קדש (ארנת)
 | |
| מידות | |
|---|---|
| אורך | כ־400 מטרים |
| רוחב | 250 מטרים |
| שטח | 100 דונם |
| היסטוריה | |
| תרבויות | חתים |
| תקופות |
התקופה הנאוליתית ברונזה בייניימית תקופת הברונזה המאוחרת תקופת הברזל I תקופת הברזל II התקופה ההלניסטית התקופה הרומית |
| ננטש | התקופה הביזנטית |
| סוג | תל |
| אתר ארכאולוגי | |
| חפירות |
1921-1922 1975-1995 |
| ארכאולוגים |
1921–1922, מוריס פזארד 1995–1975, פיטר פאר |
| מיקום | |
| מדינה |
 סוריה |
| מיקום | 30 קילומטר דרומית-מערבית לחומס |
קֶדֶש ("כּינסַה" בהגייה החתית), הייתה עיר חורית עתיקה ששכנה על גדות נהר האורונטס בשטח מערב סוריה של היום. חורבותיה נמצאות בתל נבי מִנד, 24 ק"מ דרומית מערבית לחומס. החורבות זוהו על ידי קנת קיצ'ן (Kenneth Kitchen).
אזכורים של קדש במקורות
ישנם המזהים את qa-di-sa-a המוזכרת בתעודות מארי, המתוארכות לסביבות המאה ה-18 לפני הספירה, עם קדש על הארנת[1].
העיר קדש מוזכרת פעמים רבות בתעודות חתיות, מצריות ואכדיות[2]. האזכורים המוקדמים ביותר נוגעים לקרב מגידו המתוארך למאה ה-15 לפני הספירה[3]. לאחר מכן, העיר קדש מופיעה בתשעה מכתבים במכתבי אל-עמארנה. במכתב 189 מופיעה התכתבות בין מלך קדש "אִיתַגַמַה", שמלך באמצע המאה ה-14 לפנה"ס, למלך מצרים. במכתב הוא מתלונן על ביריאווזה מלך דמשק שמשמיץ אותו. איתגמה מופיע ב-11 מתוך 382 מכתבי אל עמרנה, מתוכם 4 מכתבים העוסקים בארץ "עמקו" ששכנה בדרום עמק הבקאע שבלבנון. במכתבים מופיעים שמות של שני מלכים נוספים של קדש "סוטרנה" ו"ארי-טשוב".
העיר מוזכרת בצורה די נרחבת בתיאורים של קרב קדש. תמונות הקיר המצריות של מלחמת קדש מראות את העיר קדש כעיר מבוצרת מוקפת חומה וחפיר כפול[4].
לאחר קרב קדש העיר כמעט ואינה מוזכרת במקורות כתובים[3].
במהדורת לוסיאן של תרגום השבעים מתורגם הביטוי המוקשה "ארץ תחתים חודשי" שבפסוק "ויבאו הגלעדה ואל ארץ תחתים חודשי ויבאו דנה יען וסביב אל צידון"[5] ל- "ארץ החיתים קדש"[2].
בכלח נמצא כתובת המתייחסת לעמדה אשורית ב Qi-di-si, ויש המזהים מקום זה עם קדש[3].
זיהוי תל נבי מנד כקדש
תל נבי מנד זוהה כקדש באמצע המאה ה-19 על ידי ויליאם תומפסון (אנ'), על סמך מיקומו התואם את התיאור של מיקום קדש בכתובות המתארות את קרב קדש[3]. בשנת 1881 ביקר קלוד קונדר בתל נבי מנד ושמע מתושב מקומי ששם המקום "קדש". בהתאם הוא בחן את העניין ואף על פי שבתחילה חשב שקדש נמצאת ליד קטנה, הגיע למסקנה שהזיהוי נכון[6].
היו שפקפקו בזיהוי זה כיוון שלא נמצא בתל נבי מנד חפיר כפול. המצאות חפירה מרובעת במערב התל בחפירות בשנת 1975 העלתה את האפשרות למציאת התאמה בנקודה זאת[4], אולם פאר כתב שהתברר שהחפירה המרובעת היא מאוחרת יותר, אולי ביזנטית[3]. הזיהוי של תל נבי מנד כקדש קיבל חיזוק משמעותי בחפירות 1975 בהמצאות בתל של מכתב ממלך החיתים אל ארי-טשופ (Ari-Teshup) המזוהה כבנו של מלך קדש ממכתבי אל-עמארנה[7][8].
עמנואל וליקובסקי חלק על הזיהוי של תל נבי מנד כקדש. הוא טען שהתל אינו מוקף במים כפי שנראה בציורי הקיר של קדש ומיקום הנהר בצפון אינו תואם את התיאורים של הקרב. במקום זאת, הוא טוען שתל נבי מנד היא רבלה[9].
חפירות ארכאולוגיות בתל נבי מנד
קדש מזוהה בתל נבי מִנד, הנמצא על נקודת המפגש בין האורונטס, הנמצא ממזרח לתל ויובלו המוקדיה, הנמצא ממערב ומצפון לתל, 7 קילומטר דרומית לאגם חומס ו-24 ק"מ דרומית מערבית לחומס. שטח התל הוא כ-100 דונם בפסגתו, בערך 200 על 450 מטר, והוא מתנשא לגובה של כ-30 מטר מעל סביבתו. מדרומו יש תל קטן בגובה של כ-7 מטר[10], עליו נמצאו שרידים רבים מהתקופה הרומית[7]. התל ממוקם במפתח על הדרך הראשית חומס-טריפולי[10] ובנוסף נמצא על דרך לכיוון צפון-דרום, הגם שלא דרך ראשית בגלל שהאזור היה מכוסה לעיתים קרובות בביצות[3].
בשנים 1921–1922 התקיימו בתל חפירות ארכאולוגיות על ידי מוריס פזארד (אנ')[11] שהתרכזו באזור הצפוני מזרחי של התל ומצאו שהתל היה מיושב מהתקופה הכנענית ועד התקופה הרומית[2]. בשכבה העליונה שבתל נמצאו שרידים מהתקופה ההלניסטית. למרגלות התל נמצאו שרידים מהתקופה הביזנטית. הממצאים המשמעותיים ביותר בחפירות של פזארד כללו מצבת ניצחון שהציב סתי הראשון[12], צלמיות וחותמות גליל[2].
בשנים 1975–1995 חפר בתל פיטר פאר. חפירותיו התרכזו בתעלות 1, 2, 5, 8 במורדות הצפון מזרחיים של התל ובתעלה 3 במערב התל. בראש התל נמצא כפר, בצפונו בית קברות של הכפר, דבר המגביל את החפירות הארכאולוגיות בתל[8]. פאר הסביר את הבחירה לחפור דווקא בקדש בכך שהעיר הייתה על הגבול של מספר תרבויות, באזור בו התבצעו אך מעט חפירות ארכאולוגיות[3].
בעונה הראשונה של חפירות פאר בשנת 1975 נמצאו מספר כתובות. אלו כללו מכתב ממלך חלב אל מלך קדש וכתובת אוגריתית מתקופת הברונזה המאוחרת[7]. בתעלה 1 נמצא על סלע האם יישוב המזוהה כנאוליתי[3]. עד 1991 לא נמצאו בתל ממצאים כלקותיים. בתעלה 8 נמצאו בתים בעלי אופי עירוני העשויים מלבני בוץ מתקופת הברונזה הקדומה שדומים לממצאים בחמה ושונים מאלו באוגרית וגבל שעל חוף הים התיכון[3]. מערכת הביצורים הקדומה ביותר שנמצאה מתוארכת למאה ה-17 לפני הספירה. הביצורים כוללים שלוש חומות מקבילות עשויות מלבני בוץ המחוברות מדי פעם בקירות אנכיים. החומה החיצונית היא בעובי של בערך 2.5 מטר, בעוד החומה הפנימית היא בעובי של פחות ממטר. לאחר שמערכת הביצורים הזאת נזנחה ועברה תהליכי בלייה, נבנו עליה מבני מגורים של תקופת הברונזה המאוחרת. על פי החרסים שנמצאו, התקופה שבין הזנחת הביצורים לבין הקמת הבתים על ההריסות הייתה קצרה ולא יותר משנות דור[3]. בצפון מזרח התל, בתעלה 5, נמצא מבנה מרשים שעבר חורבן אלים בשריפה, תוך השארת שברי חרסים. המבנה מתוארך למאה השמינית לפני הספירה וייתכן שהוא מעיד על כיבוש אשורי של העיר. מעל שכבה זאת, מופיעה השכבה ההלניסטית.
בחפירות של פאר נמצאו עצמות רבות של בעלי חיים מבויתים. עיקר הממצא היה מתקופת הברונזה ומהתקופה ההלניסטית, וממצאים נוספים נמצאו מהתקופה הנאוליתית, התקופה הכלקוליתית המאוחרת ותקופת הברזל[13]. שיעור עצמות העיזים והכבשים בממצאים שנבדקו עמד על בין 68-74% ושיעור הבקר עמד על 17%. חזירים היוו כ-8% בתקופה הכלקוליתית המאוחרת וירדו לכ-4% בתקופת הברונזה המאוחרת. נמצאו באתר גם מעט עצמות של חמורים, סוסים וגמלים.
בניתוח של כלי אבן שנמצאו בתל, נכללו שברי קלצ'יט שזוהו כחלקים של כלי שיובא ממצרים, ייתכן מטאזה, ואלו היו העדות היחידה של כלי אבן שיובאו ממצרים. בתל נמצאו גם מספר כלי בזלת שכוללים מכתש וחצובה[14].
היסטוריה
האתר של קדש יושב לראשונה בתקופה הנאוליתית. בתקופת הברונזה המאוחרת, העיר הייתה עיר חשובה, והייתה יעד למסעי קרבות של חלק ממלכי השושלת ה-18 והשושלת ה-19 של מצרים. העיר שכנה בשטח ממלכת אמורו, בעמק בעל חשיבות אסטרטגית, דרכו עברו דרכי המסחר. תחותמס הראשון שמלך בתחילת המאה ה-16 לפנה"ס יצא בשנת מלכותו השנייה למסע מלחמה כנגד ברית ממלכות בראשה עמדה מיתני, וכללה גם את החתים, ארם וקדש.
בשנת 1482 לפנה"ס יצא תחותמס השלישי למסע המלחמה הראשון, לאחר שהתייצבה מולו ברית נרחבת של מלכי כנען בראשות מלך העיר קדש. המרד נתמך על ידי ממלכת מיתני. תחותמס עצמו כתב שהמרד התפשט על פני כנען כולה ”מן העיר ירזה ועד קצות תבל” (יֻרְזָה שכנה כנראה בתל גמה של היום)[15]. מרד זה הוכרע בקרב מגידו. רק במסעו השישי הצליח לכבוש אותה. במאה ה-14 לפנה"ס עברה העיר להיות תחת השפעה חתית.
בתחילת המאה ה-13 לפנה"ס יצא סתי הראשון למסעו השלישי שמטרתו הייתה להילחם בחתים, הוא הצליח להכותם בקדש, ולזכר ניצחונו הציב מצבת ניצחון שנמצאה במקום בחפירות ארכאולוגיות. אולם, ככל הנראה, השלטון המצרי במקום לא האריך ימים והעיר שבה להיות תחת שלטון חיתי.
בימי רעמסס השני נערך בקרבת העיר קרב קדש כנגד האימפריה החתית שבראשה עמדו מוותליש השני וחתושיליש השלישי. הקרב נערך על השליטה באזורי כנען, סוריה ולבנון. בתחילת הקרב הייתה יד החתים על העליונה אולם המצרים, בהנהגתו של רעמסס, התעשתו וגרמו לחתים אבדות כבדות. הקרב הסתיים בתיקו טקטי, אולם הניצחון האסטרטגי במלחמה היה בידי החתים, כש-16 שנים מאוחר יותר, הגיע המאבק לסיומו עם חתימת הסכם שלום בין שתי המעצמות. על פי הסכם זה קדש נשארה בידי החתים והגבול בין הממלכות עבר באזור בקעת הלבנון.
קדש נהרסה בסוף המאה ה-13 לפנה"ס, בעקבות פלישת גויי הים, ונעלמה מהתיעוד ההיסטורי, ככל הנראה בגלל שחמת וריבלה היו לערים הראשיות באזור והאפילו עליה[3]. העיר הייתה מיושבת עד התקופה ההלניסטית, בה היא זכתה לתחייה מסוימת, כפי שמעידים הממצאים הארכאולוגיים. היא נודעה בשם לאודיקיאה על הלבנון(אנ') (Laodiceia-ad-Libanum או Laodiceia Scabiosa). היא מוזכרת מספר פעמים בהקשר המלחמות בין בית תלמי והממלכה הסלאוקית. העיר מוזכרת גם בכתבים רומאיים וכתבי הכנסייה הביזנטית ולמרגלות התל נמצאו שרידים מהתקופה הביזנטית. ככל הנראה ישב בעיר בישוף של הכנסייה הביזנטית[3].
קישורים חיצוניים
- קדש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
קדש (ארנת) (עיר קדומה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
 |
- ^ Graham Philip, Natural and Cultural Aspects of the Development of the Marl Landscape East of Lake Qatina During the Bronze and Iron Ages, page 223
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 אנציקלופדיה מקראית, כרך ז', עמ' 43–44, ערך "קדש על הארנת"
- ^ 3.00 3.01 3.02 3.03 3.04 3.05 3.06 3.07 3.08 3.09 3.10 3.11 Peter Parr, Bulletin: Number Three-The Tell Nebi Mend Project: A Progress Report on the Institute of Archaeology's Excavations at Ancient Kadesh-on-the-Orontes in, The Journal of the Ancient Chronology Forum, 1991
- ^ 4.0 4.1 Qadesh on the Orontes, Buried History, 12, 14-21, 1976, page 17
- ^ ספר שמואל ב', פרק כ"ד, פסוק ו'
- ^ Claude Reignier Conder, Heth and Moab: Explorations in Syria in 1881 and 1882, 1892, pages 18-21
- ^ 7.0 7.1 7.2 Christopher J Davey, Qadesh on the Orontes, Buried History, 12, 14-21, 1976, page 18
- ^ 8.0 8.1 Qadesh on the Orontes, Buried History, 12, 14-21, 1976, page 21
- ^ Immanuel Velikovsky, Ages in Chaos, Ramses II and His Time, 1978, pages 25-26
- ^ 10.0 10.1 Melissa A. Kennedy, Kamal Badreshany, and Graham Philip, Drinking on the periphery: the Tell Nebi Mend goblets in their regional and archaeometric context, Levant, page 1
- ^ Melissa A. Kennedy, Kamal Badreshany, and Graham Philip, Drinking on the periphery: the Tell Nebi Mend goblets in their regional and archaeometric context, Levant, page 2
- ^ The Monuments of Seti I: Epigraphic, Historical, and Art Historical Analysis, page 120
- ^ Caroline Grigson, The fauna of Tell Nebi Mend (Syria) in the Bronze and Iron Age—a diachronic overview. Part 1: Stability and change—animal husbandry, Levant 2015, page 5
- ^ Rachael Thyrza Sparks, Stone Vessels in the Levant, Routledge, 2017, page 634
- ^ יוחנן אהרוני, תולדות ארץ ישראל, הוצאת משרד הביטחון, תל אביב 1986, עמוד 106
קדש (ארנת)35682224Q690035