחידות בין יבם לשניים, אך הוא סובר שאין להתעלם מהסברה האומרת שבשני יבמין מעמדו של היבם חלש יותר, ובעקרון האחידות ניתן ללמוד מכך על חסרון בקשר הנישואין בין יבם ליבמה, ולכן הוא סובר שבשניהם לא יפר כדי להעניק כלל אחיד בין יבם אחד לשני יבמים.
• בענין עולת העוף שביצע בה מליקה מתחת לחוט הסיקרא - במקום שבו יש למלוק את חטאת העוף, וכיוון במליקה לשם חטאת העוף: ” עוֹלַת הָעוֹף שֶׁעֲשָׂאָהּ לְמַטָּה” [מחוט הסיקרא] ”כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם חַטָּאת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מוֹעֲלִין בָּהּ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אֵין מוֹעֲלִין בָּהּ. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מָה אִם חַטָּאת שֶׁאֵין מוֹעֲלִין בָּה לִשְׁמָהּ, כְּשֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ, מוֹעֲלִין בָּהּ. עוֹלָה שֶׁמּוֹעֲלִין בָּהּ לִשְׁמָהּ, כְּשֶׁשִּׁנְּה אֶת שְׁמָהּ, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּמְעֲלוּ בָהּ. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻעַ, לֹא, אִם אָמַרְתָּ בְחַטָּאת שֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ לְשֵׁם עוֹלָה שֶׁכֵּן שִׁנָּה אֶת שְׁמָהּ לְדָבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ מְעִילָה, תֹּאמַר בָּעוֹלָה שֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ לְשֵׁם חַטָּאת שֶׁכֵּן שִׁנָּה אֶת שְׁמָהּ לְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מְעִילָה”. רבי אליעזר סובר שאם מצינו שמחשבת שינוי השם מביאה את הקרבן למצב של חיוב מעילה בקרבן חטאת ששחטה לשם עולה, יש לקבוע כך גם בקרבן עולה ששחטה לשם חטאת, למרות שבקרבן חטאת עצמו אין מעילה בבשר שעומד לאכילת אדם, ואילו רבי יהושע סובר שיש לחלק על פי הסברה ולחלק בדיניהם בהתאם לזהות הקרבן והמחשבה, אם המחשבה היתה לשם דבר שיש בו מעילה או לא ואין להביא ראיה מחטאת ששחטה לשם עולה ששם מחשבתו הייתה לשם קרבן שכולו מוקרב על המזבח ולכן יש בו איסור מעילה.