רוזנות טריפולי

רוזנות טריפולי
	סמל
ממשל
עיר בירה	טריפולי
היסטוריה
הקמה
תאריך	1102
פירוק
תאריך	1289

רוֹזְנוּת טְרִיפּוֹלִי היא המדינה הצלבנית הגדולה האחרונה שנוסדה במזרח התיכון בתקופת ימי הביניים. ראשיתה בשנת 1102 עם כיבושה של טריפולי על ידי צלבנים מאזור פרובנס. בהמשך הייתה מרכזם של פרנקים מפרובנס במזרח התיכון. בסופו של דבר הייתה למדינת חסות מונגולית משנת 1260 והתמוטטה דור אחד לאחר מכן בשלהי המאה ה-13 לכוחות ממלוכים.

היסטוריה

תחילתה של הרוזנות בשנת 1102 כאשר רמון הרביעי, רוזן טולוז (מוכר גם בשם רמון מסן ז'יל), אציל צרפתי ואחד ממנהיגי מסע הצלב הראשון, החל במערכה ממושכת מול צבאות האמיר של העיר טריפולי שלחוף הים התיכון. כוחותיו של רמון דחקו את המוסלמים אל עבר העיר המבוצרת, ולבסוף, כשהשלימו את כיבוש כל השטחים בקרבתה, הטילו עליה מצור.

בשנת 1105 נפטר רמון והשאיר את בנו בן השנתיים אלפונס-ז'ורדן כיורש, ואת בן דודו של הילד גווילם-ז'ורדן כעוצר בשמו. גווילם-ז'ורדן המשיך את המצור הממושך על טריפולי למשך ארבע שנים נוספות, כאשר בשנת 1109 הגיע למחנה הצלבנים בן ממזר של רמון בשם ברטנאר, שדרש לקבל לידיו את השליטה במערכה מתוקף היותו יורש חוקי לאציל המת. כדי למנוע חיכוך מול אלמנתו של רמון ותומכי בנו העולל, הודיע ברטנרד, אשר שימש עד לאותה תקופה כעוצר הרשמי בטולוז, כי בכוונתו לוותר על השלטון בטולוז לטובת אחיו ואמו החורגים, שמיהרו לאסוף את מיטלטליהם ולשוב לצרפת כדי למלא את המשרה הפנויה.

פתרון הבעיה מול היורש הרשמי לא עזר לפתור את היריבות שהתעוררה בין ברטנארד לגווילם-ז'ורדן, ורק לאחר בוררות שערך בלדווין הראשון, מלך ירושלים, הגיעו השנים לכדי הסכמה, לפיה יקבל כל אחד מהם בעלות על השטחים שאותם כבש. הסכם זה עמד לטובתו של ברטנארד כאשר הוא כבש את טריפולי מאוחר יותר באותה השנה. מספר חודשים לאחר מכן מת ויליאם-ג'ורדן, וברטנארד הפך לשליט יחיד.

רוזנות טריפולי המשיכה להתקיים כרוזנות צמיתה של ממלכת ירושלים, בעוד בתוך הרוזנות ניתנה בשנת 1142 אוטונומיה לאבירי המסדר ההוספיטלרי לבנות לעצמם את מבצר קראק דה שבלייה. את השיא בקשר בין הרוזנות לממלכת ירושלים סימן הרוזן רמון השלישי, ששלט ברוזנות בין השנים 1152 ל-1187 והיה בעל קשר מיוחד לממלכה הפטרונית שמדרום לרוזנות ולשליטיה: אמו הודיירנה הייתה בתו של בלדווין השני, מלך ירושלים, והוא עצמו החזיק בתואר נסיך הגליל זמן ממושך מחייו.

רמון השלישי שימש פעמיים כעוצר וכשליט בפועל תחת מלך ירושלים: בתחילה תחת המלך הצעיר בלדווין הרביעי החל משנת 1174 ועד לשנת 1177, ובפעם השנייה תחת המלך בלדווין החמישי בין השנים 1186-1185. הוא הנהיג את האצולה המקומית בהתנגדותה ליחס הסובלני שגילה בלדווין הרביעי כלפי אבירי מסדר היכל שלמה, גי מליזיניאן ושליט נסיכות אנטיוכיה רנו משטיון.

רמון אף ניסה ללא הצלחה לעודד את מלכי ירושלים לחתום הסכם שלום עם המנהיג המוסלמי צלאח א-דין, אולם באופן אירוני, הייתה זו אשתו של רמון שנקלעה לעוצר שהטיל צלאח א-דין על טבריה ושלהצילה חשו צבאות הצלבנים בהגיעם לקרב הקשה מול צלאח א-דין בקרני חיטין.

רמון, ששרד את מאורעות הקרב האיום, מת זמן קצר לאחר מכן. רוזנות טריפולי הצליחה להתחמק משרשרת כיבושיו של צלאח א-דין שבאו בעקבות הניצחון בקרני חיטין, ואת מקומו של רמון כרוזן תפס בוהמון הרביעי, בנו השני של נסיך אנטיוכיה בוהמון השלישי. לאחר שקיבל את התואר רוזן טריפולי איחד בוהמון הרביעי למעשה את הנסיכות והרוזנות לכדי מדינה אחת שהתקיימה, למעט בין השנים 1219-1216, עד לכיבוש הממלוכי של האזור בשנת 1268, שהחריב את נסיכות אנטיוכיה. רוזנות טריפולי הצליחה לעמוד בפני הכובש הממלוכי בייברס עוד מספר שנים לפני שנפלה גם היא לידיו.

לאחר נפילת אנטיוכיה המשיך צאצאו של בוהמון, בוהמון השישי לכהן כרוזן באנטיוכיה. בנו הלא אהוד בוהמון השביעי עלה לשלטון לאחר מות אביו, ובמותו בשנת 1287 גרם לסכסוך ירושה שהתנהל בין אחות והיורשת החוקית שלו, לוצ'יה, לבין פרנסי העיר שהביאו לעזרת תגבורת מעיר המדינה ג'נובה שבאיטליה.

לבסוף הצליחו הצדדים להגיע לכדי הבנה, אך הסיכום לא נשא חן בעיני ראש העיר הגנואזי דאז של טריפולי, ברתולמאו אמבריאקו, שביקש את עזרתו של הסולטאן הממלוכי קלאון בהכרעת הסכסוך לטובתו. קלאון מצידו ראה בכך הזדמנות להמשיך בגירושם של הנוצרים מא"י וסוריה, הגיע לעיר ב-17 במרץ 1289 וצר עליה עד שפרץ לתוכה ב-26 באפריל והחריבה עד היסוד, תוך כדי ביצוע טבח איום באוכלוסייה. ובכך בא הקץ על הרוזנות.