אמון (מלך יהודה)
 | |||||||||||
| איור משנת 1553 | |||||||||||
| לידה | 664 לפנה"ס | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 640 לפנה"ס (בגיל 24 בערך) | ||||||||||
| מדינה | ממלכת יהודה | ||||||||||
| מקום קבורה | גן עוזא, ירושלים | ||||||||||
| בת זוג | יְדִידָה בַת עֲדָיָה מִבָּצְקַת | ||||||||||
| שושלת בית דוד | |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
אָמוֹן היה המלך השבעה-עשר בשושלת בית דוד. הוא מלך ביהודה במשך שנתיים (642 לפנה"ס-640 לפנה"ס) מאז מות אביו מנשה עד לרציחתו בידי אנשיו. חייו מתוארים בספר מלכים ובספר דברי הימים.
שמו
במקרא מובאים כמה אנשים ביהודה ובישראל שנשאו את השם "אמון", ולפירושו הוצעו פירושים שונים: יש הסוברים שהשם "אמון" הוא כשם האליל הראשי המצרי אמון, וקריאת השם על ידי מנשה מראה על השפעה מצרית חזקה ביהודה בתקופתו[1]. יש שפירשוהו בהוראת "נאמן", אם כביטוי לנאמנות, ואם ככינוי לאופיו וטיבו של בעל השם (נות), ואם כאל שמי שפירושו "נאמן". י' לוי משער שיש לזהות את האליל ה"נאמן" עם האליל האכדי Kâmânu, ה"קיים", הוא הכוכב שבתאי. ניתן לשער שביהודה נתפרש השם "אמון" ככינוי של ה'[2].
חייו
אמון נולד בשנת 664 לפנה"ס למנשה המלך בן חזקיה ולמשולמת בת חרוץ מהעיר יטבה.[3] כאשר היה בן 16 נולד בנו יאשיהו[4] מאשתו יְדִידָה בַת עֲדָיָה מִבָּצְקַת[5] שמלך אחריו.
בגיל 22 נפטר אביו מנשה, ואמון ירש את הכתר. בימי מלכותו היתה ממלכת יהודה כפופה למרות המצרים.
לאחר שנתיים של מלוכה התקוממו עליו עבדיו, קשרו עליו קשר, והרגוהו בביתו. במקרא לא מסופר מה היו מניעיהם של רוצחיו, אך כתוב שהעם התנגד למרד, הכה את הקושרים והמליך את יאשיהו הילד (בגיל 8) תחתיו.[6]
עמדותיו הדתיות
אמון מתואר במקרא כמלך רשע - ”וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' כַּאֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה אָבִיו וּלְכָל הַפְּסִילִים אֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה אָבִיו זִבַּח אָמוֹן וַיַּעַבְדֵם: וְלֹא נִכְנַע מִלִּפְנֵי ה' כְּהִכָּנַע מְנַשֶּׁה אָבִיו, כִּי הוּא אָמוֹן הִרְבָּה אַשְׁמָה”[7]. חז"ל מוסרים שאמון אסר את עבודת הקרבנות על המזבח, עד כדי כך שהמזבח העלה קורי עכביש מחוסר שימוש[8] ועליו דרשו את הפסוק "והנה עלה כולו קמשונים"[9].
על הפסוק בדברי הימים[10] "כי הוא אמון הרבה אשמה" דרשו חז"ל[11] שאשמתו הייתה ששרף את התורה,[12] או שבעל את אמו.[13] כאשר בא על אמו שאלה אותו האם הוא יכול ליהנות ממעשה כזה. הוא ענה לה שלא, אלא הוא עושה זאת רק כדי להכעיס את הבורא.
הגמרא אומרת[14] שהיה ראוי שאמון יוזכר בין המלכים שאין להם חלק לעולם הבא מרוב עוונותיהם, אלא שבגלל כבודו של בנו יאשיהו, שהיה צדיק, לא נמנה בין אלה.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט: אמון |
הערות שוליים
- ^ מבוא לארכאולוגיה של ארץ־ישראל בתקופת המקרא, עמ' 168.
- ^ שמואל אפרים ליונשטאם, אנציקלופדיה מקראית, כרך א, ירושלים תש"י, עמ' 422-423.
- ^ בפירוש דעת מקרא מזוהה עיר זו עם יודפת.
- ^ משום שיאשיהו היה בן שמונה במלכו.
- ^ מלכים ב', כב א
- ^ מלכים ב, כא, כ"ד
- ^ ספר דברי הימים ב', פרק ל"ג, פסוק כ"ג
- ^ בבלי סנהדרין קג ע"א
- ^ משלי כד,לא.
- ^ ב, לג, כ"ד
- ^ בבלי סנהדרין קג ע"ב
- ^ והדרש הוא שהתורה נקראת אמון, כמשלי ח, ל': "ואהיה אצלו אמון". (סדר עולם רבה פרק כד)
- ^ והדרש הוא "אמון" - אמו (מהרש"א סנהדרין שם).
- ^ בבלי סנהדרין קד ע"ב
| מלכי יהודה ושנת עלייתם (לפני הספירה) לכס המלוכה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
| מלכי יהודה וישראל | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| מלכי ישראל המאוחדת | שאול המלך • דוד המלך • שלמה המלך | 
| |||
| מלכי יהודה | רחבעם • אביה • אסא • יהושפט • יורם • אחזיה • עתליה • יואש • אמציה • עוזיהו • יותם • אחז • חזקיהו • מנשה • אמון • יאשיהו • יהואחז • יהויקים • יהויכין • צדקיהו | ||||
| מלכי ישראל | איש בושת • ירבעם בן נבט • נדב • בעשא • אלה • זמרי • תבני • עמרי • אחאב • אחזיהו • יורם • יהוא • יהואחז • יואש • ירבעם השני • זכריה • שלום • מנחם • פקחיה • פקח • הושע | ||||
| בית חשמונאי |
| ||||
| מלכי בית הורדוס | הורדוס • ארכלאוס • הורדוס אנטיפס • פיליפוס • אגריפס הראשון • אגריפס השני | ||||