י"ג מידות
שלש עשרה מידות הרחמים, הידועות בכינוי י"ג מידות, הן הנהגות של רחמים בהן נוהג ה' עם בני האדם.
מקור במקרא
מקורן של י"ג מידות בחומש שמות:
וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא
ה' ה' אֵ-ל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת:
נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה
וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה - פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים
עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים.
הפרשנים נחלקו האם נאמרו פסוקים אלה מפי משה רבנו כשראה את ה' עובר על פניו או על ידי ה' למשה רבנו. הדברים נאמרו לאחר חטא העגל, בעת שמשה ביקש שהאלוקים יסלח לעם ישראל על החטא. מידות אלו מכילות רחמים גדולים המהוות כח סליחה ומחילה על כל העוונות.
לדעת רש"י לימדו הקב"ה למשה תפילה זו לאחר שראה שהזכיר משה בתפילה את אברהם יצחק ויעקב על מנת שבזכות האבות - אברהם יצחק ויעקב, תתקבל סליחתם, ועל כך נענה לו הקב"ה שאף לאחר שתכלה זכות אבות, יוכלו להתפלל תפילה זו של י"ג מידות ותפילתם תתקבל.
חלק מן המידות הוזכרו במקומות שונים בתורה[1] ובנביאים[2]. במקומות אחדים מופיעה מידת "ונחם על הרעה" על שם סוף הפסוק בספר שמות "וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו"[3].
חלוקת המידות
המסורת פירשה, כי בפסוקים אלו הוזכרו 13 מידות הרחמים של ה'. ופירושים רבים ניתנו לחלוקה זו.
שיטת רבנו תם, רמב"ן, אבן עזרא ואבודרהם
החלוקה לפי דעת רמב"ן, אבודרהם ואבן עזרא (שמות לד, ו) וכן דעת רבנו תם[4] היא:
- (א) ה' (ב) ה'
- (ג) א-ל (ד) רחום (ה) וחנון
- (ו) ארך אפים (ז) ורב חסד (ח) ורב אמת
- (ט) נוצר חסד לאלפים
- (י) נושא עוון (יא) ונושא פשע (יב) ונושא חטאה
- (יג) ונקה
שיטת רב ניסים גאון
החלוקה לפי דעת רב ניסים גאון שבמגילת סתרים[5] היא:
- (א) ה'
- (ב) א-ל (ג) רחום (ד) וחנון
- (ה) ארך אפים (ו) ורב חסד (ז) ואמת
- (ח) נוצר חסד (ט) לאלפים[6]
- (י) נושא עוון (יא) ופשע (יב) וחטאה
- (יג) ונקה
שיטת רב האי גאון הרי"ף והרמב"ם
החלוקה לפי דעת רב האי גאון שמוזכרת גם בדברי הרי"ף וכן בדברי הרמב"ם[7] היא:
- (א) ה'
- (ב) א-ל (ג) רחום (ד) וחנון
- (ה) ארך אפים (ו) ורב חסד (ז) ואמת
- (ח) נוצר חסד לאלפים
- (ט) נושא עוון (י) ונושא פשע (יא) ונושא חטאה
- (יב) ונקה (יג) לא ינקה
שיטת רמ"ק
ישנה חלוקה ייחודית לרבי משה קורדובירו אותה הוא כותב בספרו "אילימה". לשיטת רמ"ק, כמו שהמילה "נושא" חלה על "עוון", "פשע" ו"חטאה", כך המילה "נקה" חוזרת על כל אלה, כך שהחלוקה היא:
- (א) א-ל (ב) רחום (ג) וחנון
- (ד) ארך אפים (ה) ורב חסד (ו) ואמת
- (ז) נוצר חסד לאלפים
- (ח) נושא עוון (ט) ונושא פשע (י) ונושא חטאה
- (יא) ונקה עוון (יב) ונקה פשע (יג) ונקה חטאה
שיטת האר"י והגר"א
החלוקה לפי דעת האר"י[8] שמוסכמת גם כן על הגר"א, שמודפסת במרבית הסידורים הספרדיים היא:
- (א) א-ל (ב) רחום (ג) וחנון
- (ד) ארך (ה) אפים[9] (ו) ורב חסד (ז) ואמת
- (ח) נוצר חסד (ט) לאלפים[10]
- (י) נושא עוון (יא) ופשע (יב) וחטאה
- (יג) ונקה
שיטת המהר"ל
שיטת המהר"ל מפראג[11] היא: (א) רחום (ב) וחנון
- (ג) ארך אפים (ד) ורב חסד (ה) ואמת
- (ו) נוצר חסד לאלפים (ז) נושא עוון
- (ח) ופשע (ט) וחטאה
- (י) ונקה
- (יא) פוקד עון אבות על בנים (יב) ועל בני בנים על שלשים (יג) ועל רבעים[12]
פירוש המידות בצורה תמציתית
ה' ה' - את כפילות המילה "ה'" מסביר התלמוד[13] בכך שהמידה הראשונה היא רחמיו על החוטא לפני החטא (אף על פי שגלוי לפניו שיחטא), והשנייה היא רחמיו על החוטא אחרי החטא, ובתנאי שיעשה תשובה.
"ה'" (הראשון) - אף כשגלוי וידוע לפני ה' שסופו של האדם לחטוא, ואף שהאדם גמר בלבו לעשות את העבירה, והכין את עצמו בפועל לעשותה - ה' שיודע מצפוני לבו אינו מענישו באותה שעה.
"ה'" (השני) - עצם קבלת תשובת החוטא היא רחמים שאין כמוה, שכן מן הדין הוא ש"הנפש החוטאת היא תמות" (ספר יחזקאל, פרק י"ח, פסוק ד') - שהרי החטא כבר נעשה, ואיך יתקן החוטא את אשר עיוות?
"אל" - מידה המבטאת כח וחוזקה, ה' מיטיב לחוטא מתוך התגברות עוצמתית של כבישת כעסו ועלבונו.
"רחום" - פירוש המידה רחמים הוא שה' מרחם על האדם בהתאם למעשיו (רחמים כשילוב של חסד ודין).
"חנון" - רחמיו של ה' הם ללא קשר למעשי האדם, אלא הם באים כמתנת חינם, חנינה.
"ארך אפים" - פירושו אורך רוח, סבלני, 'נושם עמוק' (כמו שנהוג לומר בימינו), שאינו 'מתרגז' ומעניש מיד, אלא ממתין ומחכה לחוטא שיחזור בו ויתקן את דרכו.
"ורב חסד ואמת" - : 'רב חסד' - עושה חסד גדול, וכן רב 'אמת' - כלומר עושה הרבה אמת (הכוונה לדין אמת). את מידת ה'אמת' השמיט יונה הנביא בתפילתו ("כי עתה ידעתי כי אתה...") והחליף אותה ב'ניחם על הרעה'[14]. בכך הוא מחה על אי הצדק שבעולם. הוא נענה שמידת הרחמים הכרחית לקיום העולם. אף כאן בסיומה של אמירת שלוש עשרה המידות, מחליפים את אמירת 'ונקה לא ינקה' באמירת 'ונקה...' בלבד. מוטיב זה - של חשיבות הרחמים לפני האמת - הוא מרכזי בספרות הקבלה.
"נוצר חסד" - פירושו שומר חסד, כלומר נותן 'אשראי' של חסד - אף על פי שחטאו נגדו. לאלפים - לאלפי דורות.
"נושא עוון ופשע וחטאה" - כלומר מוכן 'לשאת' ולסבול על גבו "עוון" - פעולה רעה, ו"פשע" - פעולה מכוונת בזדון, ו"חטאה" - פעולה 'המחטיאה את המטרה' בטעות או בהבנה לקויה.
"ונקה" - סיום מידות הרחמים במילה "ונקה", כלומר תוך התעלמות מהמשך הפסוק, "לא ינקה", מ תבסס על מאמר התלמוד כי "מנקה הוא לשבים (בתשובה) ואינו מנקה לשאינם שבים" [15]. לפי פירוש זה, המשך הפסוק אינו תיאור מידות הרחמים של ה', ועל כן אין אומרים אותו.[16]
פרשנות מורחבת
"ה'" (הראשון) - הרא"ש[17] ביאר, שהכוונה היא לרחמי ה' על האדם, אף כשגלוי וידוע לפניו שסופו לחטוא. המבי"ט הוסיף לבאר, שאף כשהאדם גמר בלבו לעשות את העבירה, והכין את עצמו בפועל לעשותה, ה' שיודע מצפוני לבו אינו מענישו באותה שעה[18]. עוד תירץ הרא"ש, שהמדובר במחשבת עבודה זרה - שבה בעיקרון הקב"ה מצרף מחשבה למעשה, ומעניש על שניהם[19], וכאן באה מידת 'ה' קודם שיחטא' - שקודם שחטא האדם בפועל, מתנהג עמו הקב"ה ברחמים ואינו מצרף את מחשבתו למעשה, ורק לאחר שחטא מצרף את מחשבתו למעשה. בארחות חיים[20] הביא בשם רבי יעקב מקורביל הסבר נוסף בביאור 'ה' קודם שיחטא' - שה' מרחם על האדם ושומרו מן החטא, ומרגילו בדרכי מצווה.
"ה'" (השני) - הצל"ח[21] ביאר, שעצם קבלת תשובת החוטא היא רחמים שאין כמוה, שכן מן הדין הוא ש"הנפש החוטאת היא תמות" (ספר יחזקאל, פרק י"ח, פסוק ד'), וכמו שכתב במסילת ישרים[22] "כי הנה באמת איך יתקן האדם את אשר עיוות והחטא כבר נעשה, הרי שרצח האדם את חברו, הרי שנאף, איך יוכל לתקן הדבר הזה, היוכל להסיר המעשה העשוי מן המציאות?". הרבה מהאחרונים ביארו, שהכוונה היא שה' מקבל את השב בידידות ובאופן שווה למצבו קודם החטא[23]. הארחות חיים ביאר בשם רבי יעקב מקורביל, שהכוונה היא שה' מרחם על האדם ושומרו מן החטא לאחר שחטא כמו ששמר עליו קודם שחטא.
'אל' - לשון כוח וגבורה, כמו 'יש לאל ידי לעשות עמכם רע' (- ספר בראשית, פרק ל"א, פסוק כ"ט), 'ואת אילי הארץ לקח' (- ספר יחזקאל, פרק י"ז, פסוק י"ג). בפירוש המידה מצינו דרכים שונות בפרשנים: יש שפירשוה שהקב"ה זן את העולם ביד חזקה, ככתוב 'הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם' (-ספר תהלים, פרק ק"ד, פסוק כ"א)[24], ואילו היה ה' מיטיב בגלל מעשינו, היה מקום לחשוש שמא יגרום החטא, אבל מאחר שמיטיב מחמת חסדיו, אין להתיירא כלל, כי חסדיו קיימים לעולם[25]. יש שפירשוה שהקב"ה מתגבר על כעסו ומקבל את תשובת החוטא, ככתוב 'אל נושא היית להם' (- ספר תהלים, פרק צ"ט, פסוק ח')[26]. יש שפירשוה שהקב"ה מתגבר על כעסו ועלבונו, וממשיך להחיות ולזון את החוטא אף בשעת חטאו ממש[27]. יש שפירשוה שהקב"ה עוזר את האדם בעת צרה בדרך כוח וגבורה, כמו שהיה בימי המן, שהיו ישראל בצרה גדולה, וה' הושיעם בכח גדול[28]. יש שפירשוה כפתיחה לשתי המדות הבאות 'רחום וחנון', לאמור: שהקב"ה כובש כעסו בכח גדול ומרחם וחונן[29].
'רחום' 'וחנון' - בחילוק בין שתי המידות, מצינו דרכים שונות: יש שנקטו שהחילוק הוא בדרגת האדם - אם הוא בדרגה גבוהה יותר, הוא זכאי למידת 'רחום', ואם הוא בדרגה נמוכה, הוא נזקק למידת 'חנון'. לדעתם, מידת 'רחום' היא, שהקב"ה מרחם על האדם, ומונע ממנו את הצרה והעונש, ומידת 'חנון' היא, שבעת הצרה והענישה, ה' גואל את האדם הזועק - שכן בתוקף כוחו וסמכותו, יכול הוא לחון את האדם אף שלא כדין[30]. והוסיפו שמידת 'רחום' היא, שהקב"ה מרחם על האדם כשיש הצדקה לכך, ומידת 'חנון' היא שה' נותן במתנת חינם למי שאינו ראוי לכך כלל[31]. אך יש שפירשו, שהחילוק בין מידת 'רחום' למידת 'חנון' הוא מצד אהבת ה' לאדם. לדעתם 'רחום' היינו כשהאדם סובל וכאוב - שאז מידת הרחמים מתעוררת עליו, ו'חנון' היינו שה' נותן לו במתנת חינם מצד אהבתו אליו, כאב הנותן לבנו מתנות חינם[32]. על דרך זו, יש שפירשו ש'רחום' היינו מניעת העונש והמשפט מהחוטא, 'וחנון' היינו לא רק מניעת העונש, אלא אף הטבה חיובית במתנות חינם[33].
בי"ג המידות שבפרשת כי תשא, הוקדמה מידת 'רחום' למידת 'חנון', אמנם בהרבה מקראות הוקדמה מידת 'חנון' ל'רחום', כמו 'וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם' (ספר שמות, פרק ל"ג, פסוק י"ט), 'חנון ורחום ה' ארך אפים וגדול חסד' (ספר תהלים, פרק קמ"ה, פסוק ח'), 'זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ה'' (ספר תהלים, פרק קי"א, פסוק ד'). רבי אליהו אליעזר דסלר מבאר[34], שמחד מידת 'חנון' מתייחדת בכך שהיא מתנת חינם, לעומת מידת 'רחום' שמשתלבת עם מידת הדין[35]. אך מאידך אפשרות מחילת החטא היא רק מכח מידת 'רחום', ככתוב 'והוא רחום יכפר עוון' (ספר תהלים, פרק ע"ח, פסוק ל"ח)[36], ויש בזה חסד הרבה יותר גדול מאשר מתנת החינם שמכח מידת 'חנון'[37]. אמנם בדברי הרמח"ל בדעת תבונות נראה שאף במידת 'חנון' ישנה סליחת חטאים ללא משפט, בהנהגת ייחוד ה' - ראה הרחבה להלן תחת הכותרת ”אופן פעולת י"ג המדות”[38].
ארך אפים - 'ארך' הוא לשון המתנה, כמו 'וְאַרְכָה בְחַיִּין יְהִיבַת לְהוֹן' (ספר דניאל, פרק ז', פסוק י"ב), ופירש רש"י 'וזמן נתן להם בחיים... ארכה - המתנה'. בביאור 'אפים' מצינו בחז"ל ובמפרשים שתי דרכים: הדרך האחת, ש'אפים' הוא מלשון כעס, כמו 'וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב' (-ספר שמות, פרק כ"ב, פסוק כ"ג). לדרך זו, פירוש המידה הוא, שה' ממתין עם כעסו, ואינו מעניש את החוטא לאלתר, ומידה זו נדרשת הן לצדיקים שחטאו, ויותר מכך ביחס לרשעים[39]. הדרך השניה, ש'אפים' הוא מלשון פנים, כמו 'וישתחוו אפים ארצה' (ספר בראשית, פרק י"ט, פסוק א'). ומהלשון 'ארך אפים' - ולא 'אף', דרשו שהוא בא לרמז על שני פנים - דהיינו שתי הנהגות - 'פנים שוחקות' ו'פנים זעומות'. שה' מאריך וממתין מלהראות בעולם הזה את פניו השוחקות לצדיקים, ואינו משלם להם טובה לאלתר, וזאת כדי להרבות שכרם לעתיד לבוא. ומאידך, מאריך וממתין מלהראות בעולם הזה את פניו הזעומות לרשעים, כדי להענישם לעתיד לבוא[40][41]. מה שמידה זו - של אריכות אפים לרשעים - נמנית בכלל מידות הרחמים, אף שהיא להרע להם, פירשו התוספות, שביסודה מידה זו היא לטובה, שיהא בידם לעשות תשובה, אלא שאם לא שבו, מידה זו נהפכת עליהם לרעה[42].
'ורב חסד' 'ואמת' - רש"י פירש 'ורב חסד - לצריכים חסד, שאין להם זכיות כל כך. ואמת - לשלם שכר טוב לעושי רצונו'[43]. פירוש זה תואם את דברי התלמוד שפירשו ”בתחילה - ואמת, ולבסוף - ורב חסד” (- תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ז עמוד ב'). יש שפירשו את 'ורב חסד' - שהקב"ה מרבה ומגדיל את מידת החסד על מידת הדין, וכמו שאמרו (תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"א עמוד א') שמידה טובה מרובה ממידת פורענות[44]. יש שפירשו את 'ורב' חסד, שהיינו מלשון גדול, כמו 'על כל רב ביתו' (מגילת אסתר, פרק א', פסוק ח') - שה' גדול בחסדיו שעושה ללא חיוב[45]. יש שפירשו את 'ורב חסד' - שבטבעו של עולם, הנותן חסד לא יתן הרבה, בשונה מהנותן למי שהדין נותן שיתן - כמו לבנו - מתנתו מרובה, אבל הקב"ה, אף מה שנותן בחסד הוא הרבה[46]. יש שפירשו את 'ורב חסד', שה' נותן לאדם יותר מצרכיו הבסיסיים[47]. יש שפירשו שעצם הבטחת הקב"ה להיטיב עם האבות נקראת 'חסד' - שעשאה ללא סיבה קדומה, וקיומה בפועל נקרא 'אמת' - שאחר שהבטיח, מאמת את דבריו[48]. יש שפירשו את 'ורב חסד ואמת' - שכשהקב"ה בא לאמת את משפטו ואת גזר דינו, הריהו מוציאו לפועל בדרך של חסד, וכמו שאמרו במדרש[49] משל למלך שנשבע שיזרוק אבן גדולה על בנו, וחזר ואמר אם אני זורקה שוב לא יחיה, מה עשה, ציווה וכתתו את האבן להרבה אבנים קטנות, וזרקוהו עליו אחת אחת, וכך אימת את משפטו בצורה של חסד[50]. בתלמוד פירשו את 'ורב חסד', דהיינו 'מטה כלפי חסד' - שאם היו לאדם עוונות וזכויות שקולים, הקב"ה מגדיל את כף זכויותיו, ונחלקו אמוראים כיצד הדבר נעשה, אם על ידי שה' מגדיל את כף המאזניים של הזכויות, או שהקב"ה מקטין את כף המאזניים של החובות (-תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ז עמוד א'[51]).
'ואמת' - המפרשים התקשו מדוע מידת 'אמת' נמנית בתוך מידות הרחמים. ומצינו כמה דרכים: רבי אברהם בן הרמב"ם פירש[52], שלמרות שה' נוהג בחסד עם האדם, ונותן לו מה שאינו ראוי לו, מכל מקום אין זה בא על חשבון תשלום שכרו, אלא ה' משלם את שכרו הראוי. עוד פירש, שעצם תשלום השכר, שהוא אמת, יש בו מן החסד, כמו שכתוב ”ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו” (- ספר תהלים, פרק ס"ב, פסוק י"ג)[53]. יש שפירשו, שהכוונה לדברי התלמוד שכל דיבור שיוצא מפי הקב"ה לטובה, אפילו על תנאי, אינו חוזר (- תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ז' עמוד א'), שאפילו אם האדם חטא, הקב"ה אינו חוזר מהבטחתו, ויאמת לו אותה לטובה, בשונה מגזר דין לרעה, שאם יעשה האדם תשובה, הקב"ה יבטל את גזר דינו[54]. ויש שפירשו להיפך, שמידתו של הקב"ה היא 'אמת', אלא אם כן האדם יחטא, שאז יגרום החטא[55], וכמו שמצינו בתלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ד' עמוד א', שאף שהקב"ה הבטיח ליעקב 'והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך', בכל אופן כתוב 'ויירא יעקב מאד' מעשו, שהיה ירא שמא יגרום החטא[56].
"נוצר חסד לאלפים" - רוב הראשונים פירשו מידה זו, שהקב"ה נוצר את החסדים שהאדם עשה לפניו, לשלם את שכרו לזרעו במשך אלפי דורות[57]. בתרגום אונקלוס פירש שהקב"ה נוצר את חסדיו ואת טובו לאלפי דור, כך גם פירש הרמב"ן - שהקב"ה זכר את הנהגת חסדו שנהג עם ישראל לדורות. עוד פירש הרמב"ן, ש'נוצר' היינו מלשון מצמיח, כמו 'ונצר משרשיו ירבה' (ספר ישעיה, פרק י"א, פסוק א'), שה' מצמיח טובות וחסדים מעתה לדורות הבאים.
קדושתן של י"ג מידות
בתורת הקבלה, לי"ג המידות קדושה וכח רוחני רב, ועל כן, על האומר אותן להבין פירושן וכוונתן ולדקדק באמירתן.
על י"ג מידות כתב רבינו בחיי:
כמו כן פסק ר' חיים מרדכי מרגליות כי "אסור להזכיר י"ג מידות שלא בכוונה" (שערי תשובה על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקפ"א, סעיף א').
את קדושתן של י"ג מידות ניתן גם ללמוד מההלכה כי למתפלל ביחיד אסור לומר בתחנון את י"ג המידות, אלא אם כן קורא אותן בטעמיהן, וכך הוא כ"קורא בתורה" ולא כאומרן בתפילתו.
כח אמירתן לכפרת עוונות
אמרו חכמים בתלמוד שלאחר שמחל הקב"ה על חטא העגל ביקש משה רבנו: "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ". השיב לו הקב"ה: "אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ וְקָרָאתִי בְשֵׁם ה' לְפָנֶיךָ", כלומר אגלה לך את המידות שבהן אני מנהיג את ישראל, ואלו הם י"ג מידות הרחמים.
הוסיפו חכמים שם ואמרו שלגודל מעלתן כשעם ישראל יאמרו אותן ה' ימחל להם על עוונותיהם:
"אמר רבי יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו. מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח ציבור, והראה לו למשה סדר תפילה, אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין – יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם...אמר רב יהודה: ברית כרותה לשלש עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם שנאמר: הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית".
מעבר לפשט הדברים, ביארו המקובלים שחלק מהותי מסוגלת אמירתן הוא לימוד ממידות אלו גם לתיקון המידות שלנו:
"והדבר קשה שהרי אנו רואים כמה פעמים אנו מזכירים י"ג מידות ואינם נענים? אלא אומרים הגאונים כי כוונת "יעשו לפני כסדר הזה" אין הכוונה לבד על עטיפת הטלית והאמירה לחוד אלא שיעשו סדר המידות שלמד הקב"ה את משה שהוא "אל רחום וחנון" דהיינו מה הוא רחום אף אתה תהיה רחום, מה הוא חנון אף אתה תיהיה חנון וכו' וכן לכל י"ג מידות".
— "ראשית חכמה" שער הענווה פרק א' אות יד
אופן פעולת י"ג המידות
הרמח"ל ביאר[58], שיש לקב"ה שתי הנהגות בעולמו: 'הנהגת המשפט' - בה ה' מתנהג לפי חוק ומשפט של 'שכר ועונש' הניתנים כתגובה למעשי האדם, ובמידה זו הוא משועבד כביכול למעשי בני אדם, ואינו מתנהג כרצונו. ועל הנהגה זו נאמר ”כל האומר הקב"ה ותרן יוותרו חייו” (- תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף נ' עמוד א'). 'הנהגת הייחוד' - בה הקב"ה מתנהג בעולמו כרצונו, ואינו כפוף לשום חוקים, ופועל לתיקון העולם והבאתו לתכליתו לפי רצונו החפשי. ובמידה זו, ה' מוחל על החטאים כרצונו אף למי שאינו זכאי לכך וכמו שאמרו ”וחנותי את אשר אחון - אף על פי שאינו הגון” (- תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ז' עמוד א'), ועל מידה זו נאמר ”ומשתי את עוון הארץ ההיא ביום אחד” (-ספר זכריה, פרק ג', פסוק ט'). וכתב שזה עניינם של י"ג מידות רחמים - שאף בשעה שבני האדם אינם זכאים לכך, ה' בטובו וברחמיו מעביר על הדין לגמרי, וחונן את בריותיו ואת עולמו כרצונו[59]. תוספת הסבר כתב רמח"ל בדרוש הקיווי[60], לפיו גודל תקוות ישראל אל ה' באורך הגלות ובטחונם בו, הם הגורמים לכך שה' ימוש את עוון הארץ ביום אחד, כי זה כבוד המלך - שבוטחים בו וביכלתו.
פיוטים קודם אמירת י"ג מידות
ניתן גם לעמוד על חשיבותן של י"ג מידות, מהפיוטים הקדומים (אולי המאות ה-5–6) שנוהגים לומר כהקדמה לאמירתן.
א-ל ארך אפים
ערך מורחב – א-ל ארך אפים
פיוט המקובל בנוסח אשכנז כפיוט הנאמר כהקדמה לפעם הראשונה בה מזכירים את י"ג המידות, ובמנהג ספרד מקובל לאמרו בסליחות לתענית ציבור. מבוסס על פסוקי התורה, ומבקש שה' יקבל את י"ג המידות כפי שאמר למשה בהר סיני:
אֵ-ל אֶרֶךְ אַפַּיִם אַתָּה/וּבַעַל הָרַחֲמִים נִקְרֵאתָ/וְדֶרֶךְ תְּשׁוּבָה הורֵיתָ.
גְּדֻלַּת רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ/תִּזְכּור הַיּום וּבְכָל יום לְזֶרַע יְדִידֶיךָ.
תֵּפֶן אֵלֵינוּ בְּרַחֲמִים/כִּי אַתָּה הוּא בַּעַל הָרַחֲמִים.
בְּתַחֲנוּן וּבִתְפִלָּה פָּנֶיךָ נְקַדֵּם/כְּהודַעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּדֶם.
מֵחֲרון אַפְּךָ שׁוּב/כְּמו בְּתורָתְךָ כָּתוּב.
וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ נֶחְסֶה וְנִתְלוֹנָן/כְּיוֹם וַיֵּרֶד יי בֶּעָנָן.
תַּעֲבֹר עַל פֶּשַׁע וְתִמְחֶה אָשָׁם/כְּיום וַיִּתְיַצֵּב עִמּו שָׁם.
תַּאֲזִין שַׁוְעָתֵנוּ וְתַקְשִׁיב מֶנּוּ מַאֲמַר/כְּיום וַיִּקְרָא בְשֵׁם יי, וְשָׁם נֶאֱמַר:
וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא: ה' ה'...
בנוסח הספרדים מופיעה גרסה מקוצרת של פיוט זה, שנאמרת מידי יום לפני אמירת י"ג מידות.
א-ל מלך
פיוט שנאמר בנוסח אשכנז מהפעם השניה ואילך שמזכירים י"ג מידות:
אֵ-ל! מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים, וּמִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת.
מוֹחֵל עֲווֹנוֹת עַמּוֹ, מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן.
מַרְבֶּה מְחִילָה לְחַטָּאִים, וּסְלִיחָה לְפוֹשְׁעִים.
עוֹשֵׂה צְדָקוֹת עִם כָּל בָּשָׂר וְרוּחַ, לֹא כְרָעָתָם לָהֶם גּוֹמֵל.
אֵ-ל! הוֹרֵיתָנוּ לוֹמַר מִדּוֹת שְׁלוֹשׁ־עֶשְׂרֵה,
זְכוֹר לָנוּ הַיּוֹם בְּרִית שְׁלוֹשׁ־עֶשְׂרֵה,
כְּמוֹ שֶׁהוֹדַעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּדֶם, וְכֵן כָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ:[61] וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם ה'. וְשָׁם נֶאֱמַר: וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא: ה' ה'...
רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק ביאר את מנהג אשכנז לומר בתחילה את 'א-ל ארך אפים' ולאחר מכן את 'א-ל מלך', לאור דברי הרמב"ם בהלכות תשובה[62] שהחוטא מובדל מה' אלוקי ישראל, וצועק ואינו נענה. על כן בתחילה צריך להסיר את החציצה והבידול בין החוטא לבין אלוקיו על ידי אמירת בקשת 'א-ל ארך אפים' - העוסקת בבקשה שה' יזכור את רחמיו וחסדיו, יפנה אלינו ברחמים, ישוב מחרון אפו, ויהיה קרוב לשמוע שוועתנו - ורק אחר כך יש מקום לבקש על עצם מחילת העוונות וסליחתם באמצעות בקשת 'א-ל מלך'[63].
אזכור י"ג מידות
את מידות הרחמים מזכירים בתפילה בזמן שמבקשים לעורר את רחמיו של אלוקים.
מזכירים אותן בהרבה קהילות בתפילת שחרית ומנחה בכל יום באמירת התחנון, ויש נוהגים לאומרם רק בתחנון הארוך של ימי שני וחמישי, ויש נוהגים שלא לאומרם כחלק מתחנון כלל.[64] בסליחות - בימי צום, וכן בתקופות שונות (בחודש אלול או סופו, בעשרת ימי תשובה ובימי בין המצרים), ובתפילות ימים נוראים.
בתפילות יום כיפור, י"ג המידות מוזכרות בכל תפילה - לפי מנהג האשכנזים, באמצע התפילה,[65] ולפי מנהג הספרדים בסיומה של כל תפילת עמידה. יש כמה דעות בגאונים ובראשונים כמה פעמים לומר י"ג מדות בכל תפילה.[66]
על פי רש"י[67], לאחר חטא העגל, משה עלה למרום לבקש רחמים למשך ארבעים יום, ואז סלח ה' מתוך כעס. לאחר מכן עלה שוב לרצות את ה' למשך ארבעים יום נוספים, וביום הכיפורים, כאשר הזכיר לפני ה' את י"ג המידות, נתרצה הקב"ה בשמחה ובלב שלם, ואמר לו למשה "סלחתי כדבריך" (- ספר במדבר, פרק י"ד, פסוק כ')[68].
אף לדורות, הסליחות בתפילות יום הכיפורים סובבות סביב י"ג מידות, וכמו שכתב המאירי בחיבור התשובה[69]: ”ויסבבו כל התפלות על התמדת זכירת י"ג מדות תמיד, בטוחים על מה שאמרו שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור ואמר לו כל זמן שישראל חוטאין עשה לפני כסדר הזה”.
פיוטים ופסוקים נוספים
סביב י"ג מידות נכתבו פיוטים רבים, הנאמרים בקהילות השונות עם הסליחות והתפילות ועוד. הפיוטים המפורסמים הם "שלוש עשרה מידות האמורות בחנינה" הנאמר לפי חלק ממנהגי האשכנזים בערב ראש השנה, ו"אזכרה אלהים ואהמיה"[70] הנאמר לפי מנהג האשכנזים באחד מימי הסליחות של הימים הנוראים[71], בתפילת נעילה ובתענית האחרונה מתעניות בה"ב.
רבי משה קורדובירו בספרו תומר דבורה מרחיב על שלוש עשרה המידות הנלמדות מהפסוקים
מִי אֵ-ל כָּמוֹךָ - נֹשא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ.
לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ - כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא.
יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ! יִכְבּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ!
- וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם!
תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, חֶסֶד - לְאַבְרָהָם.
אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם.
פסוקים אלו נאמרים אף הם בתחנון ובסליחות וכן בתפילות כמו תשליך, וגם סביבם יש פיוטים רבים - הידוע בהם פיוט 'אדיר ונאור... מי אל כמוך'.
שלוש עשרה המידות מוזכרות אף בפיוט "אחד מי יודע", המושר לקראת סופו של ליל הסדר - ”שְׁלשָׁה עָשָׂר מִדַּיָא”.
בתרבות
- י"ג מידות - לחן של יוסי גרין בביצוע של אברהם פריד. ללחן גם גרסת כיסוי על ידי ישראל אדלר בדואט משותף יחד עם יוסי גרין.[72]
- א-ל ארך אפיים - מוטי אילוביץ באלבום רעיונות.[73]
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט: סדר תחנון |
- י"ג מידות - פירוש, מאמרים והקלטות אודיו בשלל מסורות לי"ג מידות והפיוט המקדים - 'א-ל מלך יושב על כיסא רחמים' באתר הזמנה לפיוט
- הרב אליעזר מלמד, י"ג מידות רחמים, באתר פניני הלכה
הערות שוליים
- ^ שמות, כ', ה', במדבר, י"ד, י"ח, דברים, ז', ט'
- ^ ירמיה, ל"ב, י"ח, נחום, א', ב', תהלים, כ"ה, י', תהלים, קמ"ה, ח', מיכה, ז', י"ח
- ^ יואל, ב', י"ג ורד"ק שם, יונה, ד', ג'
- ^ תוספות, מסכת ראש השנה, דף י"ז עמוד ב', ד"ה שלש עשרה מידות וכן הביא בפסקי הרא"ש, ראש השנה פרק א סימן ה.
- ^ כפי שהובא בתוספות, מסכת ראש השנה, דף י"ז עמוד ב', ד"ה שלש עשרה מידות.
- ^ הנימוק לחלוקת הביטוי לשתי מידות מופיע שם בתוספות: "דנוצר חסד היינו מדה אחת, לאלפים מדה אחרת - שמדה טובה מרובה חמש מאות על מדת פורענות...".
- ^ שו"ת פאר הדור סימן צ
- ^ שער הכוונות, דרושי ויעבור, דרוש ג'.
- ^ הטעם לחלוקת הביטוי לשתי מידות מופיע בשער הכוונות: "והטעם הוא לפי שארך אפים נזכר בלשון רבים שלא אמר ארך אף. והורה בזה על חיבור שתי מידות ביחד".
- ^ הנימוק לחלוקת הביטוי לשתי מידות מופיע בשער הכוונות: "יען שאפשר להיות נוצר חסד אבל לא לאלפים, אם כן שתי מידות הם".
- ^ ראו בנתיבות עולם, נתיב התשובה פרק ו, חדושי אגדות למסכת ראש השנה דף יז עמוד ב דיבור המתחיל ברית כרותה.
- ^ פירוש שלש מידות הרחמים האחרונות הוא שאם יש בבנים או בבני בנים עד רבעים של האדם בן צדיק אז השם מוחל לו, על פי הרעיון המובא בתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ד עמוד א' "ברא מזכי אבא".
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ז עמוד ב'.
- ^ המידה לקוחה מתפילת משה מיד לאחר חטא העגל "והנחם על הרעה לעמך", ונאמר אחריה "וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו" (ספר שמות, פרק ל"ב)
- ^ (תלמוד בבלי, מסכת שבועות, דף ל"ט עמוד א')
- ^ מבחינה לשונית אין אפשרות לנתק בין המילה "ונקה" לבין המשך הפסוק, והפירוש שניתן במסכת שבועות אינו עולה בקנה אחד עם דקדוק המקרא.
- ^ רא"ש, ראש השנה, פרק א סימן ה
- ^ בית אלוקים, שער התשובה, פרק א
- ^ ככתוב בתלמוד בבלי קידושין ל"ט ב'
- ^ חלק א', "דין מה שמוסיפין בשני ובחמישי אחר י"ח", אות ג'.
- ^ דרושי הצל"ח דרוש א' ליום א' דסליחות
- ^ פרק ד'
- ^ בית אלוקים למבי"ט שער התשובה פרק א', שם עולם לבעל החפץ חיים, חלק ב' פרק ג'
- ^ הגהת תוספות, מסכת ראש השנה דף ט"ז עמוד ב'. פירוש ריב"א על התורה.
- ^ ביאור הגר"א למשלי פרק כ"ה פסוק ט"ו
- ^ רבנו בחיי ורקאנטי על התורה.
- ^ תומר דבורה פרק א' בביאור הפסוק 'מי אל כמוך' (ספר מיכה, פרק ז', פסוק י"ח).
- ^ לקט יושר חלק א' עמוד קי"ט, של"ה שער האותיות ערך 'אמת ואמונה'.
- ^ הגר"א בפירוש אדרת אליהו לתורה.
- ^ הגה"ה בתוספות מסכת ראש השנה דף י"ז עמוד ב', וכעין זה כתב האבן עזרא בפירושו לתורה.
- ^ פירוש נוסף בהגה"ה שבתוספות, וכן מבואר במדרש רבה דברים פרשה ב' סימן א' 'כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: (שמות לג) וחנותי את אשר אחון, אמר לו מי שיש לו בידי, 'ורחמתי' - במדת רחמים אני עושה עמו, ומי שאין לו בידי 'וחנותי' - במתנת חנם אני עושה עמו'.
- ^ הגר"א בפירוש אדרת אליהו על התורה, וכעין זה בפירוש רבי יוסף בכור שור ובחזקוני על התורה.
- ^ מהר"ל, נתיבות עולם, נתיב התשובה, פרק ו'.
- ^ מכתב מאליהו, ימים נוראים, חלק א', עמוד רכ"ו
- ^ כמו שכתב הרמח"ל במסילת ישרים פרק ד'.
- ^ וכפי שביאר שם המסילת ישרים
- ^ על פי דברי המגן אברהם או"ח סימן קנ"ו ס"ק ב' שכתב שאין איסור לאדם לומר יש לי יותר ממה שראוי לי, ואין זה בבחינת האיסור לומר על הקב"ה שהוא ותרן, כיון שה' נותן שכר יותר מהראוי לאדם, ומ"מ אינו מוותר על העבירה, אלא רק מאריך אף.
- ^ וכך גם נראה בלשון ברכת 'סלח לנו' - 'חנון המרבה לסלוח'.
- ^ רש"י, אבן עזרא, רבנו בחיי, ספורנו, חזקוני - בפירושם לתורה. ספר השרשים לרד"ק שורש 'אף'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף כ"ב עמוד א' - כפי שפירשו רש"י ותוספות וריטב"א שם. תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף נ' עמוד א'- כפי שפירשו רש"יותוספות שם.
- ^ במובן זה פירשו בתלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ס"ט עמוד ב', שאנשי כנסת הגדולה חזרו לומר 'הגבור' בתפילת שמונה עשרה, אף ש'נכרים משתעבדים בבניו' של ה', ואיה גבורתו? משום ש'זו היא גבורת גבורתו, שכובש את יצרו, שנותן ארך אפים לרשעים'.
- ^ תוספות מסכת עירובין דף כ"ב עמוד א', וכעין זה כתבו בבא קמא דף נ' עמוד א'.
- ^ רש"י מסכת ראש השנה דף י"ז עמוד ב'
- ^ רמב"ן, בכור שור, חזקוני, דעת זקנים מבעלי התוספות בפירושם על התורה
- ^ אבן עזרא, הפירוש הקצר, פרשת כי תשא
- ^ פירוש הגר"א למשלי פרק ג' פסוק ג'.
- ^ הגר"א בפירוש אדרת אליהו פרשת כי תשא.
- ^ פירוש הגר"א ליהושע פרק ב' פסוק י"ב
- ^ מדרש שוחר טוב, תהלים פרק ו'.
- ^ נחלת יעקב לבעל נתיבות המשפט פרשת כי תשא.
- ^ ונחלקו הראשונים שם על איזה דין מדובר - אם על דין ראש השנה או על הדין בעולם הנשמות, ואיך בדיוק הדבר נעשה.
- ^ פירוש רבינו אברהם בן הרמב"ם על התורה, פרשת כי תשא
- ^ וכמו שפירש פסוק זה בספר חובות הלבבות (שער ד - שער הביטחון פרק ד)”כי אם היה מעשה האדם כחול הים במספר, לא יהיה שקול בטובה אחת מן טובות הבורא יתברך עליו בעולם הזה, כל שכן אם יהיה לו חטא, ואם ידקדק הבורא עם האדם בתביעת הודאת הטובה, יהיה כל מעשהו נכחד ונשקע בקטנה שבטובות הבורא עליו, ומה שיהיה מגמול הבורא לו אינו מגיע לו על מעשהו אלא הוא מחסד הבורא עליו”
- ^ ארחות חיים חלק א' - דין מה שמוסיפין בשני וחמישי, פירוש הריב"א על התורה, לקט יושר חלק א' עמוד קי"ט.
- ^ בכור שור, דעת זקנים מבעלי התוספות בפירושם לתורה.
- ^ בישוב סתירת הסוגיות, כתב הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשנה, שמה שאמרו שדבור לטובה אינו מתבטל, הוא רק כאשר הנביא הבטיח לבני אדם בשם ה', ומשום שאחרת לא תהיה אפשרות לאמת נבואת אמת, אבל מה שבין ה' לנביא, יכול הקב"ה לחזור בו במידה והנביא חטא. לדבריו מה שאין הקב"ה חוזר בו מנבואה לטובה אינו שייך למידת הרחמים, אלא הוא מצד אימות הנבואה, וכדעת הבכור שור ודעת זקנים מבעלי התוספות.
- ^ רש"י, ריב"א, בכור שור, רד"ק תהלים קי"ב ט'
- ^ דעת תבונות, מהדורת הגר"ח פרידנלדר, אותיות: ל"ו, קנ"ד, ק"ע
- ^ דעת תבונות אות קנ"ד
- ^ אוצרות הרמח"ל, דרוש בעניין הקיווי, עמוד רמ"ז
- ^ ספר שמות, פרק ל"ד, פסוק ה'
- ^ פרק ז' הלכה ז'
- ^ ספר הררי קדם חלק א' סימן נ"ב
- ^ עיין בערך תחנון.
- ^ חוץ מתפילת ערבית, שאין בה חזרת הש"ץ, ולכן הי"ג מידות נאמרות לאחר התפילה. בהרבה קהילות אשכנזיות, חדלו בזמן האחרון לומר סליחות ביום כיפור חוץ מבערבית ובנעילה, עיין דניאל גולדשמידט, מחזור לימים נוראים, ירושלים תש"ל, חלק ב (יום כיפור), עמ' יג בהקדמה.
- ^ עיין טור או"ח תרכ.
- ^ בפירושו לחומש שמות פרק ל"ג פסוק י"א.
- ^ וכך מבואר בפרקי דרבי אליעזר פרק מ"ו.
- ^ משיב נפש מאמר ב פרק ט
- ^ פיוט זה מתייחס ישירות לי"ג מידות, אך רוב פיוטי הסליחות מתייחסים למידות בעקיפין, היות שהן נכתבו כהקדמה לאמירת המידות.
- ^ עיין בערך אזכרה אלהים ואהמיה לפירוט באיזה ימים הוא נאמר לפי מנהגי אשכנז השונים.
- ^ י"ג מידות, ישראל אדלר בדואט משותף יחד עם יוסי גרין, לצפייה באתר יוטיוב.
- ^
אל ארך אפיים, בביצוע מוטי אילוביץ, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 5:28)
| יום הכיפורים | ||
|---|---|---|
| ערב יום הכיפורים | כפרות • סעודה מפסקת | 
|
| מצוות היום | חמשת העינויים • שעיר לעזאזל • יום הכיפורים בבית המקדש | |
| תפילות ופיוטים | סדר תפילות יום הכיפורים • לך אלי תשוקתי • תפילה זכה • כל נדרי • וידוי • סליחות • י"ג מידות • אבינו מלכנו • הנני העני ממעש • ונתנה תוקף • סדר העבודה • מראה כהן • תפילת נעילה | |
| מנהגים | ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם • קיטל • תקיעת שופר • ספר יונה | |
| שונות | מסכת יומא • יום הכיפורים בבית המקדש • יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים • יום כיפור קטן | |
34679523י"ג מידות