רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג
הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם
הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם
חיבורו העיקרי שפע חיים, דברי יציב
מקום לידה בעיר רודניק
מקום קבורה נתניה
מקום פטירה בקריית צאנז שבעיר נתניה
חסידות צאנז-קלויזנבורג
מספר בשושלת הראשון
הבא רבי צבי אלימלך הלברשטאם
רבי שמואל דוד הלברשטאם
תחילת כהונה 1946
סיום כהונה בעת פטירתו
רבותיו הרב צבי הירש הלברשטאם (אביו)
חיבוריו ראו בהמשך
אב רבי צבי הירש הלברשטאם
אם מרת חיה מנדל
בת זוג פסיה טייטלבוים, ובזיווג שני חיה נחמה אונגר
ילדים אחד עשר ילדיו מאשתו הראשונה נספו בשואה;
שבעה ילדים מאשתו השנייה:, בהם הרב צבי אלימלך הלברשטאם והרב שמואל דוד הלברשטאם
לוחית זיכרון לרב יקותיאל יהודה הלברשטאם ברח' יהודה הלוי בבני ברק

רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם מצאנז-קלויזנבורג (מכונה ע"ש ספריו שפע חיים ודברי יציב, ד' בשבט תרס"ה - ט' בתמוז תשנ"ד) היה האדמו"ר הראשון של חסידות צאנז-קלויזנבורג, חסידות שמקורה בחסידות צאנז. עבר את השואה, ונחשב לאחד מסמלי הגבורה היהודית. עמד בראש החסידות משנת ה'תש"ו ועד לפטירתו בשנת ה'תשנ"ד. מייסד קריית צאנז בנתניה ובית חולים לניאדו. כיהן גם כרב וכראש ישיבה.

קורות חייו

רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם הוא בנו של רבי צבי הירש הלברשטאם (ה'תרי"א - ה'תרע"ח) שהיה אב"ד רודניק, נין לרבי חיים הלברשטאם (בעל ה"דברי חיים") מצד אביו ובן נינתו של רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב (ה"בני יששכר"). עוד בילדותו נודע כעילוי ובגיל 13 נבחן על הש"ס כולו. כעבור חצי שנה התייתם מאביו. באותה שנה הוסמך להוראה בידי רבי מאיר אריק ואחרים[1]. בבחרותו למד בעיקר אצל "הרב מדוקלא", הרב דוד צבי (טאבלי) זעהמאן מחבר הספרים "קב זהב" ו"מנחת סולת". רבו זה הסמיכו להוראה. בנוסף למד אצל רבי איציקל, ראש ישיבה בקליינווארדיין, אצל רבי משה צבי לנדא, ואצל רבי משה חיים סגל מחבר הספר לחם רב השלם. בהמשך נסע לפולין ללמוד אצל רבנים נוספים, בהם רבי מאיר יחיאל מאוסטרובצה, הגרי"ז סולובייצ'יק ועוד.

נסע לחצרותיהם של אדמו"רי בית צאנז, בפרט רבי חנה מקאלשיץ, רבי שלום אליעזר מרצפערט ורבי ישעיה מטשחיוב, וכן לחצרות אדמו"רים אחרים בפולין, גליציה והונגריה. שהה תקופה בחצרו של האדמו"ר מגור, רבי אברהם מרדכי, בעל "אמרי אמת".

האדמו"ר בצעירותו

התחתן עם קרובת משפחתו פסיה טייטלבוים, בתו של האדמו"ר מסיגט רבי חיים צבי טייטלבוים. ממנה נולדו לו אחד-עשר ילדים: חנניה יו"ט ליפא, חיים צבי, סימא ברכה, חנה, ברוך, רויזא בלומה, מאיר משולם, רחל פייגא, משה, אסתר ורייצא. בגיל 21 נתמנה לרב "הקהילה הספרדית" בקלויזנבורג ועמד שם בראשות הישיבה. קהילה זו הורכבה מחסידי העיר, בעיקר חסידי סיגט, שהתפלגו מהקהילה האורתודוקסית. מכיוון שעל פי החוק לא התאפשר לקיים שני קהילות זהות בעיר אחת, קראו לעצמם "הקהילה הספרדית", ע"ש נוסח ספרד בו התפללו.

בתקופת השואה

לאחר פלישת גרמניה להונגריה בכ"ד אדר ה'תש"ד גויס לשירות העבודה ושהה במחנה בפרוינבאך, בעוד אשתו וילדיו נותרו בגטו קלויזנבורג. הוא שהה שם בתנאים נוחים למדי והתאפשר לו לא לעבוד תמורת שוחד, אך באוקטובר הביאה הפיכת צלב החץ לגירושו עם משפחתו לאושוויץ. אשתו ואחד-עשר ילדיו נספו.

נודע בדביקותו באמונה ובקיום המצוות במהלך השואה.

בכל מהלך השואה נמנע מאכילת מאכלים לא כשרים, כפי שסיפר האדמו"ר בעצמו[2], ולפי עדויות רבות מעדי ראייה[3]. הרב מיכאל יונגרמן ששהה עימו במילדורף מספר, כי בצאת האדמו"ר לעבודה בשבת היה קושר מטפחתו לצוארו, בכדי להימנע מאיסור הוצאה[4]. האדמו"ר סירב להתגלח בתער, ובשל כך ספג מכות והתעללויות רבות[5].

מאושוויץ נשלח יחד עם קבוצת עובדי כפייה לפנות את הריסות גטו ורשה. האדמו"ר הסתיר ברשותו תפילין, ובכל יום לפני העבודה עמדו יהודים בתור בכדי להניחם[6]. האדמו"ר ארגן לעתים מניין תפילה באמצע העבודה, תוך סכנה ממשית[7]. מספר ר' אברהם יהודה קיש, ששמע מפיו "דבר תורה" על הפסוק "זאת חוקת התורה" בעת רעווא דרעווין, פרשת חוקת תש"ד. דבר התורה התפרסם לאחר השואה[8]. אהרן יהושע נוסנצוויג מעיד כיצד במהלך סלקציה, שמע את האדמו"ר עומד ומתפלל בלחש תפילת אבינו מלכינו, כאשר היהודים סביבו מצטרפים לתפילתו[9].

בח' אב תש"ד, יצא בצעדת המוות מורשה לדכאו, כאשר קרוב ל-120 קילומטר עשו רגלית. מדכאו נלקח למילדורף, אגף ה"וואלד לאגער" מס' 6, שם שהה 8 חדשים. וכך מספר אדם חילוני ששהה במחנה:

"דמות מופלאה במילדורף היה האדמו"ר מקלויזנבורג... בשום פנים ואופן לא רצה לטעום מן המרק ולאכול את פרוסת הנקניק שחילקו... רבים במחנה התרעמו עליו בגלל סיגופיו, "פוילע שטיק" קראו להתנהגותו... אחרים אפי' חשדו בו שהוא משחק כזו מן הצגה... והיו גם בתוכנו אנשים שגידפו אותו, כעסו עליו, וניסו "לחנכו" ממש במכות... אבל אני ראיתי, ליתר דיוק הרגשתי, שהאדם הזה כוונתו רצינית ממש. איננו מחופש, איננו צבוע, אלא שבאמת הוא מוכן אף לגווע מרעב ולא להתגעל במאכלי טריפה"[10].

האדמו"ר דאג אפי' ללחם משנה בשבת. הנוהל לחלוקת המזון מדי ערב היה חלוקת כיכר לחם לכל שישה אסירים. האדמו"ר היה מחפש חמישה מתנדבים, שמוכנים לרעוב החל מיום חמישי בכדי לבצוע בליל שבת על לחם משנה. אולם כשראה פעם על אחד המתנדבים סימני חולשה, זירז אותו לאכול מיד ולא לשמור לו לחם משנה[11]. אהרן פירסט מספר כיצד באמצע הלילה העיר האדמו"ר אותו וכמה אסירים נוספים: "ראיתי עכשיו את הירח, בואו ונצא לקידוש לבנה". הם יצאו תוך סכנת חיים החוצה, וכשסיימו לא ויתר האדמו"ר על ריקוד "טובים מאורות"[12].

דוד גרינצוויג ואהרן בארון מספרים על תפילת ראש השנה תש"ה במילדורף. התפילה אורגנה בשני הימים בצריף נטוש במחנה, כאשר האדמו"ר ניגש כחזן, ומשה אליעזר איינהורן ניצב בעמדת תצפית (ביום ב'). אחיו משה טוביה גרינצוויג ששהה בבלוק של האדמו"ר, מספר כי לאחמ"כ ערך האדמו"ר קידוש בהתרגשות על לחם[13]. אהרן לידא מוסיף בעדותו, כי לבקשת האדמו"ר השיג תפוח עץ, בכדי שיוכל לברך שהחיינו. לאחמ"כ חילק האדמו"ר לחולים את התפוח בשלימותו[14].

גם ביום הכיפורים התפלל האדמו"ר בציבור[15]. לאחר התפילה התקבצו בצריפו של האדמו"ר קבוצת יהודים, והוא דרש לפניהם דברי תורה וחיזוק. מספר על כך יעקב אליעזר דירנפלד:

"הדרשה היתה כלילת חידוש ופלא... באוירת מילדורף אנשים איבדו מזמן את המחשבה והדעת, אם לא את שפיות הדעת... כל המחשבות חגו על ציר הכאבים והסבל, איך אפשר להקטין את עוצמת הכאבים או להשיג קצת אוכל... והנה לפתע שומעים את הרבי מדבר על עניינים רוחניים, על יהודי ואלוקיו, כי ביום הזה יכפר עליכם..."[16].

ביום שמיני עצרת קיבל האדמו"ר עונש על אי התייצבות במסדר – 25 מלקות כפולות, משני אנשי אס אס, לאחריהם נלקח לצריף החולים. כאשר חזרו האסירים בסיום היום, ראו את האדמו"ר עורך הקפות סביב שרפרף, כשהוא מחזיק בידיו מספר דפי ספר משניות קרועים[17].

לפני חג הפסח, בכדי שלא ייאלצו לאכול חמץ, החביאו האסירים במקומות מסתור תפוחי אדמה. אולם תפוחי האדמה נחשפו במהלך ביקורת יסודית שערכו אנשי האס אס. אך בי"ג ניסן, יום אחד בלבד לפני חג הפסח, נשלחה קבוצת אסירים לעבודה מחוץ למחנה – עזרה לאיכרי הסביבה בפתיחת מצבורי תפוחי אדמה. הודות לכך הצליחו להבריח תפוחי אדמה[18]. גם למצות הצליחו לדאוג, כאשר מספר ימים לפני החג הפציצו בעלות הברית את תחנת הרכבת הסמוכה. קבוצה של 12 יהודים נשלחה לפינוי ההריסות, ואלו מצאו בין ההריסות מטען של חיטה אשר הוברח בחלקו לתוך המחנה. החיטים נטחנו ע"י אבנים קטנות, מערוך עץ הוברח ממטבח המחנה, ובאחד הלילות לאחר שהועמד שומר, נאפו המצות[19]. תפילת יו"ט וליל הסדר נערכו בצריפו של הרב מאיר הרשקוביץ. ביום הראשון התפלל וערך את הסדר האדמו"ר מקלויזבורג, בעוד ביום השני היה זה האדמו"ר מוישאווא. השתתפו בסדר כ-15 אסירים, ביניהם הגה"ח רבי יהודה גוטליב אב"ד מישקולץ, והגה"ח רבי אהרן טייטלבוים אב"ד ניר-באטור[20]. אברהם אידלס מספר כי יהודי הגיש לאדמו"ר תפוח אדמה אפוי, אך האדמו"ר סירב לאכלו כיוון שבושל בכלי שאינו מוגעל לפסח[21]. יעקב קאהן שהיה בן 16, מספר כי הוא וחבירו החליטו שלא לאכול חמץ במהלך כל ימי הפסח. ביום האחרון הגיעו לאפיסת כוחות וכמעט שנשברו, אך האדמו"ר עודדם ואמר "מבטיחני לכם שלא תמותו"[22].

בי"ז אייר תש"ה, תוך כדי הובלת יושבי המחנה ברכבת, שוחררו ע"י חיילי הצבא האמריקאי. יעקב יצחק ברמינקה שהה עם האדמו"ר באותו קרון בעת השחרור. הוא מספר, כי עוד בהיותו בקרון פנה האדמו"ר אל קצין אמריקאי שנכנס, ולאחר שהודה לו ביקש לדאוג לאוכל כשר[23].

אחר השחרור

אחר השחרור שהה האדמו"ר במחנה העקורים פלדפינג שבגרמניה. האדמו"ר אירגן מעין חברה קדישא לקבורת הגוויות הרבות, ובראשה מינה את הגה"צ רבי יחזקאל רוטנר. בפלדפינג פתח בתנאים ארעיים מטבח כשר, אותו ניהלו ברוך גאנז ויחזקאל סאמט, ושסיפק אוכל כשר גם לבית החולים. כבר בשבת הראשונה לאחר השחרור ארגן האדמו"ר מניין תפילה.

אביי ורבא גורשו מוורשה, והגיעו לפלדפינג עם היהודים"... כשנכנסנו לאולם הישיבה, עמדתי סמור למקומי תוהה ומשתומם; הנה, אותה ישיבה ממש, החיה בזכרוני מימי נעורי. הנה, לא נשתנה ולא כלום. יאמר לי אדם: כלום היתה מלחמת עולם? כלום היה גטו באמת? עומד אני ואיני יודע על מה לתמוה תחילה. האשתומם למראה אותם השולחנות הארוכים שבישיבה שלי לפנים, או עלי להשתומם למשמע אותו הניגון, המתנדנד, המתנענע, העולה ויורד? כלום נמצא אני בפרנוואלד, במחנה עקורים על אדמה ארורה, או בסלבודקה מאז?...

הרב ד"ר יצחק לוין, "מארגען ז'ורנאל", ה' בטבת תש"ו (19.12.45). בתוך "בסתר רעם", פרבשטיין אסתר, ירושלים, תשס"ב, עמ' 528-527

האדמו"ר והקבוצה שהתקבצה סביבו, עברה למחנה הפליטים פורנוולד. החל בהקמת מוסדות תורה וחינוך בשם "שארית הפליטה" במחנות העקורים. ב-ה'תש"ו הגיע לארצות הברית לגייס כספים לעזרה לניצולי השואה והקים במקסיקו ובניו יורק מוסדות תורה שיועדו לניצולי השואה שהיגרו לארצות הברית. כך גם פתח בישראל תלמודי תורה בשם "שארית הפליטה" בצפת, באר שבע, כפר אז"ר וכפר הניצחון. הוא פתח ישיבה בויליאמסבורג ועמד בראשה, וכן ישיבה במונטריאול בראשה העמיד את הרב שמואל אונסדורפר, לימים מחותנו.

הקים משפחה חדשה עם חיה נחמה, בתו של רבי שמואל דוד אונגר - אב"ד נייטרא, ונולדו להם שבעה ילדים.

עסק רבות בזיכרון השואה וקהילות אירופה שנחרבו. לאחר השואה הוא גילה יחס מתון כלפי מדינת ישראל, בשונה מהשקפת דודו רבי יואל טייטלבוים. על רקע זה נוצרו ביניהם חיכוכים.

ב-ה'תשט"ו ביקר לראשונה בארץ ישראל והחליט להקים את הקריה החסידית קריית צאנז בנתניה. ייסד את חסידות צאנז-קלויזנבורג, מוסדות חינוך וישיבה גדולה שעמד בראשותה, בשנת ה'תשל"ט ייסד את כוללי הש''ס ללימוד וידיעת כל הש''ס בלימוד ברמה גבוהה של 70 דף בחודש, כמו כן הקים את מפעל הש"ס. הוא ייסד גם את בית חולים לניאדו בנתניה בעקבות נדר שנדר בתקופת השואה, שאם יינצל מהתופת ינסה תמיד להציל יהודים[24]. בית החולים משמש את תושבי נתניה והסביבה. בשנת תשכ"ג פתח ישיבה בנתניה לספרדים, שהתקיימה 10 שנים.

בשנת תשל"ב חזר לארצות הברית והתגורר ביוניון סיטי.

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא ראש ישיבת מרכז הרב בשיחה עם האדמור מצאנז

נפטר בט' בתמוז תשנ"ד. את מקום האדמו"רות תפסו בניו המשמשים שניהם כאדמו"רים (אחד בישראל והשני בארצות הברית), ואחד מחתניו בארצות הברית.

משנתו

תורה

הוא עמד בראשות הישיבות בארצות הברית ובהמשך בישראל. מדי שבוע הוא מסר 3 שיעורים על לימודי הגמרא, 3 שיעורים ביורה דעה ושיעור לקבוצת בחורים בחושן משפט. הוא דיבר רבות על השאיפה לדעת את כל הש"ס, ואמר שעיקר החסידות היא ללמוד גמרא, ובתקופות מסוימות אף סירב שהבחורים ישתתפו בטיש. הוא לקח כחתנים לבנותיו את הבחורים ה"עילויים" מהישיבה, אף שלא היו בעלי ייחוס. הוא כתב תשובות רבות בארבעת חלקי השולחן ערוך אשר לימים יצאו בספרי "שו"ת דברי יציב".

הרב הלברשטאם יזם שני מפעלים לעידוד לימוד זה: מפעל הש"ס העולמי וכוללי אברכים שבהם הנהיג תוכנית של עשר שנות לימוד. הוא הטיף ללימוד בקיאות. הוא דרש למקד את הלימוד בצמידות לטקסט ויצא נגד ההפשטה וההמשגה בעולם הישיבות הליטאי. הוא ייעץ ללומדים לשמור את הקושיות שלהם לעתיד וטען שאלו יתבררו מאליהן מתוך המשך הלימוד.

הוא נהג למסור שיעור חומש עם פירוש רש"י מדי ליל שישי. השיעור החל בפרשנות הפסוקים ועבר לנושאי חסידות, השקפה ואקטואליה. שיעור זה משך אליו שומעים רבים.

בטיש בליל שבת ובהזדמנויות נוספות הוא נהג למסור פלפול למדני ארוך, כמנהג אדמו"רי גליציה.

תפילה

רבי יקותיאל יהודה נהג להתפלל בשעות מאוחרות. תפילותיו נמשכו שעות ארוכות, בבכיות ובהתלהבות. לעתים נהג לחזור על קטעים מהתפילה מספר פעמים ואף תרגם מילים ליידיש או הוסיף מילים ביידיש (כמו "טאטע" - אבא).

חיבוריו

  • שפע חיים - סדרת ספרים
    • על חודש תשרי - שני כרכים (תש"מ ותשמ"ב)
    • מכתבי תורה - ששה כרכים (במהדורה החדשה - שלשה כרכים)
    • סליחות - שיחות שנאמרו לפני אמירת הסליחות
    • ליקוטי דברי תורה - כ"ד כרכים - והוא קובץ גיליונות של דברי תורה (כולל שיעורי חומש רש"י, דרושים, וד"ת בסעודות שבת, ד"ת בסעודה שלישית ועוד) שמופצים בכל שבוע.
    • נישואין
    • על חנוכה - שני כרכים (של שנתיים)
    • על ימי שובבי"ם
    • על ברכת המזון
    • זמירות לשבת קודש
    • שיעורי חומש רש"י דשנת תשמ"ב, תשמ"ג ותשמ"ד
  • עץ חיים על ט"ו בשבט
  • יציב פתגם - תמצית פלפולים ארבעה כרכים
  • דברי יציב - שו"ת, שבעה כרכים
  • אוצרות דברי יציב - על הש"ס (שני כרכים: ברכות ושבת)
  • אמרי יציב - שיעורים שמסר לבנות בי"ס "בית חנה"
  • שפע טהרה - על הלכות נדה
  • מנחת יהודה וירושלים - שיחות
  • ישראל סבא - לקט עלונים שקובצו בספר
  • חוברות דברי תורה.
  • חוברות באוצר החיים.
  • דרך חיים - שיעורים שערך לבנות בי"ס "בית חנה" על דרך החסידות בכלל ודרך צדיקים בפרט (ונמסרו על ידי בתו)
  • הליכות חיים - חמשה כרכים - הלכות והליכות ליום יום ושבת מועדי השנה.

משפחתו ומתלמידיו

בניו

חתניו

מתלמידיו

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. מאיר וונדר, אנציקלופדיה לחכמי גליציה, חלק ב', עמ' 499
  2. בשיעור חומש ורש"י פרשת שלח תשל"ט, וגם: פרשת ראה תשמ"ד.
  3. עדויות אליהו יעקב שטיינמץ ואליעזר דירנפלד. בתוך: אהרן סורסקי (עורך) ויחזקאל פרנקל, לפיד האש, בני ברק תשנ"ז. עמ' קפ"א, רכ"א
  4. זכרון מיכאל, זכרון יעקב תשמ"ט, עמ' תקפ"א.
  5. עדות משה אליעזר איינהורן. בתוך: אהרן סורסקי (עורך) ויחזקאל פרנקל, לפיד האש, בני ברק תשנ"ז, עמ' ר"כ
  6. עדויות משה אליעזר איינהורן, אהרן יהושע נוסנצוויג, מנחם מנדל וידר ואליהו יעקב שטיינמץ. בתוך: אהרן סורסקי (עורך) ויחזקאל פרנקל, לפיד האש, בני ברק תשנ"ז, עמ' קע"ט-קפ"א.
  7. עדות יעקב קאהן. בתוך: אהרן סורסקי (עורך) ויחזקאל פרנקל, לפיד האש, בני ברק תשנ"ז, עמ' ק"פ
  8. אהרן יהושע קלוגר, הליכות חיים – שבת קודש, נתניה תשס"ט, עמ' רכ"ג. דבר התורה: בפסוק נכתב "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר". ומקשים רבים, שהיה אמור להיכתב "זאת חוקת הפרה". תירץ האדמו"ר שחבוי כאן רמז – 3 סגולות לזכירת הלימוד: שיחזור על פרקו 101 פעמים, וכמאמר חז"ל "אינו דומה שונה פרקו וכו'"; שיצייר מול עיניו שם הוי"ה בעת הלימוד; ושילמד בפה ובקול. וכך מתבאר הפסוק: זאת – ר"ת זכור אל תשכח – חוקת התורה, אשר צוה - בגימטריא 101, ה' – צייר שם הוי"ה מול עיניך, 'לאמור – למד בפה ובקול ולא במחשבה.
  9. עדות אהרן יהושע נוסנצוויג. בתוך: אהרן סורסקי (עורך) ויחזקאל פרנקל, לפיד האש, בני ברק תשנ"ז, עמ' קצ"א
  10. ק. חרמץ, קאשמארן, ברזיל תשל"ה, עמ' 224. מצוטט מתוך: אהרן סורסקי (עורך) ויחזקאל פרנקל, לפיד האש, בני ברק תשנ"ז, עמ' רכ"א.
    מאמר של ק. חרמץ בבטאון דאס אידיש ווארט, עמ' 13, לצפייה ישירה
  11. עדות משה טוביה גרינצוויג. בתוך: אהרן סורסקי (עורך) ויחזקאל פרנקל, לפיד האש, בני ברק תשנ"ז, עמ' רכ"ד
  12. עדות אהרן פירסט, בתוך: בטאון "צאנז", ניסן תשנ"ז, עמ' 32.
  13. עדויות דוד ומשה טוביה גרינצוויג ואהרן בארון. בתוך: אהרן סורסקי (עורך) ויחזקאל פרנקל, לפיד האש, בני ברק תשנ"ז, עמ' ר"ל-רל"ב
  14. ספר סאסנאוויץ ח"ב, עמ' 208. מצוטט מתוך: אהרן סורסקי (עורך) ויחזקאל פרנקל, לפיד האש, בני ברק תשנ"ז, עמ' רל"א
  15. ק. חרמץ, קאשמארן, ברזיל תשל"ה, עמ' 225. מצוטט מתוך: אהרן סורסקי (עורך) ויחזקאל פרנקל, לפיד האש, בני ברק תשנ"ז, עמ' רל"ב
  16. עדות יעקב אליעזר דירנפלד. בתוך: אהרן סורסקי (עורך) ויחזקאל פרנקל, לפיד האש, בני ברק תשנ"ז, עמ' רל"ג
  17. עדות יעקב קאהן. בתוך: אהרן סורסקי (עורך) ויחזקאל פרנקל, לפיד האש, בני ברק תשנ"ז, עמ' רל"ו
  18. עדות הרב משה וויס. בתוך: אהרן סורסקי (עורך) ויחזקאל פרנקל, לפיד האש, בני ברק תשנ"ז, עמ' רל"ח
  19. עדויות הרב משה וויס והרב חיים יהודה מאיר הגר (האדמו"ר מוישאווא בעל ה"זכר חיים"). בתוך: אהרן סורסקי (עורך) ויחזקאל פרנקל, לפיד האש, בני ברק תשנ"ז, עמ' רל"ח-רמ"א. אהרן פירסט ששכב בצריף החולים מעיד כי האדמו"ר הגיע אליו והביא לו מצה. בתוך: בטאון "צאנז", ניסן תשנ"ז, עמ' 30
  20. עדות הרב חיים יהודה מאיר הגר (האדמו"ר מוישאווא בעל ה"זכר חיים"). בתוך: אהרן סורסקי (עורך) ויחזקאל פרנקל, לפיד האש, בני ברק תשנ"ז, עמ' רמ"ב
  21. עדות אברהם אידלס. בתוך: אהרן סורסקי (עורך) ויחזקאל פרנקל, לפיד האש, בני ברק תשנ"ז, עמ' רמ"ג
  22. עדות יעקב קאהן. בתוך: אהרן סורסקי (עורך) ויחזקאל פרנקל, לפיד האש, בני ברק תשנ"ז, עמ' רמ"ג
  23. עדות יעקב יצחק ברמינקה. בתוך: אהרן סורסקי (עורך) ויחזקאל פרנקל, לפיד האש, בני ברק תשנ"ז, עמ' רמ"ט
  24. האדמו"ר יקותיאל יהודה הלברשטאם מספר למה בחר להקים את בי"ח לניאדו, באתר צופר