ספר יונה

ספר יונה בתנ"ך קניקוט, שנת ה'קס"ו

ספר יוֹנָה הוא הספר החמישי בספרי תרי עשר שבתנ"ך. הוא ייחודי בספרי הנביאים בכך שהוא בעיקרו סיפור שהדמות המרכזית בו היא הנביא, יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי, בניגוד לשאר הנביאים שעיקר תוכן ספריהם קיבוץ נבואות שקיבלו מאת ה', העוסקות בעם ישראל או באומות העולם, ומטרתן תוכחה, פורענות או נחמה. ספר יונה עוסק בסירובו של הנביא לבצע שליחות נבואתו תחילה, אשר מתחלף בהסכמה לאחר מה שנקרה בדרכו בידי ה'. הספר מציג ויכוח בין הנביא יונה לבין הקב"ה. המפרשים נחלקו בסיבת סירובו ושורש הויכוח. שם הנביא יונה מוזכר בתנ"ך פעם נוספת בספר מלכים, ונראה כי זהו אותו נביא. ספר יונה נקרא בהפטרת מנחה של יום הכיפורים, בשל העיסוק של הספר בכוחה של התשובה.

תוכן הספר

ניתן לחלק את ספר יונה לשני חלקים: אי ביצוע שליחותו הראשונה של יונה, ותוצאותיו (פרקים א'-ב'), וביצוע השנייה, ותוצאותיו (פרקים ג'-ד').

הבריחה(פרק א')

ה' מצווה על יונה ללכת לעיר נִינְוֵה, בירת אַשּׁוּר, ולבשר לתושביה כי ”עלתה רעתם לפני”, כלומר שעשו הרע בעיני האלוקים. יונה, בצעד חריג לאנשי הנבואה, מסרב לשליחות ה' ובורח דרך נמל יפו על אוניה המפליגה לתרשיש (ככל הנראה טרסוס שבאסיה הקטנה, או לחלק מן הדעות עיר עם שם דומה בחצי האי האיברי). בטעם סירובו של יונה נאמרו מספר טעמים. חז"ל נימקו זאת בחששו של יונה פן יחזרו בתשובה, מה שיהווה קטרוג על עם ישראל שאינם חוזרים בתשובה. עוד ביארו כי חשש שמא אם יחזרו בתשובה יאמרו עליו שהוא נביא שקר משלא תתקיים נבואתו. טעם נוסף שנאמר הוא שיונה רוצה למנוע את הצלת האשורים, שממלכתם הייתה בראשיתה בעת זו, אך עתידים להתאנות לישראל.

בלב ים נקלע כלי השיט עליו היה יונה לסערה. המלחים הנאבקים בים הגועש מטילים גורלות כדי לברר מי האשם בהתפרצות הסערה, והאשמה נופלת בחלקו של יונה. לשאלותיהם מספר יונה שהוא בן לעם העברי וירא את ה' שממנו הוא בורח. המלחים פונים אל יונה ושואלים: ”מַה-נַּעֲשֶׂה לָּךְ, וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעָלֵינוּ”. בתשובתו מצווה עליהם יונה לזרקו לים.

יונה בצל הקיקיון, בסדרת מועדים לשמחה תשכ"ד "ויהי סער גדול בים", בסדרת מועדים לשמחה תשכ"ד יונה במעי הדג, בסדרת מועדים לשמחה תשכ"ד ישנן 3 תמונות בגלריה. ניתן להקיש על תמונה להגדלתה

המלחים משליכים את יונה למים, על מנת להשקיט את הסערה. לפני כן הם נושאים תחינה:

”אל נא נאבדה בנפש האיש הזה ואל תיתן עלינו דם נקי כי אתה ה' כאשר חפצת עשית”. ספרות חז"ל מתארת כיצד מתאמצים המלחים למצוא דרך להשקיט את הים מבלי להשליך את יונה, אך לשווא: ”הטילוהו עד טיבורו, עמד הים מזעפו. העלו אותו אצלם, והים הולך וסוער. הטילוהו עד צווארו, ועמד הים מזעפו. ומיד העלו אותו אצלם, והים הולך וסוער עליהם - הטילוהו כולו.” (פרקי דרבי אליעזר י').

תפילת יונה במעי הדג(פרק ב')

יונה נבלע על ידי דג ושוהה בקרבו שלושה ימים ולילות. בתיאור חריג זה נחלקו המפרשים אם אירע בפועל ובדרך נס, או במראה הנבואה. ממעי הדג פונה יונה אל ה' בתפילה-שירה של הודיה: ”ואני בקול תודה אזבחה לך אשר נדרתי אשלמה ישועתי”. תוכן התפילה מעלה תמיהה בקרב הפרשנים, שכן יונה מודה על הצלתו בעודו במעי הדג. אך ניתן להבין שהודאתו היא על הצלתו מסכנת הטביעה המיידית בה הוא נתון, או על עצם השארו בחיים על אף היותו במעי הדג. ה' נענה לתפילת יונה, ובדברו מקיא הדג את יונה ליבשה.

יונה בנינווה(פרקים ג'-ד')

ה' חוזר ומצווה את יונה בשליחות לנינוה. יונה נענה הפעם לשליחות, ובבואו לנינוה מוסר לתושבי העיר שמקץ ארבעים ימים תיהפך העיר. תושבי העיר בהובלת המלך שבים בתשובה. הם חדלים מלחטוא, צמים ומתפללים, ואכן ה' מוחל להם ומבטל את הרעה שייעד להם.

מתיאור הכתוב נראית תשובת אנשי נינוה כתשובה אמיתית, אולם חז"ל חלוקים לגבי כנות תשובתם. התלמוד בבלי דורשה לשבח ואילו התלמוד הירושלמי לגנאי. בעקבות המחילה לאנשי נינוה מקיים יונה דו שיח עם ה', ומבקש את נפשו למות.

יונה יוצא אל המדבר ובונה לו סוכה. ה' מצמיח קיקיון (שיח מדברי) שמצל ליונה. למחרת בעלות השחר ה' מכה את העץ בתולעת שמביאה להתייבשותו. יונה מתעלף מחום השמש ומבקש את מותו. בחתימת הספר, ה' מבהיר ליונה את המסר העולה מן המעשה:

אַתָּה חַסְתָּ עַל-הַקִּיקָיוֹן, אֲשֶׁר לֹא-עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ, שֶׁבִּן-לַיְלָה הָיָה וּבִן-לַיְלָה אָבָד. וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל-נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר יֶשׁ-בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע בֵּין-יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ, וּבְהֵמָה רַבָּה.

— יונה, ד', י'-י"א

ניבים וביטויים שמקורם בספר יונה

• רַב חֹבֵל (פרק א', פסוק ו') - תפקיד של מפקד כלי שיט. דרגת קברניט בחיל הים בצה"ל או מפקד כלי שיט אזרחי. הביטוי רב חובל לקוח מספר יונה ונכנס לשימוש בעברית המודרנית.
• מַה לְּךָ נִרְדָּם (פרק א', פסוק ו') - קריאת התעוררות לאדם שמשתמט מעשיית המוטל עליו. "בן אדם מה לך נרדם" הוא פיוט שנאמר כחלק מאמירת הסליחות בחודש אלול בחלק מן העדות.
• טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי (פרק ד', פסוק ג') - ביטוי המבטא ייאוש פסימי מהחיים.
• לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ (פרק ד', פסוק י"א) - ביטוי לאדם ללא אוריינטציה שאינו שם לב לדברים ואינו מתמצא במתרחש סביבו.

לקריאה נוספת

• משה קרביץ, אוצרות המפרשים כולל: מבוא מקיף, פירושי הראשונים מבוארים, "אוצרות הפשט", "אוצרות הרמז", בית שמש תשס"ח. מהדורה מחודשת בית שמש תשע"ד.

קישורים חיצוניים

• ספר יונה, באתר מקראות גדולות הכתר
• ספר יונה, באתר "תורת אמת"
• ספר יונה, באתר ויקיטקסט
• ספר יונה, באתר מכון ממרא
• ספר יונה באתר שיתופתא
• ספר יונה, באתר התסכיתים של האוניברסיטה העברית בירושלים
• ר' קורמן, יונה הנביא וחרבן נינוה, באתר העיון בתנ"ך
• אפרים א. אורבך, נבואת יונה, תשובת אנשי נינוה והוויכוח היהודי נוצרי, באתר דעת
• יונה הנביא, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• ספר יונה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• זאב ח' ארליך (ז'אבו), ירידותיו של יונה - ארץ מקרא - מוסף לשבת של מקור ראשון 29 באוקטובר 2008
• אבי גרפינקל, ‏הנביא החוטא, באתר ‏מאקו‏‏, ‏24 בספטמבר 2012‏
• רשימת מאמרים על ספר יונה באתר רמב"י
• רשימת מאמרים על ספר יונה באתר רמב"י
• ספר יונה לילדים עם איורים צבעוניים ופירוש
• יום כיפור: יש נביא בעירו, באתר קבלה לעם

• H. G. Mitchell, J. M. P. Smith, & J. A. Bewer, Haggai, Zechariah, Malachi and Jonah (International Critical Commentary), Edinburgh: T. & T. Clark, 1912. Online copy at the Internet Archive

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ספר יונה28575802