אזכרה אלקים ואהמיה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אזכרה אלקים

ה' ה' קֵל רַחוּם וְחַנּוּן
אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת
נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים
נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה
וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ

אֶזְכְּרָה אֱלֹקִים וְאֶהֱמָיָה
בִּרְאוֹתִי כָּל עִיר עַל תִּלָּהּ בְּנוּיָה
וְעִיר הָאֱלֹקִים מֻשְׁפֶּלֶת עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּיָּה
וּבְכָל זֹאת אָנוּ לְקָהּ וְעֵינֵינוּ לְקָהּ

[ה' ה'...]

מִדַּת הָרַחֲמִים עָלֵינוּ הִתְגַּלְגְּלִי
וְלִפְנֵי קוֹנֵךְ תְּחִנָּתֵנוּ הַפִּילִי
וּבְעַד עַמֵּךְ רַחֲמִים שַׁאֲלִי
כִּי כָל לֵבָב דַּוָּי וְכָל רֹאשׁ לָחֳלִי

[ה' ה'...]

תָּמַכְתִּי יְתֵדוֹתַי בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה תֵבוֹת
וּבְשַׁעֲרֵי דְמָעוֹת כִּי לֹא נִשְׁלָבוֹת
לָכֵן שָׁפַכְתִּי שִׂיחַ פְּנֵי בוֹחֵן לִבּוֹת
בָּטוּחַ אֲנִי בָּאֵלֶּה וּבִזְכוּת שְׁלֹשֶׁת אָבוֹת

[ה' ה'...]

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שׁוֹמֵעַ קוֹל בְּכִיוֹת
שֶׁתָּשִׂים דִּמְעוֹתֵינוּ בְּנֹאדְךָ לִהְיוֹת
וְתַצִּילֵנוּ מִכָּל גְּזֵרוֹת אַכְזָרִיּוֹת
כִּי לְךָ לְבַד עֵינֵינוּ תְלוּיוֹת

[ה' ה'...]

אֶזְכְּרָה אֱלֹקִים וְאֶהֱמָיָה הוא סליחה שחוברה על ידי רבי אמיתי בן שפטיה בדרום איטליה במאה השמינית. הפיוט נאמר במספר הזדמנויות, בהן בתפילת נעילה של יום הכיפורים.

בפיוט מתוארים רגשותיו וכיסופיו לירושלים החרבה.

תוכן הפיוט

בבית הראשון הפייטן מקונן על החורבן, ומזכיר שעל אף הצרות, עם ישראל נשאר נאמן לה'. ביתר הבתים הפייטן מונה גורמים שונים שבזכותם תתקבל תפילתו לישועה והצלה. הגורם המרכזי (כמוכח מן הפזמון) הוא י"ג מידות של רחמים, ובנוסף זכות אבות ובכיו ודמעותיו של המתפלל. בבית השני פונה המתפלל אל מידת הרחמים של ה' ומבקש ממנה להתפלל עבורו. בית זה עורר התנגדות אצל חלק מפוסקי ההלכה, כדלהלן.

במנהג פולין, יש הנוהגים לשלב בו אמירת שלש עשרה מידות של רחמים, המהוות את ליבת הסליחות, אך מנהג ליטא ורוב פולין לומר י"ג מידות רק בתחילתו.

התנגדות הלכתית

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – פולמוס מכניסי רחמים

תופעה מוכרת מפיוטי סליחות שונים היא הפנייה לאמצעים, כלומר הפנייה היא אל המלאכים או גורמים אחרים כדי שישמשו מתווכים בינינו לבין הקדוש ברוך הוא. תופעה זו הטרידה לא אחת את חכמי התלמוד וההלכה אך למרות זאת, נתקבלו הדברים על הציבור. הפנייה לעיתים מכוונת גם אל התורה, האבות, מדות מסוימות של ה' ואל כיסא הכבוד. יש מפוסקי ההלכה שאסרו לומר פיוטים אלה ואף החשיבו אותם כעבודה זרה, אך פוסקים רבים לימדו זכות על המנהג והתירו אמירת הפיוטים הללו.

בפיוט זה מעורר בעיה הבית השני, הפונה למידת הרחמים כדי שתתפלל עבורנו לה'. משום כך, יש נוהגים לשנות את נוסח הבית השני כך שהתפילה תפנה ישירות לה': "מידת הרחמים עלינו נגלגלה/ ולפני קוננו תחינתנו נפילה/ ובעד עמנו רחמים נשאלה...".[1]

זמני אמירתו

נהוג לאומרו בסליחות של תפילת נעילה ליום הכיפורים וכן בסליחות ביום שלפני ערב יום כיפור (ואם היום שלפניו חל בשני וחמישי יש נוהגים להקדים לאומרו בשני וחמישי). הנוהגים לומר סליחות בבה"ב, אומרים אותו ביום שני האחרון. ישנן קהילות הנוהגות לומר פיוט זה גם בתפילת מוסף של יום הכיפורים.

בזמן ניתוח לכריתת רגלו בעיר ברלין חיבר האדמו"ר ממודזיץ רבי ישראל טאוב ניגון על הפיוט אזכרה אלקים ואהמיה. לניגון 32 בבות (חלקים) והוא נחשב לאחד הניגונים המורכבים והמסובכים במוזיקה החסידית. מלחינים קלאסיים מכל רחבי העולם נהגו לשבח את הניגון על יופיו ומורכבותו. את הניגון שרים במודז'יץ רק פעם בשנה, בטיש המתקיים ביום הפטירה של רבי ישראל.

האדמו"ר מתולדות אהרן הנהיג לנגן את הפיוט לפני ההדלקה בל"ג בעומר במירון[2]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ יש המשנים גם את השורה הרביעית של הבית, על אף שאין בה בעיה הלכתית, כדי לשמור על החריזה.
  2. ^ ההדלקה של תולדות אהרן • צפו בתיעוד ושידור חוזר מלא.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0