מסילת ישרים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מסילת ישרים
Mesilat Yesharim.jpg
מידע כללי
מאת רבי משה חיים לוצאטו (הרמח"ל)
סוגה מוסר
הסכמות הרב דוד ישראל עטיאס, הרב יצחק חיים, הרב רפאל בן הרב אלעזר מילדולה
הוצאה
תאריך הוצאה ה'ת"ק
מהדורות נוספות
תאריך מהדורה מדעית מכון אופק, תשנ"ד
קישורים חיצוניים
ויקיטקסט מסילת ישרים

מסילת ישרים הוא ספר שכתב רבי משה חיים לוצאטו - הרמח"ל, וכולל ענייני מוסר, תיקון מידות הנפש, והדרכה להתקרבות לקל. הוא נדפס לראשונה באמסטרדם בשנת ה'ת"ק (1740), ובהמשך במהדורות רבות נוספות, והתקבל כספר יסוד בתורת המוסר היהודית בקהילות ישראל. רבי אליהו מווילנה, הגר"א, ראה בו הופעת אור חדש בעולם, ואמר שאם הרמח"ל היה חי בזמנו - הוא היה הולך ברגל כדי לקבל את פניו[1].

רקע לכתיבת הספר

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – פולמוס הרמח"ל

החל משנת 1727 חווה רמח"ל התגלויות רוחנית של "מגיד" שגילה לו סודות קבליים רבים במסגרתם כתב רמח"ל חיבור המקביל לספר הזוהר תיקוני הזוהר ועוד, במסגרת החיבור נערכו השוואות רבות בין רמח"ל לרשב"י. אחרי כשנתיים רמח"ל שיתף בסוד את תלמידיו, אך אלה פרסמוהו והדבר עורר את חמתו של רבי משה חגיז, רב ירושלמי שפעל באירופה נגד שרידי השבתאות. הרב חגיז ראה את רמח"ל כנביא שקר וכממשיכה של השבתאות, ופנה באיגרות אזהרה לרבני ונציה. הפולמוס הגדול שפרץ הקיף את מרבית רבני איטליה שלמעט בודדים (רבי בנימין כהן ורבי ישעיהו באסאן) התנגדו לרמח"ל, ובסופו, בחודש אב ה'ת"ץ (1730) אולץ רמח"ל להפקיד את ארגז כתביו ולא לפותחו מבלי רשות רבו. כמו כן אולץ רמח"ל להצהיר בשבועה ולחתום על התחייבות בפני רבני ונציה כי לא יעסוק בייחודים, בהשבעת מגידים, ובכתיבת ספרים בלשון הזוהר. רמח"ל עצמו התייחס לשבועה זו כאל שבועה שהוצאה בכפייה שהיא חסרת תוקף הלכתי[2] אך העיד כי הוא שומר עליה ואינו מיקל בחשש איסור תורה[3].

במהלך ארבע השנים הבאות שרר שקט בין הצדדים. רמח"ל לא עבר על השבועה וצמצם את פעילותו הקבלית לתחומים שלא נאסרו לו ורבני העיר לא נלחמו בו.

בסוף שנת 1734 פנה לרבו על מנת לקבל רשות והסכמה להדפיס באמסטרדם את ספרו "חוקר ומקובל", המיועד להוכיח את אמיתות תורת הקבלה. לאחר שעיין בספר התיר הרב ישעיהו באסאן לרמח"ל להדפיסו, ורמח"ל עמד לצאת לאמסטרדם. השמועה הגיעה במהירות לוונציה, ורבני העיר חוללו שערורייה סביב הטענות כי פרסום הספר מהווה הפרה של השבועה. מערכה זו עוררה הד ברחבי אירופה, ועוררה שנית את רבי משה חגיז נגד רמח"ל. רמח"ל הכחיש את כל ההאשמות נגדו, אך בעוברו בפרנקפורט בדרכו לאמסטרדם הובא רמח"ל בפני רב העיר, שאילץ את רמח"ל להודות בפני בית-דין כי הפר את שבועתו, ולהשבע עליה שנית. הכתבים נידונו לקבורה ומיעוטם לשריפה. עותקים בודדים של חלק מספרי רמח"ל שרדו בכתבי יד, ומהם התפשטו והועתקו בסתר עד להדפסתם במחצית השנייה של המאה ה-20.

רמח"ל המשיך בדרכו מפרנקפורט לאמסטרדם. הוא השתקע באמסטרדם ועסק בליטוש יהלומים. באמסטרדם הוא חיבר והדפיס את ספריו "דרך ה'" ו"מסילת ישרים" שאינם עוסקים בקבלה, לפחות לא באופן גלוי, אך יש המשייכים להם רמיזות קבליות נסתרות. "מסילת ישרים" הוא הספר העיקרי אשר הקנה לרמח"ל לגיטימציה היסטורית, והפך עם השנים לספר יסוד תורני, ובפרט בתנועת המוסר.

מבנה הספר ותוכנו

הספר מתווה דרך להתקדמות בעבודת הבורא. בדומה לרוב הספרים התורניים, מקורות הידע והסמכות המרכזיים הם פסוקי התנ"ך ומאמרי חז"ל. יחד עם זאת, פעמים רבות מובאות בספר טענות שמבוססות על ההגיון האנושי.

בספר 26 פרקים, אך המחבר מציין בתחילת פרק י"ג, כי מעתה והלאה הוא עוסק במדרגה שונה של עבודת הבורא: ”ותראה שכל מה שביארנו עד עתה הוא מה שמצטרך אל האדם לשיהיה צדיק ומכאן והלאה הוא לשיהיה חסיד.

הרמח"ל סידר את הספר על פי ברייתא המופיעה בתלמוד הבבלי:

"אמר ר' פנחס בן יאיר: תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי רוח הקודש, רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים".

למרות שהרמח"ל מצהיר כי הספר מבוסס על סדר הברייתא, בברייתא זו יש גרסאות רבות שהסדר בהם שונה מהותית מהסדר שמצטט רמח"ל.

לדברי המחבר, אין בכוונתו לחדש דבר, אלא רק להזכיר ולהטמיע את דברי חז"ל, ובלשונו:

”החיבור הזה לא חיברתיו ללמד לבני האדם את אשר לא ידעו, אלא להזכירם את הידוע ומפורסם אצלם פרסום גדול... אלא שכפי רוב פרסומם... כך ההעלם מהם מצוי מאוד והשכחה רבה”.

לאחר ההקדמה והפרק הראשון הכללי העוסק ב"חובת האדם בעולמו", מסודר הספר בקבוצות של 3-4 פרקים, על פי הסדר של המידות בברייתא של רבי פנחס בן יאיר מן הזהירות ועד לקדושה[4]. הרמח"ל מבאר כל מידה ממידות הברייתא בפרק אחד, מפרט את חלקיה בפרק שאחריו ומביא את דרכי השגתה ואת המכשולים הקיימים בדרך להשגת המידה בפרקים לאחר מכן.

פירוט

הספר בנוי באופן שיטתי והדרגתי, במסלול של עלייה ממדרגה למדרגה. כשבכל מדרגה רוחנית הוא מגדיר את מהותה, הדברים שמקרבים אליה והדברים שגורמים להתרחק ממנה.

בתחילת הספר הוא קובע שמטרת בריאתו של האדם הינה להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו, אך הנאה זו שמורה לעולם הבא והעולם הזה מיועד לעבודת הבורא ולמלחמה תקיפה ביצר הרע ובתאוות.

המדרגות של הספר

צדקות

  • זהירות - זהירות והימנעות ממצוות לא תעשה וסייגיהם, מתוך התבוננות ופיקוח של האדם על מעשיו ודרכיו.
  • זריזות - זריזות והקפדה בקיום מצוות עשה, והתגברות על העצלות ועל רדיפת תענוגות.
  • נקיות - נקיות שלמה מכל מידה רעה ומכל חטא, גם כאלו שלא ידועים בציבור, ובמיוחד בתחומים הממוניים, החברתיים, והתאוות. אדם המקיים בצורה מלאה את כל הדרישות של נקיות מוגדר כצדיק על פי הרמח"ל.

חסידות

  • פרישות - הימנעות מדברים מותרים שאינם רעים בעצמם, אבל עלול להגרם מהם רע; "קדש עצמך במותר לך".
  • טהרה - טהרת הכוונה והמחשבה. תיקון פנימי של הלב ומחשבותיו. עבודת הבורא לשמה ולא לשם השגת רווח אישי.
  • חסידות - עשייה מוסרית מאהבה שלא על פי קו הדין והרחבת קיום המצוות בכל הצדדים והתנאים על פי תפיסתו עד היכן שידו מגעת, ובכלל זה הטבה לבריות בגוף בנפש ובממון, מתוך כוונה להגדיל את כבודו של הבורא וקידוש שמו.

קדושה

  • ענווה - חוסר החשבה של האדם את עצמו מכל סיבה שהיא אף אם הוא בעל כישורים מיוחדים, וחוסר עניין של האדם בסטטוס חברתי וכבוד.
  • יראת חטא - יראת רוממות של הבורא, להרגיש כאילו הוא מהלך בארמונו של מלך, וחרד לפגום בכבודו ואף חרד לאבד את המודעות העמוקה הזו.
  • קדושה - דבקות רוחנית של האדם באלוקים בכל עת ובכל מצב, אף בעשייה החומרית שלו, מחשבותיו יהיו קשורות לאלוקים, והוא יהיה כעין מקדש בזעיר אנפין.

רוח הקודש

  • רוח הקודש - קבלתה איננה בשליטת האדם אלא מתנה משמים, לאחר השתדלותו והתאמצותו.
  • תחיית המתים - היכולת להחיות מתים, כפשוטו.

הספר מסתיים במדרגת ה"קדושה", ואינו ממשיך ומדריך ל"רוח הקודש" ו"תחיית המתים", כי מדרגות אלו אינן בשליטתו של האדם.

יש הסוברים[5] כי המדרגות העיקריות עליהן מושתת הספר הן: ישר, צדיק, חסיד וקדוש - הוא בדומה להופעתן בתפילת "נשמת כל חי":

בְּפִי יְשָׁרִים תִּתְרוֹמָם.

וּבְשִׂפְתֵי צַדִּיקִים תִּתְבָּרַךְ.

וּבִלְשׁוֹן חֲסִידִים תִּתְקַדָּשׁ.

וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׁים תִּתְהַלָּל:

הספר ומהדורותיו

  • אייזיק מאיר דיק, (תרגום), מסילת ישרים : ענייני מוסר... וחברו הגאון... מוה' משה חיים לוצאטו : דיזען ספר..., (האבין מיר אוף עברי דייטש גטאן איבר זעצן), מו"ל : יוסף ראובן ראם, תרי"ד, 1853, וילנא.
  • מסילת ישרים, בתיקון השיבושים וההשמטות מהדפוסים הקודמים, ירושלים: הוצאת אורות חיים, תשמ"ח (1987).
  • מסילת ישרים, מהדורה שלמה כוללת: מסילת ישרים א - סדר ויכוח, מסילת ישרים ב - סדר פרקים, על פי כתב ידו של המחבר ועל פי דפוס ראשון, ירושלים: מכון אופק, תשנ"ד.
  • מסילת ישרים, בתוספת ראשי פרקים ביאורים ומפתחות ("שמחת מרדכי"), בעריכת הרב משה חיים שלנגר ירושלים: הוצאת פלדהיים, תשנ"ח (1998).
  • מסילת ישרים - יחוד ההטבה. הסוד שמאחורי המסילה. פירוש על דרך הפנימיות. הוצאת קהילת הרמח"ל תשס"ט (2009).

מהדורה מעובדת

בשנת 2010 הופיעה באינטרנט מהדורה מעובדת לעברית קלה. מהדורה זו מיועדת לקורא הנתקל בקשיים בהבנת העברית בה כתוב הספר, שפה העלולה להיות זרה לקרוא בן זמננו.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הרב יצחק מאלצאן, בפתח דבר לספר דרך ה', ירושלים תרע"ד.
  2. ^ אגרות רמח"ל ובני דורו אגרת קי"ח
  3. ^ אגרות רמח"ל ובני דורו אגרת פ"ז
  4. ^ הגרסה שמופיעה בהקדמת הספר שונה במקצת מהגרסה שמופיעה בתלמוד, כמו כן קיימות גרסאות נוספות לברייתא זו.
  5. ^ רבי משה שפירא, מובא בספר מסילת מנחם עמוד 73