עמקו
עַמקוּ (גם עַמְקִי, במכתבי אל-עמארנה בתעתיק עַמְקֻ ו-עַמְקִ) היה אזור בדרום הבקאע בקעה במזרח לבנון. האזור מופיע במכתבי אל-עמארנה כ"ארץ עמקו", תוך התייחסות לערי המלך השוכנות באזור.
באזור שכנו מספר ערים, שהיו תחת שליטת מצרים בתקופת אל-עמארנה המאה ה-14 לפנה"ס. מושלי הערים נפגעו מניסיון ההשתלטות של האימפריה החתית, ומפעילותם של עזירו מממלכת אמורו, ואיתגמה מקדש שפעלו להתנתק ממצרים ולהסתפח כמדינות חסות של האימפריה החתית, תוך פגיעה בערי עמקו ושרפת הערים.
מכתבי אל-עמארנה
האזור מוזכר במכתבים א"ע 53, 140, 170, 174, 175, 176 ו-363. המכתבים שייכים למספר פרשות הנדונות במכתבים. מכתב 53 הוא מכתבו של אַכִּיזִי מושל קַטנַה, לאמנחותפ הרביעי מלך מצרים שניסה להישאר בחסות מצרים ולא להיכנע לשופילוליומש הראשון מלך האימפריה החתית, במכתבו הוא מתייחס למושלי ערים שכנות שנכנעו לשופילוליומש, תוך התייחסות גם לדַשַה מעמקו.
מכתבים 140 ו-170 שייכים לפרשת ניסיון ההשתלטות של עזירו מלך בממלכת אמורו על גבל. במכתב 140 מתלונן אילרפא מושל גבל למלך מצרים, על עזירו שפלש לצומור ואולסה שתיהן ערים בצפון חוף לבנון, ששכנו אחת ליד השנייה. ומתלונן שעזירו שלח את אנשיו אל איתגמה מושל קדש והתקיף את כל ארצות עמקו, ארצות המלך. במכתב 170, כותבים אחי עזירו אליו בהיותו במצרים ומספרים לו שהצבא החתי כבש את ארצות עמק עמקו.
מכתבים 174, 175, 176 ו-363 שייכים לפרשת איתגמה מושל קדש שכמו עזירו פעל כנגד האינטרסים של מצרים ונכנע למלך החתי. המכתבים הם מכתבי מושלי ערים שונות היושבים בעמקו למלך מצרים, והמתלוננים על פעילותו ועל כך שהעלה באש את ערי המלך. מכתב 174 הוא מכתבו של בִּיאֶרִי מושל חַשַבּוּ (אולי תל חַשבֶּה). מכתב 175 הוא מכתבו של אַילדַיַה מושל חַסִי (אולי תל חִזין מדרום לבעלבכ). מכתב 175 נכתב ממושל ששמו לא מופיע, הוא גם מבקש שמלך מצרים יישלח צבא סדיר כדי שיוכלו לשקם את ערי המלך שנשרפו והם יוכלו לגור בהם.
מכתב 363 (שנמצא מאוחר יותר באתרו), הוא מכתב שנמצא בשלמותו. זהו מכתבו של עַבּדִירִישֵה מושל עין-שַסִי למלך מצרים והוא נכתב משני צידי הלוח.
למלך אדוני, אלי, שמשי, אמור: כה (אמר) עַבּדִרִשַ, עבדך, מושל ע<ין> שַסִ. בעפר רגלי המלך אדוני שבע פעמים ושבע פעמים נפלתי. ראה, אנו נמצאים בעַמְקֻ, ערי המלך אדוני, ולשם בא אֶתַגַמַ, מושל כִּנסַ (קדש) בראש צבאו חַתִּ, והעלה באש את ערי המלך אדוני. וידע נא המלך אדוני, ויתן נא המלך אדוני צבא סדיר, כדי שנוכל לבנות את ערי המלך אדוני, ונשב בערי המלך אדוני, שמשי.
— תרגמה ציפורה כוכבי-רייני[1]
הערות שוליים
- ^ למלך אדוני: מכתבי אל-עמראנה, כמד, תענך, ומכתבים נוספים מהמאה הארבע-עשרה לפסה"נ (ספריית האנציקלופדיה המקראית, כ), תרגמה: ציפורה כוכבי-רייני, מוסד ביאליק, ירושלים; והוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשס"ה, עמ': 250
