א-נבטיה
| מדינה |
 לבנון |
|---|---|
| מחוז | א-נבטיה |
| נפה | א-נבטיה |
| ראש העיר | אחמד כחיל |
| מושל | חואידה אל-טורק |
| תאריך ייסוד | המאה ה-8 לפנה"ס |
| גובה | 418 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 40,000 (2011-06-09) |
| ‑ במטרופולין | 85,000(סביבה) |
| אזור זמן | UTC +2 |
| אתר הבית | |
אַ-נַּבַּטִיַּה (בערבית: النبطية) היא עיר בדרום לבנון ובירת מחוז א-נבטיה. באזור העיר מתגוררים כ-85,000 תושבים, ובעיר עצמה – כ-40,000 תושבים. היא משמשת מרכז עירוני לשירותים שונים ליישובים סביב, ובהם השוק העירוני.
היסטוריה
יש עדויות לקיום כפר במקום זה כבר במאה ה-8 לפנה"ס. מקור שם העיירה הוא במילה פיניקית שמשמעותה לצפות.
מדרום לעיירה עומד מבצר הבופור, שעל פי חלק מהחוקרים, נבנה על ידי הצלבנים, בעוד אחרים טוענים כי הוא קיים כבר מהתקופה הרומית מאות שנים לפני כן, וכי הצלבנים שהגיעו למקום רק שיפצו אותו.[דרוש מקור] בתקופה הצלבנית הבופור היה המבצר המבוצר והחשוב ביותר באזור לבנון.
בנבטיה שני מסגדים עתיקים, האחד נבנה במאה ה-16 ונמצא במרכז העיר, והשני נבנה בתקופה הממלוכית.
בשנת 1860 ביקר חוקר ארץ ישראל ויקטור גרן בעיירה, וכתב: ”בשעה אחת עשרה וארבעים דקות המשכתי את דרכי דרומה, אחרי שחציתי בקעה נטועה עצי תאנה פניתי דרומה מערבה, ובשתים עשרה וחמש עשרה דקות חניתי בנבטיה א-תחתא (נבטיה תחתית) בעיירה הזאת, היושבת ברום 390 מטר מעל פני הים התיכון, יש אלף וחמש מאות מתואלים ושלוש מאות נוצרים, רובם יוונים אוניאטים והשאר מארוינים, התופסים רובע לעצמם. בתים רבים נבנו לאחרונה, ועל ידם יש גנים קטנים. מעיין אחד ויחיד מספק מים לכל התושבים. זה אתרו של יישוב קדמון, כפי שמעידות אבני הגזית הנראות במספר גדול למדי של בתים פרטיים והמחולצות מן הקרקע בכל עידור, ולו שטחי”[1].
בעת מאורעות תל חי מצאו מקלט בנבטיה מספר משפחות של תושבי מטולה אצל השיעים שאיתם היו ביחסים טובים באותן שנים[2].
ביולי 1941 כבשו כוחות הצבא הבריטי את העיירה, כחלק ממבצע שנועד להחליף את משטר צרפת של וישי, ששלט בלבנון, בכוחות צרפת החופשית של שארל דה גול[3].
תקופת ה"פתחלנד"
לאחר מלחמת העצמאות התיישבו פליטים פלסטינים במחנה פליטים, שהוקם בסמוך לעיר. במחנה פעלה מפקדה של הפת"ח החל מסוף שנות ה-60[4]. ב-15 בספטמבר 1972, פשט כוח צה"ל על המחנה, כתגובה על טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן. במבצע נהרגו כ-40 לוחמי פת"ח ושלושה חיילי צה"ל, נהרסו 150 בתים ופוצצו שני גשרים על הליטני[5][6].
במאי 1974 הופצץ מחנה הפליטים בידי חיל האוויר הישראלי. עקב כך, עברו חלק מן הפליטים למחנה עין אל-חילווה[7][8].
בינואר 1977, בזמן מלחמת האזרחים בלבנון, נכנס לעיירה גדוד של הצבא הסורי ובו 500 חיילים, לאחר שהצבא הסורי שכבר השתלט כמעט על כל שטח לבנון שמצפון[9]. מדינת ישראל התנגדה למהלך ולאחר מגעים דיפלומטיים נסוג הצבא הסורי[10][11]. בתקופה זו התושבים השיעיים פעלו במסגרת ארגון אמל. אזור נבטייה היה ברובו בשליטת כוחות של הארגונים הפלסטיניים, בעיקר הפת"ח, שגם השתלטו על רכס עלי טהר (רמת ארנון) החולש על העיירה ממערב (כולל מבצר הבופור בקצה הרכס), ומשם גם נהגו לשגר קטיושות לעבר ישראל[12]. ממערב על רכס מרג' עיון שלט צבא לבנון החופשית שפעל בשיתוף פעולה עם ישראל החל מ-1977[13][14]. בין צבא לבנון החופשית והארגונים הפלסטיניים התנהלו חילופי אש בקביעות בתקופה זו[15]. במקביל ניהלו קרבות נגד המליציות השיעיות[16].
בסוף 1979, כמה חודשים לאחר המהפכה האיראנית, הגיעו לראשונה לאזור מתנדבים איראניים, שתוך מספר שנים החלו לעזור להקמת חזבאללה[17]. באפריל 1980 פתחה איראן גם קונסוליה בנבטיה[18].
במאי 1980, גירשה מדינת ישראל את ראשי הערים של חברון וחלחול לנבטייה[19].
בפברואר 1981, פוצץ כוח של חטיבת גולני את מפקדת ארגון חזית השחרור הערבית, שהייתה ממוקמת כ-2 ק"מ מדרום לעיירה. בפיצוץ נהרגו 14 אנשים[20].
במלחמת לבנון הראשונה
במלחמת לבנון הראשונה נערך קרב קשה על מבצר הבופור, שבסופו נכבש בידי חטיבת גולני, למחרת, ב-7 ביוני 1982, התקדמה חטיבה 769 יחד עם כוח בפיקוד סמח"ט גולני גבי אשכנזי לכיוון נבטיה, ועם ערב נכבשה העיר והייתה בשליטת ישראל במשך שלוש שנים[21]. תחילה התושבים השיעיים קיבלו באהדה את כוחות צה"ל, חיילי צה"ל אף נכחו בטקסי יום העשוראא בעיירה באוקטובר 1982[22] (שנה אחר כך כבר תקפו את חיילי צה"ל בנבטיה בעת יום העשוראא[23]). נוכחות צה"ל בעיירה חיזקה את השליטה השיעית בעיר לאחר שמוסלמים סונים (פלסטיניים ומקומיים ברחו במהלך הקרבות) ורוב הנוצרים ברחו לאזורים שבשליטה נוצרית כבר בזמן מלחמת האזרחים[24]. תוך פחות משנה, בעידוד כוהני דת ופעילים שהגיעו מאיראן, הפכה האוכלוסייה השיעית המקומית לעוינת את ישראל והחלו לבצע פיגועים נגד כוחות צה"ל (הפיגוע הגדול הראשון של השיעיים היה אסון צור השני שהתרחש ב-4 בנובמבר 1983)[25]. בין השנים 1983 ו-1985 ביצעו עשרות פיגועים נגד כוחות צה"ל ששהו באזור[26].
ביולי 1984 החל צבא דרום לבנון להתפרס בנבטיה במקום צה"ל[27], וב-11 באפריל 1985 פינה סופית את האזור והתפרס מחדש ברכס עלי טהר שמעל העיירה[28].
בשליטת חזבאללה
לאחר שנסוג צה"ל לרצועת הביטחון החל חזבאללה במאבק להשתלט על האזור נגד הארגונים הפלסטיניים ותנועת אמל. בינואר 1989 ערכו פעילי חזבאללה טבח בכפרים תומכי אמל באזור נבטיה והרגו לפחות 50 איש[29]. הפלסטינים ואמל, שנלחמו זה בזה בעת מלחמת האזרחים, החלו לשתף פעולה במאבק נגד חזבאללה ואף הצליחו לכבוש בחזרה מספר נקודות באזור[30]. עד תחילת שנות ה-2000 כבר שלט חזבאללה באופן מוחלט באזור[31].
במלחמת לבנון השנייה, בעקבות מידע על מאגרי כספים של חזבאללה בעיר, נפגעה העיר וסביבותיה מהפצצות חיל האוויר הישראלי.
במהלך מלחמת חרבות ברזל התבצעה בעיר תקיפה אווירית ממוקדת בה נהרג מפקד בכיר בכוח רדואן של החזבאללה עלי מוחמד א-דבס שמו, יחד עם סגנו חסן אבראהים עיסא ועוד פעיל טרור נוסף בארגון. א-דבס שימש בין היתר כמחזיק התיק הפלסטיני בארגון והיה אחראי על הפיגוע שאירע בצומת מגידו בשנת 2023[32].
בלילה בין ה-16 ל-17 באוגוסט 2024 תקף צה"ל מבנה מגורים בנבטיה עקב המצאות מחסן אמצעי לחימה של חזבאללה. בתקיפה נהרגו 10 בני אדם בהם נשים וילדים. בלבנון טענו לטבח עקב מספר ההרוגים הגבוה וחזבאללה איים בתגובה קשה עקב פגיעה באזרחים[33].
אוכלוסייה
רוב התושבים בעיירה הם מוסלמים שיעים, אם כי קיים בכפר גם מיעוט של נוצרים יוונים-קתולים. לנבטיה שלושה נציגים בפרלמנט הלבנוני, כולם שיעים.
תמונות
-
השוק של העיר א-נבטיה, צילם: ריכרד ליכטהיים בתאריך 1 בינואר, שנת 1910 בעת "מסעו בארץ ישראל" -
א-נבטיה א-תחתא (Nabatiyeh El Tahta)
-PHAL-1619956.png)
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של א-נבטיה- משה מעוז, המיבחן הסורי בנבטיה, מעריב, 10 בפברואר 1977
- אמיר אורן, עכשיו פוזלת נבטיה לביירות, כותרת ראשית, 4 במאי 1983
הערות שוליים
- ^ ויקטור גרן, תיאור גאוגרפי, היסטורי וארכאולוגי של ארץ - ישראל - כרך שביעי : הגליל (ב), ירושלים: יד יצחק בן צבי, 1987, עמוד: 292
- ^ דני רובינשטיין, פעם, הרבה לפני שנסראללה נולד, באתר הארץ, 9 באוגוסט 2006
- ^ כאן היתה אתמול חזית..., הבוקר, 14 ביולי 1941
- ^ התנגשות בין מחבלים וצבא לבנון במחנה־פליטים, דבר, 21 בנובמבר 1969
- ^ שמשון עופר, כוח הפשיטה של צה"ל שהה הלילה בלבנון, דבר, 17 בספטמבר 1972
- ^ שמשון עופר, טוהרו 16 כפרים: פוצצו 150 מבנים: נהרסו 2 גשרים, דבר, 17 בספטמבר 1972
- ^ יעקב ארז, מטוסי חיל האויר ירדו בגלים, מעריב, 17 במאי 1974
- ^ בתים נהרסו בכפר הלבנוני נבטייה בהפגזה של צה"ל, מעריב, 15 בדצמבר 1974
- ^ יעקב ארז ועודד גרנות, צה"ל בוחן את המצב החדש שנוצר בהחל כניסתו של כוח סורי לנבטייה, מעריב, 25 בינואר 1977
- ^ עידו דיסנצ'יק, סוריה ולבנון הודיעו בשדר לוושינגטון על נכונות לחסל במהירות משבר נבטיה, מעריב, 9 בפברואר 1977
- ^ שמואל שגב, ישראל קיבלה את ההצעה הלבנונית ומצפה לביצוע הסורי, מעריב, 10 בפברואר 1977
- ^ בתגובה לירי קטיושות של המחבלים תקפו מטוסי ח"א יעדים ברמת נבטיה, דבר, 21 באוגוסט 1980
- ^ היקף הקרבות בלבנון כמו במלחמת האזרחים, דבר, 23 באפריל 1981
- ^ המחבלים מבצרים עמדותיהם בלבנון, דבר, 16 באוקטובר 1981
- ^ שמעון וייס, חילופי אש כבדים, דבר, 23 באוגוסט 1979
- ^ שמעון וייס, הרוגים ופצועים בקרבות בין הימחיבלים וחשיעים בדרום־לבנון, דבר, 25 במאי 1980
- ^ איראנים בנבטייה, דבר, 20 בדצמבר 1979
- ^ צעיר שיעי נרצח בידי מחבלים מצפון לנקודה, דבר, 27 באפריל 1980
- ^ המגורשים התקבלו בהתלהבות על־ידי התושבים בנבטייה, דבר, 4 במאי 1980
- ^ כוח צה"ל פוצץ הלילה מפקדת ה"חזית" ליד נבטייה, מעריב, 23 בפברואר 1981
- ^ איתי רום, זה כאילו קרה רק אתמול, באתר גלובס, 27 ביולי 2006
- ^ מאות פצעו לעצמם את הראשים בחגיגה בנבטיה, מעריב, 28 באוקטובר 1982
- ^ נסיון פיגוע בכלי רכב של צה"ל בעיירה נבטיה, דבר, 17 באוקטובר 1983
- ^ אמיר אורן, עכשיו פוזלת נבטיה לביירות, כותרת ראשית, 4 במאי 1983
- ^ מוטי עדן, יש לנו בעיה עם השיעים, כותרת ראשית, 9 בנובמבר 1983
- ^ טלי זלינגר, נסיון פיגוע בחיילי צה"ל בתור נבטייה, דבר, 13 בדצמבר 1983
שקט בנבטייה: נמשכות הסריקות אחר תוקפי שיירת צה"ל, דבר, 18 באוקטובר 1983
קצין חבלה נהרג וחברו נפצע בהתפוצץ מיטען צד ליד נבטיה, מעריב, 13 בספטמבר 1984
מכונית תופת התפוצצה ליד מחסום צה"ל בנבטיה, דבר, 3 במרץ 1983 - ^ נבטיה: צבא דרום לבנון במקום צה"ל, מעריב, 11 ביולי 1984
- ^ אתמול, כותרת ראשית, 17 באפריל 1985
- ^ שפי גבאי, טבח בדרום לבנון: אנשי חיזבאללה חיסלו נשים וילדים בסכינים וכידונים, מעריב, 9 בינואר 1989
- ^ שפי גבאי, אמל ופתח כבשו עמדות מצפון לאזור הבטחון, מעריב, 30 ביולי 1990
- ^ צבי בראל, מביירות המלחמה נראית הרבה יותר טוב, באתר הארץ, 18 בפברואר 2003
- ^ ספיר ליפקין, חוסל בכיר בכוח רדואן של חיזבאללה - שאחראי על הפיגוע בצומת מגידו, באתר מאקו, 15 בפברואר 2024.
- ^ גאנם איברהים, דיווחים בלבנון: 10 הרוגים בתקיפה ישראלית בדרום המדינה, באתר מאקו, 17 באוגוסט 2024
39494030א-נבטיה