לקט יושר
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | רבי יוסף יוזל אוסטרייכר |
| הוצאה | |
| תאריך הופעה ראשונה | תרס"ג-תרס"ד |
לקט יושר הוא ספר הלכתי, שנכתב על ידי רבי יוסף יוזפא אוסטרייכר, תלמידו של רבי ישראל איסרלן (המכונה "תרומת הדשן"). בספר זה המחבר מרכז תשובות רבות נוספות שכתב רבו ר' ישראל איסרלן, וכן מנהגים שנהג, קורות חייו ועוד. הספר נדפס לראשונה מכתב יד המחבר על ידי יעקב פריימאן בברלין בשנים ה'תרס"ג-ה'תרס"ד.
מקובל בקרב הפוסקים כי החיבור אותנטי ומשקף נאמנה את מנהגי מהרי"א וקורותיו[דרוש מקור]. מהספר עולה ששאלות רבות בספר תרומת הדשן הן אכן שאלות ממקרים שהתרחשו[1], בניגוד לטענה שהשאלות בספר לא נשאלו כלל על ידי אנשים, אלא הומצאו על ידי ר' ישראל כדי לענות עליהן תשובות.[2]
שם הספר
המחבר בהקדמתו מנמק את השם שבחר לתת לספרו:
וקראתי לזה הספר לקט יושר, כי לקטתי ביושר ולא במעל, כי כוונתי לשם שמים... וגם לא כתבתי בזה הספר לא איסור והיתר מדעתי, והכל בא אלי בטורח גדול בכמה עניינים בראשונה, עד ששאלתי כמה עניינים ג' פעמים מן הגאון ז"ל[3] ומן התלמידים עד שהבנתי. וגם לחתוך נוצה לכתוב בה לא יכולתי, גם איני אוכל לכתוב במהירות. וגם אני צריך לבקש מן מקצת הבחורים להעתיק לי הפסקים שכתב הגאון ז"ל לחכמי ישראל ולהגיה אחר כך. פעמים בחנם ופעמים בשכר, פעמים כתבתי בעצמי והגהתי, ולכן יש לסמוך על אותן פסקים... מ"מ לא מנעתי כי השם ית' יסמכני סלה ויענני מהר קדשו[4]. מה"ר קדש"ו בגימטריה: לק"ט יוש"ר.
...וגם הוא בגימטריה שם הגאון הנקרא לס"ת ישראל בר' פתחיה זצ"ל, אבל העולם קורין אותו רבי איסרלן... ואני שמי יוזלין, ואני נקרא לס"ת יוסף בר' משה ז"ל... ומה שחסר אחת במניין ישראל יוזלין מלקט יושר, ע"ז אין להקפיד.— לקט יושר ח"א עמ' ג עניין ב
הטעמים לכתיבת החיבור
המחבר מספר על המניעים לכתוב את ספרו:
...כך היה המעשה. בתחלה הייתי באושטריך אצל הגאון ז"ל[5] כחמש שנים, ולא כתבתי עדיין שום דבר מהספר הזה. ואחר כך נתגלגל הדבר שהלכתי לארץ רינוס, ושאלו לי רבני הדור: הידעת איך נוהג הגאון ז"ל בזה הענין? ולא ידעתי להשיב להם דבר ודאי, ומקצתם לא היו ידוע לי לגמרי. וכשחזרתי אצל הגאון ז"ל שאלתי אותו אותן הדברים, והיה הדבר פשוט בעיניו. ואמר זה כתוב בתוס', זה כתוב בפוסקים. ואמרתי בלבי ש"מ שרבני הדור הם מסופקים בדברים שהם כ"כ פשוטים, מכ"ש שאר העם. ואמרתי בלבי אכתוב לעצמי מה שאשמע ומה שאראה מן הגאון ז"ל, כדי שאדע להשיב דבר ודאי בשם הגאון ז"ל. כי הוא היה בסוף ימיו שאין בדורו במותו, כידוע לי.
וגם חברי הפצירוני לכתוב בספר מה שאשמע מן הגאון ז"ל. והשבתי להם שאיני יכול לכתוב בלשון צח, והם אמרו לי אם אינך יכול לכתוב בלשון הקודש כתוב בלשון אשכנז, אי אפשר שלא נלמד ממנו דבר אחד או שנים... וזכרתי מה שאמר ר' יוסי ...בפרק כל כתבי[6], מימי לא עברתי על דברי חבירי כו'.
וכתבתי לפעמים בצנעה כמה ימים ואחר כך נודע הדבר. וכשנודע הדבר אמרתי [זה הדבר] שמעתי מן הגאון ז"ל, וזה הדבר ראיתי. וכששמעו אלו הדברים בקשו ממני אנשים חשובים, שאתן להם להעתיק מה שיש בידי מן הגאון ז"ל. ולאחר פטירתו אמרו לי שיש עבירה בידי אם לא אניחם להעתיקו, וכשראיתי שהדבר חשוב עליהם חיברתי ספר הזה.— שם עמ' ד ענין א', בשינויי לשון קלים
מעמד הספר בעיני הפוסקים
יש שפקפקו במהימנות הספר למנהגי רבי ישראל איסרלן. האדמו"ר מקלויזנבורג - רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, כשדן בדבריו בתשובתו מעיר בסוגריים: ”הגם שאיני יודע אם מר בר רב אשי חתים עליה[7].”[8].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ לקט יושר, הוצאת יעקב פריימאן, תרס"ד, עמ' XIV-XV.
- ^ כך כותבים הש"ך ביורה דעה סימן קצ"ו סעיף קטן כ', החיד"א בספרו "שם הגדולים" חלק א' אות ת"ב, ועוד.
- ^ רבי ישראל איסרלין
- ^ ע"פ ספר תהלים, פרק ג', פסוק ד'
- ^ רבי ישראל איסרלין
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קי"ח עמוד ב'
- ^ ביטוי מקובל, ופירושו: אינני יודע אם זהו מקור מוסמך, לעומת התלמוד שודאי מוסמך משום שנחתם ע"י מר בר רב אשי.
- ^ שו"ת דברי יציב, אה"ע סי' עח סוף אות א, ד"ה אמנם ראיתי.
