הכנסת התשיעית

הכנסת התשיעית

ממשלות	הממשלה השמונה עשרה
מערכת בחירות	17 במאי 1977
הנהגה
יו"ר הכנסת	יצחק שמיר יצחק ברמן
ראש הממשלה	מנחם בגין
ראש הקואליציה	חיים קורפו
ראש האופוזיציה	שמעון פרס
הרכב הכנסת
מפלגת השלטון	הליכוד

כהונתה של הכנסת התשיעית החלה ב-13 ביוני 1977 בעקבות הבחירות שנערכו ב-17 במאי אותה שנה. בבחירות אלה התרחש "המהפך", שבעקבותיו, לראשונה מאז הקמת מדינת ישראל, הוקמה ממשלת ימין בראשותו של מנחם בגין.

את ישיבתה הראשונה של הכנסת התשיעית פתח נשיא המדינה אפרים קציר, ולאחר מכן העביר את ניהול הישיבה לזקן חברי הכנסת, זרח ורהפטיג. מיד אחר כך נבחר יצחק שמיר ליושב ראש הכנסת, לאחר שקיבל 61 מקולות חברי הכנסת, וגבר על שלושה חברי כנסת אחרים - שלמה הלל (32 קולות), בנימין הלוי (15 קולות) ומאיר וילנר (4 קולות).

הבחירות לכנסת העשירית הוקדמו עקב בקיעים בקואליציה והתקיימו ב-30 ביוני 1981. כהונתה של הכנסת התשיעית הסתיימה עם תחילת כהונתה של הכנסת העשירית, ב-20 ביולי שבאותה שנה.

הרכב פוליטי

תוצאות הבחירות

ערך מורחב – הבחירות לכנסת התשיעית

אלה היו תוצאות הבחירות והרכב הסיעות עם תחילת כהונתה של הכנסת התשיעית:

מפלגה	מושבים בכנסת
הליכוד	43
המערך	32
ד"ש	15
מפד"ל	12
חד"ש	5
אגודת ישראל	4
שלומציון	2
מחנה של"י	2
פיתוח ושלום	1
הרשימה הערבית המאוחדת	1
פועלי אגודת ישראל	1
רצ	1
ליברלים עצמאיים	1

המערך, שהיה מפלגת השלטון ב-29 השנים הראשונות לקום המדינה (עד 1965 כמפא"י), נחלש מאוד, וירד מ-51 ל-32 מושבים בכנסת.

הליכוד התחזק רק במעט, מ-39 מושבים ל-43 מושבים, אך היה לראשונה בתולדותיו לסיעה הגדולה בכנסת, ויושב הראש שלו, מנחם בגין, הרכיב את הממשלה. אריאל שרון, שהיה ממקימי הליכוד, פרש ממנו לפני הבחירות והתמודד ברשימה עצמאית, שלומציון. מפלגה זו קיבלה שני מושבים בכנסת, ולאחר הבחירות שבה ונטמעה בליכוד.

כוח חזק נוסף בכנסת התשיעית היה מפלגת ד"ש, שאיחדה בין התנועה הדמוקרטית בראשותו של יגאל ידין ומפלגת שינוי בראשות אמנון רובינשטיין, וכללה גם אישי ציבור וחברי כנסת מהמרכז החופשי. המפלגה, אשר התמודדה לראשונה בבחירות, קיבלה 15 מושבים בכנסת. מפלגת מרכז נוספת, ליברלים עצמאיים, נחלשה משמעותית וירדה מארבעה מושבים למושב אחד בלבד.

רשימת המפד"ל התחזקה מ-10 מושבים ל-12. אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל, שהתמודדו ברשימה משותפת בבחירות לכנסת השמינית (חזית דתית תורתית), שבו והתמודדו בנפרד. אגודת ישראל קיבלה 4 מושבים ופועלי אגודת ישראל מושב אחד. בכך, איבדה פועלי אגודת ישראל מושב אחד ביחס למספר הנציגים שהיו לה ברשימה המשותפת, ואילו אגודת ישראל התחזקה באחד.

רק"ח התמודדה ברשימה משותפת עם הפנתרים השחורים וחוגי שמאל לא-קומוניסטים נוספים, בשם חד"ש. הרשימה זכתה בחמישה מושבים. מפלגת מוקד התאחדה אף היא עם גורמים נוספים - מר"י, הסיעה הסוציאל-דמוקרטית וכמה מאנשי הפנתרים השחורים. הרשימה המשותפת, מחנה של"י, קיבלה שני מושבים (לעומת מושב אחד שהיה למוקד לבדה). מפלגת שמאל נוספת,רצ, נחלשה משלושה מושבים למושב אחד. הרשימה הערבית המאוחדת, שאיחדה את סיעות הלוויין של המערך, הסתפקה אף היא במושב אחד.

איש העסקים שמואל פלאטו-שרון, שהיה מבוקש בשל עבירות מס בצרפת, התמודד בבחירות במטרה ליהנות מחסינות שתמנע את הסגרתו. רשימתו, "פלאטו שרון", קיבלה מספר קולות שהיה בו כדי להספיק לשני מושבים, אך מאחר שהיא כללה מועמד אחד בלבד, כיהן פלאטו-שרון כחבר כנסת יחיד.

ההרכב הקואליציוני

שבוע לאחר כינונה של הכנסת התשיעית, ב-20 ביוני, הרכיב מנחם בגין את ממשלתו, הממשלה ה-18. עם הקמת הממשלה, כללה הקואליציה את סיעות הליכוד, מפד"ל, אגודת ישראל ושלומציון, וכן את חבר הכנסת משה דיין שפרש מהמערך, הקים סיעת יחיד, והתמנה לשר החוץ. עם הקמת הממשלה, נשענה הקואליציה על תמיכתם של 62 חברי כנסת. ב-25 באוקטובר הצטרפה לקואליציה סיעת ד"ש, והיא התרחבה ל-77 חברי כנסת.

החל מסוף 1978 החלה הקואליציה להתפרק באיטיות. ב-14 בספטמבר אותה שנה חל פילוג ראשון בסיעת ד"ש. הפלג המזוהה עם מפלגת שינוי, שמנה 7 חברי כנסת, וכן את חבר הכנסת אסף יגורי שהקים סיעת יחיד, פרשו מהקואליציה, ואילו שבעת חברי הכנסת שנותרו מטעם התנועה הדמוקרטית נשארו חברים בקואליציה, שהצטמצמה ל-69 חברי כנסת. ב-23 באוקטובר 1979 התפטר מהממשלה משה דיין על רקע חילוקי דעות עם בגין בנוגע ליישום הסכמי קמפ דייוויד בכל הנוגע למידת האוטונומיה שתינתן לפלסטינים ביהודה והשומרון וחבל עזה. התנועה הדמוקרטית המשיכה להתפורר בהדרגה וב-10 במרץ 1981 נותר בה חבר כנסת יחיד, יושב ראש המפלגה וסגן ראש הממשלה יגאל ידין. בנוסף לפרישות אלו מספר חברי כנסת מהליכוד עזבו אף הם את הסיעה במהלך הקדנציה, ובינואר 1981 היא מנתה 39 חברי כנסת. נסיבות אלה הובילו להיחלשות הקואליציה ולהקדמת הבחירות לכנסת העשירית.

שינויים בהרכבי הסיעות במהלך כהונתה של הכנסת

סיעת ד"ש התפרקה לרכיבים רבים במהלך כהונתה של הכנסת. הפילוג הראשון התרחש ב-14 בספטמבר 1978, עת התפלגה הסיעה לשלושה - התנועה הדמוקרטית (7 חברי כנסת), התנועה לשינוי ויוזמה (7 חברי כנסת) וסיעת היחיד של חבר הכנסת אסף יגורי, יעד. ב-5 בפברואר 1980 פרש מרדכי אלגרבלי מהתנועה הדמוקרטית והקים סיעת יחיד. ב-8 ביולי פרשו שלמה אליהו ושפיק אסעד מהתנועה הדמוקרטית והקימו את סיעת אחווה. ב-17 בספטמבר הצטרף אליהם גם עקיבא נוף, אך ב-28 בינואר 1981 פרש מסיעה זו והצטרף לליכוד. ב-10 במרץ 1981 פרשו מהתנועה הדמוקרטית גם בנימין הלוי ושמואל תמיר, והקימו סיעות יחיד. חבר הכנסת היחיד שנותר באותה עת בתנועה הדמוקרטית היה היושב ראש שלה, יגאל ידין. שניים משבעת חברי הכנסת של התנועה לשינוי ויוזמה, דוד גולומב ומאיר עמית, פרשו ממנה ב-13 במאי 1980 והצטרפו למערך.

בסמוך לאחר הבחירות נטמעה מפלגת שלומציון בליכוד. אחד משני חבריה, יצחק יצחקי, פרש מהסיעה ב-11 בנובמבר 1980, והקים את ישראל אחת. ב-15 במאי 1979 פרש מהליכוד משה שמיר על רקע התנגדותו להסכם השלום עם מצרים, וב-17 ביולי הצטרפה אליו גאולה כהן. השניים הקימו את סיעת "בנא"י" ("ברית נאמני ארץ ישראל"), שמאוחר יותר שינתה את שמה לבנא"י-התחיה ולבסוף "התחיה". ב-31 בדצמבר 1979 פרש מהליכוד חבר כנסת נוסף, יוסף תמיר, והצטרף לתנועה לשינוי ויוזמה. ב-26 בינואר 1981 פרשו מהליכוד חברי הכנסת יגאל הורוביץ, יצחק פרץ וזלמן שובל והקימו את סיעת רפ"י - הרשימה הממלכתית. ב-19 במאי 1981 הקימו הורוביץ ושובל, יחד עם משה דיין ושפיק אסעד שפרש מסיעת אחווה, את התנועה להתחדשות ממלכתית.

הרכב הכנסת התשיעית ביום היבחרה

ב-11 בנובמבר 1980 פרש סעדיה מרציאנו ממחנה של"י והקים את סיעת "שוויון בישראל - פנתרים". ב-19 במאי 1981 הצטרף אליו מרדכי אלגרבלי, שהיה אף הוא סיעת יחיד לאחר שפרש מהתנועה הדמוקרטית. סיעתם המשותפת נקראה מפלגת האיחוד.

אירועים מרכזיים

סאדאת נואם בכנסת. לצדו יושב ראש הכנסת יצחק שמיר ונשיא המדינה אפרים קציר

ראש הממשלה מנחם בגין וסגנו יגאל ידין

המשא ומתן על הסכם השלום בין ישראל למצרים העסיק רבות את הכנסת התשיעית. ב-20 בנובמבר 1977 הגיע לכנסת נשיא מצרים אנואר סאדאת ונשא נאום היסטורי במליאת הכנסת. ב-27 בספטמבר 1978 אישרה הכנסת את הסכמי קמפ דייוויד ברוב של 84 מול 19 מתנגדים, ו-17 נמנעים. ב-21 במרץ 1979 אושר גם הסכם השלום עם מצרים, ברוב של 95 חברי כנסת, 18 מתנגדים ושני נמנעים.

בראשית כהונתה של הכנסת אוחדו ועדת העבודה וועדת השירותים הציבוריים לוועדה אחת - ועדת העבודה והרווחה, וכן הוקמה ועדת העלייה והקליטה.

ב-19 באפריל 1978 נבחר יצחק נבון לנשיא מדינת ישראל. הליכוד לא הציע מועמד מטעמו לתפקיד, ומועמד המערך, יצחק נבון, היה המועמד היחיד. הוא נבחר בקולותיהם של 86 מחברי הכנסת. 23 חברי כנסת נוספים שלשלו פתק לבן.

ב-3 בינואר 1979 הרשיע בית המשפט המחוזי בתל אביב את חבר הכנסת שמואל רכטמן בקבלת שוחד, וגזר עליו עונש של שלוש וחצי שנות מאסר וקנס של 70 אלף לירות. ב-26 באפריל דחה בית המשפט העליון את ערעורו, והוא החל לרצות את עונשו. באותה העת לא היו בחוק יסוד: הכנסת הוראות לגבי חבר כנסת שהורשע. על כן, כהונתו של רכטמן נמשכה גם לאחר הרשעתו ותחילת ריצוי עונשו בבית הסוהר. הוא הוסע בתחילה מבית הסוהר לכנסת כדי שיוכל להשתתף בהצבעות, אך לאחר כחודשיים התפטר.

חברי הליכוד מצביעים עבור יצחק שמיר לתפקיד יו"ר הכנסת

ב-12 במרץ 1980 נבחר יצחק ברמן ליושב ראש הכנסת במקום יצחק שמיר שהתמנה לשר החוץ.

ב-12 בינואר 1981 נרצח חבר הכנסת חמאד אבו רביעה מהרשימה הערבית המאוחדת. הסיבה לרצח הייתה סירובו של אבו רביעה להתפטר מהכנסת ולקיים הסכם רוטציה שנועד לאפשר את כניסתו של ג'בר מועדי. בעקבות הרצח נכנס מועדי לכנסת במקום אבו רביעה. בניו של מועדי הורשעו ברצח.

חקיקה

במהלך כהונתה של הכנסת התשיעית, אישרה הכנסת 385 חוקים, מהם 304 ביוזמה ממשלתית (79%) והיתר ביוזמה פרטית. בכך, קבעה הכנסת התשיעית מספר שיאים חדשים בנוגע לחקיקה: מספר החוקים הגבוה ביותר (בכנסת השמינית נחקקו 360 חוקים), מספר החוקים הרב ביותר שמקורם בהצעות חוק פרטיות (81, לעומת 72 בכנסת השמינית), ואחוז החוקים הגבוה ביותר שמקורם בהצעות חוק פרטיות (בכנסת השמינית מקורם של 20% מהחוקים היה בהצעות חוק פרטיות).

בין החוקים הבולטים שחוקקה הכנסת התשיעית: חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל, חוק העונשין, חוק הגנת הפרטיות, חוק הבטחת הכנסה, חוק יסודות המשפט, חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, חוק אימוץ ילדים, חוק הגנת הצרכן, חוק הפרשנות, חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים) ("חוק המעצרים המנהליים", חוק האזנת סתר, חוק הרבנות הראשית לישראל, חוק העמותות, חוק העתיקות, חוק האפוטרופוס הכללי, חוק הפיקוח על עסקי ביטוח, ועוד.

חוקי יסוד

חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל

• חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל - חוק היסוד השביעי שחוקקה הכנסת קבע כי ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל ומקום מושבם של הנשיא, הכנסת, הממשלה ובית המשפט העליון.
• חוק יסוד: הכנסת (תיקון מס' 7) - תיקון לחוק יסוד: הכנסת שקבע כי הכנסת רשאית להעביר מכהונתו חבר כנסת שהורשע בפסק דין סופי, וכי ועדת הכנסת רשאית להשעות חבר כנסת שהורשע בפסק דין שאינו סופי. חוק היסוד תוקן בעקבות הרשעתו של חבר הכנסת שמואל רכטמן, שהמשיך לכהן כחבר הכנסת גם לאחר שהורשע ונשלח לבית הסוהר.
• חוק יסוד: הממשלה (תיקון מס' 2) - תיקון לחוק יסוד: הממשלה שאיפשר לראש הממשלה למנות יותר מסגן אחד. תיקון חוק היסוד איפשר את כהונתם של יגאל ידין ושמחה ארליך כסגני ראש הממשלה.
• חוק יסוד: הממשלה (תיקון מס' 3) - תיקון לחוק יסוד: הממשלה, אשר הסדיר את ההליכים להעברת שר מכהונתו בידי ראש הממשלה.

חקיקה בתחום המשטר

• חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 11) - תיקון לחוק מבקר המדינה שהסמיך את המבקר, בשבתו כנציב תלונות הציבור, להוציא צו הגנה לחושף שחיתות.
• חוק שירות הציבור (מתנות) - החוק קבע כיצד יש לנהוג במתנה הניתנת לעובד המדינה.

חקיקה חברתית

• חוק לימוד חובה (תיקון מס' 11) - תיקון לחוק לימוד חובה שהרחיב את תחולתו גם לכיתה י' (עד אז הייתה חובת לימוד עד כיתה ט'), וכן קבע כי הלימודים עד כיתה י"ב יהיו בחינם.
• חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 39) - תיקון לחוק הביטוח הלאומי במסגרתו נוסף פרק שעניינו ביטוח סיעוד.
• חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 35) - תיקון לחוק הביטוח הלאומי שקבע כי ילדיו היתומים של מי שנהרג בתאונת עבודה יקבלו מענק עם הגיעם למצוות.
• חוק המשטרה (נכים ונספים) וחוק שירות בתי הסוהר (נכים ונספים) - חוקים שקבעו כי חוקי השיקום החלים על נכי צה"ל ובני משפחותיהם יחולו גם על שוטרים, סוהרים ובני משפחותיהם.

חקיקה כלכלית

מטבע של שקל

• חוק מטבע השקל – חוק שהסדיר את המעבר מהשימוש בלירה ישראלית לשקל.
• חוק הבטחת הכנסה.
• חוק הבנקאות (רישוי).
• חוק הפיקוח על המטבע.
• חוק שיקים ללא כיסוי.
• חוק מס עזבון (ביטול) – חוק שביטל את מס העיזבון.
• חוק לעידוד השקעות הון בחקלאות.
• חוק לתיקון פקודת הבנקאות (מס' 13) – תיקון לפקודת הבנקאות שהטיל מגבלות על רכישת אמצעי שליטה בבנק.
• חוק עיגול סכומים – חוק שקבע שסכומי חובות מס והחזרי מס יעוגלו לשקל השלם הקרוב.

חקיקה פלילית

• חוק העונשין.
• חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים.
• חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים) - "חוק המעצרים המנהליים".
• חוק האזנת סתר.
• חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 15) - תיקון לחוק סדר הדין הפלילי, שבין היתר, עיגן את זכותו של עצור להיפגש עם עורך דין.
• חוק העונשין (תיקון מס' 6) - תיקון לחוק העונשין שאיפשר לבתי המשפט לגזור עונש של שירות לתועלת הציבור במקום מאסר.
• חוק העונשין (תיקון מס' 3) - תיקון לחוק העונשין שהעלה את גיל האחריות הפלילית מ-9 ל-13.
• חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 4) - תיקון לפקודת הראיות אשר קבע את הנסיבות שבהן אמירת עד מחוץ לבית המשפט תהיה ראיה קבילה.
• חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 14) - תיקון לחוק סדר הדין הפלילי, שקבע כי ברירת המחדל בעבירות תעבורה תהיה תשלום קנס ולא הליך פלילי מלא.

חקיקה אזרחית

• חוק האפוטרופוס הכללי.
• חוק הנאמנות.
• חוק חוזה הביטוח.
• חוק עשיית עושר ולא במשפט.
• חוק המכר (עשיית חוזים למכר טובין בינלאומי).
• חוק לתיקון פקודת זכות יוצרים (מס' 4) - תיקון חקיקה, שהכיר בזכות מוסרית של יוצרים, וכן הסמיך את בתי המשפט לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק בסכום של עד 30 אלף שקלים.

מערכת המשפט

• חוק יסודות המשפט.
• חוק הפרשנות.
• חוק לתיקון דיני הראיות (אזהרת עדים וביטול שבועה) - חוק שקבע כי שבועתם של עדים תבוטל ותומר באזהרה בדבר חובתם לומר את האמת.
• חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 5) - תיקון לפקודת בתי הסוהר שקבע הוראות לגבי עתירות אסירים.

משפחה

• חוק אימוץ ילדים.
• חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) (תיקון מס' 2) - תיקון שקבע כי הוריו של תינוק חייבים במזונותיו בשיעור יחסי להכנסותיהם.
• חוק העונשין (תיקון מס' 8) - תיקון שקבע כי ועדה להפסקת הריון לא תוכל עוד לאשר הפלה מהטעם של נזק לאישה או לילדיה, מחמת התנאים המשפחתיים או החברתיים הקשים של המשפחה או סביבתה. כן נקבע, כי בוועדה תהיה לפחות אישה אחת.

צבא וביטחון

• חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 13) - תיקון לחוק שירות ביטחון, אשר קבע כי הפטור מחובת שירות שניתן לנשים מטעמי הכרה דתית יהיה על בסיס הצהרתן.
• חוק ההתגוננות האזרחית (תיקון מס' 6) - תיקון לחוק ההתגוננות האזרחית, שקבע הוראות לגבי החזקת מקלטים והציוד בהם.

עבודה

• חוק הזדמנות שווה בתעסוקה - גלגולו הראשון של חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, שקבע כי מעסיק לא יכול לסרב להעסיק אדם בשל מינו או מצבו המשפחתי.
• חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 5) - תיקון לחוק שעות עבודה ומנוחה, שאסר על אפליה בקבלה לעבודה של אדם שהודיע כי לא יעבוד בימי המנוחה השבועית בשל אמונתו הדתית.
• חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 6) - תיקון לפקודת המשטרה, שאסר על התארגנות שוטרים.

שלטון מקומי

• חוק הרשויות המקומיות (משמעת) - חוק שהסדיר את הדין המשמעתי של עובדי הרשויות המקומיות.
• חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון מס' 2) - תיקון זה קבע, בין היתר, כי אם נבחר אדם לראש רשות מקומית, אך הרשימה שהוא מתמודד בה אינה עוברת את אחוז החסימה, הוא יצורף למועצה כחבר מועצה נוסף.
• חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 24) - תיקון לפקודת העיריות, שכלל מספר סוגיות, בין היתר: חיוב ראש העירייה בדיווח למועצה אחת לשלושה חודשים על מצבה הכספי של העירייה ופעולותיה, חובת הקמת ועדת מכרזים וועדת ביקורת, הוראות בעניין דרכי מינוי עובדים ופיטוריהם, הוראות בעניין תפקידי מבקר העירייה ודו"ח המבקר, הוראות בעניין הכנת תקציב העירייה ועוד.
• חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 21) - תיקון לפקודת העיריות, שאסר על חברי מועצה או קרוביהם להתקשר בחוזה עם העירייה.
• חוק הרשויות המקומיות (היטל סעד ונופש) (ביטול).

מקרקעין, תכנון ובנייה

בניין טייסת בבסיס נבטים שהוקם בעקבות הנסיגה מסיני

• חוק רכישת מקרקעין בנגב (חוזה השלום עם מצרים) - חוק שנועד לאפשר את הפקעתם של שטחים בנגב לשם הקמת בסיסים צבאיים במקום הבסיסים שפונו מסיני.
• חוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים).
• חוק שיפוץ בתים ואחזקתם.
• חוק התכנון והבניה (תיקון מס' 12) - תיקון לחוק התכנון והבניה, שאיפשר הוצאת צווי הריסה מנהליים.
• חוק התכנון והבניה (תיקון מס' 16) - חוק שאסר על חיבור מבנה ללא היתר בניה או אישור אחר מוועדה מקומית לתכנון ולבנייה לחשמל, מים או טלפון.
• חוק התכנון והבניה (תיקון מס' 15) - תיקון לחוק התכנון והבניה, שקבע הוראות לגבי סידורים מיוחדים לנכים במבני ציבור קיימים.
• חוק עסקאות במקרקעין (קיום מצוות שמיטה) - חוק שהסמיך את שר המשפטים ואת שר הדתות לקבוע תקנות בעניין עסקאות מקרקעין, שמטרתן קיום מצוות שמיטה, אף אם בניגוד להוראות חוק המקרקעין.בין היתר, מדובר בויתור על רישום מכירת מקרקעין על מנת שהצדדים יוכלו להמשיך ולקיים את השמיטה.
• חוק התכנון והבניה (תיקון מס' 14) - חוק שחייב התקנת מעליות וגנרטורים ברבי-קומות.

צרכנות

• חוק הגנת הצרכן.
• חוק האחריות למוצרים פגומים.
• חוק הבנקאות (שירות ללקוח).

שונות

עתיקות במחסני רשות העתיקות

• חוק הגנת הפרטיות.
• חוק העמותות.
• חוק העתיקות.
• חוק הרבנות הראשית לישראל.
• חוק הפיקוח על עסקי ביטוח.
• חוק התובלה האווירית.
• חוק הצלילה הספורטיבית.
• חוק לתיקון פקודת קביעת הזמן - חוק שנועד להבהיר כי סמכותו של שר הפנים להנהיג שעון קיץ היא סמכות רשות ולא סמכות חובה.
• חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 3) - תיקון לחוק רישוי עסקים, שהסדיר את העיסוק ברוכלות.
• חוק רשות שדות התעופה (הוראת שעה) - חוק שהסמיך את רשות שדות התעופה לנהל את מעברי הגבול עם מצרים.
• חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה (תיקון מס' 2) - תיקון שאסר על קיום עינוגים ציבוריים ביום הזיכרון לשואה ולגבורה.
• חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 7) וחוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 4) - חוקים שכוננו את מוסד נציבות קבילות שוטרים וסוהרים.
• חוק לביטול פקודת החבקים - חוק זה ביטל פקודה מנדטורית, שעניינה חובת אריזתם של סיגריות וקלפים באריזות מסוימות ולחובת חביקתם בחבק.

חילופי גברי

תאריך	חבר הכנסת היוצא	חבר הכנסת המחליף	רשימה	סיבה
2 בינואר 1978	חיים יוסף צדוק	אמרי רון	המערך	התפטרות (חזר לעבוד כעורך דין)
15 בפברואר 1978	מאיר זורע	שלמה אליהו	ד"ש	התפטרות
18 באפריל 1978	יצחק נבון	אברהם כ"ץ-עוז	המערך	התפטרות (נבחר לתפקיד נשיא המדינה)
12 בינואר 1979	אהרן ידלין	זאב כץ		התפטרות
31 בינואר 1979	אריה אליאב	אורי אבנרי	מחנה של"י	התפטרות (במסגרת הסכם רוטציה)
3 באפריל 1979	סיף א-דין א-זועבי	חמאד אבו רביעה	הרשימה הערבית המאוחדת
18 ביוני 1979	שמואל רכטמן	דוד שטרן	הליכוד	התפטרות (לאחר שנכנס לכלא בגין עבירות שוחד)
14 באוגוסט 1979	יהושע רבינוביץ	אסתר הרליץ	המערך	נפטרו
29 בפברואר 1980	יגאל אלון	יהודה חשאי
19 במאי 1980	מאיר פעיל	סעדיה מרציאנו	מחנה של"י	התפטרות (במסגרת הסכם רוטציה)
12 בינואר 1981	חמאד אבו רביעה	ג'בר מועדי	הרשימה הערבית המאוחדת	נרצח
13 בפברואר 1981	אורי אבנרי	ווליד חאג' יחיא	מחנה של"י	התפטרות (במסגרת הסכם רוטציה)
	חנא מוויס	אברהם לבנבראון	חד"ש	נפטר
20 בפברואר 1981	זאב ורטהיימר	סטלה לוי	שינוי	התפטרות (חזר לעולם העסקים)

בעלי תפקידים

התפקיד	בעל התפקיד	הערות
נשיאות הכנסת
יושב ראש הכנסת	יצחק שמיר, יצחק ברמן
סגני יושב ראש הכנסת	יהודה מאיר אברמוביץ, חייקה גרוסמן, בנימין הלוי, משה מרון, פנחס שינמן
ראשי הוועדות הקבועות
יושב ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה	אברהם כ"ץ-עוז, שמואל טולידנו
יושב ראש ועדת החוץ והביטחון	משה ארנס
יושב ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט	דוד גלס
יושבת ראש ועדת החינוך והתרבות	אהרן ידלין, אורה נמיר
יושב ראש ועדת הכלכלה	גד יעקבי
יושב ראש ועדת הכנסת	יצחק ברמן, משה מרון
יושב ראש ועדת הכספים	שלמה לורינץ
יושבת ראש ועדת העבודה והרווחה	מנחם פרוש	הוועדה הוקמה לראשונה, עם איחוד ועדת העבודה וועדת השירותים הציבוריים.
יושבת ראש ועדת העלייה והקליטה	גאולה כהן, רוני מילוא	הוועדה הוקמה לראשונה.
יושב ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה	שלמה הלל
בעלי תפקידים פרלמנטריים אחרים
ראש האופוזיציה	שמעון פרס	באותה העת לא הוגדר התפקיד בחוק באופן רשמי
יושב ראש הקואליציה	חיים קורפו
יושב ראש ועדת האתיקה	מיכאל דקל
יושב ראש הוועדה לתקציב הביטחון	חיים בר-לב
בעלי תפקידים בכנסת
מזכיר הכנסת	נתנאל לורך
קצין הכנסת	יצחק בן-גל
היועץ המשפטי לכנסת	צבי ענבר	מונה ב-1980 והיה הראשון שכיהן בתפקיד.

קישורים חיצוניים

• הכנסת התשיעית, באתר הכנסת
• חברי הכנסת התשיעית באתר הכנסת

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34971604הכנסת התשיעית