ספר נחום
| מספר פרקים | 3 |
|---|---|
| מספר פסוקים | 47 |
| סדרת ספרים | תרי עשר |
| הספר הקודם | מיכה |
| הספר הבא | חבקוק |
| דמויות מרכזיות | נחום |
"ספר נחום" הוא השביעי מספרי תרי עשר מסדרת הנביאים שבתנ"ך. הספר ממוקם בין ספר מיכה לבין ספר חבקוק.
הספר שכולל את נבואות נחום האלקושי, מדבר על שני נושאים עיקריים. בתחילתו מתוארת עוצמת ה', ומובא עידוד ליהודים הכורעים תחת עול אשור, ובהמשכו מתואר חורבנה המוחלט של נינוה בבהירות ובפירוט, תוך שימוש בדימויים ובאמצעים אמנותיים מגוונים. יש לציין, שבספר נחום אין שמץ תוכחה לעם ישראל. לא ניתן לקבוע בבירור האם בספר יש נבואה אחת, או מספר נבואות שנאמרו בהפרשי זמן. על כל פנים, מגמת הספר היא אחת: תיאור עוצמת ה' המובילה לחורבנה של נינוה. כמו כן, לא ברור האם נכללו כל דבריו של נחום בספר זה. ייתכן שנתנבא עוד דברים רבים שלא נכתבו, על פי הכלל החז"לי: "נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה ושלא הוצרכה לא נכתבה" (בבלי, מגילה יד.).
חלוקת הספר
הספר מורכב מארבעים ושבעה פסוקים. בחלוקה שלפנינו שיסודה במחלקי פרקי התנ"ך הנוצרים חילקו את נחום לשלושה פרקים (14 פסוקים; 14; 19). ואולם על פי המסורה הספר מורכב מארבע פרשיות (א, 1-11, סגורה; א, 12-14, פתוחה; ב, 1-14, פתוחה; ג, 1-19, פתוחה).
פירוש הנבואה
הפירוש המקובל הוא שנבואתו של נחום עוסקת בחורבן אשור בידי נבוכדנצר מלך בבל. כך פירשו אבן עזרא ורד"ק.
מאידך המלבי"ם מפרש שהספר נחלק לשתי חלקים שרמוזים בפתיח ”מַשָּׂא נִינְוֵה סֵפֶר חֲזוֹן נַחוּם הָאֶלְקֹשִׁי”. לדבריו, פרקים א' וב' הם "מַשָּׂא נִינְוֵה", ואילו הפרק האחרון הוא "סֵפֶר חֲזוֹן נַחוּם הָאֶלְקֹשִׁי". לדבריו ממלכת אשור ספגה שתי מפלות, וחלקו הראשון של הספר אינו נבואה על העתיד, אלא נבואה בעקבות העבר, לעומת החלק השני שהינו נבואה על מפלתה השניה של אשור בידי סנחריב. המלבי"ם מבסס את פירושו על סיפור היסטורי שאינו מצוי בחז"ל, על פיו סרדנופול (המזוהה עם אסרחדון בנו של סנחריב) היה איש בליעיל ושרף את עצמו על ארמונו ומשפחתו, לאחר ששרי הצבא של בבל ומדי שהיו תחת שלטון האימפריה האשורית מרדו בו וצרו על נינוה[1].
זמן הנבואה
חז"ל מיקמו את נבואת נחום בתקופת מנשה (ראו סדר עולם רבה, פרק כ), שמלך בשנים 697 - 642 לפנה"ס.
רקע
המלכים שמלכו ביהודה באותן שנים היו מנשה (697 - 642 לפנה"ס), אמון (641-640) ויאשיהו (639-609). מנשה היה מלך רשע, וקיבל את השליטה בממלכת יהודה אחרי חורבן גדול שאירע בימי חזקיהו אביו על ידי האשורים. צבא האשורים עלה אז, בראשות סנחריב, על ירושלים. כל ערי יהודה הושמדו פרט לירושלים, שניצלה עקב מותם של 185,000 חיילים אשורים במגפה. בתחילת תקופת שלטונו, הייתה יהודה משועבדת לאשור. בשלב מסוים העז מנשה להרים את ראשו והוגלה לאשור. הוא הוחזר משם לאחר זמן מה, וחזר בתשובה (על פי המסופר בדברי הימים). גם אמון נחשב רשע, ונרצח על ידי עבדיו לאחר שנתיים בלבד. עם הארץ המליכו את יאשיהו בנו תחתיו. יאשיהו היה מלך צדיק, ובתקופתו חרבה נינוה.
בעולם הגדול שלטה אז אשור שליטה ללא מצרים. סנחריב מלך בשנים 705-681 לפנה"ס. את כיסאו ירש בנו אסרחדון, שמלך עד 669. אשורבניפל, המלך הבא, נחשב למלך האשורי הגדול האחרון. בימיו הגיעה אשור לפריחה תרבותית ומדינית. אשורבניפל נפטר בשנת 627 (ויש גורסים 633). לאחר מותו החלה האימפריה האשורית בשקיעה, והקשר עם הפריפריה, ובתוכה יהודה, נחלש בהדרגה. אפשר לשער שאשור השפיעה במידה רבה על הנעשה ביהודה עד אז.
האשורים נודעו כעם אכזרי מאוד, יותר מכל מה שידע העולם לפניהם. כך למשל, מתפאר אחד המלכים האשורים (אַשוּר־נַצִירפַּל השני) במעשיו: "שבויים רבים מביניהם שרפתי באש ... לחלק מהם כרתתי את אפיהם, את אוזניהם ואת אצבעותיהם, לרבים ניקרתי את העיניים. בניתי עמוד אחד מאנשים חיים ואחר מראשים ... את צעיריהם ונערותיהם שרפתי באש".
ביהודה נותרו זכרונות מרים עד מאוד מחורבנה המוחלט בימי חזקיהו, ומהגלייתם של עשרת השבטים בימים קדומים יותר. כמו כן, ערכו מלכים אשוריים שונים מסעות כיבוש למצרים, ואפשר להניח שגם בהם נפגעה אוכלוסיית יהודה.
סגנון
נחום מצטיין בתיאורים, ונבואתו נחשבת בעיני רבים לאחד השיאים הספרותיים במקרא. סגנונו מהיר, תוך שימוש במעברי נושא חדים (ראה בהמשך). הוא מנסח את דבריו תוך שימוש באמצעים אמנותיים רבים, וקשה למצוא אמצעי אמנותי תנ"כי הנעדר מהספר. ישנן דוגמאות רבות:
- צימוד: שימוש במילים בעלות צליל דומה במשמעות שונה (אם כי דומה לעיתים): "בּוּקָה וּמְבוּקָה וּמְבֻלָּקָה" (ב', י"א), "סִירִים סְבֻכִים וּכְסָבְאָם סְבוּאִים" (א', י') ועוד.
- ניגוד: מעבר חד מתיאור מצב מסוים, לתיאור של מצב הפוך: "אִם-שְׁלֵמִים וְכֵן רַבִּים --> וְכֵן נָגוֹזּוּ וְעָבָר" (א', י"א), "הִרְבֵּית רֹכְלַיִךְ מִכּוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם --> יֶלֶק פָּשַׁט וַיָּעֹף" (ג', ט"ז) ועוד רבים.
- אקרוסטיכון: ניתן למצוא בספר נחום סידור חלקי של פסוקים לפי א"ב: קֵל קַנּוֹא... גּוֹעֵר בַּיָּם... הָרִים רָעֲשׁוּ... וַתִּשָּׂא הָאָרֶץ... לִפְנֵי זַעְמוֹ... חֲמָתוֹ נִתְּכָה... טוֹב ה'... כִּי עַד-סִירִים... מִמֵּךְ יָצָא... מכאן והלאה קשה למצוא המשך, ועובדה זו נותנת בסיס לטענה שנחום מבוסס על שירה שבמקורה הייתה סדורה על פי א"ב, אולם עבר עריכה שמחקה את הסדר חלקית. ייתכן גם, שהמשך של א"ב חלקי זה מופיע בתחילת פרק ב': עָלָה מֵפִיץ... צַפֵּה-דֶרֶךְ, אבל אפשרות זו בעייתית במקצת.
- מקצב: נחום משתמש במקצב קצר לעיתים קרובות, אבל ככל הנביאים, לא שומר על מקצב אחיד. פסוקים אלו, למשל, עושים שימוש במקצב בן שתי מילים, הממחיש את מהירות התרחשותם של המאורעות, ונותן לקורא תחושה של רצף תמונות מהיר:
- "קוֹל שׁוֹט \ וְקוֹל רַעַשׁ אוֹפָן \ וְסוּס דֹּהֵר \ וּמֶרְכָּבָה מְרַקֵּדָה \ פָּרָשׁ מַעֲלֶה \ וְלַהַב חֶרֶב \ וּבְרַק חֲנִית \ וְרֹב חָלָל \ וְכֹבֶד פָּגֶר \ וְאֵין קֵצֶה לַגְּוִיָּה, יכשלו (וְכָשְׁלוּ) בִּגְוִיָּתָם" (ג', ב'-ג').
- דימויים: בספר נעשה שימוש רב בדימויים: "כָּל-מִבְצָרַיִךְ תְּאֵנִים עִם-בִּכּוּרִים" (ג', י"ב), "וְנִינְוֵה כִבְרֵכַת-מַיִם" (ב', ט'), "אַיֵּה מְעוֹן אֲרָיוֹת (הכוונה לנינוה)" (ב', י"ב) ועוד רבים.
- הקבלות: בפתיחת הספר נותן ספר נחום גרסה משלו לשלוש עשרה המידות של ה': "קֵל קַנּוֹא וְנֹקֵם ה', נֹקֵם ה' וּבַעַל חֵמָה. נֹקֵם ה' לְצָרָיו, וְנוֹטֵר הוּא לְאֹיְבָיו. ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם וגדול (וּגְדָל) כֹּחַ, וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה. ה' בְּסוּפָה וּבִשְׂעָרָה דַּרְכּוֹ, וְעָנָן אֲבַק רַגְלָיו".
- לשם ההשוואה: "ה' ה', קֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם, וְרַב-חֶסֶד וֶאֱמֶת. נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים, נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה, וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה. פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל-בָּנִים וְעַל-בְּנֵי בָנִים, עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים" (שמות, ל"ד, ו'-ז').
- קל לראות, שבספר נחום מודגשות מידות הנקמה ומודגש כוחו הרב של ה'.
- מוטיב חוזר: מילים החוזרות פעמים רבות באותו פסוק: "אֻמְלַל בָּשָׁן וְכַרְמֶל, וּפֶרַח לְבָנוֹן אֻמְלָל" (א', ד'), "אַיֵּה מְעוֹן אֲרָיוֹת... אֲשֶׁר הָלַךְ אַרְיֵה לָבִיא שָׁם, גּוּר אַרְיֵה וְאֵין מַחֲרִיד. אַרְיֵה טֹרֵף בְּדֵי גֹרוֹתָיו" (ב', י"ב-י"ג), "תַּכְרִיתֵךְ חֶרֶב, תֹּאכְלֵךְ כַּיָּלֶק. הִתְכַּבֵּד כַּיֶּלֶק...יֶלֶק פָּשַׁט, וַיָּעֹף" (ג', ט"ו-ט"ז).
- פרט לכך, לכל אורך הספר חוזר המוטיב של מידה כנגד מידה - אשור התאכזרו לעמים ולכן יתאכזרו אליהם.
- גם עניינם של המים שזור לאורך הספר. יכול להיות שהמים מייצגים את ביטחונה של נינוה השוכנת בין נהרות, וחשבה שבכך היא מוגנת: עם תחילת הספר מודגש כי לא זה יעצור את ה': "וְכָל-הַנְּהָרוֹת הֶחֱרִיב" (א', ד'). לאחר מכן נפרצת הגנתה של נינוה ("שַׁעֲרֵי הַנְּהָרוֹת נִפְתָּחוּ" (ב', ז')) ואז מוזכרת נינוה בלעג כבריכת מים (ב', ט'). לקראת סופו של הספר טורח המחבר להזכיר לנו גם את נא אמון המצרית, שהוחרבה (וזכתה לגורל אכזר על ידי אשור) אף על פי שהייתה מוקפת מים. בהקשר זה יש לציין שסימלה של נינוה היה דג בתוך בית.
- שאלה רטורית: הספר נסגר עם שאלה רטורית המופנית למלך אשור: "אֵין-כֵּהָה לְשִׁבְרֶךָ, נַחְלָה מַכָּתֶךָ; כֹּל שֹׁמְעֵי שִׁמְעֲךָ תָּקְעוּ כַף עָלֶיךָ, כִּי עַל-מִי לֹא-עָבְרָה רָעָתְךָ תָּמִיד?!" (ג', י"ט). אין כשאלה זו כדי לבטא את השמחה לאידם של האשורים.
ביטוים הלקוחים מספר נחום
- לא תקום פעמים צרה (פרק א', פסוק ט') - ביטוי המשמש לאיחול, שצרה שקרתה פעם אחת לא תתרחש שוב.
- פיק ברכים (פרק ב', פסוק י"א) - ביטוי המשמש לתאר מצב, בו אדם נמנע לעשות פעולה מחמת פחד.
פשר נחום
במגילות ים המלח נמצא פשר נחום, כתב יד קדום בעברית, המכיל חלקים מספר נחום (ב', י"ב - ג', י"ג) בשינויים קלים ממה שנמצא בידינו, ופירוש המתאים לתקופת חיבור כתב היד.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט: נחום |
- רשימת מאמרים על ספר נחום באתר רמב"י
- מאמר של אהרון פינקר
- נחום הנביא, תקופתו ושליחותו. מאמר מאת פרופ' יהודה אליצור, אתר דעת.
- עיונים בספר נחום. פרופ' יהודה אייזנברג, אתר דעת.
- מהם הסירים? אילת-השחר ראובני, אתר דעת.
- פירוש הפסוקים בנחום ב 7-9 באתר הניווט בתנ"ך של ארגון נח"ת (נוער חובב תנ"ך).
- תמונות של קבר נחום, באתר babylonjews.com.
הערות שוליים
| תרי עשר הנביאים | |
|---|---|
|
