מישאל שחם

מישאל שחם

לידה	5 במאי 1912 י"ח באייר תרע"ב סג'רה, פלשתינה (א"י)
פטירה	25 באוגוסט 1992 (בגיל 80) כ"ו באב תשנ"ב רמת השרון, ישראל
כינוי	"עזריה"
השתייכות	ההגנה צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות	1932–1948 (הגנה) 1948 – 1960 (צה"ל)
דרגה	אלוף-משנה
תפקידים בשירות
מפקד גליל הדרום (ההגנה) אחראי לנושא התחבורה במטה הכללי (ההגנה) מפקד חטיבת גולני מפקד החטיבה הירושלמית מפקד אוגדה 38 מושל צבאי כללי
פעולות ומבצעים
מלחמת העצמאות מבצע קדש
תפקידים אזרחיים
מנכ"ל מפעלי תובלה מנהל נמל אשקלון - קצא"א
הנצחה
הביוגרפיה של מישאל שחם ניתנת להורדה באתר https://www.mishaelshaham.co.il

מישאל שחם (5 במאי 1912, י"ח באייר תרע"ב – 25 באוגוסט 1992, כ"ו באב תשנ"ב) היה ממפקדי ההגנה, ממקימי צה"ל ומפקדיו הראשונים בדרגת אלוף-משנה, מפקד החטיבה הירושלמית, יוזם הקמת יחידה 101, ממובילי הלחימה ההתקפית והמיוחדת בצה"ל, חבר משלחת ישראל באו"ם, ומנהל גופים ציבוריים.

ביוגרפיה

נעוריו

נולד בסג'רה לצבי ואהובה (לובה) שכטר, ממייסדי המושבה. הוא היה הילד השלישי מבין שמונה, והגדול בבנים במשפחה. לצד לימודיו בבית הספר היסודי סייע להוריו בעבודה החקלאית במשק המשפחתי. בנוסף, כבר מגיל צעיר, נשלח לסייע בפרנסת המשפחה בעבודה חקלאית במושבות הגליל התחתון ואף בכפר ערבי שכן, וכן בעבודות ניקוז וסלילת כבישים.

בגיל 18 עבר לתל אביב, שם התפרנס כפועל בניין. בערבים למד בבית הספר הטכני מונטיפיורי. בשנת 1932 עקרה המשפחה מסג'רה לרחובות, ושחם הצטרף אל הוריו ואחיו ברחובות, גם שם עבד כפועל בניין. בין השאר היה מבוני בית חיים ויצמן בשטח מכון ויצמן.

שירות בהגנה

בשנת 1932, ברחובות, הצטרף לארגון ההגנה וקיבל את הכינוי "עזריה". ב-1934 סיים קורס מ"כים והחל למלא תפקידי פיקוד, בין השאר בארגון השמירה על פרדסי רחובות במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט.

בשנת 1935 היה ממפעיליו הראשונים של "המכון להבראת כדורים", בית מלאכה מחתרתי שהוקם על ידי ההגנה במטרה להחזיר לפעילות תחמושת ישנה שיצאה מכלל שימוש ונרכשה על ידי ההגנה ממקורות שונים. המכון פעל במרתף היקב הישן של רחובות ששימש את מפעל יפאורה, והחזיר לשימוש יותר מ-70,000 כדורים. מפעל זה היה אחד מסדרת מפעלים מהם התפתחה בהמשך התעשייה הצבאית.

בשנת 1936, בהמשך עבודתו בתע"ש, מונה שחם למנהל המפעל לייצור מחתרתי של חומר נפץ מסוג PETN (penta erythritol tetranitrate, שכונה "טן"). המפעל הוקם על ידי "ההגנה" בהתבסס על ידע שהושג מ"פיצוח" פטנט שווייצרי על ידי המדענים האחים פליקס וארנסט דוד ברגמן. שחם ניהל את המפעל המחתרתי עד שנת 1939.

בסוף 1938 עבר שחם קורס מפקדי מחלקות בג'וערה. בין השנים 1940–1945 שימש כמדריך גדודי ונפתי של "ההגנה" בנפות השרון, עמק חפר והשומרון, כמפקד בכיר בגדנ"ע, וכן הדריך בקורס מ"כים של ההגנה בג'וערה. ב-1945 התמנה למפקד נפת תל חי של ההגנה, אשר הייתה אחראית על ביטחונם של היישובים היהודיים בגליל העליון. הוא נודע כמפקד יוזם שהטיל מורא על התושבים הערבים. במסגרת תפקידו עסק בפעולות הגנה ומניעת התנכלות ליישובים העבריים, והיה מעורב בפעולות ההתיישבות העברית בגליל העליון ביישובים שמיר, משגב עם, להבות הבשן, ביריה, עין זיתים, ג'יב יוסף (החושלים, כיום עמיעד), נאות מרדכי, מעין ברוך, רמות נפתלי ודרדרה.

שחם היה ממארגני העלייה על הקרקע של ביריה, באירועים שכונו ביריה ב' וביריה ג'. העלייה הייתה כרוכה במבצע רחב היקף בו רוכזו במסווה של ציון אירועי י"א באדר כ-3,000 חברי תנועות נוער, שעלו על הקרקע ופונו על ידי הבריטים. עוד באותו ערב ארגן מישאל עלייה נוספת על הקרקע של מאות מאנשי היישובים הסמוכים וחברי תנועות נוער, ובפעם זו נשאר היישוב על מקומו והיה ליישוב קבע.

גם בעליה על הקרקע של נאות מרדכי לקח שחם תפקיד מרכזי. העלייה הייתה כרוכה בעימות רחב היקף עם ערביי הסביבה, שכן הקרקעות ליישוב היו אדמת מריבה בין הקק"ל לבין ערביי הכפר זוויה, והעימות גלש לשימוש בנשק חם, להרוגים משני הצדדים ולהתערבות השלטונות הבריטיים. במסגרת תפקידו היה מעורב גם בפעולות רכש של נשק להגנת יישובים עבריים כהכנה לקראת עימות צפוי עם סיום המנדט הבריטי. ממאי 1947 פיקד על אזור ("גליל") הדרום.

מלחמת העצמאות

בנובמבר 1947, עם התגברות ההתקפות על תנועת רכב יהודי בכבישים, מונה לחבר במטכ"ל ההגנה כאחראי לענייני תחבורה. במסגרת זו תפקידו היה לארגן ולתכנן את התחבורה לירושלים ולהקצות כוחות ואמצעים מספיקים לאבטחת הדרך. תחת פיקודו התארגנו, בין השאר, השיירות לירושלים. בשל העדר מודיעין מהימן בזמן אמת לא ניתן היה לכוון את תנועת השיירות ואבטחתן מהמטה בתל אביב, ובמסגרת תפקידו הצטרף שחם לרבות מהן, ביניהן שיירת נבי דניאל.

בראשית ינואר 1948 נשלח שחם על ידי מפקדת ההגנה לירושלים במטרה להניע את כוחות ההגנה בירושלים ליזום פעילות בעלת אופי התקפי, בין השאר כדי לבלום את מנוסת התושבים היהודים מן השכונות המעורבות. פעולתו הראשונה הייתה תכנון פיצוץ מלון סמירמיס בשכונת קטמון בירושלים, שזוהה על ידי שירות הידיעות של ההגנה (הש"י) כמטה של כוחות ערבים בלתי סדירים. בפיצוץ המלון, ב-5 בינואר 1948, נהרגו 26אנשים, ביניהם סגן הקונסול הספרדי שהתגורר במלון, ונפצעו עשרות. בעקבות הפיצוץ החלה מנוסה של תושבים ערבים משכונת קטמון. היות שהפעולה בוצעה ללא ידיעה וללא קבלת היתר מן ההנהגה האזרחית, ננזף שחם על ידי בן-גוריון וגולדה מאיר, שכן הפיצוץ ערער את היחסים עם שלטונות המנדט הבריטי. על שחם נאסר לבצע פעולות נוספות ללא אישורה של מאיר, ולאחר שהיא מנעה ממנו מבצעים נוספים שביקש להוציא לפועל, ביקש לשחררו מהתפקיד ולחזור לפקד על השיירות. בתפקידו זה היה בין מתכנני מבצע נחשון.

עם הכרזת המדינה והקמתו של צבא ההגנה לישראל קיבל את הפיקוד על חטיבת גולני. בתפקידו זה, בחודשים מאי-יולי 1948, פיקד על פעילות החטיבה בקרב עמק הירדן. ביולי 1948 התמנה שחם לסגן מפקד חזית המרכז. החזית הייתה הגלגול המוקדם של פיקוד המרכז, והייתה אחראית על הגנת התחום מתל אביב וראש העין עד ירושלים, ותחת פיקודה כמה חטיבות. מתוקף תפקידו היה חבר בסגל הפיקוד הבכיר של צה"ל, שהושבע על ידי ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון, כחודש לאחר קום המדינה, ב-27 ביוני 1948.

לאחר המלחמה

בפברואר 1949, לאחר תום המלחמה, הקים שחם את החטיבה הירושלמית, חטיבה 16. החטיבה קיבלה את האחריות על מחוז ירושלים והפרוזדור באוגוסט 1949. שחם פיקד על החטיבה עד סתיו 1953.

בתקופה זו החלה תופעה נרחבת של הסתננות ערבים מן השטחים שבידי ירדן לשטח ישראל, אשר הייתה כרוכה לא פעם בגנבות, חבלות ואף ברצח. היעד המרכזי של פעולות אלה היו יישובים חדשים שהוקמו בפרוזדור ירושלים, המאוכלסים ברובם בעולים חדשים שלא היו מאומנים בהגנה על יישוביהם.

בתקופה זו נמצא צה"ל בשלבי התארגנות ראשוניים כצבא מסודר, ומרבית הכוחות שהתגייסו ללחום במלחמת הקוממיות במסגרת החטיבות המרחביות שוחררו. הכוחות שעמדו לרשות חטיבה 16 היו מעטים מכדי לבצע את המשימות, ושחם עמד במרכז היוזמה להסדרה ולמיסוד של גיוס מילואים לתגבור המערך הסדיר, שלא היה קיים אותם ימים בצה"ל. חטיבה 16 הייתה הראשונה להתארגן כחטיבה מתוגברת מילואים, והתבססה על תושבי ירושלים וסטודנטים.

הקמת יחידה 101

בשנים 1951–1953, בתגובה להתגברות פעילות המסתננים, נעשו בצה"ל ניסיונות לפעולות תגמול מעבר לקווי שביתת הנשק באמצעות החטיבות הסדירות. רבות מן הפעולות הללו, דוגמת הפעולות בבית סוריכ, בידו, ואדי פוכין, צוריף ואידנא, הסתיימו בכישלון. בעקבות כישלונות אלה יזם שחם הקמה של יחידה מיוחדת, שנודעה לימים בשם יחידה 101, שתהיה מיומנת ומאומנת לשם ביצוע פעולות מיוחדות מאחרי קווי האויב. בדיונים במסגרת המטכ"ל דחה משה דיין, אז ראש אג"מ, את ההצעה, ולכן פעל שחם לקיום היוזמה במסגרת חטיבה 16. בראש היחידה העמיד את אריאל שרון, קצין מילואים שהיה סטודנט להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים. ממטה החטיבה התנדבו ליחידה המיוחדת רס"ן שמוליק מטות וסרן יהודה פיאמנטה. שרון הביא את שלמה באום, איש מילואים מעמק יזרעאל, ועמם גויסו עוד מספר אנשים, שבעה בסך הכל, רובם קצינים. הפעולה הראשונה של הכח הייתה נגד הכפר נבי סמואל, והסתיימה בכישלון חרוץ.

אירוע זה חידד בעיני שחם את הצורך ביחידה מיוחדת לפעילות אלה, והוא חזר והעלה את הצעתו להקמת יחידה מיוחדת בפני הרמטכ"ל, רב-אלוף מרדכי מקלף ובפני שר הביטחון, דוד בן-גוריון. בן-גוריון הורה למטכ"ל לקיים דיון בהצעה ולקבל אותה. המטכ"ל החליט להקים את היחידה והטיל על שחם את המשימה. זו הייתה ראשיתה של יחידה 101, שהקמתה היוותה מהפכה בתפיסת הפעולה של צה"ל. היחידה הוקמה כיחידת סמך של חטיבה 16 ולאחר חצי שנה מוזגה לתוך חטיבת הצנחנים והובילה את שינוי הסטנדרטים בלוחמת החי"ר של צה"ל כולו. במקביל, הקים במסגרת חטיבה 16 יחידת צלפים ייחודית לצורך פעולות תגובה על ירי מן הצד הירדני של קו התפר בירושלים.

הפיקוד על מחוז ירושלים חרג מן ההבט הצבאי בלבד. מתוקף תפקידו, היה שחם שותף בהחלטה על הקמתו מחדש של בית החולים הדסה בעין כרם, לאחר שגלה ממושבו בהר הצופים, מתוך שיקול של הרחקתו מטווח התותחים הירדניים. שחם גם פעל לסלילת דרכים חלופיות בפרוזדור ירושלים, במקביל לכביש הראשי ירושלים-תל אביב, כלקח מן המצור של מלחמת העצמאות. במקביל, נדרש לתת מענה לפעולות שבוצעו בירושלים על מנת לבצר את מעמדה כבירתה של ישראל. פעולות אלה כללו את אבטחת משרדי הממשלה ששוכנו במבני ציבור ריקים סמוך לקו התפר, וסבלו מירי צלפים משטח ירדן. כמו כן, פעל לביצורו ואבטחתו של הר הצופים, שהיה מובלעת מפורזת בתוך השטח שבשליטת ירדן, אליו היה צריך להבריח נשק תוך עקיפת הפיקוח של האו"ם.

במסגרת תפקידו היה גם אחראי לחלק מן המבצע הממלכתי להבאת עצמותיו של בנימין זאב הרצל לקבורה בירושלים, ונמנה עם משמר הכבוד שליווה את הארון.

תפקידים נוספים בצה"ל

בסתיו 1953 יצא שחם לשנת לימודים. בשנת 1954 מונה למפקדה של האוגדה הראשונה שהוקמה במסגרת צה"ל, אוגדה 38, ופיקד על התרגיל הארצי הגדול של צה"ל שהתקיים באותה שנה. במסגרת האוגדה, הכין את התשתית והתוכניות להפעלת כוחות צבאיים רחבי היקף, בתחום פעולתו של פיקוד מרכז.

בשנת 1955 הועבר הממשל הצבאי על ערביי ישראל מאחריות משרד הביטחון לאחריות צה"ל, ושחם מונה למושל צבאי כללי, תפקיד בו כיהן עד 1960. במסגרת תפקידו זה קיבל את הכניעה של העיר עזה וערי רצועה אחרות לכוחות צה"ל במבצע קדש (1956), וארגן את השירותים לאוכלוסייה ברצועת עזה כל עוד זו הוחזקה בידי ישראל.

בין השנים 1962-1960 כיהן שחם כנציג צה"ל במסגרת משלחת ישראל לאו"ם.

בראייה היסטורית נחשב שחם כאבי לוחמת הסיירות המודרנית בצה"ל וכמי ששינה מן היסוד את תפיסת לוחמת החי"ר, מן התפיסה הבריטית המיושנת לתפיסה הצה"לית הדוגלת ביוזמה התקפית, תחבולנות מבצעית ושימוש בפעולות קומנדו ייעודיות במטרה להשיג הישגים משמעותיים. מהלכיו ותפיסות הפעולה הצבאיות שלו, כפי שהונחלו הלאה, היו גורם מרכזי בעיצוב תפיסתו הצבאית של צה"ל, והשפיעו על עיצוב הקצונה הבכירה של צה"ל מאז ועד היום^{[דרוש מקור]}.

תפקידים אזרחיים

עם פרישתו מהצבא, כיהן במגוון תפקידי ניהול במגזר הציבורי:

• מילא תפקידים במשרד השיכון והפיתוח (1962–1965):
• היה ראש צוות התכנון של העיר החדשה מודיעין (תוכנית שנגנזה עד שנת 1990);
• היה ממונה על ביצוע החלטת הממשלה להפסקת כריית החול לבנייה בחופי הארץ והסדרת האספקה של חול לבנייה ממקורות אחרים שלא יפגעו בנוף הארץ.
• מנכ"ל מפעלי תובלה בשנים 1965–1967;
• בשנת 1968 היה חבר בצוות הקמה של נמל אשקלון - קצא"א ועם הקמת הנמל מונה למנהלו הראשון, תפקיד אותו מילא עד ליציאתו לגמלאות בשנת 1977.

עם פרישתו לגמלאות חזר לעבודה חקלאית, ופתח בקריירה חדשה של דבוראות, בה עסק עד פטירתו.

חייו האישיים

בשנת 1937 נשא שחם לאישה את מתילדה לבית גולדמן, ילידת ירושלים (2008-1917). לזוג נולדו שלושה ילדים.

בשנת 1949 שינה מישאל את שם משפחתו משכטר לשחם, כמענה לבקשתו של בן-גוריון ממפקדי צה"ל לעברת את שמותיהם.

קישורים חיצוניים

• מישאל חוזר למודיעין, מעריב, 12 באוגוסט 1963

לקריאה נוספת

• כרמית גיא, מישאל : האיש שעשה מה שצריך היה לעשות ולא רץ לספר לחבר'ה. בהוצאה פרטית, 2020. הספר ניתן להורדה באתר של מישאל שחם בכתובת https://www.mishaelshaham.co.il

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35514295מישאל שחם