המלוכה ביהדות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המלוכה ביהדות
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר דברים, פרק י"ז, פסוקים י"ג-ט"ו
משנה משנה, מסכת סנהדרין, פרק ב', משנה ו'
משנה תורה משנה תורה לרמב"ם ספר שופטים מלכים ומלחמות

המלוכה ביהדות היא היחס התורה ועם ישראל כלפי המונרכיה. ביהדות יש תוקף רב למלך הנוהג לפי התורה, ולדיניו של המלך יש תוקף השווה לחוקי ההלכה, ואף מהתורה יש מצוות מינוי מלך, כדרך לחיזוק שמירת חוקי התורה בעם ישראל[1]. ביהדות מעניקים כבוד גם למלכים שאינם יהודיים, ואף במשך ההיסטוריה חוברו תפילות מיוחדות לשמירת המלך, ובעת שפוגשים בו אף מברכים ברכה מיוחדת עבורו.

המלך הראשון שהיה לעם ישראל היה שאול שהומלך על ידי שמואל הנביא בעקבות בקשתם של העם, לאחריו מלך דוד ולאחר מכן בנו שלמה. לאחר מות שלמה התפצלה המלוכה לשניים: מלכות ישראל ומלכות יהודה. מלכות ישראל הופסקה בגלות עשרת השבטים ומלכות יהודה בחורבן בית המקדש הראשון. החל מאז הוקמו סמכויות שלטוניות יהודיות החל מהחשמונאים, ראשי הגולה ועד למדינת ישראל שעליהם נחלקו גדולי ישראל בעניין סמכותם ותוקפם. המלוכה תחודש עם התגלותו של מלך המשיח שיגאל את עם ישראל.

מינוי מלך

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מצוות מינוי מלך

מצוות מינוי מלך מוזכרת לראשונה בספר דברים:

כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ, וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי. שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא

המפרשים נחלקו האם המצוה היא רשות או חובה[א], הסמכות למנות מלך נתונה בידי הנביא ועל פי האורים ותומים[5], המלוכה עוברת בירושה מאב לבן[6].הפסולים למלוכה הם הנכרי[7], גר[8], מלכה[9] והבזויים[10]. אודות מטרת המלך, כתב בעל ספר החינוך[11], שמטרת מינוי המלך היא יצירת סדר חברתי, שאינו אפשרי ללא מנהיג, אולם לדעת הרמב"ם[1], למלך יש גם תפקיד רוחני אוניברסלי, למלא את העולם בצדק וללחום מלחמות ה'.

הדחת המלך

האברבנאל כתב שמלך שמונה אי אפשר להדיח אותו לעולם[12]. לעומת זאת, לדעת החתם סופר העם יכול להתחרט ממינוי המלך, ולהדיח אותו[13]. המנחת חינוך כתב שמלך שרצח בשגגה מוגלה לעיר מקלט ומודח מתפקידו[14], הרדב"ז מנגד כתב שהוא לא מודח מתפקידו והוא גולה לעיר מקלט יחד עם שריו ומשרתיו[15], עם זאת לדעת כל השיטות מלך שרצח במזיד מודח מיד מתפקידו[16].

בעניין מלך שלקה, דייק האבני נזר בדברי הרמב"ם, וכתב שלדעת הרמב"ם יש להדיח אותו[17], החתם סופר כתב שבמקרה שהוא עשה עבירות קלות וללא עדים והתראה הוא לוקה בצנעה ולא מודח ממשרתו[18].

מצוות המלך

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מצוות המלך

על המלך מוטלים שלושה איסורים ומצוה אחת שאינם מוטלים על אדם אחר:

  • אסור לו לשאת נשים רבות
  • אסור לו להרבות לו סוסים
  • אסור לו להרבות לו ממון
  • מצוה על המלך שיכתבו לשמו ספר תורה ועליו לשאתו עמו לכל מקום, נוסף על מצוות כתיבת ספר תורה שמוטלת על כל אדם.

בנוסף על כך הקפידה התורה על המלך שיהיה דבוק בתורה יותר משאר העם, וכפי שכתב הרמב"ם: ”...שֶׁלִּבּוֹ הוּא לֵב כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ דִּבְּקוֹ הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה יֶתֶר מִשְּׁאָר הָעָם שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים יז יט) "כָּל יְמֵי חַיָּיו"”[19]

סמכות המלוכה

כתרו של רודולף השני, קיסר אוסטריה. הכתר סימל את כוחה וסמכותה של המלכות בעת הקדומה.

היהדות מעניקה למלך סמכות רחבה מאוד, בעיקר כאשר הוא מתנהג על פי חוקי התורה וההלכה. למעשה, המלך (הנוהג לפי ההלכה) תופס מקום מרכזי ביהדות, ואף קודם לכהן הגדול[20] ולנביא[21], אך בשונה מהכהנים, לתפקיד המלך ראויים כל עם ישראל הנוהגים כהלכה[20]. המפרשים הביאו מספר מקורות ונימוקים לסמכותו של המלך, לדעת רבים סמכותו של המלך נובעת מכך שהעם קיבל אותו כמלך[22], על פי דעה נוספת סמכותו של המלך נובעת מכך שהקרקעות של הארץ שייכים לו, והם בבעלותו[23]. רבנו תם כתב שסמכות המלך היא תקנת חז"ל[24].

דינא דמלכותא דינא

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – דינא דמלכותא דינא

בתלמוד נקבע ש"דינא דמלכותא דינא", והעם חייב להישמע למלך כציווי מהתורה.

בהלכה נפסק שדיני המלך חלים רק כאשר רוב העם מקבלים אותו למלך[25]. אך על מלך המולך בכח הזרוע ובחוזק יד - כתב השלטי הגיבורים[26] שאין חוקיו חוקים, ואין דיניו נחשבים כדינא דמלכותא.

בסמכות המלך יש: לקבוע מיסים ומכס לצרכיו ולצורך מלחמותיו; לקנוס את אלו שמשתמטים ממיסיו; לקחת לו משרתים; לשכור בעלי אומנות שיעשו את צרכיו; לשאת נשים ופלגשים; ולהוציא להורג רוצחים גם אם אין מספיק ראיות להורגם[27]. עם זאת, המלך כפוף לחוקי התורה והוא אינו יכול להורות לעבור עליהם, ומלך שהורה לעבור על התורה - אסור לשמוע לו[28].

לדעת חלק מהראשונים המלך אינו רשאי לחוקק חוקים הנוגעים לדיני בין אדם לחברו[29], וכמו כן אסור לו להפלות בחוקים ולחוקק חוק על אישיות מסוימת ועל מצב מסוים[30]. בנוסף לדעת הרמב"ן והרשב"א[31] - נאסר על המלך לחוקק חוקים שאינם מקובלים באותה מדינה.

יציאה למלחמה

אחת מסמכותיו העיקריות של המלך היא יציאה למלחמה, הרמב"ם אף כתב שכל הסיבה שבגללה ממנים מלך היא: "אלא לעשות משפט ומלחמות"[32]. המלחמה הראשונה אותה צריך המלך ללחום, היא מלחמת מצוה, שבה הוא צריך להילחם בשבעת העמים השוכנים בארץ ישראל, בעמלק ובכל מי שמאיים על עם ישראל, ורק לאחר מכן הוא ראשי לצאת למלחמת רשות בה הוא נלחם בשביל להרחיב את גבולות הארץ[33].

במשנה[34] ובתלמוד[35] מובא שביציאה למלחמת רשות המלך צריך להתייעץ עם סנהדרין ולשאול באורים ותומים, רש"י כותב שהסיבה שהמלך מתייעץ עם הסנהדרין היא בשביל לקבל מהם רשות[36], המהרש"א[37] והנצי"ב[38] כתבו לעומתו שהמלך אינו צריך לקבל רשות אלא הוא צריך להתייעץ איתם בנוגע למהלכי המלחמה בלבד. הר"ן כתב שהוא מתייעץ עם הסנהדרין בשביל ליטול מהם סמכות לכפות על העם להתגייס למלחמה[39]. הרמב"ם כתב שאין חובה לשאול ולפעול על פי האורים ותומים[40], הרמב"ן חלק על הרמב"ם, והוכיח מהפסוקים שיש חובה לפעול על פי האורים ותומים[41]. הרמב"ם פסק שהמלך רשאי לצאת למלחמת רשות על דעת עצמו, במקרה שאין סהנדרין להתייעץ איתם או כהן גדול שיש לו אורים ותומים[42].

במלחמת מצוה המלך יוצא למלחמה גם ללא אישור או התייעצות עם הסהנדרין ואורים ותומים[43]. הר"ן כתב שבמקרה שאין מלך, לשופט יש סמכות כשל מלך וביכולתו לצאת למלחמה[44].

מרידה ופגיעה במלך

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מורד במלכות

חשיבות כבודו של המלך רבה מאוד, ואדם המפר פקודה של המלך או מבזה אותו נחשב כ"מורד במלכות" והמלך רשאי להורגו[45]. לדעת האברבנאל[46] והמהרש"א[47] דין מרידה במלכות תקף גם במקרה שהמלך הוא רשע. לשיטת התוספות[48] הסנהדרין מבררים קודם לכן אם האדם באמת מרד, ורק לאחר מכן מותר למלך להרוג אותו.

בשונה משאר סמכותיו של המלך בדין מרידה במלכות מספיק שהמלך מוסכם על העם ואדם המורד בו נחשב כמורד במלכות[49].

גם אדם המקלל ופוגע במלך הוא נחשב כמורד במלכות ויש למלך סמכות להרוג אותו[50], דבר הנלמד משמעי בן גרא שקילל את דוד המלך (כפי שהתבטא דוד בעצמו:"והוא קללני קללה נמרצת"[51]), ונהרג על ידי בנו שלמה בשל היותו מורד במלכות[52], ירבעם בן נבט נענש על כך שביזה את שלמה המלך[53].

במקורות התורניים מוזכר רבות אודות חשיבותו הגדולה של המלך והאיסור למרוד בו, המהרש"א כתב:"שראוי לחלוק כבוד אפילו למלכים הקדמונים הרשעים... והמזלזל בכבודם כאילו פוגע בכבוד המקום"[47], ובראשית רבה נכתב ש"כל המעיז פניו המלך כאילו מעיז בפני השכינה"[54].

היחס למלך

ההלכה מחייבת את האדם לנהוג במלך בכבוד וביראה, כדי שבכך תתקיים מלכותו[55]. היישום המעשי של הלכה זו מורכב מפרטים רבים. חל איסור להשתמש בכלים המיוחדים למלך, כגון לשבת על כסאו או לרכוב על סוסו; אסור לראות את המלך בשעה שמראהו אינו מעורר כבוד, כגון כשהוא מסתפר או מתרחץ. הוא גם לא חולץ לאשת אחיו, אם הוא מת בלא בנים, כיון שמצוות החליצה כוללת יריקה של החולצת בפני החולץ. גם בעת שהמלך אבל, אין הוא יוצא ללוות את המיטה והוא אף אינו יושב על הרצפה, כאבלים אחרים. גם המלך עצמו חייב לשמור על כבודו, והוא מצוה להקפיד על הופעה מכובדת במיוחד, להסתפר בכל יום וללבוש בגדים מפוארים, כפי שכתוב[56]: "מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ"[57]. בניגוד להורים, או לרב, שבאפשרותם לבחור למחול על החובה לכבדם, מלך שמחל על כבודו, אין כבודו מחול[58].

אל מול חובת הציבור לכבד את המלך, מדגיש הרמב"ם את חובתו המוסרית של המלך להמנע מגאווה ולנהוג בכבוד בבני עמו[59]:

כדרך שחלק לו הכתוב הכבוד הגדול, וחייב הכל בכבודו, כך ציווהו להיות לבו בקרבו שפל וחלל, שנאמר: "ולבי חלל בקרבי", ולא ינהג גסות לב בישראל יתר מדאי, שנאמר: "לבלתי רום לבבו מאחיו", ויהיה חונן ומרחם לקטנים וגדולים, ויצא ויבא בחפציהם ובטובתם, ויחוס על כבוד קטן שבקטנים, וכשמדבר אל כל הקהל בלשון רבים ידבר רכות, שנאמר: "שמעוני אחי ועמי"... לעולם יתנהג בענווה יתירה... ויסבול טרחם ומשאם ותלונותם וקצפם כאשר ישא האומן את היונק. רועה קראו הכתוב: "לרעות ביעקב עמו", ודרכו של רועה מפורש בקבלה: "כרועה עדרו ירעה, בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא".

במשנה נאמר שאסור למלך לדון והוא אינו מעיד אולם גם אין לדון אותו ולהעיד עליו, הוא לא חולץ ומייבם אולם גם אין חולצים ומייבמים את אשתו[60]. בנוסף, אין להתחתן עם אלמנתו של המלך, אולם לדעת רבי יהודה מותר למלך עצמו להינשא עם אלמנתו של מלך אחר, כפי שקרה עם דוד המלך שנשא את אלמנת שאול[61].

על האדם מוטל החובה לרוץ לקראת המלך ואפילו לדלג על ארונות מתים[62] ולברך בבואו "בָּרוּךְ שֶׁחָלַק מִכְּבוֹדוֹ לִירֵאָיו"[63]. במשנה הוכתר יום א' בניסן כ"ראש השנה למלכי ישראל", שעל פיו מונים את מספר שנותיו של המלך[64], אדם הנמצא בקריאת שמע אסור לו לענות למלך השואל בשלומו[65].מעבירים את הכלה ואמת המת לפני המלך, כאשר אגריפס עבר פעם לפני המת שיבחוהו חכמים על כך לא הקפיד על כבודו ונתן למת לעבור[66].

מלכי ישראל

על אף שמינוי מלך זה ציווי מהתורה, למעט משה רבינו ויהושע בן נון שעליהם נחלקו הפוסקים (ראה להלן), לא היה במשך שנים רבות מלך בישראל, כך בספר שופטים מוזכר שעם ישראל ביקשו מגדעון בן יואש ש"מְשָׁל בָּ֙נוּ֙ גַּם אַתָּ֔ה גַּם בִּנְךָ֖ גַּ֣ם בֶּן בְּנֶ֑ךָ כִּ֥י הוֹשַׁעְתָּ֖נוּ מִיַּ֥ד מִדְיָֽן"[67], אך הוא בתגובה עונה להם, כי "לֹֽא אֶמְשֹׁ֤ל אֲנִי֙ בָּכֶ֔ם וְלֹֽא יִמְשֹׁ֥ל בְּנִ֖י בָּכֶ֑ם ה' יִמְשֹׁ֥ל בָּכֶֽם"[68].

ניסיון כושל להקמת מלוכה בישראל, היה אצל אבימלך בן גדעון שפנה אל תושבי שכם שיבחרו בו במלך עליהם מבין שאר אחיו בני גדעון בתואנה כי "מַה טּ֣וֹב לָכֶם֒ הַמְשֹׁ֨ל בָּכֶ֜ם שִׁבְעִ֣ים אִ֗ישׁ כֹּ֚ל בְּנֵ֣י יְרֻבַּ֔עַל אִם מְשֹׁ֥ל בָּכֶ֖ם אִ֣ישׁ אֶחָ֑ד וּזְכַרְתֶּ֕ם כִּֽי עַצְמֵכֶ֥ם וּבְשַׂרְכֶ֖ם אָנִֽי"[69], אבימלך נבחר והוא הורג את כל אחיו חוץ מאחיו יותם שמצליח לברוח ולהנהיג מרד נגדו שנגמר במותו של אבימלך.

לקראת מותו של שמואל הנביא, הוא מינה את שני בניו יואל ואביה לשופטים בבאר שבע, אולם השניים היו לוקחים שוחד, עם ישראל פונה לשמואל ואומר לו שבניו לא הולכים בדרך הישר ומבקשים ממנו: ”שִֽׂימָה־לָּ֥נוּ מֶ֛לֶךְ לְשָׁפְטֵ֖נוּ כְּכָל־הַגּוֹיִֽם”[70], שמואל חושב שהעם מאס ורוגז על כך, כאשר הוא מתפלל להקב"ה, אומר לו הקב"ה כי ”כִּ֣י לֹ֤א אֹֽתְךָ֙ מָאָ֔סוּ כִּֽי־אֹתִ֥י מָאֲס֖וּ מִמְּלֹ֥ךְ עֲלֵיהֶֽם”[71], אולם מסכים לישראל למנות מלך אם הוא מוסר לשמואל שימסור לעם את מצוות המלך.

שמואל פונה לעם ומזהיר אותו מהמצב שבו יהיה להם מלך ואומר להם:

וְאֶת־בְּנוֹתֵיכֶ֖ם יִקָּ֑ח לְרַקָּח֥וֹת וּלְטַבָּח֖וֹת וּלְאֹפֽוֹת:וְאֶת־שְׂ֠דֽוֹתֵיכֶם וְאֶת־כַּרְמֵיכֶ֧ם וְזֵיתֵיכֶ֛ם הַטּוֹבִ֖ים יִקָּ֑ח וְנָתַ֖ן לַעֲבָדָֽיו: וְזַרְעֵיכֶ֥ם וְכַרְמֵיכֶ֖ם יַעְשֹׂ֑ר וְנָתַ֥ן לְסָרִיסָ֖יו וְלַעֲבָדָֽיו:וְאֶת־עַבְדֵיכֶם֩ וְֽאֶת־שִׁפְח֨וֹתֵיכֶ֜ם וְאֶת־בַּחוּרֵיכֶ֧ם הַטּוֹבִ֛ים וְאֶת־חֲמוֹרֵיכֶ֖ם יִקָּ֑ח וְעָשָׂ֖ה לִמְלַאכְתּֽוֹ: צֹאנְכֶ֖ם יַעְשֹׂ֑ר וְאַתֶּ֖ם תִּֽהְיוּ־ל֥וֹ לַעֲבָדִֽים:וּזְעַקְתֶּם֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא מִלִּפְנֵ֣י מַלְכְּכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּ֖ם לָכֶ֑ם וְלֹֽא־יַעֲנֶ֧ה ה' אֶתְכֶ֖ם בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא

העם מסכים לכך ושמואל ממנה להם את שאול המלך למלך.

משה רבינו

במדרשים מובא שלמשה היה דין של מלך, בשמות רבה[72] נדרש הפסוק "ויהי בישורון מלך" - מלך זה משה, במסכת זבחים[73] מובאת אמרתו של רבה בר עולא ש:"שלא נתנו למשה שיהיה זרעו מלכים אך הוא עצמו היה מלך", במדרש גם מובא[74] שלאחר שבירת הלוחות נתן הקב"ה למשה את הלוחות ואמר לו:"חייך שאני עושה אותך מלך ואתה פוסל לכל מי שתרצה ומקרב לכל מי שתרצה.".

חלק מהמפרשים הקשו על כך מהגמרא בקידושין[75] בה נכתב שאת דין קימה לנשיא לומדים ממשה, דבר הסותר את כך שמשה היה מלך ולא נשיא, כמו כן מספר פעמים במדרש מוזכר כיצד משה מחל על כבודו, דבר העומד גם הוא בסתירה למשפט ש"מלך כבודו אינו מחול"[76], סתירות נוספות לכך שמשה היה מלך הם על כך שמשה עיבר את השנה[77] והנהיג סנהדרין, אף על פי שלמלך אסור לעשות כך[78], וכמו כן הוא היה כהן שעליהם נאסרה המלוכה[79].

המצפה איתן[80] תירץ שמשה התמנה למלך רק לאחר שבירת הלוחות השניות, על פי תירוץ אחר הוא התמנה למלך במתן תורה[81], על פי חלק מהמפרשים משה באמת לא היה מלך אולם נקרא מלך משום שלא אז אף אחד[82].

יהושע בן נון

למרבית הדעות היה ליהושע בן נון ממשיכו של משה בהנהגת העם, דין של מלך ישראל[35][83], האור החיים הביא כראיה לכך, שמינוי יהושע לממשיכו של משה בספר דברים נכתב בסמוך לאזכרת מצוות המלך[84], הוכחות נוספות שהובאו הם ציווי ה' ליהושע שיהיה לו תמיד ספר תורה כמו שיש למלך[85], דין מיתה למי שהיה מורד בו[86] ומינויו על ידי העם[83][87].

שאול המלך

סיפור הכתרתו של שאול החל בכך ששאול הלך לחפש את אתונות אביו קיש יחד עם נער נוסף, כאשר הם מגיעים לארץ צוף מציע הנער שהם ילכו לשמואל הנביא שיגיד להם בנבואתו איפה נמצאים האותנות תמורת רבע שקל כסף, כאשר הם מגיעים לעיר הם מגלים ששמואל מקריב על המזבח וכאשר הם מגיעים עליו לוקח שמואל על פי ציווי הקב"ה את שאול ומציע לו לאכול מהקרבן ואומר לו שהאתונות הגיעו כבר לאביו[88].

למחרת מושח אותו שמואל ונותן לו מספר הוראות כיצד לפעול, כשבסופם הוא מתמנה למלך[89].שאול פועל על פי ההוראות והוא החל להתנבאות, ולאחר מכן הוא מוכתר לעיני העם שקורא לו:"יְחִ֥י הַמֶּֽלֶךְ"[90].

לאחר מכן בשל כך ששאול אינו שומע לשמואל, קורע ה' את מלכותו ומוסר אותה לדוד המלך, שלאחר מות שאול הוא מתמנה רשמית לתפקיד.

דוד המלך

לאחר ששאול לא שומע לצו הקב"ה, פונה הקב"ה לשמואל ומורה לו להמליך את אחד מבניו של ישי[91], שמואל הולך לישי ומקריב קרבן ועובר על הבנים כדי למצוא את מי הקב"ה רוצה שימשח, אולם כל אחד שהוא עובר אצלו הקב"ה אומר לו שזה לא הוא בנימוק ש"כִּ֤י הָֽאָדָם֙ יִרְאֶ֣ה לַעֵינַ֔יִם וַיהוָ֖ה יִרְאֶ֥ה לַלֵּבָֽב"[92], ורק בסוף שהוא מגיע לבן האחרון דוד מוסר לו הקב"ה הוראה:"ק֥וּם מְשָׁחֵ֖הוּ כִּֽי זֶ֥ה הֽוּא"[93], והחל מאז סרה רוח ה' משאול ועברה לדוד.

לאחר מות שאול דוד נמלך על ידי תושבי יהודה למלך ולאחר מות איש בושת הוא מתמנה למלך על כל ישראל במשך ארבעים שנה.

שלמה המלך

עוד קודם מותו ייעד דוד אביו את המלוכה לבנו מבת שבע - שלמה, זמן קצר לפני פטירתו, אדניה בן חגית החל להתנשא ולהתכונן לירש את דוד במלכות[94] שאליו מצטרפים יואב בן צרויה ואביתר הכהן, נתן הנביא שרואה זאת פונה לבת שבע לה ומייעץ לה לברוח, אם כי מציע לה לפנות קודם לדוד ולומר לה:"כִּֽי־שְׁלֹמֹ֤ה בְנֵךְ֙ יִמְלֹ֣ךְ אַחֲרַ֔י וְה֖וּא יֵשֵׁ֣ב עַל־כִּסְאִ֑י וּמַדּ֖וּעַ מָלַ֥ךְ אֲדֹנִיָֽהוּ"[95], בת שבע שומעת בעצתו ופונה אליו יחד עם נתן הנביא, דוד ששומע על כך, נשבע ששלמה ימלוך אחריו ומציע להמליך את שלמה כבר בחייו.

צדוק הכהן, בניהו בן יהוידע, נתן הנביא וכרתי ופלתי שומעים בעצת דוד וממליכים את שלמה בנהר הגיחון[96].שלמה מלך 40 שנה ולאחריו מלך רחבעם שבזמנו התחלקה המלכות.

מלכי יהודה וישראל

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מלכי יהודה וישראל
שלמה המלך בערוב ימיו.

פילוג ממלכת ישראל המאוחדת החל לאחר מות שלמה המלך, כאשר העם פונים לבנו רחבעם שיקל מעול המיסים, לאחר שלושה ימים מבקשת העם מחליט רחבעם להקשיב לעצת חבריו שיעצו להכביד על העם במקום לשמוע ליועצי אביו שייעצו להקל מעל המיסים, ומכריז ש:"אָבִי הִכְבִּיד אֶת-עֻלְּכֶם, וַאֲנִי אֹסִיף עַל-עֻלְּכֶם; אָבִי, יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים, וַאֲנִי, אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים", העם רוגז על כך ורוגם את אדרם שהיה אחראי על המיסים וממליך את ירבעם בן נבט. רחבעם ששומע על כך לוקח 180,000 איש מבית יהודה ובנימין ויוצא איתם למלחמה כנגד ירבעם בן נבט אולם לבסוף מקבל את דבר ה' שמסר לשמעיה לא לצאת כנגדם במלחמה[97].

בגמרא נאמר שהסיבה שבגללה נחלקה מלכות בית דוד הייתה משום שדוד קיבל לשון הרע[98].

הרמב"ם כותב שמלכות ישראל הייתה זמנית משום שהמלוכה נמסרה לבית דוד[99], וזאת על פי הבטחת הקב"ה לדוד:”כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ וְשָׁכַבְתָּ אֶת אֲבֹתֶיךָ וַהֲקִימֹתִי אֶת זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ וַהֲכִינֹתִי אֶת מַמְלַכְתּוֹ. הוּא יִבְנֶה בַּיִת לִשְׁמִי וְכֹנַנְתִּי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ עַד עוֹלָם. יד אֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן אֲשֶׁר בְּהַעֲו‍ֹתוֹ וְהֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם. וְחַסְדִּי לֹא יָסוּר מִמֶּנּוּ כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מֵעִם שָׁאוּל אֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מִלְּפָנֶיךָ. וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד עוֹלָם לְפָנֶיךָ כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם”[100], וברכת יעקב אבינו ליהודה ש"לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו"[101], הרמב"ם גם כתב על מלך ממלכות ישראל ש:”יצא מהכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורס וקוצץ בנטיעות ומצווה לשנאו ולאבדו”[102].

הראב"ד[103] מתרץ שאם נביא ממנה מלך משבט אחר (כמו שקרה עם ירבעם בן נבט שמונה על פי נבואת אחיה השילוני) אז מלכותו יכולה להיות נצחית אם הם ילכו בדרך התורה והמצוות.

בתלמוד נכתב שלמלכי יהודה היה סמכות גדולה יותר ממה שהיה למלכי ישראל[104], בכך שאדם המורד במלכות יש למלך ישראל רשות להרוג אותו, בעוד למלך ממלכי בית דוד הוא היה מחויב להורגו[45], אך עם זאת לעניין הבאת קרבן אם המלך חוטא[105], מביאים גם מלכי ישראל שעיר כפי שמביא מלך[106].

מלכי יהודה:

מלכות יהודה הסתימה כאשר צדקיהו בניגוד להוראת ירמיהו הנביא החליט למרוד בנבוכדנאצר שעלה וכבש את העיר ירושלים והחריב את בית המקדש הראשון ולקח את צדקיהו והגלה אותו לבבל, לאחר מינה נבוכדנאצר את גדליהו בן אחיקם למול בארץ ישראל אולם הוא נהרג לאחר זמן קצר.

מלכי ישראל:

  • ירבעם בן נבט שמלך קרוב ל-22 שנים בין השנים ב'תתקס"ד - ב'תתקפ"ה.
  • נדב שמלך קרוב ל-2 שנים[127] בין השנים ב'תתקפ"ה - ב'תתקפ"ו.
  • בעשא שמלך קרוב ל-24 שנים[128] בין השנים ב'תתקפ"ו - ג'ט.
  • אלה שמלך 2 שנים[129] בין השנים ג'ט - ג'י.
  • זמרי שמלך 7 ימים[130] בשנת ג'י.
  • תבני (עם עמרי) שמלך קרוב ל-5 שנים[131] בין השנים ג'י - ג'י"ד.
  • עמרי (לבד) שמלך 7 שנים[132] בין השנים ג'י"ד - ג'כ"א.
  • אחאב שמלך קרוב ל-22 שנה[133] בין השנים ג'כ"א - ג'מ"ב.
  • אחזיהו שמלך קרוב ל-2 שנים[134] בין השנים ג'מ"ב - ג'מ"ג.
  • יורם שמלך 12 שנה[135] בין השנים ג'מ"ג - ג'נ"ה.
  • יהוא שמלך 28 שנה[136] בין השנים ג'נ"ה - ג'פ"ג.
  • יהואחז שמלך קרוב ל-17 שנה[137] בין השנים ג'פ"ג - ג'צ"ח.
  • יואש שמלך 16 שנה[138] בין השנים ג'צ"ח - ג'קי"ד.
  • ירבעם השני שמלך 41 שנה[139] בין השנים ג'קי"ד - ג'קנ"ג.
  • זכריה שמלך 6 חודשים[140] בשנת ג'קנ"ג.
  • שלוּם שמלך חודש אחד[141] בשנת ג'קנ"ג.
  • מנחם שמלך 10 שנים[142] בין השנים ג'קנ"ד - ג'קס"ד.
  • פקחיה שמלך 2 שנים[143] בין השנים ג'קס"ד - ג'קס"ו.
  • פקח שמלך 20 שנה[144] בין השנים ג'קס"ז - ג'קפ"ז.
  • הושע שמלך 19 שנים[145] בין השנים ג'קפ"ז - ג'ר"ה.

מלכות ישראל הסתיימה שלמנאסר מלך אשור, עלה לארץ ישראל והגלה את עשרת השבטים לארצו ולאחר מכן פיזר אותם בארצות שונות ורחוקות.

בתלמוד מובא שהסיבה שבגללה זכה ירבעם בן יואש להימנות ממלכי בית דוד היה מכייון שלא קיבל לשון הרע על עמוס[146], ירבעם בן נבט זכה למלכות משום שהוכיח את שלמה המלך[147], אחאב מוכתר בתלמוד כמלך שהכעיס הכי הרבה את הקב"ה מכל מלכי ישראל שהיו לפניו[148], אחאב זכה גם למלוך עשרים ושניים שנה משום שכיבד את התורה המורכבת מעשרים ושניים אותיות[148], על מנשה נכתב כי:”וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”[149], וכן הוא מוזכר מבין שלושת מלכי יהודה שאין להם חלק בעולם הבא שהם:ירבעם, אחאב ומנשה עצמו[150].

החל מחורבן בית המקדש הראשון נפסקה מלכות בית דוד לנצח, והיא תחזור רק בביאת משיח[151].

כורש

איור המתאר את פגישתו של כורש עם היהודים הגולים ומאשר להם לבנות את בית המקדש.

כורש על אף שהיה גוי, מנו אותו מבין מלכי ישראל משום שהיה "מלך כשר"[152], על פי אחת האגדות כורש נולד לבתו של מלך פרס מנישואין שהתקיימו ללא רשות אביה, ולכן ציווה המלך לזרוק את התינוק ליער, ביער מצאה אותו כלבה שגידלה אותו (ומכאן שמו "כורש" - כלב בפרסית), כשגדל הוא קיבץ סביבו חבורת בריונים וכשסבו מלך פרס שלח אנשים להורגו, יצא נגדו כורש במלחמה והרג את סבו, ולאחר מכן יחד עם דריווש המדי הרג את בלשאצר וכבש את הממלכה הבבלית[153].

מבין פעולותיו המפורסמים היה נתינת רשות ליהודים לחזור לארצם ולבנות את בית המקדש השני, ועל כך קורא לו ישעיהו הנביא בשם "משיח", כאשר מבין מלכי ישראל רק דוד ושאול מכונים כך[154], לאחר מותו ירש אותו בנו אחשורוש המוכר מסיפור מגילת אסתר.

החשמונאים

לאחר מרד החשמונאים הקים מתתיהו הכהן את מלכות בית החשמונאים שאותה ניהלו בניו:יהודה המכבי, יונתן הוופסי ושמעון התרסי, לאחר מכן בנו של שמעון יוחנן הורקנוס הראשון, ולאחריו בנו אלכסנדר ינאי ואשתו שלומציון המלכה, בימי מלכותו הוא העדיף את הצדוקים על פני הפרושים מה שגרם למלחמה וסכסוך, עם זאת לפני מותו הוא אמר לאשתו: "אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין, אלא מן הצבועין שדומין לפרושין, שמעשיהן מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס""[155].

לאחר מות שלומציון פרץ מלחמה בין שני בניה יוחנן הורקנוס השני לאריסטובולוס הראשון שגרם להורדוס בסופו של דבר להשתלט על המלוכה ולהכחיד את כל זרע החשמונאים, הרמב"ן[156] כותב שהסיבה שזרע החשמונאים נכחד היה מכיון שהוא לקח את המלוכה לעצמו אף על פי שהיו כהנים (שאסור להם למלוך) ומשבט לוי והמלוכה נמסרה לצאצאי דוד המלך.

הורדוס הרג אז את כל החכמים כדי שלא ישמעו טענות לפיהם הוא לא יכול למלוך כי הוא גר[157], על אגריפס המלך מסופר, שכאשר קרא בתורה במעמד הקהל ושהגיע לפסוק "לא תוכל לתת עליך איש נכרי" זלגו מעיניו בדמעות, העם בתגובה אמר לו:"אל תתיירא אגריפס! אחינו אתה, אחינו אתה, אחינו אתה"[158].

ראש הגולה

הרמב"ם כתב שלראש הגולה יש סמכות כמו של מלך[159] ויותר מסמכותו של נשיא הסנהדרין, דבר שהתבטא בכך שהוא היה מחליף את תפקידו של המלך בתור הקורא בתורה בזמן מעמד הקהל[160]. רש"י כתב שהסיבה שלראש הגולה יש סמכות גדולה יותר מהנשיא היא מכיון שסמכותו של ראש הגולה הוא שלטוני והוא קיבל על כך רשות ממלך גוי, בעוד הנשיא משמש כמנהיג תורני, לדעת התוספות הסיבה היא בשל היותו צאצא למלכי בית דוד[161]. רבי יהודה הנשיא על אף שסירב לוותר על הנשיאות אמר שאם רב הונא קמא שהיה ראש הגולה בבבל יעלה לארץ ישראל הוא יוותר בשבילו על הנשיאות[162].

במעמד ההקהל היה ראש הגולה קורא בתורה במקום המל נושא משרת ראש הגולה היה, צריך להיות בעל ייחוס משפחתי למלך יהויכין, ולזרע בית דוד והוא מתמנה על פי הסכמת אנשי המקום[163], ראש הגולה היה בדרך כלל אדם חכם וראש ישיבה אך עם זאת הדבר אינו חובה[163].

ראשי הגולה במשך השנים היו: בזמן האמוראים: רב הונא קמא, מר עוקבא, רב הונא בריה דרב נתן. בזמן הסבוראים: רב כהנא, רב הונא, הונא מר בר רב כהנא, רב פחרא, מר זוטרא, ראש הגולה. בזמן הגאונים: בוסתנאי בן חנינאי, חסדאי בן בוסתנאי, שלמה בן חסדאי, דוד בן חסדאי, חנינאי (או חנניה) בן דוד, זכאי בן רב אהונאי, נטרונאי בן חביבאי, צאצאיו של זכאי בן רב אהונאי (ששמם לא ידוע), דוד בן זכאי, יאשיהו בן זכאי, שלמה בן יאשיהו, עזריה בן שלמה, חזקיה בן דוד, שאלתיאל בן חזקיה, חזקיה בן דוד השני[164].

מדינת ישראל

עם קום המדינה, החל פולמוס עוד מעמדה וסמכותה של מדינת ישראל על פי ההלכה, הראי"ה קוק[49] פסק שבמקום שבו אין מלך אזי לכל סמכות שלטונית כלשהי הקיימת יש סמכות כשל מלך, בשל כך פוסקים רבים מהציבור הדתי והחרדי[ב] פסקו שיש תוקף לחוקי המדינה[170]. לגבי הכבוד הראוי לנשיא המדינה ולראש הממשלה העומד בראשות המדינה, כתב הריא"ה הרצוג שיש לנהוג כבוד בהם אף על פי שייתכן שאין להם דין של מלך מפני מעמדם הגבוהה[171], למזכיר העדה החרדית הרב יוסף שיינברגר שהתנגד לציונות ולמדינת ישראל אמר הרבי מליובאוויטש לכבד את נשיא המדינה שז"ר משום מאמר חז"ל לפיו "העולה לגדולה מוחלין לו על כל עוונותיו"[172].

הראשונים נחלקו האם יש דין של "דינא דמלכותא דינא" בארץ ישראל[ג], השולחן ערוך והרמ"א פסקו להלכה כי יש דין של דינא דמלכותא דינא בארץ ישראל[178]. החתם סופר פסק שגם אם אין דין דינא דמלכותא דינא בארץ ישראל החוקים השייכים לכל המדינה תקפים מכוח כלל זה[179], וכשיטה זאת פסקו מרבית מהפוסקים בעניין תוקף דינא דמלכותא דינא במדינת ישראל[180].

מלכי אומות העולם

תפילה לשלום הקיסר וילהלם השני ואשתו אוגוסטה ויקטוריה, מתוך מחזור שנדפס בשנת 1910

על אף שאסור למנות מלך נכרי, בהלכה היהודית יש תוקף וכבוד גם למלכי אומות העולם, אדם הרואה את מלכי אומות העולם הוא צריך לרוץ לקראתם כמו מלך ישראל, ולברך:"בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן מִכְּבוֹדוֹ לְבָשָׂר וָדָם"[63], יום א' בתשרי הוא היום שעל פי מונים את מספר שנותיו של מלכי אומות העולם כדי לכותבם בשטרות[64].

בשל החשש מתגובת המלך, אף אדם הקורא קריאת שמע, בה אסור על פי ההלכה להפסיק בדיבור, מחויב לענות למלך אומות העולם השואל בשלומו, בתלמוד מובא סיפור אודות חסיד אחד, שבמהלך תפילתו הגיע הגמון אחד לשאול בשלומו הוא לא ענה לו, ההגמון התרגז ורצה להורגו אולם לאחר שהחסיד סיים להתפלל הוא פייס אותו ונימק זאת בכך שאילו הוא היה עומנד לפני המלך הוא לא היה עונה למישהו אחר כך:"וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחוֹֽמֶר וּמָה אַתָּה שֶׁהָיִיתָ עוֹמֵד לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁהַיּוֹם כָּאן וּמָחָר בַּקֶּבֶר כָּךְ אֲנִי שֶׁהָיִיתִי עוֹמֵד לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא חַי וְקַיָּיֽם לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה"[65].

הקב"ה משתמש במלכי אומות העולם במקרה ש"אין ישראל עושים תשובה" כדי להעניש אותם ולגזור עליהם גזרות קשות עד שיחזרו בתשובה[181], במשך השנים מלכו בישראל מלכים רבים מסוג זה גזרו על ישראל גזרות שמד, פעם גזרה מלכולת רומי שלא ללמוד תורה, כאשר מצא פפוס בן יהודה את רבי עקיבא לומד תורה אמר לו:"עֲקִיבָא אִי אַתָּה מִתְיָרֵא מִפְּנֵי מַלְכוּת?", רבי עקיבא ענה לו במשל על שועל שניסה לשכנע דגים לצאת מהמים בתואנה שבמים חייהם בסכנה משום שהדייגים ידוגו אותם, הדגים ענו לו בתגובה שאמנם בים הם יכולים אמנם למות אבל אם הם יצאו מהמים הם בטוח ימותו, כך גם לימוד תורה מסכן את חיינו, אולם אם נפסיק ללמוד תורה חיינו כבר לא יהיו חיים[182].

בהלכה מובא שמותר לעבור על איסורים רבים "משום שלום המלכות"[183].

במשך השנים היו היהודים מתפללים לשלומה של המלכות[184], וזאת על פי הוראתו של רבי חנינא סגן הכהנים "הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו"[185]. למטרה זו חוברה תפילת "הנותן תשועה למלכים", אותה אומרים בשבת לאחר קריאת התורה. בקהילות רבות נהגו להוציא את ספר התורה לקראת בואם של מלכי אומות העולם העולם, בשנת ה'תרכ"ט בעת ביקורו של הקיסר פרנץ יוזף הראשון הוציאו לכבודו את ספר התורה[186], כאשר הגיע וילהלם השני, קיסר גרמניה לבקר בירושלים בשנת ה'תרנ"ט קיבלו אותו רבני ירושלים עם הנרתיק של ספר התורה[187]. כאשר הגיע הגנרל אייזנהאואר לבקר במחנה העוקרים שבגרמניה בשנת ה'תש"ו, קיבל את פניו רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם שהוא יוצא יחד עם ספר התורה[188].

כל ישראל בני מלכים הם

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – כל ישראל בני מלכים הם

על אף שסמכות המלוכה שמורה למלך בלבד, בהלכה היהודית נטבע הכלל לפיו:"כל ישראל בני מלכים הם", ולכן ליהודי מותר לסוך בשמן ורד ולטלטל מאכל עורבים בשבת על אף שרק מלכים משתמשים בהם[189], כמו כן יהודי על אף שהוא יהיה חייב אלף זוז אין לוקחים ממנו כמשכון מעיל יקר המיועד למלכים משום ש"כל ישראל ראויין לאותה איצטלא"[190].

בתלמוד במסכת בבא מציעא מובא סיפור הממחיש את הכלל "כל ישראל בני מלכים הם", כיצד רבי יוחנן בן מתיא ששמע שבנו הבטיח לפועלים "מזונות" אמר לו, שגם אם הוא יתן כסעודת שלמה המלך בשעתו הוא לא יצא ידי חובה מפני שבני ישראל בני מלכים הם[191].

מלך המשיח

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מלך המשיח

מלך המשיח יהיה מלך שיגאל את עם ישראל, שתפקידו יהיה:”להחזיר מלכות בית דוד ליושנה הממשלה הראשונה, ובונה מקדש ומקבץ נדחי ישראל. וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם: מקריבין קרבנות, ועושין שמיטין ויובלות, ככל מִצְוָתָן האמורה בתורה”[192], כמו כן עם ישראל חייב להאמין ולחכות לביאתו, הרמב"ם אף מכנה את מי שאינו מאמין כ"כופר" בתורה ובמשה רבנו. הקריקטונים לתפקיד מלך המשיח הם שהוא צריך להיות מצאצאי דוד המלך, הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, וכופה וגורם לעם ישראל לקיים את התורה והמצוות[192].

מלך המשיח מתואר במקורות כאחד שיהיה המלך הגדול ביותר מבין מלכי יהודה וישראל שהיו[193] וימלוך על כל העולם[194] לנצח[195], מלך המשיח ימלוך גם בעולם עוד בזמן הגלות[196], בניו יהיו ראויים לרשת את מקומו[197] ויכהנו כשרים ומושלים[198], לדעת הרמב"ם לאחר מותו של מלך המשיח ימלכו בניו במקומו[199]. על מלך המשיח יברכו מספר ברכות[ד] על חכמתו וגדולתו בנוסף לברכת המלכים, אותה מברכים על כל מלך שפוגשים[202].

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הרחבות

  1. ^ רב סעדיה גאון ורבי אברהם אבן עזרא סברו שאין חיוב, בעוד הרמב"ם[2], הרמב"ן[3] וספר החינוך[4] סוברים שיש חיוב למנות מלך.
  2. ^ הריא"ה הרצוג[165], הרב שלמה גורן[166], הרב עובדיה יוסף[167], הרב שאול ישראלי[168], הרב אליעזר וולדינברג[169].
  3. ^ האור זרוע[173], הרא"ש, בית יוסף[174], רשב"א ור"ן[175] סברו שלא, בעוד הרמב"ם[176] והרשב"ם[177] סברו שכן.
  4. ^ רבי שלמה זלמן אוירבך פסק שיברכו ארבע ברכות:"שהחיינו", "שחלק מכבודו ליראיו", "שחלק מחכמתו ליראיו" ו"חכם הרזים"[200], הלב חיים הוסיף ברכה נוספת, "ברכת גאל ישראל"[201].

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ד', הלכה י'.
  2. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק א', הלכה א'.
  3. ^ בפירושו לתורה בספר דברים, פרק י"ז, פסוק ד'
  4. ^ במצווה תצ"ז.
  5. ^ אבן עזרא וחזקוני שם.
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת כריתות, דף ה' עמוד ב'; רש"י בראש השנה ב' ב ד"ה ומלך בן מלך הוא.
  7. ^ ספר המצוות לרמב"ם, מצוות לא תעשה שסב. ספר החינוך מצווה תצח.
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ע"ו עמוד ב',משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק א', הלכה ד'.
  9. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק א', הלכה ה'.
  10. ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף פ"ב עמוד א'.
  11. ^ ספר החינוך, מצווה ע"א.
  12. ^ בחומש דברים, סוף פרק י"ז, פסוק י"ד ואילך.
  13. ^ שו"ת חתם סופר, יורה דעה, ח"ב, סימן ה.
  14. ^ מנחת חינוך, מצווה ת"י, אות כ"ד.
  15. ^ שו"ת הרדב"ז, ח"ב, סימן תשע"ב.
  16. ^ הריטב"א בתלמוד בבלי, מסכת מכות, דף י"ג עמוד א'.
  17. ^ שו"ת אבני נזר, אורח חיים, סימן שצ"א, סעיף ד.
  18. ^ שו"ת חתם סופר, חושן משפט, חלק ה', סימן קס"ב.
  19. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ג', הלכה ו'.
  20. ^ 20.0 20.1 תלמוד בבלי, מסכת הוריות, דף י"ג עמוד א'.
  21. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ב', הלכה ה'
  22. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות גזילה ואבידה, פרק ה', הלכה י"ח, חידושי הרשב"א על תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף נ"ד עמוד ב'.
  23. ^ אור זרוע ח"ג, פסקי בבא קמא, סימן תמז, בית יוסף חושן משפט, סימן שסט, הרשב"א והר"ן על תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף כ"ח עמוד ב'.
  24. ^ שו"ת בעלי התוספות, סימן י"ב.
  25. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות גזילה ואבידה, פרק ה', הלכה י"ח; וכן כתבו הטור והשולחן ערוך, חושן משפט סימן שסט סעיף ב.
  26. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף כ"ט עמוד א' מדפי הרי"ף
  27. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ד'.
  28. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ג', הלכה ט'.
  29. ^ ספר התרומות, שער מו, חלק ח, סימן ה.
  30. ^ הגהות הרמ"א על שולחן ערוך חושן משפט, סימן שסט, סעיף ח'; שו"ת מהרי"ק, ירושלים ה'תשל"ג, שורש ס"ו.
  31. ^ בתלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף נ"ה עמוד א'.
  32. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ד', הלכה י'.
  33. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ה', הלכה א'.
  34. ^ משנה, מסכת סנהדרין, פרק ב', משנה א'.
  35. ^ 35.0 35.1 תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ט"ז עמוד א'.
  36. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ט"ז עמוד א', ד"ה "ונמלכין".
  37. ^ חידושי אגדות לתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ט"ז עמוד א'.
  38. ^ מרומי שדה לתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ' עמוד א', ד"ה "ומוציא".
  39. ^ ר"ן לתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ' עמוד א'.
  40. ^ פירוש המשניות לרמב"ם, משנה, מסכת סנהדרין, פרק א', משנה ה'.
  41. ^ השגות הרמב"ן על פירוש המשניות לרמב"ם.
  42. ^ ספר המצוות, שורש י"ד.
  43. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ה', הלכה ב'.
  44. ^ דרשות הר"ן, דרוש י"א.
  45. ^ 45.0 45.1 משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ג', הלכה ח'.
  46. ^ האברבנאל, דברים יז, יד פיסקה כב
  47. ^ 47.0 47.1 חידושי הלכות ואגדות לתלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ק"ב עמוד א'.
  48. ^ בתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף נ"ו עמוד א'.
  49. ^ 49.0 49.1 שו"ת משפט כהן, עמ' של"ז.
  50. ^ מלכות יהודה וישראל, עמ' 150.
  51. ^ ספר מלכים א', פרק ב', פסוק ח'.
  52. ^ ספר מלכים א', פרק ב', פסוק ל"ט.
  53. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"א עמוד א'.
  54. ^ בראשית רבה, צ"ד, ט.
  55. ^ משנה, מסכת סנהדרין, פרק ב', משנה ה'.
  56. ^ ספר ישעיהו, פרק ל"ג, פסוק י"ז.
  57. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ב', הלכה א', משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ב', הלכה ה'.
  58. ^ מסכת קידושין, דף ל"ב עמוד ב'.
  59. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ב', הלכה ו'.
  60. ^ על פי דעת רבי יהודה אם הוא רוצה הוא יכול לייבם ולחלוץ.
  61. ^ משנה, מסכת סנהדרין, פרק ב', משנה ב'
  62. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ט עמוד ב'.
  63. ^ 63.0 63.1 תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"ח עמוד א'.
  64. ^ 64.0 64.1 תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ט' עמוד ב'.
  65. ^ 65.0 65.1 תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"ב עמוד ב'.
  66. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף י"ז עמוד א'.
  67. ^ ספר שופטים, פרק ח', פסוק כ"ב.
  68. ^ ספר שופטים, פרק כ', פסוק כ"ג.
  69. ^ ספר שופטים, פרק ט', פסוק ו'.
  70. ^ ספר שמואל א', פרק ח', פסוק ג'.
  71. ^ ספר שמואל א', פרק ח', פסוק ח'.
  72. ^ שמות רבה, נב, א.
  73. ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ק"ב עמוד ב'.
  74. ^ מדרש תנחומא, עקב, ט.
  75. ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל"ג עמוד א'.
  76. ^ מכילתא יתרו מס' דעמלק א.
  77. ^ דברות חיים, פרשת יתרו;פרדס יוסף' ח"ג' בכורי דוד.
  78. ^ מרומי שדה, שבועות טו; שקל הקדש, קידוש החדש' בהה"ל ד"ה לא.
  79. ^ חקרי לב, אורח חיים, סימן קכ.
  80. ^ על תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל"ג עמוד ב'.
  81. ^ משך חכמה, שמות יח, יב.
  82. ^ דרשות הר"ן, דרוש יא.
  83. ^ 83.0 83.1 המלכות והעם - מקור הסמכות באתר מכללת אורות ישראל.
  84. ^ על ספר במדבר, פרק כ"ז, פסוק כ"ב.
  85. ^ ספר יהושע, פרק א', פסוק ח'.
  86. ^ ספר יהושע, פרק א', פסוק י"ח.
  87. ^ מקרא לישראל, ספר יהושע, עמ' 72 - 74.
  88. ^ ספר שמואל א', פרק ט'.
  89. ^ ספר שמואל א', פרק י', פסוק ב' - ספר שמואל א', פרק י', פסוק ח'.
  90. ^ ספר שמואל א', פרק י', פסוק כ"ד.
  91. ^ ספר שמואל א', פרק ט"ז, פסוק א'
  92. ^ ספר שמואל א', פרק ט"ז, פסוק ז'.
  93. ^ ספר שמואל א', פרק ט"ז, פסוק י"ב
  94. ^ ספר מלכים א', פרק א', פסוק ה'
  95. ^ ספר מלכים א', פרק א', פסוק י"ג.
  96. ^ ספר מלכים א', פרק א', פסוק ט"ז.
  97. ^ ספר מלכים א', פרק י"ב.
  98. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף נ"ו עמוד א'.
  99. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק א', הלכה ט'.
  100. ^ ספר שמואל ב', פרק ז'.
  101. ^ ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוק י'
  102. ^ בהקדמה לפרק חלק בסנהדרין.
  103. ^ על הרמב"ם שם
  104. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ' עמוד ב'.
  105. ^ ספר ויקרא, פרק ד', פסוק כ"ב - ספר ויקרא, פרק ד', פסוק כ"ו.
  106. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת הוריות, פרק ג', הלכה ב'.
  107. ^ 107.0 107.1 ספר מלכים א', פרק ט"ו, פסוק ב'
  108. ^ "קרוב" - כלומר, נמנו לשנותיו רק שנתיים, משום שלא מלך 3 שנים שלמות. וכן בהרבה מלכים ובעיקר במלכי ישראל צויין שנה פחות כיון שלא מלכו שנים שלמות
  109. ^ ספר מלכים א', פרק כ"ב, פסוק מ"ב
  110. ^ נמנו לשנותיו רק 23 שנה, כי יהורם בנו, מלך 2 שנים בחייו
  111. ^ ספר מלכים ב', פרק ח', פסוק י"ז
  112. ^ ספר מלכים ב', פרק ח', פסוק כ"ו
  113. ^ ספר מלכים ב', פרק י"א, פסוק ג'
  114. ^ ספר מלכים ב', פרק י"ב, פסוק ב'
  115. ^ ספר מלכים ב', פרק י"ד, פסוק ב'
  116. ^ ספר מלכים ב', פרק ט"ו, פסוק ב'
  117. ^ ספר מלכים ב', פרק ט"ו, פסוק ל"ג
  118. ^ ספר מלכים ב', פרק ט"ז, פסוק א'
  119. ^ ספר מלכים ב', פרק י"ח, פסוק ב'
  120. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"א, פסוק א'
  121. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"א, פסוק י"ט
  122. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ב, פסוק א'
  123. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוק ל"א
  124. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוק ל"ו
  125. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ד, פסוק ח'
  126. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ד, פסוק י"ח
  127. ^ ספר מלכים א', פרק ט"ו, פסוק כ"ה
  128. ^ ספר מלכים א', פרק ט"ו, פסוק ל"ג
  129. ^ ספר מלכים א', פרק ט"ז, פסוקים ח'-י'
  130. ^ ספר מלכים א', פרק ט"ז, פסוק ט"ו
  131. ^ ספר מלכים א', פרק ט"ז, פסוק כ"א
  132. ^ ספר מלכים א', פרק ט"ז, פסוקים כ"ג-כ"ט
  133. ^ 1ספר מלכים א', פרק ט"ז, פסוק כ"ט
  134. ^ ספר מלכים א', פרק כ"ב, פסוק נ"ב
  135. ^ ספר מלכים ב', פרק ג', פסוק א'
  136. ^ ספר מלכים ב', פרק י', פסוק ל"ו
  137. ^ ספר מלכים ב', פרק י"ג, פסוק א'
  138. ^ ספר מלכים ב', פרק י"ג, פסוק י'
  139. ^ ספר מלכים ב', פרק י"ד, פסוק כ"ג
  140. ^ ספר מלכים ב', פרק ט"ו, פסוק ח'
  141. ^ ספר מלכים ב', פרק ט"ו, פסוק י"ג
  142. ^ ספר מלכים ב', פרק ט"ו, פסוק י"ז
  143. ^ ספר מלכים ב', פרק ט"ו, פסוק כ"ג
  144. ^ ספר מלכים ב', פרק ט"ו, פסוק כ"ז
  145. ^ פירוש רש"י לספר מלכים ב', פרק י"ז, פסוק א', וזאת אף על פי שבפסוק עצמו נכתב שהוא מלך 9 שנים.
  146. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף פ"ז עמוד ב'
  147. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"א עמוד ב'
  148. ^ 148.0 148.1 תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ב עמוד ב'
  149. ^ ספר מלכים א', פרק כ"א, פסוק ב'
  150. ^ משנה, מסכת סנהדרין, פרק ה', משנה ב'
  151. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ח עמוד ב'
  152. ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ג' עמוד ב'.
  153. ^ מעם לועז - ישעיהו, עמ' רל"ח, בשם האברבנאל.
  154. ^ ספר ישעיהו, פרק מ"ד - ספר ישעיהו, פרק מ"ה.
  155. ^ סוטה, כ"ב
  156. ^ בפירושו על התורה
  157. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ג' עמוד ב'.
  158. ^ משנה, מסכת סוטה, פרק ז', משנה ח'.
  159. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, פרק י"ג
  160. ^ סדר הישיבות, עמ' 83 - 87.
  161. ^ בתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ה' עמוד א'
  162. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת כתובות, פרק י"ב, הלכה ג'
  163. ^ 163.0 163.1 הרמב"ם בפירוש המשניות שלו במשנה, מסכת בכורות, פרק ד', משנה ד'.
  164. ^ לאחר פטירתו בוטל התפקיד של "ראש הגולה".
  165. ^ שו"ת היכל יצחק, חלק אורח חיים, סימן לז, אות ג.
  166. ^ שו"ת משיב מלחמה, חלק א, עמ' קלז.
  167. ^ שו"ת יביע אומר, חלק י, חושן משפט, סימן ו, אות כג.
  168. ^ עמוד הימיני , ט, י.
  169. ^ שו"ת ציץ אליעזר, חלק יג, סימן ק.
  170. ^ הרב יהודה זולדן, מלכות יהודה וישראל, עמ' 96.
  171. ^ פסקים וכתבים, יורה דעה, ח"ה, עמ' ש"צ - שצ"ד.
  172. ^ בסוד שיח - מסכת הקשרים והפגישות של אדמו"רים, רבנים וגדולי ישראל עם הרבי מליובאוויטש, עמ' 363.
  173. ^ פסקי ב"ק סימן תמז.
  174. ^ חו"מ סימן שסט.
  175. ^ בתלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף כ"ח עמוד ב'.
  176. ^ גזלה פרק ה הלכה יח
  177. ^ בתלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף נ"ד עמוד ב'.
  178. ^ החו"מ סימן שסט סעיף ו.
  179. ^ חו"מ סימן מד
  180. ^ דינא דמלכותא, פרק מו.
  181. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ז עמוד ב'
  182. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס"א עמוד א'
  183. ^ מגן אברהם, אורח חיים, סימן תרנ"ו.
  184. ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ס"ט עמוד א'.
  185. ^ משנה, מסכת אבות, פרק ג', משנה ב'
  186. ^ לפי שעה, חלק ח', עמ' 8 -17.
  187. ^ עם הרצל לירושלים, עמ' 50 - 65.
  188. ^ שיחת השבוע, גיליון 768, עמ' 3.
  189. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף קי"ג עמוד ב'.
  190. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קכ"ח עמוד א'
  191. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ו עמוד ב'.
  192. ^ 192.0 192.1 משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק י"א.
  193. ^ יפה תואר על בראשית רבה, פ"ה, י"ד.
  194. ^ מדבר רבה, י"ג, י"ד.
  195. ^ מדרש דניאל, ב, מ"ד.
  196. ^ ספר השיחות ה'תשנ"א, עמ' 446.
  197. ^ ילקוט מעם לועז תהילים, חלק א', עמ' רצ"ג.
  198. ^ מצודת דוד על ספר תהילים, פרק מ"ה, פסוק י"ז.
  199. ^ פירוש המשניות לרמב"ם, הקדמה לפרק "חלק" שבמסכת סנהדרין.
  200. ^ שו"ת מנחת שלמה, ח"א, סימן צ"א.
  201. ^ לב חיים, חלק ב', סימן מ"ב.
  202. ^ מנחם מענדל פרבר, קונטרס ברכות ההתגלות.
המלוכה ביהדות
דיני המלוכה מצוות מינוי מלך • מצוות ייחודיות למלך • דינא דמלכותא דינא • ברכת המלכים • מורד במלכות • בני מלכים  •  קרובי המלכות Groslay Saint-Martin110543.JPG
מלכויות יהודיות משפט המלך • ממלכת ישראל המאוחדת •  •  פילוג ממלכת ישראל המאוחדת  •  ממלכת יהודה • ממלכת ישראל • חשמונאים • בית הורדוס • ראשי הגולה • ממלכת הכוזרים  •  מלכות ביתא ישראל  •  מדינת ישראל  •  מלך המשיח


אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=המלוכה_ביהדות&oldid=2527411"