פפוס בן יהודה
פַּפּוּס בֶּן יְהוּדָה היה בן הדור השני והשלישי של התנאים (המאה ה-2 – המאה ה-3). פפוס הוצא להורג על ידי השלטון הרומאי. מוכר בעיקר בשל השיח שלו עם רבי עקיבא על לימוד תורה בתנאי מסירות נפש (מוכר כמשל השועל והדגים).
במקום אחר הוא נזכר בתלמוד כמי שנהג בקיצוניות, והיה נועל את אשתו "מרים מגדלא נשיא" בבית, כדי שלא תזנה, מעשה שאחריתו היה בכי רע. יש שזיהו את אשתו עם מרים המגדלית, אך לדבריהם הוצע שהיו שני אישים שונים בשם פפוס בן יהודה, הראשון חי במאה הראשונה לספירה והשני במאה השנייה, אולם פיצול זה אינו מוסכם.
מעשיו של פפוס
המעשה בפפוס ורבי עקיבא
פפוס חי בתקופת "דורו של שמד". אדריאנוס הטיל גזרות קשות על היהודים שבארץ ישראל, כשמפֵרי הפקודות מוצאים להורג בעינויים. אחת המצוות שנאסרו במסגרת זו הייתה מצוות לימוד תורה ברבים.
התלמוד[1] מספר על רבי עקיבא, מגדולי החכמים שבאותו דור, שבחר להפר את הפקודה וישב ללמד תורה ברבים. רבי עקיבא, שהיה במרכז התומכים במרד בר כוכבא נמצא מתמרד לשלטון הרומאים בשני המישורים, הן בנקיטת צעדים אקטיביים למאבק ברומאים מהבחינה המדינית, והן בהתנגדות לגזרות הדתיות. אין לשלול את כך שעמדה זו האחרונה התחזקה יותר אצל רבי עקיבא עם כישלונו ודעיכתו של המרד מול עיניו.[2] [א] באחד הפעמים, בעוד רבי עקיבא יושב ומלמד תורה באופן פומבי, הזדמן למקום פפוס בן יהודה, שככל הנראה היה גם הוא מחכמי אותו דור, ותמה על רבי עקיבא איך הוא אינו חושש מהשלטון הרומאי ומסכן את עצמו עבור כך. רבי עקיבא שראה את לימוד התורה כהכרחי וקיומי לעם ישראל, ענה לו באמצעות משל השועל והדגים כי אי לימוד התורה חמור ומסוכן הוא מגזירת השלטון. שכן השלטון לא בהכרח שיתפוס את לומדי התורה, אך אלו המתבטלים מלימוד התורה מסכנים ומאבדים את עתידם בוודאות.
בתלמוד מסופר עוד כי בסופו של דבר, כעבור זמן קצר, אכן נתפס רבי עקיבא ונכלא בבית הסוהר והואשם בלימוד תורה בניגוד לצו הרומאי. בהמשך הוצא רבי עקיבא להורג תחת עינויים. בעוד רבי עקיבא שוהה בבית הסוהר, נתפס אף פפוס על עבירה כלשהי והושם יחד עמו בבית הסוהר. כשנוכח בכך פפוס אמר: ”אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה, אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים”.[3]
פפוס ולוליאנוס
ערך מורחב – פפוס ולוליאנוס
במגילת תענית נזכר פפוס שנהרג ביחד עם אחיו של לוליאנוס על ידי הקיסר טראיאנוס או אנשיו בתקופת מרד התפוצות. פפוס זה מוזכר ברוב המקורות ללא שם אביו, אך ממקום אחד בספרא משתמע שהוא פפוס בן יהודה.[4] וכן דעת הגאון מווילנה[5]
המעשה בפפוס ואשתו
התלמוד מביא את פפוס כדוגמה קיצונית לבעל החושש שאשתו תזנה עם אחרים, עד שהיה נועל אותה בתוך ביתו.[6] פרשני התלמוד[7] מבארים זאת לגנאי, שעל ידי כך עלולה האשה להתדרדר ולהפקיר את עצמה, כפי שאכן אירע במקרה זה בפועל[8] ואשתו, מרים מגדלא נשיא, נאפה עם עם אדם בשם פנדירא[9]. יש שזיהו את מרים מגדלא נשיא עם מרים המגדלית[10], ואת פנדירא כאביו של אותו האיש[11], זיהויים שצונזרו בגרסאות הנדפסות המסורתיות של התלמוד.
בתלמוד הירושלמי[12] ובמדרש רבה[13] פפוס בן יהודה מוזכר בשם יהודה בן פפוס.[ב]
זהותו והערכתו
על פי האגדה הקושרת את פפוס בן יהודה למרים, אם אותו האיש, מסתבר שתקופת חייו הייתה בחלקה השני של המאה הראשונה לפני הספירה, ובראשית המאה הראשונה לספירה[ג]. על פי הספרא שמזהה את פפוס שנהרג על ידי טראיאנוס כפפוס בן יהודה, עולה שהוא נהרג בעשור השני של המאה השנייה, ואילו על פי המקורות המציגים אותו כמי שנאסר באותה עת שנאסר רבי עקיבא, ניתן להסיק שנהרג בעשור הרביעי של המאה השנייה, בסמוך לתקופת מרד בר כוכבא. טווח הזמנים הרחב הזה עורר ספקות אם מדובר באדם אחד או בכמה אנשים.
רבנו תם[15] והרא"ש[16] מזהים את פפוס בן יהודה שבמעשה נעילת האישה עם פפוס בן יהודה שבדורו של רבי עקיבא. אם כן, לא ניתן לזהות את מרים מגדלא נשיא ואת פנדירא כהורי אותו האיש.
לעומתם, בעלי התוספות במסכת חגיגה מבדילים ומחלקים אותם לשני אנשים שונים.[17]
שאלת אחדותו וזהותו של פפוס בן יהודה, תלויה גם בהערכת דמותו כפי שמשתקפת מהמעשים השונים. שכן פפוס ממעשה נעילת האישה נדרש לגנאי, ונראה שלא היה תלמיד חכם. בהחמרתו היתרה שהובילה לתוצאות קשות התקיים מאמר חז"ל: "ולא עם הארץ חסיד".
לעומת זאת, הערכת פפוס שנזכר במעשה רבי עקיבא משתנה, שכן אף על פי שהסתייג מסיכון חיים למען התורה, הוא מוצג כאדם שנחשב לחכם בדורו, על פי גרסת המעשה עם רבי עקיבא כפי שמופיעה בילקוט שמעוני (ורבי עקיבא לגלג על כך לאור דבריו בשיחתם בעניין לימוד התורה במסירות נפש),[18] ואפשר שהיה אף מתלמידי החכמים. רבי אברהם זכות כותב שפפוס זה היה "חכם גדול בברייתא".[19] זוהי גם דעתו של הגאון מווילנה.[5] הגאון מווילנה אף רואה בפפוס השני כאחד מזוג האחים פפוס ולוליינוס שמסרו את נפשם על קידוש השם להצלת הכלל במקרה עלילת דם.[5] הרב יוסף נפתלי שטרן הולך בשיטה זו, לפיה פפוס בן יהודה השני נחשב לחכם והיה חברו של רבי עקיבא, וכן היה אחד משני האחים שמסרו את נפשם על קידוש השם.[20] לדעות אלו, אין קשר בין פפוס השני, שהיה חכם וצדיק, לבין פפוס הראשון שמוזכר לגנאי.
לעומתם, היו ששפטו בחומרה רבה את דמותו של פפוס שבמעשה רבי עקיבא. הרב יצחק פלקסר, שהולך בדרכם של רבנו תם והרא"ש ומזהה את פפוס בין יהודה שבמעשה נעילת האישה עם פפוס המתווכח עם רבי עקיבא, מביא מדברי רבו הרב יהודה מאיר שפירא המתאר את פפוס כ"נציג המתבוללים". הרב פלקסר שולל את האפשרות לומר שפפוס זה היה חכם או שמסר את נפש על קידוש השם.[20]
אישים נוספים בשם פפוס
אדם בשם פפוס מופיע כתלמיד חכם אף במקומות נוספים, אך אין ידוע אם מדובר בפפוס בן יהודה או באדם אחר בשם פפוס:
במקום אחר בספרות חז"ל מופיע אדם בשם פפוס עם התואר "רבי", שם מוזכר כיצד הוא דורש פסוקים בארבעה מקומות ורבי עקיבא דוחה אותם אחת לאחת.[21]
בתלמוד ירושלמי יש תנא בשם יהודה בן פפוס שרבי יהושע בן חנניה מציין עליו כי ”כל מעשיו לשום שמים”.[22] במדרש שמואל אף יש ממנו אסמכתא ודרש לדין הלכתי.[23] לדעת פרשני התלמוד, פפוס בן יהודה זה, הוא אותו יהודה בן פפוס.[24]
אף רבי פפייס מוזכר בספרות חז"ל עשרות פעמים.[25]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הרב אהרן הימן, "פפוס בן יהודה", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג', עמוד 1029, באתר היברובוקס
ביאורים
- ^ יצוין גם כי בר כוכבא עצמו נהרג באותה השנה שבה הוצא רבי עקיבא להורג, שנת 136.
- ^ ייתכן שעל פי המסורת של התלמוד הירושלמי המעשה היה בבנו של פפוס, אפשרות אחרת היא שזהו חילוף בכתיבה בלבד בדומה לסגנון "החתימה היוונית" שעל פי ביאור כמה מהראשונים בדברי התלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף פ"ז עמוד א'[14] שהקדימו את שם האב לשמם, מה שאומר ש"יוסף בן שמעון" הוא בעצם שמעון בן יוסף.
- ^ ולפי שיטת חז"ל המקדימה את זמנו של אותו האיש, אף לפני כן
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס"א עמוד ב'.
- ^ גדי ויסברט, "משל השועל והדגים", סנונית, ספר האגדה.
- ^ לדעתו של הגאון מווילנה "דברים בטלים" אלו שעליהם נתפס היא שתיקתו על דברי רבי עקיבא. ראו, אמרי נועם, מסכת ברכות, דף ס"א, עמוד ב', ד"ה אוי לפפוס, ורשה, תרמ"ו, עמ' קו.
- ^ ספרא בחוקותי, פרשה ב, פרק ג
- ^ 5.0 5.1 5.2 אמרי נועם, מסכת ברכות, דף ס"א, עמוד ב', ד"ה אוי לפפוס, ורשה, תרמ"ו, עמ' קו.
- ^ תוספתא, מסכת סוטה, פרק ה', הלכה ט'; תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף צ' עמוד ב'; תלמוד ירושלמי, מסכת סוטה, פרק א', הלכה ז'.
- ^ ראו פירוש רש"י לתלמוד, מסכת גיטין, דף צ', עמוד ב', ד"ה פפוס.
- ^ ראו גם מהרש"א, מסכת גיטין, חידושי אגדות, דף צ', עמוד א', ד"ה שזבוב, המזכיר את הקשר הדברים.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"ד עמוד ב'; מסכת סנהדרין, דף ס"ז עמוד א'. במהדורות הש"ס הנפוצות הדברים הושמטו על ידי הצנזורה.
- ^ זיהוי שאינו מוסכם על הכול. ראו עוד בערך מרים המגדלית: בדברי חז"ל
- ^ ראו עוד בערך אותו האיש: בן פנדריא ובן סטדא.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת קידושין, פרק ד', הלכה ד'.
- ^ במדבר רבה, פרשה ט', סימן י"ב.
- ^ ראו פירוש רש"י לתלמוד, ד"ה שנים; פסקי רי"ד, ד"ה שני; בית הבחירה למאירי, ד"ה אמר המאירי, בשם "יש מפרשים".
- ^ תוספות, מסכת שבת, דף ק"ד, עמוד ב', ד"ה בן.
- ^ תוספות הרא"ש, מסכת שבת, דף ק"ד, עמוד ב', ד"ה בן.
- ^ תוספות, מסכת חגיגה, דף ד', עמוד ב', ד"ה הוה.
- ^ ילקוט שמעוני, ואתחנן, רמז תתל"ז.
- ^ רבי יחיאל היילפרין, סדר הדורות, תנאים ואמוראים, ערך פפוס בן יהודה.
- ^ 20.0 20.1 דף על הדף, מסכת ברכות, דף ס"א, עמוד ב, ירושלים, תשס"ה, עמ' ת' ואילך.
- ^ מכילתא, פרשת בשלח (מסכתא דויהי), פרשה ו'. באופן חלקי מוזכר גם בבראשית רבה פרשת בראשית, פרשה כ"א, סימן ה'; מדרש תנחומא, פרשת שמות, סימן י"ח; ילקוט שמעוני, פרשת בשלח, רמז רל"ח.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ב', הלכה ט' (שם מופיע עוד כי רבן גמליאל הסתייג מחסידות היתירה); מסכת בבא בתרא, פרק ה', הלכה א'.
- ^ מדרש שמואל, פרשה כג, סימן י.
- ^ כפתור ופרח פרק מ"ד; הרב אהרן היימאן, "פפוס בן יהודה", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג, עמוד 1029.
- ^ במשנה הוזכר בחמישה מקומות: מסכת שקלים, פרק ד', משנה ז'; מסכת נזיר, פרק ג', משנה ב'; מסכת עדיות, פרק ז', משנה ה'; פרק ז', משנה ו'; מסכת תמורה, פרק ג', משנה א'.
29782667פפוס בן יהודה