חנוכה

חנוכה

חנוכייה, סופגניות וסביבונים הם סמלי חג החנוכה
חנוכייה, סופגניות וסביבונים הם סמלי חג החנוכה
סיבה	ניצחון היהודים על היוונים, טהרת המקדש וחנוכת המזבח, נס פך השמן, חלופה לחג הסוכות שלא נחוג.
מנהגים	הדלקת נרות חנוכה, חנוכייה, שמן זית, לביבות, סופגניות, וסביבונים, קריאת הלל, על הניסים.
מתקשר עם	פורים, שגם הוא חג שנקבע על ידי חז"ל, וגם בו אומרים על הניסים
מועד
תאריך התחלה	כ"ה בכסלו ה'תשפ"ה יום חמישי 26 בדצמבר 2024
תאריך סיום	לאחר שמונה ימים

הסמל הבולט של חנוכה הוא הדלקת נרות במרחב הציבורי או לנגד חלון הפונה לרחוב, לשם "פרסום הנס"

חג החנוכה (הַחֲנֻכָּה) הוא חג הנחגג במשך שמונה ימים. ימים אלה הם ימי הודאה, שאותם תיקנו חכמי ישראל בזמן בית המקדש השני, לזכר ניצחונם של החשמונאים במרד נגד היוונים, חנוכתו מחדש של בית המקדש, ונס פך השמן. החג מצוין באמירת הלל והודאה וכן בהדלקת נרות חנוכה, בשמונת הימים מכ"ה בכסלו עד ב' בטבת או ג' בטבת. חנוכה הוא אחד משני חגים (לצד פורים) שנתקנו על ידי חז"ל וקיומם הוא מצווה דרבנן.

שמו של חנוכה

שמם של ימי החנוכה הוא צירוף של שני מילים 'חנו-כ"ה'. כלומר, על שם שחנו היהודים מניצחונם על היוונים ביום כ"ה בכסלו. הסבר נוסף לשם זה הוא מלשון חנוכת המזבח או חנוכת המקדש, שנערכה לאחר כיבושו וטיהורו של בית המקדש על ידי החשמונאים, שלזכרה נחגג החג בתאריכו, כפי שמתואר בספר מקבים א', בדומה לחנוכת המשכן ולחנוכת מקדש שלמה, ובהתאמה להנחת אבן הפינה לבית המקדש השני (יום ייסוד היכל ה') שהייתה בתאריך דומה. הייתה זו גם האפשרות המחודשת להשלים את חגיגת חג הסוכות ושמיני עצרת בבית המקדש שלא נחגגו בעקבות גזרות אנטיוכוס, חגיגות הנמשכות שמונה ימים בדומה לשבעת ימי המילואים בטרם חנוכת המשכן.

חנוכה בספרות חז"ל

ניתן למצוא אזכורים קדומים לחנוכה במספר מקומות במשנה, אך ללא פירוט על מהותו ותוכנו של החג, מלבד אזכור אגבי ממנו ניכר כי חנוכה נחגג באמצעות הדלקת נר מחוץ לבית, ואזכור כי קריאת התורה בחנוכה היא בפרשת קורבנות הנשיאים. אזכורים אגביים דומים קיימים גם בתוספתא, שמהן ניתן ללמוד שקראו בחנוכה הלל (סוכה ג ב), והוסיפו הודאה בתפילת שמונה עשרה מעין המאורע (ברכות ג יד). לעצם השאלה מדוע רבי יהודה הנשיא לא ייחד מסכת שלמה לחנוכה (בדומה למסכת מגילה המיוחדת לפורים), ישנן תשובות שונות בספרות הרבנית והמחקרית. חנוכה מוזכר גם במגילת תענית.

בתלמוד הבבלי במסכת שבת, ישנה התייחסות מפורטת יותר למצוות חנוכה ולעניינים נוספים אשר נקשרו בה ובמלכות בית חשמונאי. אך לעומת זאת בתלמוד הירושלמי ישנה התייחסות אגבית הדומה להתייחסות המשנה לחג.

יסודות ליצירת חנוכה

מרד החשמונאים

ערך מורחב – מרד החשמונאים

בשנת ג'ת"ר החלו החשמונאים להנהיג את ההתקוממות נגד השלטון הסלאוקי בארץ ישראל, שכונתה "מרד החשמונאים", על רקע גזירות אנטיוכוס - איסורים שהוטלו על ידי השלטון הזר על קיום מצוות יהודיות. בשנת ג'תקצ"ז הצליחו המורדים לשחרר את ירושלים ובית המקדש משלטון היוונים והמתיוונים, שתחת שלטונם שבת בית המקדש מפעילות כשלוש שנים. אף שהמרד לא נגמר, והלחימה בארץ ישראל המשיכה כעשרים שנים נוספות, נקבע תאריך החג בימי השיא של המאבק - ימי שחרור המקדש וירושלים, והיום בו החל נס פך השמן.

לפי המסורת היהודית ניצחו החשמונאים את היוונים בשנת ג'תרכ"ב, ובשנה שאחרי חנוכת המקדש קבעו לחגוג את ימי החנוכה.

בתפילת על הניסים, תוספת בימי חנוכה לתפילת שמונה עשרה ולברכת המזון, מודגש הניצחון הנסי במלחמת השחרור משעבוד היוונים:

בִּימֵי מַתִּתְיָה בֶן יוחָנָן כּהֵן גָּדול חַשְׁמונָאי וּבָנָיו, כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְשַׁכְּחָם תּורָתָךְ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצונָךְ. וְאַתָּה בְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם: רַבְתָּ אֶת רִיבָם, דַּנְתָּ אֶת דִּינָם, נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. מָסַרְתָּ גִּבּורִים בְּיַד חַלָּשִׁים, וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים, וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים, וּטְמֵאִים בְּיַד טְהורִים, וְזֵדִים בְּיַד עוסְקֵי תורָתֶךָ. לְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדול וְקָדושׁ בְּעולָמָךְ, וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדולָה וּפֻרְקָן כְּהַיּום הַזֶּה.

— מתוך על הנסים לחנוכה

נס פך השמן

ערך מורחב – נס פך השמן

הסכוליון של מגילת תענית, פירוש עברי קדום הנלווה לנוסח הארמי בכל כתבי היד של המגילה, הוא המקור הקדום ביותר שבידינו לנס פך השמן. על פי מקור זה כאשר ביקשו החשמונאים לחדש את פעילות בית המקדש, לא היה בידם שמן זית טהור הנחוץ להדלקת המנורה. לבסוף נמצא פך שהכיל כמות שמן מספיקה להדלקת המנורה במשך לילה אחד בלבד, כדרכם של פכי השמן שמולאו עבור הדלקת המנורה, אך בדרך נס הספיק השמן למשך שמונה לילות שלמים. בעקבות נס זה קבעו חכמים להדליק נרות מדי שנה במשך שמונה ימים.

לאחר מכן מופיע הסבר אחר לשמונת ימי החנוכה, כזכר לשמונת ימי חידוש המזבח בידי בני חשמונאי:

כשנכנסו יונים להיכל, טמאו כל השמנים שבהיכל. וכשגברה יד בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד שהיה מונח בחותמו של כהן גדול שלא נטמא. ולא היה בו להדליק אלא יום אחד, ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. [...]
מה ראו לעשות חנוכה זו שמונה ימים? אלא בימי מלכות יון נכנסו בני חשמונאי להיכל ובנו את המזבח ושדוהו בשיד ותקנו בו כלי שרת והיו מתעסקין בו שמונה ימים.
ומה ראו להדליק את הנרות? אלא בימי מלכות יון שנכנסו בני חשמונאי להיכל ושבעה שיפודין של ברזל היה בידיהם וחיפום בעץ והדליקו בהם.
ומה ראו לגמור בהם את ההלל? אלא שכל תשועה ותשועה שעושה הקב"ה לישראל – היו מקדימין לפניו בהלל, בשירה, בשבח ובהודאה.

— הסכוליון למגילת תענית, על חודש כסלו, בתרגום לעברית

חלקו הראשון של תיאור זה המתאר את נס פך השמן מופיע גם במסכת שבת בתלמוד הבבלי.

במהלך הגלות קיבלו נס פך השמן ונצחיות תורת ישראל הדגשה והבלטה ואילו השחרור והחירות פחות הובלטו. יש המסבירים^{[דרוש מקור]} את השינוי בדגשים אלה בכך שלאחר הכיבוש הרומאי היה קשה ומסוכן, לחגוג כציבור חג בעל משמעות לאומית ולכן בחרו חז"ל להדגיש פן אחר של ימי החנוכה, כזה שיש לו משמעות גם בזמן החורבן והגלות.

ציור מהמאה ה-18 המתאר את חג החנוכה

מצוות החג

הדלקת נר חנוכה

ערך מורחב – הדלקת נרות חנוכה

סדר הדלקת נרות חנוכה

הדלקת נר חנוכה היא מצווה מדרבנן. המצווה היא להדליק נר בכל ערב מערבי החנוכה (החל מיום כ"ד בכסלו בערב (ליל כ"ה), ואילך) לאחר שקיעת החמה (למעט בערב שבת בו מדליקים קודם שקיעת החמה). ההדלקה היא בבית, במקום הנראה כלפי חוץ, כגון בפתח הבית או בחלון הנראה אל רשות הרבים, מכיוון שמטרתה של ההדלקה היא לפרסם את הנס. מצווה זו מופיעה באופן מרומז כבר במשנה, אולם כתובה באופן מפורש רק בתלמוד.

מקובל להשתמש בחנוכייה לצורך הדלקת הנרות, אולם מן הדין ניתן להשתמש בנרות בודדים, לכתחילה יש להציב הנרות בשורה שווה ולא בעיגול.

מעיקר הדין מספיק להדליק נר אחד בכל יום ומספיק שידליק אחד מבני הבית אך נוהגים להתחיל בנר אחד ביום הראשון ולהוסיף נר ליום עד להדלקת שמונה נרות ביום השמיני וכמו כן המנהג אצל יוצאי אשכנז שכל בני הבית הזכרים מדליקים ואצל הספרדים מדליק רק בעל הבית המנהגים השונים מתאימים לפירושים שונים בדברי הגמ' על מנהג המהדרין והמהדרין מן המהדרין בנר חנוכה, על פי הרמ"א מנהג המהדרין מן המהדרין הוא שכל אחד מבני הבית החייבים במצוות מדליק ומוסיף והולך נר ליום וכך נהגו האשכנזים כאמור ועל פי השו"ע המהדרין מן המהדרין רק הוסיפו במס' הנרות אך הדליק רק בעל הבית וכך נהגו הספרדים.  

הלל והודאה

בתמונה מוצגת חנוכיה עגולה בנר שמיני של חנוכה. על אף שמהודר יותר להעמיד את הנרות בשורה ישרה, חנוכיה זו כשרה כיוון שניתן להבחין בבירור במספר הנרות. מקור

בתלמוד הבבלי מתוארת קביעת חג החנוכה על ידי חכמים: ”לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה” (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"א עמוד ב') במזמור הנרות הללו אותו אומרים מיד לאחר הדלקת הנרות, מציינים: ”הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ אָנוּ מַדְלִיקִין ... כְּדֵי לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל עַל נִסֶּיךָ וְעַל יְשׁוּעָתֶךָ וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ.”

מצווה מרכזית בחנוכה היא אמירת ההלל, ויש הסוברים שזו המצווה העיקרית בחנוכה. בכל אחד משמונת ימי החנוכה אומרים הלל שלם לאחר תפילת העמידה של תפילת שחרית, ומברכים ברכה לפני ה"הלל" ולאחריו, כמו בשלוש רגלים. נשים פטורות מאמירת ההלל בחנוכה, ויש הסוברים שהן חייבות.

כמו כן, בכל אחת מתפילות העמידה ובכל עת שאומרים ברכת המזון לאחר סעודה, אומרים בהן את "על הניסים" כהודאה על הניסים שאירעו לנו.

קריאת התורה

בכל אחד מימי החנוכה קוראים בתורה ומעלים שלושה אנשים. הקריאה בתורה מספרת על קרבנות הנשיאים בחנוכת המשכן המוזכרים בפרשת "נשא" בספר במדבר. שנים עשר נשיאי השבטים חנכו את עבודות המשכן ואת עבודת הקורבנות שנעשתה בו, ובכל אחד משמונת הימים קוראים את סדר התנדבותו של אחד הנשיאים. ביום הראשון מתחילים מתחילת העניין של נדבת הנשיאים, ויש הנוהגים לקרוא גם את הפסוקים של ברכת כהנים, ביום השמיני קוראים את הקטע "ביום השמיני" עד לסיום הפרשה כולה. וכן מוסיפים לכך את הפסוקים הראשונים של הפרק הבא בספר במדבר, המדברים על הדלקת הנרות של מנורת המשכן על ידי אהרן הכהן.  בקצת קהילות אשכנז ואיטליה, אומרים פיוטים לשבת חנוכה.

איסור תענית

שמונת ימי חנוכה נחשבים ל"ימים טובים" מדרבנן, ולפיכך אסורים בהספד ובתענית, ואולם מותרים בעשיית מלאכה. נשים רבות נוהגות שלא לעשות מלאכה בזמן שהנרות דולקים.

סעודות

נחלקו הפוסקים האם ישנה מצווה באכילת סעודה בחנוכה. השולחן ערוך פסק שסעודות בחנוכה הן רשות ואין בהן מצווה ואילו הראבי"ה כתב שישנה חובה לאכול בסעודת חנוכה פת ואם שכח להזכיר על הניסים בברכת המזון, חוזר ומברך. וכן פסק הב"ח. והרמ"א הביא דעות שיש בסעודות אלו קצת מצווה וכדי להופכן לסעודות מצווה יש לומר בהם דברי שבח לה' על הניסים.

זאת חנוכה

ערך מורחב – זאת חנוכה

היום האחרון של החג קרוי במקורות שונים זאת חנוכה, משום שבקריאת התורה של יום זה מופיעות המילים "זאת חנוכת המזבח". ליום זה משמעות רבה בכתבי המקובלים והחסידות.

מנהגי החנוכה

מאכלי החג

ברמ"א מובא מנהג לאכול גבינה בחנוכה לזכר הנס בו יהודית הרגה את הולופרנס, שר הצבא של אנטיוכוס באמצעות הרדמתו על ידי שתיית חלב.

יש נוהגים לאכול מאכלים מטוגנים בשמן רב כגון לביבות, סופגניות וספינג', שיש בהם כדי להזכיר את נס פך השמן.

פולקלור סביב החנוכה

סביבונים צבעוניים מעץ בשוק מחנה יהודה

משחק בסביבון

ערך מורחב – סביבון

נהוג לשחק בחנוכה בסביבון, שעל כל פאה שלו מופיעה אות אחרת מהאותיות נגה"ש, יש מפענחים את האותיות כראשי תיבות של "נס גדול היה שם", ולכן בתחילת המאה ה-20 החלו המשוררים של ארץ ישראל (בהשפעת הציונות) להחליף את ה-ש' באות פ', המייצגת את המילה "פה", כדי להתאים את המסורת לשינוי הגאוגרפי. וכך האותיות מפוענחות כ"נס גדול היה פה".

בעבר היה נהוג לשחק בקלפים בימי החנוכה. אך החפץ חיים (בספרו "ביאור הלכה") תוקף בחריפות מנהג זה. במספר ספרי חסידות נאמרה תוכחה על זה.

דמי חנוכה

ערך מורחב – דמי חנוכה

נהוג לתת לילדים "דמי חנוכה" (או "מעות חנוכה"), שהם באופן מסורתי מטבעות בשווי נמוך. שוקולטיירים אמריקאיים מן המאה העשרים עיצבו מטבעות שוקולד עטופות בעטיפת מתכת דקה בצבע זהב או כסף, שמשמשים לפעמים כתחליף למטבעות אמיתיים.

נשים בחנוכה

בחנוכה מתייחדות כמה הלכות המיוחדות לנשים. הטעם המובא לכך הוא: ”שאף הן היו באותו הנס” (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"ג עמוד א') לאימרה זו שני פירושים מקובלים: פירוש התוספות שגזירות היוונים היו גם על נשים ולכן הן צריכות להודות ולקיים את מצוות החנוכה כמו גברים ופירושו של רש"י שהנס נעשה על ידי אשה, יהודית בת מתתיהו הכהן.

נשים חייבות במצוות הדלקת נר חנוכה אף על פי שבדרך כלל הן פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן. למעשה, בדרך כלל אישה נשואה יוצאת ידי חובה בהדלקה של בן זוגה, בין לפי מנהג הספרדים ובין לפי מנהג האשכנזים משום ש"אשתו כגופו". אמנם כאשר הבעל לא מדליק (בשל היעדרות מהבית או בשל סיבה אחרת) חייבת האישה להדליק בעצמה, ובהדלקה זו היא מוציאה ידי חובה גם את בעלה. גם לפי מנהג האשכנזים שכל אחד מבני הבית מדליק לעצמו יש שנהגו שגם ילדות ונשים שאינן נשואות מדליקות ויש שנהגו שאינן מדליקות.

הלכה נוספת הקשורה להדלקת נרות היא מנהג הנשים להימנע מעשיית מלאכה בחצי שעה שלאחר הדלקת הנרות.

בקהילות מסוימות נהגו לציין ביום השביעי של חנוכה את חג הבנות ("עיד אל-בנת") לזכר גבורת הנשים במרד החשמונאים. מזכירים כמה מן הגיבורות הקשורות לחג, בהן יהודית, שלפי מסורות אחדות הייתה אחותם של החשמונאים, שהתחילה את המרד. נהוג גם להזכיר את יעל שהרגה את סיסרא, ועוד.

תיאור החג בספרים חיצוניים

ספרי המקבים

ספר מקבים א', פרק א': אנטיוכוס מטמא את ההיכל ולוקח את כלי השרת.

חיילים יהודים גרמנים במלחמת העולם הראשונה מדליקים נרות חנוכה, פולין, 1916

המקורות הראשוניים לחנוכה הם ספרי המקבים מהמאה ה-2 לפנה"ס. בספר מקבים א' מסופר על טיהור בית המקדש וחנוכתו בכ"ה כסלו, קביעת חג שמונת ימים באותה שנה, וקביעת החג לשנים הבאות על ידי יהודה המכבי ו'קהל ישראל'.

ויהי ביום החמישי ועשרים לחדש התשיעי הוא כסלו, בשנת שמונה וארבעים ומאה, וישכימו בבוקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט. ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טמאו אותו הגויים, ויהללו לה' בשירים ובכינורות בחלילים ובמצלצלים, ויפלו על פניהם וישתחוו לה' על אשר נתן להם עוז ותשועה, ויחוגו את חנוכת המזבח שמונת ימים. ויעלו עולות ותודות בשמחת לבבם, ויפארו את פני ההיכל בעטרות ובמגיני זהב ויחטאו את השערים ואת לשכות הכהנים, וישימו את הדלתות. ותהי שמחה גדולה בכל העם כי גלל ה' את חרפת הגויים מעליהם. ויצווה יהודה ואחיו וכל קהל ישראל לחוג את חנוכת המזבח ביום החמישה ועשרים לחדש כסלו, שמונת ימים מדי שנה בשנה, בהלל ובתודה לה'.

— ספר מקבים א' פרק ד' פס' נ"א- נ"ז

בספר מקבים ב' מסופר גם כן על טיהור המקדש, אך מופיע טעם נוסף לקביעת שמונת ימי החנוכה והוא השלמה לחג הסוכות שאותו לא זכו היהודים לקיים באותה שנה:

ומאת ה' הייתה זאת לחטא את הבית בעצם היום ההוא אשר טימאו אתו הגויים, והוא יום העשרים וחמשה לירח כסלו. ויחוגו חג לה' שמונת ימים כימי חג הסוכות ויזכרו את הימים מקדם, בחגגם את חג הסוכות בהרים ובמערות ויתעו בישימון כבהמות שדה. ויקחו ערבי נחל וכפות תמרים, וישירו שיר שבח והודיה לה', אשר נתן להם עוז ותשועה לטהר את בית מקדשו. ויעבירו קול בכל ערי יהודה לחוג את החג הזה מדי שנה בשנה.

— ספר מקבים ב' פרק י' פס' ח-י"א

קדמוניות היהודים

מקור נוסף המתאר את החנוכה המחודשת של המקדש ואת קביעת החג לדורות הוא יוסף בן מתתיהו בספרו "קדמוניות היהודים" משלהי המאה ה-1 לספירה:

ולאחר שטיהרו בקפדנות, הכניס בו כלים חדשים [....] ובעשרים וחמישה לחודש כסלו, שהמוקדונים קוראים לו אפלאיוס – הדליקו נרות במנורה והקטירו על המזבח. וקרה המקרה ודברים אלה נעשו לאחר שלוש שנים, באותו יום שבו נהפכה עבודת-הקדש של היהודים לעבודת-שיקוץ טמאה. [...]
ויהודה חגג עם בני עירו את חידוש הקורבנות בבית המקדש במשך שמונה ימים [...] וגדולה כל כך הייתה חדוותם על חידוש מנהגיהם, שניתנה להם הרשות לאחר זמן רב, בלי שציפו לכך, לעבוד את אלוקיהם, עד שחוקקו חוק לדורות אחריהם לחוג את חידוש העבודה במקדש במשך שמונה ימים.
ומאותו זמן ועד היום הננו חוגגים את החג וקוראים לו חג האורים (=fora, חג האש/ההתגלות). ונראה לי שנתנו את הכינוי הזה לחג משום שאותה הזכות (לעבוד את אלוקינו) הופיעה לנו בלי שקיווינו לה.

— יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר יב, פרק ז, פסקאות ו-ז, סעיפים 325-318.

בארכיאולוגיה

בכתובת רחוב (שורה 3) נזכר חג החנוכה בהקשר לאכילת פירות שביעית.

בולים

ערך מורחב – בולי חנוכה

חג החנוכה זכה לבולי דואר רבים, בישראל, בארצות הברית, בקנדה ובהודו. מוטיב מרכזי בבולים אלה הוא החנוכייה, ולעיתים מופיע בהם הסביבון.

לקריאה נוספת

• חג החנוכה ונס פך השמן: תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כא, עמוד ב'.
• חנוכה כחג החורף: תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה ח' א' ; מדרש בראשית רבה, פרשה י"א, ב.
• סיפור המלחמות וחנוכת המקדש: מגילת מתתיהו.
• יום-טוב לוינסקי, ספר המועדים, הוצאת דביר.
• אליהו כי טוב, ספר התודעה, הוצאת "א" מכון להוצאת ספרים.
• אליעזר שביד, ספר מחזור הזמנים, הוצאת עם עובד, 1984 - ניתוח על משמעות החג והתפתחותו.
• חג החנוכה לפני השואה, בתקופת השואה ולאחריה - תערוכה מקוונת באתר יד ושם
• הרב ישראל דנדרוביץ, מן החג ועד החנוכה - הקשר בין חג החנוכה לחג הסוכות, בתוך: קובץ היכל הבעש"ט, גיליון כה - כסלו תשס"ט, עמודים: סא - פד.

קישורים חיצוניים

מידע על החג

• הערך "חנוכה", באתר ויקישיבה
• חנוכה, באתר שיטים - מכון החגים
• חנוכה, באתר בית חב"ד
• חנוכה, באתר אחינו
• חנוכה חג האורים, באתר מט"ח
• חנוכה, באתר משרד החינוך
• חנוכה: פריטי מקור ומשאבי הוראה, באתר החינוך של הספרייה הלאומית

הלכות

• הלכות חנוכה בקיצור שולחן ערוך
• דפי לימוד לחנוכה באתר מדרשת
• שאלות טריוויה על מנהגי חנוכה, אתר "ערכים"

נוסח סדר ההדלקה

• סדר הדלקת נרות חנוכה להורדה, באתר אחינו

מולטימדיה

• שירי חנוכה באתר שירונט.
• הרצאה על מהות חג החנוכה באתר הידברות
• אוֹר או אוּר, הרב ש"י זוין
• הקלטות, סרטים, מאמרים ועוד, הכל על פיוטי חנוכה באתר הזמנה לפיוט
• רשימת שירי חנוכה באתר זמרשת
• כך ניהלו לוחמי החשמונאים את המרד ביוונים, סרטון באתר יוטיוב
• הרב חגי לונדין, "חנוכה - יום העצמאות של בית שני", מתוך ארכיון השיעורים של "ערוץ מאיר".
• הרב אליעזר מלמד, "ימי החנוכה עם פניני הלכה", שיעורי וידאו וחידונים אונליין.
• ״החשמונאים, גרסת היוונים״ - פרק בפודקאסט ״מינהר הזמן״, ״כאן״, תאגיד השידור הישראלי
• הדר בן-יהודה, בימים ההם בזמן הזה: שירי החנוכה ששרו הילדים בזמן השואה, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 2 בדצמבר 2018

מאמרים

• הרב גור גלון, חנוכה והמשפחה הישראלית
• הרב דניאל אפשטיין, פוגה לשמונה נרות חנוכה, מאמר לאור גישתו של הפילוסוף עמנואל לוינס
• הרב שלמה יוסף זווין, אוֹר או אוּר,
• הרב אליהו רחמים זייני, "מאי חנוכה?", מאמר מקיף המאיר באור חדש את מה שהגיע לידינו בדורות האחרונים מספרות חז"ל על מהות החג, מקורו, והרקע ההיסטורי, אתר ישיבת "אור וישועה" (מתוך הספר "עץ ארז" חלק ב', תשס"ד)
• הרב אורי שרקי - "חירות ואור".
• הרב ישראל דנדרוביץ, איך סמכו על הנס בחנוכה, בתוך: קובץ בית אהרן וישראל, גליון קטז, כסלו תשס"ה, עמודים: סג-סה.
• הרב ישראל דנדרוביץ, עשיית מלאכה בימי החנוכה – לדעת הירושלמי, בתוך: פעמי יעקב, גליון סב-סג, כסלו תשס"ז, עמודים: ס-סט.
• חנוכה מזווית אחרת, אתר ערכים
• גדליהו אלון, ההשכיחה האומה וחכמיה את החשמונאים, אתר דעת
• אסתר גולדנברג, הנגה"שים, מנורת החנוכה והמילון העברי, לשוננו לעם, כרך מד חוברת א (תשנ"ג), עמ' 3–11, באתר האקדמיה ללשון העברית
• הדר בן-יהודה, שירי החנוכה ששרו הילדים בזמן השואה, באתר הספרייה הלאומית, דצמבר 2017

הערות שוליים

היסטוריה של עם ישראל

ג'תרכ"ב - נס חנוכה

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0