משה נצר
 | |
| משה נצר (שני מימין) במפגש מאוחר עם מפקדים נוספים בפלמ"ח | |
| לידה |
16 בינואר 1922 רוסיה |
|---|---|
| פטירה | 3 במאי 2009 (בגיל 87) |
| תאריך עלייה | 1925 |
| השתייכות |
 פלמ"ח צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1941–1955 (כ־14 שנים) |
| תפקידים בשירות | |
| |
| תפקידים אזרחיים | |
| |
משה נצר (16 בינואר 1922 – 3 במאי 2009) היה מפקד בפלמ"ח וראש מועצה אזורית זבולון.
ביוגרפיה
נצר נולד ברוסיה לדבורה ולשרגא נוסוביצקי (נצר). בשנת 1925, עלתה המשפחה לארץ ישראל והתיישבה בתל אביב, בה למד נצר בבית החינוך לילדי עובדים. את המשך לימודיו עשה בבית הספר המחוזי ע"ש רוזה כהן בגבעת השלושה ובבית הספר החקלאי כדורי בכיתתו של יצחק רבין, חברו עוד מאז כיתה א'[1].
עם תום לימודיו בשנת 1940 הצטרף לגרעין הכשרה של הנוער העובד ברמת יוחנן, ושכנע את יצחק רבין להצטרף אליו. כשהוקם הפלמ"ח בשנת 1941 התגייס אליו נצר, ושירת בפלוגה ג'. בקיץ 1942 השתתף בקורס מפקדי מחלקות, שאחריו פיקד על מחלקה ובהמשך קיבל פיקוד על פלוגה ג'. בשנת 1945 השתתף בהורדת מעפילי האונייה "ברל כצנלסון". בנובמבר 1947 מונה למפקד הגדוד השני של הפלמ"ח, ובתפקידו זה היה אחראי לביטחון בכל הנגב. לאחר פירוק הפלמ"ח היה נצר מפקד חטיבת עודד, ומדצמבר 1950 עד פברואר 1954 היה מפקד הנח"ל. מאוקטובר 1954 עד אוקטובר 1955 היה מפקד חטיבת כרמלי[2].
בתום שירותו, חזר לקיבוץ רמת יוחנן והיה פעיל בתנועה הקיבוצית ובמפא"י. בשנים 1958–1962 היה מזכיר הפנים של איחוד הקבוצות והקיבוצים. בשנת 1965 הצטרף לרפ"י. בינואר 1968 התמנה לראש אגף הנוער והנח"ל במשרד הביטחון[3] תפקיד בו החזיק עד אוקטובר 1971[4]. לאחר הפוגה בקיבוץ התמנה בדצמבר 1973 למזכיר משנה של מפלגת העבודה מטעם רפ"י[5] ובספטמבר 1974 היה מתאם פעולות ההתיישבות והביטחון המרחבי במשרד הביטחון[6]. בתפקידו זה הקים התנחלויות ברמת הגולן, בסיני ובבקעת הירדן, ובין השאר היה מהדוחפים לשיבה לכפר דרום, היישוב שפינה במלחמת העצמאות[7]. באפריל 1978 נתמנה לראש היחידה להתיישבות כפרית עירונית בהסתדרות[8] שעסקה גם בייהוד הגליל[9]. באוגוסט 1978 השתתף בכנס של ניצי מפלגת העבודה שהתנגדו לעמדות היוניות שאמצה מפלגת העבודה[10]. בשנת 1982 נבחר להיות ראש מועצה אזורית זבולון, תפקיד בו כיהן עד ינואר 1998. בשנים 1978–1990 היה גם יושב ראש יד לבנים.
נצר כיהן גם כראש עמותת בית הנח"ל שהוקם בנחל עוז[11]. במאי 2004 הוענק לו פרס יד בן-גוריון על מפעל חיים על רוח התנדבות, היחלצות למשימות לאומיות וחברתיות ותרומתו להתיישבות ולביטחון[12].
אחותו, פרופ' רינה שפירא, היא כלת פרס ישראל לחינוך. בנו הבכור הוא האסטרופיזיקאי חגי נצר. בנו עמוס נצר משמש מאז 2018 כראש מועצה אזורית זבולון. בשנת 1967 שכל את בנו, יצחק, שנפל בעת שירותו הצבאי, ולזכרו מתקיים מאז יום עיון שנתי בנושא הבדואים במדרשת שדה בוקר[13].
נקבר בקיבוצו, רמת יוחנן.
לקריאה נוספת
- משה נצר, נצר משורשיו, סיפור חיים, הוצאת מערכות, משרד הביטחון, 2002.
קישורים חיצוניים
- אלי אשכנזי, מת משה נצר - מפקד בפלמ"ח, ראש אגף הנוער והנח"ל וראש מועצת זבולון, באתר הארץ, 4 במאי 2009
- אורי דרומי, עד הגבעות האדמדמות, באתר הארץ, 17 במאי 2009
- משה נצר, באתר הפלמ"ח
- אל"ם משה נצר, אתר הנח"ל
משה נצר (1922-2009), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ ערן לב, תל אביב של רבין, באתר ynet, 2 בנובמבר 2004
- ^ מפקדי החטיבה לדורותיהם, באתר חטיבת כרמלי.
- ^ אל"מ משה נצר ימונה ראש אגף הנוער והנח"ל, דבר, 28 בדצמבר 1967
- ^ יוסף יהלום, דבר, 19 באוקטובר 1971
- ^ משה נצר - מזכיר משנה מטעם רפ"י, דבר, 18 בדצמבר 1973
- ^ תא"ל מ. ציפורי עוזר ראש אג"ם במטכ"ל, דבר, 3 בספטמבר 1974
- ^ חגי הוברמן, כפר דרום, באתר קטיף. נט.
- ^ משה נצר, מעריב, 4 באפריל 1978
- ^ ההסתדרות: יש לבנות אלף דירות בגליל, מעריב, 8 באוגוסט 1978
- ^ משה מייזלס, העבודה:נעמוד על זכותינו לקיים קשרים בינלאומיים, מעריב, 7 באוגוסט 1978
- ^ בית הנח"ל ריק, הדף הירוק, מעריב, 10 ביולי 2008
- ^ "ברמה" - ביטאון רמת יוחנן 155, 25/5/04, אתר רמת יוחנן
- ^ יום העיון ה-48 בנושא הבדואים לזכרו של יצחקי נצר, מדרשת שדה בוקר
מפקדי חטיבת כרמלי 
| |
|---|---|
|
מפקדי פיקוד הנח"ל 
| |
|---|---|
|
37947628משה נצר
- לוחמי הפלמ"ח
- מפקדי גדודים במלחמת העצמאות
- מפקדי חטיבת עודד
- מפקדי חטיבת כרמלי
- בוגרי בית הספר כדורי
- מזכירי איחוד הקבוצות והקיבוצים
- בוגרי בית הספר המחוזי ע"ש רוזה כהן
- ראשי האגף ביטחוני-חברתי
- זוכי פרס בן-גוריון
- מפקדי פיקוד הנח"ל
- רמת יוחנן: אישים
- אישים הקבורים ברמת יוחנן
- אבות שכולים: חללי צה"ל
- אלופי-משנה בצה"ל
- משפחת נצר
- ישראלים שנולדו ב-1922
- ישראלים שנפטרו ב-2009
- ראשי המועצה האזורית זבולון
- חיילי חטיבת הנגב במלחמת העצמאות