משפט המלך

משפט המלך (או פרשת המלך) הוא נאום המופיע בתנ"ך, אותו נשא שמואל הנביא בדבר פועלו העתידי של מלך ישראל. חשיבותו של הנאום בכך שחלקים מתוכו משובצים לאורך ספרי שמואל ומלכים, והוא מאפשר הצצה על האידאות והרעיונות הפוליטיים-ארגוניים שרווחו בעם לפני תקופת המלוכה. הנאום אף הפך לנושא למחלוקות אצל חז"ל, מקור לפסיקות הלכה אצל הראשונים מסתייעים בו כדי לקבוע את מחבריהם ותאריכיהם של ספרים שונים בתנ"ך.

הרקע לנאום

ערך מורחב – בקשת המלך

הנאום נישא בעת החלפת השלטון בישראל. עד אותו היום הונהג בישראל שלטון השופטים – בהיעדר שלטון מרכזי על הארץ, לעת צרה היה עולה "מושיע" מהשבט שנמצא במשבר והוא היה מנהיג את העם (ולעיתים רק את שבטו) עד יום מותו, וחוזר חלילה, כמסופר בספר שופטים. שני המנהיגים האחרונים שמשלו בשיטה זו הם עלי הכהן ושמואל הנביא.

בספר שמואל מסופר כי לעת זקנתו של שמואל מונו בניו כשופטים במקומו, אולם הללו היטו משפט ולקחו שוחד. לפיכך, משלחת של זקני ישראל נפגשה עם שמואל וביקשה ממנו להמליך מלך על ישראל. בנוסף, כפי שטענו הזקנים במפגש זה, המצב הביטחוני הרעוע בארץ באותה תקופה (נציב פלשתים בלב ארץ בנימין ולחץ של מלכי עמון על שבטי ישראל בעבר הירדן המזרחי) גם הוא היווה מוטיבציה לבקשה להמלכת מלך.

תוכן הנאום

הנאום מופיע בספר שמואל א', פרק ח', פסוקים י"א-י"ח:

וַיֹּאמֶר--זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם: אֶת-בְּנֵיכֶם יִקָּח, וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, וְרָצוּ, לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ. וְלָשׂוּם לוֹ, שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים; וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ, וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי-מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ. וְאֶת-בְּנוֹתֵיכֶם, יִקָּח, לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת, וּלְאֹפוֹת. וְאֶת-שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת-כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם, הַטּוֹבִים--יִקָּח; וְנָתַן, לַעֲבָדָיו. וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם, יַעְשֹׂר; וְנָתַן לְסָרִיסָיו, וְלַעֲבָדָיו. וְאֶת-עַבְדֵיכֶם וְאֶת-שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת-בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים, וְאֶת-חֲמוֹרֵיכֶם--יִקָּח; וְעָשָׂה, לִמְלַאכְתּוֹ. צֹאנְכֶם, יַעְשֹׂר; וְאַתֶּם, תִּהְיוּ-לוֹ לַעֲבָדִים. וּזְעַקְתֶּם, בַּיּוֹם הַהוּא, מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם, אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם; וְלֹא-יַעֲנֶה ה' אֶתְכֶם, בַּיּוֹם הַהוּא.

בפסוקים הללו מתאר להם שמואל את גורלם הצפוי במידה ויומלך עליהם מלך. על פי הפסוקים המלך העתידי ייקח את הבנים כדי להסיעו, ללוותו, לרוץ לפניו, להילחם את מלחמותיו, לעבוד בשדותיו ולהפוך אותם לנפחים ונגרים כדי שיוכלו להכין אמצעי לחימה. את הבנות ייקח המלך כדי לרקוח בשמים לנשותיו וכדי לשמש כטבחיות ואופות בארמונו, מיבולי השדות והכרמים ייקח מעשר לטובת הממלכה ויחלק לעבדיו, כאשר יגיעו חילותיו לחבלי הארץ השונים בדרכם למלחמה, יוכלו לעשר לעצמם מהתוצרת החקלאית כפי ראות עיניהם, גם את העבדים והשפחות יוכל לקחת מהעם כדי לשמשו, ומלבד זאת יוכל להטיל עליהם מיסים ככל שיחפוץ. חלק מהמפרשים אומרים שאת כל השירותים שהוזכרו יצטרכו העם לתת למלך בחינם, לעומת זאת חלק מהמפרשים סבורים כי העם יקבל תשלום מאת המלך על השירותים השונים למען הממלכה אך הגנאי בדברים הוא בעצם זה שהמלך יהיה קודם לכל אדם והם יהיו מחויבים לכל הוראותיו.

תוצאות הנאום

העם ממאנים לקבל את המסר אותו שמואל מעביר להם ואומרים: ”לֹּ֔א כִּ֥י אִם־מֶ֖לֶךְ יִֽהְיֶ֥ה עָלֵֽינוּ וְהָיִ֥ינוּ גַם־אֲנַ֖חְנוּ כְּכָל־הַגּוֹיִ֑ם וּשְׁפָטָ֤נוּ מַלְכֵּ֙נוּ֙ וְיָצָ֣א לְפָנֵ֔ינוּ וְנִלְחַ֖ם אֶת־מִלְחֲמֹתֵֽנוּ.” שמואל מוסר את תשובת העם לה' וה' מורה לו לשמוע בקול העם ולהמליך עליהם מלך כבקשתם. בפרק הבא מתאר הנביא את סיפור משיחת שאול למלך על ישראל.

דמיון לשוני בפסוקים אחרים בתנ"ך

קטעים אחרים בתנ"ך מנוסחים באופן דומה למשפט המלך, וחלק מהפרשנים פירשו אותם כשיבוץ וכהפניה למשפט המלך. דוגמה אחת היא נאום הפרידה של שמואל מהעם:

אֶת-שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת-מִי עָשַׁקְתִּי אֶת-מִי רַצּוֹתִי וּמִיַּד-מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ

— ספר שמואל א', פרק י"ב, פסוק ג'

קטע דומה אחר הוא נאום תוכחה קצר של המלך שאול:

וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַעֲבָדָיו הַנִּצָּבִים עָלָיו שִׁמְעוּ-נָא בְּנֵי יְמִינִי גַּם-לְכֻלְּכֶם יִתֵּן בֶּן-יִשַׁי שָׂדוֹת וּכְרָמִים לְכֻלְּכֶם יָשִׂים שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת

— ספר שמואל א', פרק כ"ב, פסוק ז'

על פי פרשנותו של גרסיאל, שאול פנה בנאום קצר זה לבני שבטו, המכהנים כשרים, ושאל: האם גם בן ישי ייתן לכולכם שדות וכרמים, וימנה את כולכם לקצינים – לשרי אלפים ולשרי מאות (כפי שנהגתי אני)?! כלומר תוכחתו האירונית של שאול מציגה אותו כמלך שהגשים את הזהרותיו של שמואל הנביא.^{[דרוש מקור מלא]}

קטעים אחרים העוסקים בזכויות המלך

הפרשנים נעזרים בפסוקים העוסקים במצוות מינוי מלך (דברים, י"ז, י"ד-כ'), כדי לבאר את נאומו של שמואל, נאמר:

וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ, עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ--וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת, .... לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו, וּלְבִלְתִּי סוּר מִן-הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול--לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל-מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו, בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל.

כלומר, חוק המלך אוסר על המלך "להתרומם מאחיו" ומגביל אותו בכמה מזכויותיו. מכאן למדו חלק מהפרשנים כי גם משפט המלך נועד להגדיר את זכויותיו של מלך ישראל.

קטע אחר המתייחס בצורה ישירה הרבה יותר הוא נבואת תוכחה של הנביא יחזקאל (יחזקאל, מ"ו, ט"ז-י"ח):

כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי ה' כִּי-יִתֵּן הַנָּשִׂיא מַתָּנָה לְאִישׁ מִבָּנָיו נַחֲלָתוֹ הִיא לְבָנָיו תִּהְיֶה אֲחֻזָּתָם הִיא בְּנַחֲלָה. וְכִי-יִתֵּן מַתָּנָה מִנַּחֲלָתוֹ לְאַחַד מֵעֲבָדָיו וְהָיְתָה לּוֹ עַד-שְׁנַת הַדְּרוֹר וְשָׁבַת לַנָּשִׂיא אַךְ נַחֲלָתוֹ בָּנָיו לָהֶם תִּהְיֶה. וְלֹא-יִקַּח הַנָּשִׂיא מִנַּחֲלַת הָעָם לְהוֹנֹתָם מֵאֲחֻזָּתָם מֵאֲחֻזָּתוֹ יַנְחִל אֶת-בָּנָיו לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא-יָפֻצוּ עַמִּי אִישׁ מֵאֲחֻזָּתוֹ.

גם קטע זה מגביל את זכויותיו של המלך בעניין הסמכות להפקיע אדמות מנתיניו.

על פי קטע זה ומשפט המלך ביחד פסק הרמב"ם הגבלות על יכולת המלך להפקיע אדמות ויבולים חקלאיים – הוא מתיר רק הפקעת יבולים ולא קרקעות, רק לצורך מלחמה ולא במצב של שגרה, ומחייב את המלך לפצות את המופקע.

עוד מצטרפת לשיטת פרשנות זו, הרואה במשפט המלך הגבלה על זכויותיו של המלך, גם פרשת נבות היזרעאלי, בה נדרשה המלכה איזבל לטפול האשמות שווא על נבות כדי לרשת את אדמתו. כך למשל פרשנותו של רד"ק לפרשת נבות: ”ואילו רצתה איזבל להרגו בלא משפט, לא היה כוח בידה, כי אף לגזול הכרם לא היה לה כוח... אם היו הורגין וגוזלין שלא במשפט, היו ישראל מורדין בו, כי לא היו מניחים מלך עליהם אם לא יעמיד ארץ במשפט.”

אם כן, בעיני פרשנים מסוימים משפט המלך מפרט את זכויות וחובות המלך כמתבאר בקטעים אחרים של התנ"ך.

תוקפו ההלכתי של הנאום

בתלמוד הבבלי מובאת מחלוקת תנאים בנוגע למשמעותו ההלכתית של משפט המלך:

רבי יוסי אומר: כל האמור בפרשת מלך - מלך מותר בו. רבי יהודה אומר: לא נאמרה פרשה זו אלא כדי לאיים עליהם, שנאמר: "שום תשים עליך מלך" - שתהא אימתו עליך.

— תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ' עמוד ב'

האמורא שמואל פסק כרבי יוסי; לשיטתו יש למשפט המלך תוקף הלכתי, וכל הסמכויות שהוא מעניק למלך ישראל אכן שייכות לו. לעומתו, רב פסק כרבי יהודה, שטען שהנאום לא משקף את סמכויותיו האמיתיות של מלך ישראל, אלא תכלית הנאום הייתה "לאיים עליהם", או לפי גרסאות אחרות, "ליראם ולבהלם". יש הסוברים שגם כללו של האמורא שמואל, דינא דמלכותא דינא, שנותן תוקף גם לחוקיו של ממשל נכרי, מקורו במשפט המלך, והוא מבוסס על שיטתו שיש למשפט המלך משמעות הלכתית. לפי זה תוקפו של הכלל האמור שנוי במחלוקת תנאים ואמוראים. עם זאת, לכלל "דינא דמלכותא דינא" ניתנו טעמים רבים, ולדעת רוב הראשונים אין עליו מחלוקת.

רש"י פירש שלפי רבי יהודה מטרת הנאום הייתה ”שתהא אימת מלכם עליהם... ולא גרס ליראם ולבהלם, דהא לרבי יהודה יפה כיוונו”. אפשרות נוספת, המתאימה גם לגרסה "ליראם ולבהלם", היא שמטרת הנאום הייתה להבהיל את עם ישראל, כעונש על שרצו להידמות לגויים באומרם ”שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם”.

הרמב"ם פסק כשמואל, שיש תוקף לנאום משפט המלך, ופירט את הסמכויות העומדות לרשות המלך מכוח הנאום, אם כי תחת הגבלות מסוימות. הנימוקי יוסף, לעומתו, החזיק בשיטה שהנאום נאמר רק כדי להפחיד ולהבהיל את עם ישראל, ואין לו משמעות הלכתית.

האברבנאל סובר כי אמירתו של שמואל "זה יהיה משפט המלך" היא בלשון סגי נהור ורומזת על כך שהמלך לא יעשה משפט וצדקה לעמו אלא ינהג שלא על פי דין כמו שפרט אחר כך, כך לדוגמא יפקיע המלך העתידי קרקעות מהעם ללא שיותר לו לעשות זאת על פי דין.

קישורים חיצוניים

• פרופ' נחום רקובר "משפט המלך" לעומת "דינא דמלכותא דינא", בתוך שלטון החוק בישראל עמודים 30–34, הוצאת נבו ו"ספריית המשפט העברי", 1989.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

משפט המלך37050525Q12409692