חומס
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. פרטים רבים יש להעביר מלשון הווה ללשון עבר. דוגמה: "בחומס מתקיימים מספר פסטיבלים שנתיים" - ספק רב האם התקיימו בשנים האחרונות.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. פרטים רבים יש להעביר מלשון הווה ללשון עבר. דוגמה: "בחומס מתקיימים מספר פסטיבלים שנתיים" - ספק רב האם התקיימו בשנים האחרונות. |
ערך זה עוסק בעיר הסורית. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו  | |
| ציוני דרך בחומס | |
| מדינה |
 סוריה |
|---|---|
| מחוז | מחוז חומס |
| נפה | נפת חומס |
| תאריך ייסוד | 2300 לפנה"ס |
| שטח | 104 קמ"ר |
| גובה | 501 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 1,362,480[1] (2021) |
| קואורדינטות | 34°44′00″N 36°43′00″E / 34.7333333333333°N 36.7166666666667°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://www.homscitycouncil.org.sy | |
חומס (ערבית: حمص, תעתיק מדויק: חמץ) היא עיר במערב סוריה ובירת המחוז הקרוי על שמה. העיר נמצאת על גדות הנהר אורונטס (בערבית: עאסי), והוקמה בסביבות שנת 2300 לפנה"ס. בתקופת התנ"ך היה המקום ידוע בשם קדש. ביוונית וברומית נודעה בשם אֶמֶסָה (Emesa). חומס מהווה מרכז תעשייתי חשוב במדינה.
נכון לשנת 2021 אוכלוסיית העיר מוערכת בכ-1,362,480 בני אדם והיא העיר השלישית בגודלה במדינה, אחרי דמשק וחלב, ושוכנת במרכז הדרך בין שתי הערים. אוכלוסייתה משקפת את הגיוון הדתי הכללי של סוריה, ומורכבת ברובה ממוסלמים סונים וממיעוטים גדולים של עלווים ונוצרים.
חומס היא אחת הערים המרכזיות שבהן התחוללה ההתקוממות נגד משטרו של אסד ב-2011 וב-2012, ואף כונתה "בירת המהפכה". על פי ההערכות, נהרגו בחומס יותר מ-7,000 איש עד אמצע שנת 2012[דרוש מקור]. במאי 2014 חזרה העיר לשליטתו של צבא סוריה.
היסטוריה
לאורך כ-2000 שנה היה השוק החקלאי, באזור בו מצויה בימינו העיר חומס, מוקד לכפרי צפון סוריה. העיר אף הייתה מאחז ביטחוני בולט מפני פולשים. ממצאים מחפירות שנערכו במצודת חומס העלו כי ההתיישבות המוקדמת ביותר באזור החלה ב-2500 לפנה"ס לערך. יש שזיהו את העיר כצובה המקראית.[2][3] בשנת 1274 לפנה"ס התרחש סמוך לעיר קרב קדש, בו נלחם צבאו של רעמסס השני מלך מצרים במוותליש השני מלך האימפריה החתית. על פי התרגום הירושלמי (לבראשית, י', י"ח) חומס היא מקומו של העם הכנעני שנקרא "הצמרי". חומס נזכרת בתלמוד הירושלמי (מסכת דמאי, פרק ו', הלכה א') כמקום מושבם של משפחת הגרים "בר עשתור", ומצוין שם כי על אף ההלכה האוסרת השכרת שדות לנכרים בסוריה, התירו חכמים למשפחת בר עשתור להשכיר שם שדות לנכרים מפני שהיו שם מעט יהודים, וכן פטרו אותם מלעשר את היבול משדות אלה.[4] יוסף בן מתתיהו[5] כותב כי אגריפס השני השיא את אחותו דרוסילה לעזיז מלך חומס, לאחר שהוא מל את עצמו. ימת חומס מדרום לעיר, שנוצרה בעקבות סכר על נהר האורונטס, גם היא מוזכרת כאחת הימות המקיפות את ארץ ישראל (ימת קוטינא)[6] (ברייתת שבעת הימים, בבא בתרא ע"ד, תלמוד ירושלמי, מסכת כלאים, פרק ט', הלכה ד' ועוד שישה מקומות). על פי מקורות אלה ימה מלאכותית זו נבנתה על ידי הקיסר דיוקלטיאנוס.
השושלת האמסאית ושלטון רומא
קיימת סברה שהעיר חומס נוסדה עוד על ידי סלאוקוס הראשון ניקאטור, מלכה הראשון של הממלכה הסלאוקית, לאחר מותו של אלכסנדר הגדול, אך רישומה בהיסטוריה החל רק במאה הראשונה לפנה"ס. באותה עת כתב סטראבון, גאוגרף היסטוריון ופילוסוף יווני, על שבט שוכן אוהלים שאותו כינה בשם "אמסני" (הצורה היוונית של שם השבט בארמית, "חמצאני") היושב סמוך לנהר עאצי מדרום לאזור אַפּאמֶיאה (יוונית: Απάμεια). היה זה שבט אשורי שהתיישב במקום ונתן לו את שמו. בשנת 64 לפנה"ס שילב פומפיוס את הממלכה הסלאוקית לתוך הקיסרות הרומית ונתן הכרה לשושלת האמסאית כשולטת בממלכה קליינטית של רומא, לאחר שסייעו לכוחות הקיסרות בקרבות שונים. ראש השושלת באותה עת, סמפסיסרמוס הראשון, הוכר כמלך אמסה, אולם בירת הממלכה הייתה ארטוסה (אל-רטסן המודרנית), מצפון לחומס לאורך גדת העאצי. בשיאה שלטה הממלכה על טריטוריה אשר גבולותיה היו הבקאע במערב, תדמור במזרח, יברוד בדרום ואל-רטסן בצפון.
חשיבותה של העיר אמסה עלתה לאחר התעשרות השושלת האמסאית ולאחר שאחד מבניו של סמפסיסרמוס הפך אותה לבירת הממלכה. בני אמסה הוכיחו את נאמנותם לקיסרות הרומית כאשר שלחו מכוחותיהם לסייע ליוליוס קיסר בעת המצור על אלכסנדריה בשנת 48 לפנה"ס. הממלכה האמסאית הפכה מעורבת במלחמת האזרחים שבין אוגוסטוס קיסר לבין מרקוס אנטוניוס אשר החלה ב-33 לפנה"ס.
יחסיה של הממלכה האמסאית עם רומא התהדקו בתקופת מלכותו של המלך סוהאמוס עת התחולל המרד הגדול בארץ ישראל. הממלכה האמסאית שלחה קשתים לסייע במצור על ירושלים בשנת 70. עם מותו של סוהאמוס עלה לשלטון בנו אלקסיו השני ולמרות נאמנותה של הממלכה לרומא, הוגבלה מידת עצמאותה של הממלכה מסיבות שאינן ידועות ולמלך נותר תפקיד ייצוגי בלבד. השושלת האמסאית המשיכה בשלטון באזור חומס עד לשנת 254 לספירה לכל הפחות. לאורך המאה השנייה לספירה היו לאמסה (חומס) מאפיינים של עיר-מדינה ובתקופת שלטונו של קיסר רומא אנטונינוס פיוס (138–161) החלה לפעול מטבעה בעיר. במאה ה-3 הייתה אמסה עיר בולטת במזרח הקיסרות הרומית, חלק מהצלחתה של העיר בא הודות לנישואיו של הקיסר ספטימיוס סוורוס לבת העיר.
אמסה אף שגשגה כלכלית כיוון שישבה על נתיב המסחר מן המזרח דרך תדמור, אולם היא אף סבלה כלכלית כאשר במאה ה-4 ירדה העיר תדמור מגדולתה כמוקד מסחרי. עם זאת, המשיכה העיר לבלוט לצד הערים צור, צידון, ביירות ודמשק. העיר המשיכה כל העת לשמש כמוקד מסחרי לכפרי הסביבה ואף הייתה מוקד דתי פגני בזכות המקדש לאל השמש שהיה בה. לאחר אחד מניצחונותיו ביקר הקיסר אורליאנוס בעיר כדי להודות לאל. זהותה הפגנית הבולטת של העיר מנעה את השפעת הנצרות בעיר במאה ה-4, ורק במאה ה-5 התבססה הנצרות במקום, תחת האימפריה הביזנטית. בשליטה ביזנטית נוסדה בחומס דיוקסיה והיא הועלתה למעלת עיר קדושה לאחר שגולגולתו של יוחנן המטביל התגלתה במערה בסמוך לעיר. היום נותרו בחומס שרידים מעטים בלבד לתקופה הנוצרית במקום.
האימפריה המוסלמית
חומס ננטשה על ידי הרקליוס, קיסר האימפריה הביזנטית לאחר שהובס בקרב על ידי צבא הראשידון בהנהגת עומר בן אל-ח'טאב בקרב הירמוך בדרום סוריה. בשנת 637 תפס צבא הראשידון בהנהגת ח'אלד בן אל-וליד את חומס ללא קרב, לאחר שבני העיר הסכימו לשלם כופר רב. הח'ליף עומר קבע את חומס כבירת המחוז. חומס הייתה ככל הנראה העיר הראשונה בסוריה שבה הייתה אוכלוסייה מוסלמית משמעותית.
המוסלמים הפכו את כנסיית יוחנן המטביל למסגד יום השישי (המסגד הגדול של אל-נורי) וחומס הפכה למרכז ללימודי דת האסלאם לאחר שכ-500 צחאבה התיישבו בה לאחר כיבושה. קבריהם של ח'אלד בן אל-וליד, בנו עבד א-רחמן, ועובייד אללה, בנו של עומר נמצאים בעיר. בעת המאבק בין בית אומיה לבין עלי תמכו תושבי העיר בעלי וכאשר הוא הובס חילק מועאויה הראשון את המחוז שבראשו עמדה חומס לשניים וחציו הצפוני הפך למחוז נפרד, ג'ונד קינסרין, בעוד חומס נותרה בראש מחוז ג'ונד חימס (אנ') הקטן יותר. על אף שדוכאו בידי בית אומיה, חומס נותרה מעוז שיעי לתקופת מה אף לאחר תבוסת עלי. כמרכזו של שבט באנו כאלב (בערבית: بنو كلب), העיר הייתה מעורבת במאבק עם שבט קייס (בערבית: قيس). הח'ליף האחרון לבית אומיה, מרואן השני, אשר שבט קייס אשר זכה לתמיכתו, הרס את חומות העיר כצעד ענישה על ששבט באנו כאלב יצא נגדו. בשנת 750 השתלטה הח'ליפות העבאסית על סוריה ובכללה אף על חומס, אולם השבטים המקומיים בסוריה המשיכו במעשי מרד נגד הח'ליפות.
בעת שלטונו של הח'ליף הארון א-רשיד, בשנים 796 עד 809, ולאחר תום שלטונו, הח'ליפות העבאסית שלחה מספר רב של משלחות עונשין לחומס, ואף על פי שהעיר שגשגה באופן יחסי לאזורה, שלטון בית עבאס לא זכה בה לאהדה. באוקטובר 855, תחת שלטון אל-מתוכל הראשון, פרץ מרד בעיר בהשתתפות הקהילה הנוצרית, זאת בתגובה להטלת מיסים נוספים על תושבי העיר. המרד דוכא על ידי הח'ליף על ידי גירוש כל הנוצרים מן העיר, שריפת הכנסיות שפעלו בה, והוצאתם להורג של מנהיגי הקהילה. במחצית המאה ה-9 נחלשה אחיזת שלטון בית עבאס וחומס, בגלל מיקומה האסטרטגי, הפכה למוקד למאבקי שליטה בין שושלות שרצו להשתלט על סוריה.
לאחר שהחליפה ידיים לתקופות קצרות בין שליטתם של גורמים שונים, בשנת 944 ביססו בה החמדנים מחלב את השליטה והחזיקו בעיר עד לשנת 1016. הגאוגרף המוסלמי אל-מסעודי, בן המאה ה-10, ציין כי חומס נודעה ביפי תושביה. בשנת 985 כתב מוקדסי כי חומס הייתה הגדולה בערי סוריה, אולם סבלה מ"רוע מזל" וריחפה מעליה סכנת הרס. הוא כתב כי כאשר נכבשה על ידי המוסלמים הפכו מחצית מכנסיותיה למסגדים.
לאורך כ-30 שנה במהלך המאה ה-10 סבלה חומס מפשיטות ביזנטיות ותושביה נשדדו ונרצחו תכופות. במהלך המאה ה-11 פחת באופן משמעותי מספר הפשיטות של האימפריה הביזנטית על העיר ובני שבט באנו כאלב שלטו בעיר. כיוון שנטו לשיעה, הם לא התנגדו להרחבת השפעתה של השושלת הפאטמית השיעית ממצרים לעבר צפון סוריה ועיראק. בתגובה השתלטה בשנת 1090 השושלת הסלג'וקית הסונית על העיר.
סלג'וקים, איובים וממלוכים
מסע הצלב הראשון יצא לדרכו בשנת 1096, ובשנת 1098 תפסו הצלבנים את אנטיוכיה מצפון-מזרח לעיר, בזזו את מערת א-נועמאן ולבסוף הטילו מצור על חומס. אף שהצליחו לנתק את הדרך המובילה מחומס לעיר הנמל טרטוס, העיר לא נפלה. זמן קצר אחר כך השתלטו מושל דמשק הסלג'וקי על העיר והפך אותה לעיר מבוצרת ובסיס לכוח צבאי אשר מנע למעשה מן הצלבנים לחדור עמוק יותר לטריטוריה המוסלמית. הודות לביצוריה הפכה העיר לאתר התארגנות לכוחות מוסלמים ובסיס יציאה לפשיטות על הצלבנים היושבים על חוף הים התיכון. בתחילת המאה ה-12 התחוללו מאבקים פנימיים בשושלת הסלג'וקית וחומס הפכה לעיתים למוקד למאבקי שליטה. בשנת 1149 תפס את העיר נור א-דין לשושלת זנגי שבסיסה במוסול.
בשנת 1154 כתב הגאוגרף מוחמד אל-אדריסי כי העיר מאוכלסת בצפיפות, רחובותיה סלולים, פועל בה אחד המסגדים הגדולים בסוריה, יש בה שווקים תחת כיפת השמיים, וטיילים פקדו את המקום כשהם מבקשים ליהנות ממוצריה ומן הסחורות הנדירות שבה. הוא אף התרשם כי תושבי העיר נוחים לבריות ומנהגיהם טובים. נשות העיר יפיפיות ועורן צח. בשנת 1157 אירעו באזור העיר שורה של רעידות אדמה שהותירו נזקים כבדים בחומס ובמבצרה. רעידת אדמה נוספת בשנת 1170 הרסה את המבצר באופן סופי. אולם חשיבותה מיקומה של העיר אל מול רוזנות טריפולי הצלבנית, הביאו עד מהרה לשיקום הריסות העיר. בשנת 1164 העביר נור א-דין את השליטה בעיר לאסאד א-דין שירקוך, מנהיג כורדי בולט שהיה דודו של צלאח א-דין, אולם שב ושלט בה חמש שנים מאוחר יותר לאחר מותו של שירקוך. בשנת 1175 השתלט צלאח א-דין על העיר ובשנת 1179, לאחר ארגון מחדש של צפון סוריה, הוא השיב השליטה לשושלת האיובית אשר החזיקה בה כמעט מאה שנים עד 1262. בשנת 1225 כתב הגאוגרף יאקות אל-חמאווי כי חומס הייתה עיר גדולה, ידועה, מוקפת חומה, ולה טירה מבוצרת על גבעה דרומית לעיר.
בשלהי תקופת השושלת האיובית נותרה העיר מוקד למאבקים בינם לבין הצלבנים, וכן מאבקים עם הממלוכים והאימפריה המונגולית. הקרב הראשון בחומס בין המונגולים והממלוכים התרחש ב-10 בדצמבר 1260, והסתיים בניצחון ממלוכי ברור. קרב שני ב-29 באוקטובר 1281 הסתיים אף הוא בניצחון ממלוכי. הממלוכים הובסו לבסוף בקרב ואדי א-חזנדר, הידוע בכינוי "הקרב השלישי של חומס" בשנת 1299.
חשיבותה המדינית של חומס פחתה לאחר שנפלה לידי הממלוכים בראשות ביברס כיוון שאלה גרשו את הצלבנים והמונגולים מכל שטחה של סוריה וחומס לא הייתה עוד עיר אסטרטגית בהגנה על המדינה. בתחילת המאה ה-14 הייתה חומס בירת הפרובינציה הקטנה ביותר בסוריה ולעיתים אף באה תחת שליטת פרובינציית דמשק. בשנת 1355 ביקר אבן בטוטה בחומס וכתב שבעיר יש עצים יפים, שווקים טובים, ומסגד יום השישי יפה. הוא אף ציין כי כל תושבי העיר ערבים. בשנת 1400 כבש טימור לנג את העיר ובשלהי המאה ה-15 התרופפות השליטה הממלוכית הביאה לירידת הביטחון בסביבות חומס והעיר סבלה פשיטות של בדווים.
שלטון עות'מאני
בשנת 1516 הפכה חומס לחלק מן האימפריה העות'מאנית וחשיבותה המדינית ירדה, אף שהמשיכה ליהנות ממקומה כמרכז כלכלי אליו הובאה ועובדה התוצרת החקלאית מן הסביבה. חומס הייתה ידועה בזכות תעשיית המשי וטוויית צמר. המשי מחומס יוצא אף לבירת האימפריה, איסטנבול. בנוסף לתעשיית טוויית הצמר, בחומס היו בתי בד, טחנות קמח, ובשוקי העיר נמצאו שפע ענבים ואורז אשר ניטעו בסביבות העיר החל מן המאה ה-16. שוקי העיר היו אף מרכזי מסחר לבהמות ולצד עדרי כבשים ועזים מחלב, הגיעו למקום עדרי גמלים ובקר שעשו דרכם צפונה מדמשק.
המנהל העות'מאני אף שינה את מעמדה של העיר והיא הייתה לעיר סנג'ק (מחוז) הכפופה לווילאייט של טריפולי, יריבתה ההיסטורית. מבקר צרפתי לעיר בשנת 1785 כתב על חשיבותה ההיסטורית של העיר ומצבה האומלל בזמן הווה. הוא תיאר אותה כעיר גדולה אבל חרבה הכפופה לדמשק. העות'מאנים כמעט ולא פעלו לשיקומה של חומס, או להגנתה מפני פשיטות שבטי הבדווים. מאבקים בין שבטי הסביבה במאה ה-17 וה-18 הביאו להרס שוקי העיר במספר אירועים. ביטחון תושבי העיר התערער עוד יותר במאה ה-18 כאשר העות'מאנים הרסו את השערים בחומות העיר.
באזורים הכפריים הסמוכים לחומס עלה מספר פשיטות הבדווים במחצית הראשונה של המאה ה-19, להוציא את תקופת שלטונו של אבראהים פאשא המצרי באזור בין השנים 1832 עד 1840. העיר התמרדה נגד השלטון המצרי ומבצר העיר נהרס כאשר המצרים דכאו את המרד. לאחר שעות'מאנים שבו לעיר ועד לשנות ה-60 שוקמה כלכלתה של העיר והיא שבה לשמש מרכז חקלאי לכפרי האזור. כלכלת העיר פרחה עוד יותר לאחר שהעות'מאנים הגבירו את אמצעי הביטחון באזורים סביב העיר וכפרים חדשים נוסדו באזור. חומס נהנתה אף מהשפל הכלכלי באירופה בשנות ה-70 של המאה ה-19 ותעשיית בדי הכותנה בעיר ידעה ביקושים באזור ואף במדינות אחרות. בערים חומס וחמאת הסמוכה פעלו כ-5,000 מטוויות ואחד הקונסולים הבריטים כינה את חומס "מנצ'סטר של סוריה".[7]
התקופה המודרנית
במהלך המאה ה-20 הייתה חומס עיר בולטת בסוריה ובה היה ביתם של כמה מראשי המדינה ובכירים בממשל. תחת שלטון המנדט הצרפתי בסוריה ובלבנון חומס הייתה חלק ממדינת דמשק. בסתיו 1925 הצטרפה חומס לדמשק ולראשי הדרוזים במרד נגד השלטון הצרפתי. בשנת 1932 הצרפתים העבירו את האקדמיה הצבאית שלהם מדמשק לחומס וזו נותרה האקדמיה הצבאית היחידה בסוריה עד לשנת 1967. האקדמיה בחומס נטלה תפקיד מרכזי במתרחש בסוריה בשנים לאחר הכרזת עצמאותה ורבים מבוגריה היו לקצינים בכירים בצבא סוריה. הבולט שבבוגריה היה חאפז אל-אסד שהיה שליט סוריה משנת 1970 ועד למותו בשנת 2000.
בשנות ה-30 נבנה צינור נפט המוביל משדות הנפט בכירכוכ אל עיר הנמל טריפולי, העובר בעיר חומס. בשנת 1959 נבנה בעיר חומס בית זיקוק לנפט לאספקת צריכת הנפט בסוריה. בית הזיקוק נהרס בהפצצת חיל האוויר הישראלי במהלך מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973.
במלחמת האזרחים
פרק זה טעון עדכון. אנא .jpg)
חומס היא אחת הערים המרכזיות שבהן התחוללה ההתקוממות נגד משטרו של אסד ב-2011 וב-2012, ואף כונתה "בירת המהפכה". ב-17 וב-18 באפריל 2011 הפגינו בה עשרות אלפים, לאחר שלפחות 62 איש נהרגו בה בידי כוחות הביטחון הסוריים, והוטל סגר על העיר. מאז ממשיכות המהומות בעיר באופן רצוף, וב-4 בפברואר 2012 תקפו כוחות אסד את העיר, ובתקיפה נהרגו מעל 300 איש ואלפים נפצעו.[8] על פי ההערכות, נהרגו בחומס יותר מ-3,000 איש מתחילת ההתקוממות. על פי הערכות אחרות נהרגו בה כ-5,000 איש[דרוש מקור]. במאי 2014 חזרה העיר לשליטתו של צבא סוריה.[9] הקרבות הותירו בעיר הרס כבד.[10]
גאוגרפיה
מחוז חומס הוא הגדול במחוזות סוריה והעיר חומס היא בירתו. העיר ממוקמת במרכז מערב סוריה על גדתו המזרחית של נהר האורונטס (בערבית: עאסי) באזור פורה במיוחד. העיר נמצאת בין המורדות הדרומיים של הרי א-נוסירייה שהם ממערב להר הלבנון. הודות למיקומה, כמות הגשמים השנתית בחומס גבוהה יותר מאשר באזורים שמצפון ומדרום לה. ממזרח לחומס מתחיל המדבר הסורי. מדרום מערב לחומס שוכן אגם קטינה (בערבית: بحيرة قطينة) הניזון ממי האורונטס ושטחו כ-60 קמ"ר. נהר האורונטס חוצה את העיר לשני חלקים עיקריים: ממזרח משתרע מרכז העיר ושכונותיה העיקריות וממערב בנוי א-וואר, הפרבר החדש יותר של העיר.
חומס נמצאת 162 קילומטר צפונית לדמשק, 192 ק"מ דרומית לחלב, 47 ק"מ דרום לחמאת ו-186 ק"מ דרום מזרחית ללטקיה.
העיר העתיקה ואזורי העיר
העיר העתיקה בחומס היא האזור בשטח של כ-1.2 קמ"ר, בעל צפיפות האוכלוסין הגבוהה ביותר בחומס הכולל את השכונות: באב תדמור, באב א-דרייב, ובאב חוד וכן את האזור סביב המבצר. נותרו מעט מאוד שרידים מימי קדם לעיר העתיקה של חומס, חומות העיר ושעריה נהרסו בתקופת שלטון האימפריה העות'מאנית, אולם קטע קצר של החומה עם צריח פינתי עגול, עדיין שרד. בעיר העתיקה קיימות הכנסיות והמסגדים העתיקים ביותר בעיר. באתר שבו עמד מבצר העיר נמצא היום תל. מצפון לאתר המבצר נמצא הרובע הנוצרי, הידוע בכינוי אל-חמידייה. שכונה זו היא אחד האזורים הבודדים בחומס המשמר את המראה העתיק ורוב המבנים בו עשויים משילוב של אבני בזלת שחורות ואבנים בהירות עוד מימי הממלוכים. מבנים אלה עדיין משמשים למגורי אדם ולמסחר.
בתקופת בית עבאס נודעה חומס בשבעת השערים בחומותיה. היו אלה שער השוק, שער תדמור, שער א-דרייב, שער האריות, שער אל תורקמן, שער מסעוד, ושער א-חוד. רק שניים משערים אלה, שער תדמור ושער א-דרייב, שרדו.
חומס מורכבת משבע שכונות מחוץ לעיר העתיקה. השכונה הגדולה של חלדייה נמצאת בשוליה הצפוניים של העיר, בעוד שהשכונות המודרניות יותר של אל-סאביל, אל-זהרה, וג'וב אל-ג'נדלי נמצאות ממזרח לעיר העתיקה. מדרום לה נמצאות השכונות באב אל-לו, אל-מרייג'ה, אל-נזהא, אכראמה ומעבר להן שוכנות כארם אל-זייתון, וכארם אל-לוז. המרכז המסחרי המודרני של העיר נמצא ממערב לעיר העתיקה בשכונת ג'ורט אל-שייח, וממערב להן נמצאות שכונות היוקרה קוסור, אל-מהאטה ואל-ע'וטה. הפרבר אל-ואר נמצא אף ממערב להן, ומופרד מן העיר בשטחי חקלאות (אל-באסתין) ובנהר עאצי היוצרים רצועה ירוקה שבה אסורה כל בנייה. קמפוס אוניברסיטת אל-בעת' כולל מעונות הסטודנטים נמצא מדרום-מערב לעיר, סמוך לשכונת אכראמה.
אקלים
בזכות מיקומה הגאוגרפי של חומס אקלימה מתון בהשפעת רוחות מערביות הבאות מן הים התיכון. כתוצאה מכך אקלימה של העיר מתון יותר מאשר בעיר חמאת הסמוכה לה, עם כמות משקעים שנתית ממוצעת של כ-460 מ"מ, לעומת 360 מ"מ בלבד בחמאת, אולם בחומס מנשבות רוחות עזות יותר.
| אקלים בחומס | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | שנה |
| טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | 11.1 | 13.0 | 16.6 | 21.6 | 27.0 | 30.8 | 32.3 | 32.8 | 31.3 | 26.9 | 19.1 | 12.5 | |
| טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | 2.8 | 3.3 | 5.6 | 9.2 | 13.0 | 17.1 | 19.8 | 20.1 | 17.5 | 12.7 | 7.0 | 3.8 | |
| משקעים ממוצעים (מ"מ) | 95.1 | 76.5 | 56.4 | 33.3 | 13.0 | 2.6 | 0.2 | 0 | 2.4 | 21.1 | 48.1 | 80.7 | 460 |
| מקור: הארגון המטאורולוגי העולמי | |||||||||||||
נתונים דמוגרפיים
חומס הייתה אחת הערים הגדולות בסוריה המוסלמית במאה ה-12 ואוכלוסייתה מנתה כ-7,000 נפש. בשנת 1785 מנתה אוכלוסיית העיר מעל 2,000 נפש כמחציתם מוסלמים ויתרתם נוצרים יוונים-אורתודוקסים. בשנות ה-60 של המאה ה-19 עלה מספר תושבי העיר ל-15,000–20,000. בשנת 1907 ישבו בחומס כ-65,000 איש, שני שלישים מהם מוסלמים ויתרתם נוצרים. במפקד אוכלוסין שנערך בשנת 1981 נמנו בעיר 346,871 נפש, ובשנת 1994 נמנו בה 540,133 נפש. על פי הערכות, בשנת 2005 ישבו בעיר כ-750,000 תושבים, ובשנת 2008 היו בה 823,000 תושבים.[11]
באוכלוסייתה של חומס בתחילת המאה ה-21 נמצא מגוון העדות הקיימות בסוריה כולה. רוב אוכלוסיית העיר היא מוסלמית סונית ולצידה קיימים מיעוטים עלווים, נוצרים יוונים-אורתודוקסים, ונוצרים סורים-אורתודוקסים. לתקופה קצרה, בין השנים 1933–1959, ישבה בעיר הפטריארכיה הסורית, אולם היא הועברה בתום אותה תקופה לדמשק.
בתחומי העיר שוכן מחנה פליטים פלסטינים ובו כ-14,000 תושבים. רוב תושבי המחנה הם צאצאי פליטים מעכו ומחיפה. בתקופת רצח העם הארמני נמלטו לעיר ולכפרים סביבה כ-20,000 ארמנים. בעיר קיימת אף קהילה יוונית קטנה.
כלכלה
במהלך המאה ה-20, נהנתה חומס משגשוג כלכלי, לאחר תקופה ארוכה של שפל תחת השלטון העות'מאני. מיקומה הגאוגרפי הפכה אותה למוקד למסחר חקלאי ולתעשייה. תוכנית ההשקיה האזורית של חומס, הראשונה מסוגה בסוריה, הביאה לעלייה בגידולים חקלאיים באזור ולעלייה מקבילה במפעלי עיבוד למוצרי החקלאות בעיר. גידולים חקלאיים באזור חומס כוללים, חיטה, שעורה, שעועית, סלק סוכר, כותנה, וענבים. חומס אף משמשת כשוק חקלאי המושך קונים מאזורי המדבר הסורי והאזורים החקלאיים. כיוון שקיימת גישה נוחה מחומס אל חוף הים התיכון, העיר מושכת אף סוחרים העושים דרכם ביבשה בין המפרץ הפרסי ועיראק לבין ערי החוף.
בחומס קיימים מספר מפעלי תעשייה כבדה. ממערב לעיר פועל בית זיקוק לנפט אשר נפתח בשנת 1959. בשנת 1971 נפתח בעיר בית חרושת לדשנים, המעבד פוספטים הנכרים סמוך לתדמור ומספק דשנים לשוק המקומי ולייצוא. בעשור הראשון למאה ה-21 שגשג בחומס אף המגזר התעשייתי הפרטי, ויוזמות פרטיות רבות בהיקף קטן עד בינוני פועלות באזורי התעשייה מצפון-מערב ומדרום לעיר. מפעל חדש לזיקוק סוכר נבנה בעיר על ידי חברה מברזיל, ויצרן כלי הרכב האיראני, איראן חודרו (Iran Khodro), מקים בעיר מפעל להרכבת מכוניות. ממזרח לעיר נבנים גם בית זיקוק חדש לנפט ומפעל פוספטים נוסף. חומס היא אף צומת רכבות חשובה בסוריה ומהווה תחנה ראשית על הדרך המובילה בין הערים בפנים המדינה אל חוף הים התיכון.
47 ק"מ מדרום לחומס נבנתה עיר תעשייתית חדשה, חיסייה, הנפרשת על פני 25 קמ"ר, ובה ארבעה תחומי ייצור עיקריים: טקסטיל, מזון, כימקלים ומוצרים הנדסיים. העיר תוכננה ל-66,000 תושבים ונקבע בה אזור סחר חופשי. קרבתה של העיר חיסייה לחומס ודאי תשפיע על כלכלתה.
האזורים החקלאיים הסמוכים לחומס ידועים בכרמי ענבים משובחים המהווים חומר גלם לתעשיית המשקאות בחומס, במיוחד ערק, מיץ ענבים ויין אדום. לעיר אף מגיעים תיירים היוצאים ממנה לאתרים בסביבה, הבולטים שבהם: המבצר הצלבני קראק דה שבלייה, האתר הארכאולוגי תל קטנה (בערבית: قطنا) וכפר הנופש מרמריטה ( تلكلخ). בחומס מספר בתי מלון, הבולט שבהם הוא מלון ספיר, הנחשב לאחד ממלונות הפאר הטובים בסוריה.
תרבות
מטבח מקומי
אף שבחומס נהוגים מאכלי המטבח המזרח-תיכוני המשותפים לאגן המזרחי של הים התיכון, העיר ידועה ברחבי סוריה בזכות מטבחה הייחודי. אחד המאכלים המיוחדים לחומס הוא בַּטַרָש, גרסה מקומית למאכל באבא גנוש ובו יוגורט במקום טחינה. חומס נודעה גם בזכות מיני הקובה המוגשים בה, הממולאים בבשר כבש. תפוחי אדמה ממולאים אף הם מאכל ייחודי לחומס, העשוי מתפוחי אדמה קטנים הממולאים בבשר כבש, צנוברים ורוטב רימונים. העיר ידועה אף בזכות מאכל הבמיה עם שמן זיתים.
בעיר מגוון רחב של מסעדות, שתיים מן הידועות שבהן פועלת במלון ספיר, אחת מגישה אוכל איטלקי והאחרת מן המטבח הערבי. בעיר דוכנים רבים למזון, בהם דוכני שווארמה, קבב, פלאפל, עוף צלוי ומאכלים סורים אחרים וכן דוכנים למיצי פירות. מסעדות חומוס רבות מצויות בעיר העתיקה, כמו גם בתי קפה המהווים מקום מפגש לגברים, ובהם ניתן לשבת ולעשן נרגילה.
בדומה למגמה בדמשק ובחלב, גם בעיר העתיקה של חומס הפכו בתים פרטיים רבים לבתי מזון המתמחים במטבח ים תיכוני. מסעדת בית אל-אגא, השוכנת בבית מידות משופץ בעל מאפיינים עות'מאנים וממלוכים, ומסעדת יוליה דומה, הפועלת בבית שתואר כדוגמה הטובה ביותר לבית אופייני לעיר חומס, הבנוי מאבנים כהות ובהירות.
מוזיאונים
בעיר פועלים שני מוזיאונים בולטים, שניהם נמצאים במרכז העיר. בארמון אזה חרווה, ארמון מן התקופה הממלוכית שהיה שייך לאחד מן הכפופים לסולטאן ביברס, שוכן מוזיאון הפולקלור הלאומי של סוריה. בחצר הבניין ניתן לראות עדיין את סמלו של הסולטאן: זוג אריות.
ברחוב שוקרי אל-קוואתלי נמצא המוזיאון הראשון שנבנה בעיר, המכיל אוסף של ממצאים ארכאולוגיים שנמצאו בסביבה, החל מן התקופה הפרה-היסטורית ועד לעידן האימפריה המוסלמית.
פסטיבלים
בחומס מתקיימים מספר פסטיבלים שנתיים, והעיר מארחת, יחד עם שכנתה תדמור, את הפסטיבל העממי של המדבר ואת פסטיבל אל-באדייה. בפסטיבל העממי של המדבר מוצגות מסורות עתיקות ותלבושות של השבטים שוכני המדבר הסורי, ובמסגרתו נערכים מופעי מוזיקה בשתי הערים. הפסטיבל נערך בשבוע הראשון של חודש מאי. לפסטיבל אל-באדייה, הנערך בעיקר בעיר תדמור ורק חלק קטן מאירועיו מתקיימים בחומס, מגיעים מדי שנה ה-60,000 מבקרים והוא מתקיים בשבוע האחרון של חודש מאי. בין האירועים בפסטיבל מתקיימים מרוצי סוסים, גמלים ומכוניות. תחרויות רכיבה, קונצרטים ומופעי תיאטרון, תערוכות של עתיקות ועבודות יד. בנוסף מתקיימים בעיר אף פסטיבל אל-נסארה ופסטיבל קראק דה שבלייה והעמק. מדי שנה נערך אף פסטיבל בכנסיית מר אליאן, המושך אליו עולי רגל רבים.
ספורט
בעיר שני מועדוני כדורגל. מועדון הכדורגל אל-כראמה נוסד בשנת 1928 והוא מועדון הכדורגל הוותיק ביותר בסוריה. המועדון מוכר וידוע בסוריה ובמדינות שכנות במזרח התיכון לאחר שזכה שמונה פעמים באליפות הליגה הסורית ושמונה פעמים בגביע הסורי. בשנת 2006 שיחק מועדון אל-כראמה בשלב הבתים של ליגת האלופות האסיאתית.
מועדון הכדורגל השני בעיר הוא אל-ואת'בה אשר נוסד בשנת 1937. אצטדיון הכדורגל על שם ח'אלד בן אל-וליד ובו 35,000 מושבים, משמש כמגרש הבית לשתי הקבוצות. מספר שחקני כדורגל בולטים ברמה הלאומית הם בני חומס, ביניהם, פיראס אל חטיב המשחק בקבוצת אל-קדיסיה בליגת העל הכוויתית וג'יהאד אל-חוסיין המשחק בליגת העל הסעודית.
חינוך
מאז שנת 1979 פועלת בעיר חומס אוניברסיטת אל-בעת', שהיא האוניברסיטה הרביעית בגודלה במדינה ובה כ-36,000 תלמידים מן המניין. מוסד אקדמי זה נודע בתוכניות הלימוד בהנדסה. באוניברסיטה פועלות פקולטות לרפואה, הנדסה, מדעי הרוח ומדעים, וכן פועלות בה תוכניות לימודים דו-שנתיות להכשרה מקצועית. זוהי האוניברסיטה היחידה בסוריה המציעה תוכניות לימודים בהנדסת מאגרי נפט וברפואה וטרינרית.
במחוז חומס פועלים למעלה מ-1,700 בתי ספר יסודיים ועל-יסודיים וכ-15,000 גני ילדים, רובם מוסדות ציבוריים. בשנת 2007 למדו במערכת החינוך היסודי במחוז 375,000 תלמידים (גילאי 6–15), 36,000 תלמידים בבתי הספר התיכוניים (גילאי 15–18), וכ-12,000 תלמידים בבתי ספר מקצועיים.
תחבורה
חומס היא מרכז תחבורתי בסוריה בזכות מיקומה המרכזי בין ערי החוף לערים שבפנים המדינה. התחנה המרכזית לתחבורה ציבורית היא קארמק, ברחוב חמאת, כ-1.5 ק"מ מצפון למרכז העיר. מתחנה זו יוצאים קווי אוטובוס לרוב ערי סוריה וכן לערים מרכזיות בלבנון, ערב הסעודית, וטורקיה. תחנה מרכזית "מפוארת" ממוקמת מעט צפונה מתחנת קארמק.
בחומס פועלת תחנת רכבת גדולה, ממנה יוצאות רכבות של הרכבת הסורית (בצרפתית: Chemins de Fer Syriens) לדמשק ולחלאב. נמלי התעופה הקרובים ביותר לעיר הם: נמל התעופה הבינלאומי על שם באסל אל-אסד בלטקיה ממערב, נמל התעופה הבינלאומי של דמשק מדרום, נמל התעופה הבינלאומי של חלב מצפון, ונמל התעופה תדמור במדבר הסורי ממזרח.
בין חומס לטריפולי שעל החוף קיים כביש מהיר, כמו גם בין חומס לדמשק.
יהודים בחומס ובסביבתה
תשעה ק"מ ממערב לחומס נמצאת "חירבת אל-יהודיה". ק"מ דרומה נמצאת 'אום חרתין אל-יהודיה'. על פי התלמוד הירושלמי[12] משפחת הגרים "בני עשתור" שהתגוררה בחומס היו אומרים בתפילתם "אלקינו ואלקי אבותינו" מאחר שהם נישאו לבנות ישראל כשרות.[13] "מן המקורות הספרותיים המעטים שברשותינו עולה תמונה מיוחדת במינה של יישוב אמיד[14] שבא אל היהדות מן הניכר וקיים את יהדותו בדבקות".[15] מדרום לחומס על גדות נהר ארנת, זוהתה קדש העתיקה (תל נאבי מנדה) ומקומו של קרב קדש המפורסם. בראש התל נמצא קבר קדוש שבמסורת תושבי המקום נקרא על שם בנימין - אחרון בניו של יעקב אבינו. בתקופה מאוחרת יותר מסופר כי יהודי חומס הצטרפו לצבא הפרסי הכובש.[16]
ערים תאומות
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חומס |
אתר האינטרנט הרשמי של חומס- אתר העיר חומס (בערבית)
- Museum of Lost Objects: Mar Elian Monastery על הרס ושחזור מר אליאן באתר ה-BBC
- חומס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ https://worldpopulationreview.com/world-cities/homs-population
- ^ ספר שמואל ב', פרק ח', ג-ח
- ^ Cook's handbook for Palestine and Syria. Thomas Cook & Son, 1907. p. 362
- ^ ולא פטרו אותם מלעשר אף על פי שחומס פטורה מהמצוות התלויות בארץ
- ^ קדמוניות היהודים כ',ז', א'.
- ^ חיים בר-דרומא, 'וזה גבול הארץ ', הוצאת בא"ר, ירושלים תשי"ח, עמוד 710, בשם הגאוגרף הערבי אבולפידא.
- ^ Michael Dumper, Michael; Stanley, Bruce E. Cities of the Middle East and North Africa: a historical encyclopedia. ABC-CLIO, 2007. מסת"ב 1576079198. pp. 174
- ^ הטבח בחומס נמשך: 337 נהרגו, בית חולים נהרס, באתר ynet
ג'ונתן ליטל, דיווח מיוחד מחומס - פרק 1: מרד התרנגולות, באתר הארץ, 24 בפברואר 2012
ג'ונתן ליטל, דיווח מיוחד מחומס - פרק 2: 40 הימים של באבא עאמר, באתר הארץ, 24 בפברואר 2012
ג'ונתן ליטל, דיווח מיוחד מחומס - פרק 3: כל טלפון הוא מוזיאון זוועות, באתר הארץ, 24 בפברואר 2012
ג'ונתן ליטל, דיווח מיוחד מחומס - פרק 4: רופא, קורבן, תליין, באתר הארץ, 24 בפברואר 2012
ג'ונתן ליטל, דיווח מיוחד מחומס - פרק 5: זיכרונות מבוסניה, באתר הארץ, 24 בפברואר 2012 - ^ דניאל סיריוטי, העולם הערבי // ניצחון לאסד: המורדים נטשו את העיר חומס, באתר ישראל היום, 8 במאי 2014
אליג'ה סקארון, דיווח מיוחד ל"הארץ" מחומס: המורדים עוזבים את העיר, אך לא את המלחמה, באתר הארץ, 9 במאי 2014
- ^ אוריאל הרמן, הסרטון שיותיר אתכם המומים: זה מה שנשאר מחומס המופגזת, באתר גלובס, 14 בפברואר 2016
- ^ Terry Carter, Lara Dunston, Amelia Thomas. Lonely Planet: Syria & Lebanon. Lonely Planet, 2008. מסת"ב 1741046092. pp. 155
- ^ ביכורים פ"א ה"ד
- ^ בן ציון לוריא, היהודים בסוריה, חומץ וסביבתה עמודים 209-214
- ^ רבי חייא בר אבא, מתקופת עריכת המשנה, בא לחומס ונמסר לו שם כסף רב לחלוקה לצדקה (ירושלמי מגילה פ"ג ה"א
- ^ בן ציון לוריא. שם, עמוד 210
- ^ י. ברסלבסקי, מלחמה והתגוננות ע' 52.
