מגילת תענית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
עריכה
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
מגילת תענית
העמוד הראשון של מגילת תענית בתוך המהדורה שנדפסה בשנת ה'ש"ם
העמוד הראשון של מגילת תענית בתוך המהדורה שנדפסה בשנת ה'ש"ם
מהדורות נוספות
תאריך מהדורה ראשונה מנטובה רע"ד
תאריך מהדורה מדעית מהדורת ורד נעם, ירושלים תשס"ד
כתבי יד אוקספורד, פרמה
פרשנים
קישורים חיצוניים
ויקיטקסט מגילת תענית

מגילת תענית (במקורות קדומים כונתה גם סתם המגילה[1]) היא חיבור קדום בכתב שמוזכר במשנה[2], המכיל רשימה ימים בהם היו אירועים משמחים ולכן אין לצום ולהספיד בהם. המגילה שכתובה בשפה הארמית, היא רשימה[3] של 35[א] מועדי שמחה (בני יום או כמה ימים),[ב] שנקבעו בעקבות ניצחונות או הצלה מגזירה של עם ישראל, בתקופת בית שני. בימי שמחה אלו לפי המגילה אין צמים[ג] ואין מספידים את המתים, כלומר אין לומר דברי הספד על המת בעת שעומדים לקבור אותו. הצום והמספד מבטאים אבל ועצב, ולכן קבעו חז"ל שאין לעשותם במועדים אלו, ובחלק מהמועדים גם בימים שלפניהם ולאחריהם.[4]

המאורעות בהם המגילה עוסקת משתרעים, ככל הנראה, על פני תקופת הבית השני מבניית חומת ירושלים בימי עזרא ונחמיה,[ד] ועד, לכל המוקדם, לביטול גזירותיו של הקיסר קליגולה, סמוך לחורבן בית שני.[7]

בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי[8] מובאת מחלוקת תנאים בין רבי מאיר ורבי יוסי ביחס לתוקפם של המועדים הללו לאחר חורבן בית המקדש.[9], ולהלכה נפסק שבטלה (חוץ מהמועדים חנוכה ופורים שכתובים גם בה).[10]

מבנה המגילה

מגילת תענית, כפי שנמצאת בכתבי היד ובדפוסים, מחולקת לשני חלקים: המגילה, הכתובה ארמית, ונספח של ברייתא בלשון הקודש המפרש ומסביר בהרחבה את פרטי המאורעות שתוארו בקצרה במגילה בארמית. הסכוליון צורף לטקסט המגילה הארמי בכל כתבי-היד של המגילה, ואף צוטט בתלמוד הבבלי. במחקר כונתה ברייתא זו בשם סכוליון ("ביאור" ביוונית)[ה]

המגילה, המונה את הימים הטובים, היא רשימה של תאריכים,[ו] ושל המאורעות המשמחים שקרו בהם (לדוגמה: "בעשרין ותרין ביה (כלומר בתאריך כ"ב באלול) תבו לקטלא משמדיא").[13] בחלק מהמועדים מצורפת הערה קצרה על אחד משני האיסורים הנהוגים באותו יום: "דלא למספד", או "דלא להתענאה".[ז]

סדר המועדים במגילה הוא לפי חודשי השנה, ולא לפי התרחשותם ההיסטורית.[ח] המגילה מתחילה בחודש ניסן (החודש הראשון לפי לוח השנה המקראי), ומסתיימת בחודש אדר. בכתיבת התאריכים מופיע בכל מועד ראשון בחודש שם החודש (למשל: בחמישה עשר באב זמן אעי כהניא, דלא למספד) ואילו בהמשך מופיע רק התאריך, באותו חודש (למשל המועד הבא בחודש אב: בעשרין וארבעה ביה תבנא לדיננא).[16]

פיסקאות הפתיח והחתימה של המגילה

בראש המגילה מופיעה פיסקת פתיחה קצרה המתארת את משמעות רשימת התאריכים:

אלין יומיא דלא לאתענאה בהון ומקצתהון דלא למספד בהון [= אלה הימים שלא להתענות בהם ומקצתם שלא לספוד בהם].

בסוף המגילה מופיעה שורה קצרה המסייגת את איסורי המגילה

להן אנש דאיתי עלוהי אסיר בצלו [= לבד איש שבא עליו איסור בתפילתו].

על המשמעות ההלכתית של משפטים אלו, ועל ביטול שימושה ההלכתי של המגילה לאורך הדורות, ראו בהמשך.

נספח הפרשנות – הסכוליון

הסכוליון, שנכתב בלשון הקודש, הוא פירוש, הרחבה והסבר של המועדים שבמגילה. הסכוליון נתחבר לאחר כתיבת המגילה (הדעות נחלקו מתי והיכן, ראו להלן בהרחבה), ולא תמיד הפירושים שבו תואמים את המאורע המתואר במגילה עצמה.[17][ט] קטעי ההסבר של הסכוליון יכולים להיות קצרים או ארוכים.[י]

הסכוליון נכתב בשתי מהדורות נבדלות, שתיהן שרדו בטהרתן בכתב יד בודד אחד, מלבד כמה שרידים בגניזה הקהירית ולכן הן מכונות במחקר לפי הכתב יד בהם שרדו: סכוליון א על שם המהדורה ששרדה בכת"י שבספריית אוקספורד, וסכוליון פ על שם המהדורה ששרדה בכת"י שבספריית פארמה (מהדורה זו קרובה יותר לנוסח הסכוליון שהובא בגמרא)[18]. נוסח פרמה ונוסח אוקספורד הם חיבורים קדומים, מהמאות הראשונות לספירה, השונים זה מזה בהסברים ובמסורות שהם מצמידים למועדים השונים של המגילה.

בימי הביניים, בראשית האלף השני לספירה, שולבו שתי המהדורות לנוסח אקלקטי אחד, שאיחד בין המסורות שהיו בשני הנוסח הקדומים, והוסיף עליהם ממקורות אחרים, פעמים רבות מהתלמוד. ככל הנראה כבר השתמש רבי מנחם בן מכיר בנוסח משולב זה. נוסח אקלקטי זה הוא הנוסח המוכר שנדפס בכל מהדורות הדפוס של מגילת תענית. במהדורת ורד נעם הופרדו לראשונה חלקי הסכוליון.

במשך דורות רבים לא הכירו את ההפרדה בין המגילה לסכוליון, והלומדים סברו שהמגילה והסכוליון הם יחידה ערוכה אחת, ולכן הסכוליון בעיניהם היה הפירוש היחיד של המאורעות המוזכרים במגילה.[19] ההבדל התברר רק במאה התשע עשרה על ידי רבנים וחוקרים שעסקו במגילת תענית.[י"א] מי שחתם מבחינה מחקרית את ההבחנה בין המגילה לסכוליון היה צבי גרץ, שגם ככל הנראה קבע את המילה סכוליון ככינוי לאגדתות הפרשנות למגילה, ולאחר מכן הבחנה זו התקבלה כדבר מובן מאליו, הן בעולם המחקר, והן בעולם הרבני.[24][11]

בשנת תשנ"ג, במהלך כתיבת עבודת דוקטורט על המגילה, פרסמה ורד נעם מאמר בו קבעה שהסכוליון מתחלק למעשה לשלושה סוגים: שני נוסחי אב – נוסח פרמה (מכונה גם פ) ונוסח אוקספורד (מכונה גם א), ונוסח מעובד – נוסח הכלאיים.[25] הקביעה שישנם שני נוסחים שונים המעורבים בנוסח ההכלאה, נעשתה בעיקר על בסיס ההבדל בין המסורות השונות שמביאים הסכוליונים השונים להסבר של אותם מועדים, ובשינויים נרחבים בניסוח של מסורות הסבר זהות, שינויים שאינם יכולים לנבוע משיבושי העתקה של הסכוליון, אלא בהכרח מורים על קיומו של ענף מסירה נפרד.[26] נוסח הכלאיים, על פי נעם, הוא ”הכלאה מחושבת של החיבורים א ו־פ, לפעמים בתוספת ציטאטים של פסוקים או מקבילות מספרות חז"ל, בעיקר מן התלמוד”. עובדה זו, לדבריה, ”כמעט שאינה צריכה ראָיה, שכן היא ניכרת בכל הביאור, יחידה אחר יחידה”.[27] אבחנתה של נעם באשר לנוסחים השונים של הסכוליון נתקבלה במחקר ללא עוררין.[28]

לשון המגילה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

המגילה נכתבה בארמית בינונית שהייתה נפוצה בימי הבית השני ובכך היא נבדלת מכל שאר ספרות התנאים, שנכתבה בעברית, ואף מספרות האמוראים, התלמוד הירושלמי שנכתב בארמית גלילית והתלמוד הבבלי שנכתב בארמית בבלית.[29] אייזיק הירש וייס משער שהמגילה נכתבה במקורה בארמית ”מפני שהיתה להמון העם אשר לשון הארמי היה לשונם הרגיל”.[30]

המועדים במגילה

רשימת המועדים[י"ב] תרגום המגילה[י"ג] זיהוי המאורע[י"ד]
מן ריש ירחא דניסן עד תמניא ביה איתוקם תמידא, דלא למספד. מראש החודש של ניסן עד שמונה בו הוקם התמיד שלא לספוד.
  • כהסבר הסכוליון,[31] ניצחון הפרושים על הצדוקים בוויכוח האם קרבן התמיד יכול לבוא מכספי יחיד. ההסבר המקובל במחקר הוא שבעקבות ניצחון הפרושים חזרו לגבות את מחצית השקל.[32] רוב החוקרים סוברים שהאירוע התרחש בתקופת שלומציון המלכה,[33] ויש המתארכים אותו לתקופות אחרות.[ט"ו] [ט"ז]
  • הצעה במחקר מסבירה את שמונת הימים כשמונת ימי חנוכה, בין אם חנוכת המשכן,[י"ז] במדבר,[37] ובין אם חנוכת המקדש בימי עזרא.[38]
מן תמניה ביה ועד סוף מועדא איתקין[39] חגא[40] דלא למספד משמונה בו ועד סוף המועד נתקן[39] החג[40][י"ח] שלא לספוד.
  • כהסבר הסכוליון,[42] ניצחון הפרושים על הצדוקים בוויכוח על מועדו של חג השבועות.[43]
  • בהתבסס על גירסת כתב יד פרמה, שמוחקת את המילה "שבועיא" הציעו חוקרים רבים הסברים אחרים למהות החג שנקבע באותם ימים.[י"ט]
בשבעה לאייר חנכת שור ירושלם[46] ודלא למספד. בשבעה באייר חנוכת חומת ירושלים שלא לספוד ראו דיון בהמשך
בארבעה עשר ביה פסחא[47] זעירא ודלא למספד בארבעה עשר בו הפסח הקטן ושלא לספוד. הקרבת קרבן הפסח למי שלא יכלו להקריבו בזמנו בי"ד בניסן, במסגרת פסח שני.[כ]
בעשרים ותלתא ביה נפקו בני חקרא מן ירושלם. בעשרים ושלושה בו יצאו בני חקרא[כ"א] מירושלים כיבוש מצודת החקרא בידי שמעון התרסי בשנת 141 לפני הספירה.
בעשרין ושבעה ביה אתנטילו כלילאי מיהודה ומירושלם[כ"ב] בעשרים ושבעה בו ניטלו מסי הכתר[כ"ג] מיהודה ומירושלים[כ"ב]
  • כהסבר הסכוליון,[51] ביטול עטרות ורד לכבוד עבודה זרה שהכריחו היוונים את היהודים לתלות על פתחי הבתים,[כ"ד] כחלק מגזירות אנטיוכוס.[54]
  • מרבית החוקרים פירשו שמדובר בביטול מיסי הכתר שהטילו היוונים. ישנן כמה הצעות לזיהוי ביטול המיסים בעקבותיו נקבע המועד, אולם ההצעה המקובלת היא ביטול המיסים בידי דמטריוס השני בתקופת שמעון התרסי, כמתואר בספר מקבים.[55][כ"ה][60]
בארבעה עשר לסיון אחידת מגדל צר[61] בארבעה עשר בסיוון נכבש מגדל צור[61]
  • כהסבר הסכוליון,[62] כיבוש מגדל שרשן (לימים קיסריה) (תוך אימוץ הגרסה במגילה "מגדל שר").[63] ההסבר הרווח הוא שמדובר בכיבוש מגדל שרשן על ידי אלכסנדר ינאי,[64] ויש מי שהציע שמדובר בבנייתה של קיסריה על ידי הורדוס.[65]
  • כיבוש בית צור[כ"ו] בידי שמעון התרסי כמתואר בספר מקבים.[67] שיטה זו מבוססת על כך שכיבושו של מגדל שרשן לא היה חלק משמעותי בכיבושיו של ינאי, ושאין ידיעות היסטוריות על חשיבות שייוחסה לעיר בתקופת החשמונאים.[68][כ"ז]
בחמשה עשר ביה ובשיתא עשר ביה גלו אנשי בית שאן בקעתא. בחמשה עשר בו ובששה עשר בו גלו אנשי בית שאן הבקעה. כיבוש בית שאן ועמק יזרעאל בידי יוחנן הורקנוס.
בעשרים וחמשה ביה נטלו דומוסנאי מן ירושלם[46] בעשרים וחמשה בו נסעו גובי המס מירושלים.
בארבעה[73] בתמוז עדא ספר גזרתא. בארבעה[73] בתמוז הוסר ספר הגזרות
  • כהסברים המובאים בסכוליון, ביטול ספר כלשהו שהיה לאחת הכתות, צדוקים או בייתוסים.[74]
  • ביטול ספרי גזרות שונות שהוטלו על היהודים.[כ"ט]
בחמישה עשר באב זמן אעי כהניא, ודלא למספד בהון. בחמישה עשר באב זמן עצי הכהנים ושלא לספוד בהם יום הבאת קרבן העצים, קרבן המוזכר לראשונה בספר נחמיה,[76] שם מתוארת הפלת גורלות על זמני הבאת קרבן העצים. במשנה ובתוספתא במסכת תענית מבואר שזכר להתנדבות להבאת קרבן העצים בימי נחמיה נקבעו למשפחות השונות תאריכים בהם הם הביאו קרבן עצים במשך הדורות, ואילו ט"ו באב נקבע כמועד כללי ל”כהנים ולוים וכל מי שטעה בשבטו”.[77][ל]
בעשרין וארבעה ביה[ל"א] תיבנא לדיננא. בעשרים וארבעה בו שבנו לדינינו.
  • כהסבר סכוליון אוקספורד, ניצחון החשמונאים על היוונים, והחזרת דיני ישראל למערכת המשפט.[79]
  • כהסבר סכוליון פרמה, ניצחון הפרושים על הצדוקים בוויכוח על ירושת הבת.[80]
בארבעה באלול חנכת שור ירושלם[46] ודלא למספד. בארבעה באלול חנוכת חומת ירושלים ושלא לספוד. ראו דיון בהמשך
בשבעה עשר ביה נפקו רומאי מן ירושלם.[46] בשבעה עשר בו יצאו הרומאים מירושלים.
בעשרין ותרין ביה תבו לקטלא משמדיא. בעשרין ושתיים בו שבו להרוג משומדים
  • מסע הכיבושים של שמעון החשמונאי שכלל בין היתר את כיבוש גזר ויפו וביעור של מתייונים משטחים נרחבים מארץ ישראל, כמתואר בספר מקבים.[84][85]
  • הרג החיילים הרומאים שנשארו בארמון הורדוס לאחר יציאת אגריפס ואנשיו.[ל"ב][81][86]
  • חזרת הסמכות לפסוק עונש מוות לידי הסנהדרין, בשלב מסוים במרד הגדול.[87]
בתלתא בתשרי אתנטלת אדכרתא מן שטריא. בשלשה בתשרי ניטלה האזכרה מן השטרות.
בעשרים ותלתא למרחשון סתור סוריגא מן עזרתא. בעשרים ושלושה במרחשוון סתרו את הסורג מהעזרה
  • רוב החוקרים מסבירים שמדובר באירוע שהתרחש במהלך כיבושו של יהודה המכבי את המקדש, וכחלק ממסע טיהור המקדש.[95] יש המציעים, לאור נוסח הכלאיים של הסכוליון, המתאר בניין שבנו היוונים ונסתר על ידי המכבים, שמדובר במזבח לעבודה זרה שנבנה על ידי היוונים או בפסלים שהוצבו בעזרה.[96] היו שקיבלו את נוסח פרמה של הסכוליון,[ל"ד] וקבעו שמדובר בהריסת מקום זונות שבנו היוונים במקדש.[97]
  • הצעה אחרת גורסת שהמועד נקבע לזכר הסרת סורג שהציב אלכסנדר ינאי בעזרה לאחר שהעם רגמו אותו באתרוגיהם.[98]
בעשרים וחמשא ביה אחידת שומרון שורא. בעשרים וחמישה בו נכבשה חומת שומרון כיבוש העיר שומרון על ידי יוחנן הורקנוס הראשון.[99]
בעשרים ושבעה ביה תבת סולתא למיסק למדבחא. בעשרים ושבעה בו שבה הסולת לעלות למזבח.
  • להסבר הסכוליון המקובל גם על רוב החוקרים,[100] המועד נקבע לזכר ניצחון הפרושים על הצדוקים בוויכוח האם אוכלים את מנחת הנסכים או שהיא מוקרבת כולה למזבח.[101]
  • מקצת החוקרים הציעו שמדובר בחזרת הקרבת המנחות בעת טיהור המקדש על ידי המכבים, או בחזרת הקרבת המנחות לאחר תקופת מחסור.
בתלתא בכסליו אתנטלו סמואתא מן דרתא בשלושה בכסליו הוסרו הסמלים מהחצר.
בשבעה ביה יום טב בשבעה בו יום טוב. ראו דיון בהמשך
בעשרים ואחד ביה יום הר גריזים. בעשרים ואחד בו יום הר גריזים כיבוש הר גריזים על ידי יוחנן הורקנוס הראשון כמתואר ב"מלחמת היהודים".[104][105]
בעשרים וחמשה בו חנכת יומין תמניא ודלא למספד. בעשרים וחמישה בו חנוכת ימים שמונה ושלא לספוד. ניצחון החשמונאים על היוונים, וחידוש העבודה בבית המקדש לאחר גזירות אנטיוכוס, חג החנוכה.
בעשרים ותמניא לטבת יתיבת בי כנשתא על דינא. בעשרים ושמונה בטבת ישב בית הוועד על הדין.
בשנים בשבט יום טוב, דלא למספד. בשנים בשבט יום טוב שלא לספוד ראו דיון בהמשך
בעשרין ותרין ביה בטילת עבידתא דאמיר סנאה לאיתאה להיכלא ולא למספד. בעשרים ושניים בו בטלה העבודה שאמר השונא להביא להיכל ולא לספוד. ביטול גזירת הקיסר קליגולה להעמדת פסל בבית המקדש.
בעשרים ותמניה ביה נטל אנטיוכוס מן ירושלם.[46] בעשרים ושמונה בו נסע אנטיוכוס מירושלים.
בתמניה ובתשעה לאדר יום תרועת מטרא בשמונה ובתשעה לאדר יום תרועת המטר ירידת גשמים לאחר תענית והרעה בחצוצרות. אין זיהוי היסטורי למאורע ספציפי.[ל"ו]
(בתרין עשר ביה יום טוריינוס)[112] בשנים עשר בו יום טוריינוס.
בתלת עשר ביה ניקנור בשלשה עשר בו ניקנור
בארבעה עשר ביה ובחמשה עשר ביה יומי פוריא אנון, ולא למספד. בארבעה עשר בו ובחמשה עשר בו ימי הפורים הם ולא לספוד. ניצחון היהודים על שונאיהם כמתואר במגילת אסתר, ימי הפורים.[ל"ז]
בשיתת עשר ביה שריאו למבני שור ירושלם[46] ולא למספד. בשישה עשר בו התחילו[ל"ח] לבנות חומת ירושלים ולא לספוד ראו דיון בהמשך
בשבעה עשר ביה קמו עממיה על פליטת ספריה במדינת כלבוס בבית זבדי והוה פורקין. בשבעה עשר בו קמו העמים על פליטת הסופרים במדינת כלבוס בבית זבדי והייתה ישועה.
בעשרים ביה צמו עמא על מטרא ונחת להון. בעשרים בו צמו העם על הגשם וירד להם.
בעשרים ותמניה ביה אתת בשורתא טבא ליהודאי דלא יעידון מן אוריתא ולא למספד. בעשרים ושמונה בו באה בשורה טובה ליהודים שלא יסורו מן התורה ולא לספוד.
גוסטב דורה, מלחמת יהודה המכבי בניקנור, לזכרה נקבע יום ניקנור

ימי החומה במגילה

במגילה מצוינים שלושה ימים הקשורים לבניית חומת ירושלים (בארמית: "שוּר") ז' באייר וד' באלול המציינים ימים בהם נגמרה בניית החומה, וט"ז באדר המציין התחלה של בניית חומה או קבלת רישיון לבניית החומה. החוקרים נחלקו עם אילו חומות מזוהות החומות המוזכרות במגילה, והאם יש קשר בין תחילת הבנייה המצוינת באדר, לסיום הבנייה המצוין באחד מהימים האחרים. דעתם של החוקרים המסתמכים על הסכוליון עומדת בערבון מוגבל, כיוון שרוב החוקרים הכירו את נוסח הכלאיים של הסכוליון, שלקח הסברים שהופיעו בסכוליונים המקוריים ביום אחד, והצמיד אותם ליום אחר.

ימי ה"יום טוב" במגילה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

במגילה ישנם שני ימים בהם לא מופיע נימוק לקביעת היום, אלא מצוין רק התאריך, או התאריך ו"יום טוב".[123] שני הימים הם ז' בכסלו וב' בשבט. על פי הסכוליון, שני הימים מציינים את מיתתם של מלכים רשעים שמשלו בעם ישראל: בז' בכסלו מת הורדוס, ובב' בשבט מת ינאי. בניגוד לנכתב בסכוליון, על פי כתבי יוסף בן מתתיהו עולה שהורדוס לא מת בחורף, אלא יותר לכיוון האביב. לפיכך היו שהציעו שחל בלבול בסכוליון ויש להפוך את המועדים ולומר שבכסלו מת ינאי ובשבט מת הורדוס.[ל"ט][128]

יום טרויינוס

יום טרויינוס לא מופיע בכתבי יד אוקספורד ופרמה של המגילה, ונכנס לנוסח הכלאיים, ככל הנראה, כשאיבה מן המקבילות בתלמודים.[129] על פי המובא בתלמודים, יום טרויינוס בטל, עוד קודם שבוטלה המגילה כולה, בשל צרה שקרתה בו. במקורות השונים ישנם הסברים שונים, ואף סותרים, לשאלה מדוע נקבע יום טרויינוס, ומדוע הוא בטל. על פי התלמוד הבבלי, טרויינוס הוציא להורג את פפוס ולוליאנוס, ונהרג מיד לאחר מכן, וכשמחה על כך שנעשתה בו נקמה נקבע יום חג.[130] על פי הבבלי, יום טרויינוס בוטל כיוון שנהרגו בו "שמעיה ואחיה אחיו".[מ] מרבית החוקרים מקבלים תיאור זה, אך סוברים שאין הכוונה לטראיאנוס עצמו, אלא לשליחו ובא כוחו, לוסיוס קווייטוס, מי שהיה הנציב ביהודה מטעמו לצורך דיכוי המרד היהודי הידוע בשם "פולמוס קיטוס".

כתיבת המגילה

"בעשרים באדר צמו העם על הגשם וירד להם"
"יפתח ה' לך את אוצרו הטוב" - יצירתה של תרצה פרץ, מתוך התערוכה "מועדי ב׳: החגים האבודים של לוח השנה העברי", תערוכת כרזות זזות של מאיירי ומעצבי סטודיו דוב אברמסון בעקבות מגילת תענית

מגילת תענית נקראת "מגילה" בגלל היותה החיבור היחיד שהועלה על הכתב בתקופת התנאים, והמקור הכתוב היחיד (מלבד התנ"ך) שעמד בפני התנאים והאמוראים,[מ"א] בה הועברו המסורות בעל פה ולא הועלו על הכתב[131], שכן בשונה משאר ספרי חז"ל שנמסרו בעל פה, הועלתה המגילה על הכתב בתקופת החורבן.[132] מכיוון שהמגילה הייתה מקור כתוב, היה לה טקסט מוסמך, וחכמי המשנה והתלמוד יכלו לדקדק בלשונה כמו בספרי המקרא.[133]

מטרת כתיבת המגילה

ישנם כמה כיוונים העולים בספרות חז"ל ובמחקר באשר לשאלה מדוע נכתבה המגילה.

כיוון ראשון הוא שמטרת כתיבת המגילה היא לציין את הימים שבהם נעשו ניסים לעם ישראל. כך מעיד רבן שמעון בן גמליאל בברייתא במסכת שבת שהמגילה נכתבה על ידי אנשים ”שהיו מחבבין את הצרות”.[134] כך גם לדברי רבי יוסה בתלמוד הירושלמי ”לא באה אלא למנות ימים שנעשו בהן נסים לישראל”.[135][מ"ב]

כיוון שני, הדומה במקצת לראשון, הוא שהמגילה נכתבה בתקופת המרד הגדול על ידי מנהיגי המרד, במטרה לעודד את המורדים ולהראות להם שבעבר ה' הושיע את עם ישראל וסייע להם לנצח, וכך גם להם יש סיכוי לנצח. כיוון זה מתבסס, לרוב, על זיהוי של אלעזר בן חנניה, ממנהיגי המרד, ככותב המגילה.[137]

כיוון שלישי הוא שמטרת כתיבת המגילה היא הלכתית, והיא נועדה לקבוע את הימים המותרים והאסורים בתענית ובהספד. על כך מלמדים למשל, הסידור של המועדים על פי לוח השנה ולא בצורה כרונולוגית של סדר התרחשות האירועים, והתיאור הקצר והסתום של מה שאירע בתאריכים השונים. אולם מרבית החוקרים סברו כי המגילה היא מסמך היסטורי שנכתב מתוך תפיסה קנאית-לאומית-פרושית בימי המרד, בעקבות ניתוחו של צבי גרץ. לדעת אפרים אלימלך אורבך המגילה נכתבה במקור בתור מסמך היסטורי, ובשלב העריכה שלה הוסף לה החלק ההלכתי של איסורי התענית.[138]

זמן כתיבת המגילה

ישנן כמה גישות לזיהוי זמן כתיבת המגילה. גישה ראשונה מתארכת את הכתיבה תוך התבססות על המסורת המאזכרת את כותבי המגילה. לפי גישה זו, המגילה נכתבה ככל הנראה בסוף תקופת הבית השני, ועורך המגילה קיבץ לתוכה מועדים קדומים (בעיקר מהתקופה החשמונאית, אשר מהווים עיקר המגילה) יחד עם מאורעות מזמנו.[מ"ג][139] גישה שנייה מתארכת את הכתיבה על פי המאורעות המופיעים במגילה. הנוקטים בגישה השנייה חלוקים ביניהם בשאלה מתי נערכה המגילה, כיוון שיש מחלוקות באשר לזיהוי המדויק של המועדים המופיעים במגילה.[מ"ד]

ישנם חוקרים הסבורים שיש במגילה מועדים המאוחרים לחורבן בית שני בשנת 70 לספירה, אולם גם לדעתם המגילה נערכה עוד קודם,[מ"ה] ומועדים אלו צורפו למגילה קיימת וערוכה. לא ברור האם איסורי התענית (וההספד בחלק מהמקרים) במועדים הקדומים נקבעו בזמן בו הם אירעו, או שעורך המגילה קבע את דיניהם של כל המועדים,[מ"ו] אולם ככל הנראה המועדים עצמם, ללא קביעת האיסורים ההלכתיים בהם, נקבעו כבר בזמן בו הם קרו.[143]

זיהוי על פי המסורת המזכירה את כותבי המגילה

לפי ברייתא המובאת בתלמוד, כתיבת המגילה נעשתה בידי חנניה בן חזקיה,[134] או בידי בנו, רבי אלעזר בן חנניה.[144][מ"ז] כדי לתרץ את הסתירה בין המקורות היו שהציעו להסביר שחנניה התחיל בכתיבת המגילה, ואלעזר חתם אותה,[146] והיו שהגיהו את הנוסח וקבעו שבכל המקומות יש לגרוס אלעזר בן חנניה. משפחת חנניה בן חזקיה בן-גוריון מוזכרת בכמה מקומות בתלמוד, כשהעיקרי שבהם הוא בתיאור הכינוס לגזירת שמונה עשר דבר, שהתקיים בעלייתו של חנניה בן חזקיה. בכינוס השתתפו תלמידי בית שמאי ובית הלל, שפעלו במאה האחרונה לפני הספירה, כך שהזיהוי על פי המסורת מוביל לתקופה זו. היו שהציעו לצמצם את הזיהוי בצורה ממוקדת יותר, וזיהו את אלעזר בן חנניה כותב המגילה עם אלעזר בן חנניה המוכר מספרי יוסף בן מתתיהו כמנהיג של אחת מקבוצות הקנאים.[147] לשיטתם, הוא כתב את המגילה ”על מנת להפיח עוז וגבורה בקרב בני עמו... לחזק את ידי המורדים בהעלותו על נס את הנצחונות המפוארים של בני החשמונאים על אויביהם.”[148] אולם זיהוי זה מבוסס על השערות רבות, ולא נתקבל במחקר,[149] והדעה העיקרית היא שאין דרך לקבוע מתי בדיוק פעלו בני משפחת בן-גוריון.[150]

זיהוי על פי זמן התרחשותם של המועדים במגילה

הזיהוי על פי זמן ההתרחשות של המועדים נתון למחלוקות רבות. מוסכם על כולם, שרוב המועדים, גם אלו שאינם מזוהים בוודאות, התרחשו בתקופה החשמונאית. לפיכך, ישנה הסכמה כללית שהמגילה נערכה לכל המוקדם בסוף התקופה החשמונאית. אולם על הזמן המדויק של העריכה אין הסכמה. לדעת בן-ציון לוריא, המגילה נערכה בתקופתו של אלכסנדר ינאי, לאחר ניצחונו על היטורים בכלקיס.[מ"ח] לדעתו, המסורת המספרת על אלעזר בן חנניה רק מספרת מי העלה את המגילה על הכתב, אולם היא הייתה קיימת כספר שלם וערוך עוד קודם לכן.[151] ורד נעם מציינת שהמאורע המאוחר ביותר המזוהה באופן ודאי הוא ביטול גזירת הקיסר קליגולה (כ"ב בשבט) בשנת 41 לספירה, והואיל וקשה להניח שהמגילה נתחברה לאחר חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה, ניתן לתחום את זמן כתיבת המגילה לשנים אלו, בדומה לזיהוי על פי המסורת.[152]

כתיבת הסכוליון

זמן חיבורו של הסכוליון אינו ברור לחלוטין, וככל הנראה הוא לא נוצר בפעם אחת על ידי עורך שליקט מסורות הקשורות למגילה, אלא התהווה במהלך הדורות החל מכתיבת המגילה ועד למאות הראשונות לספירה. השוואה לקטעי פירוש למגילה המופיעים בספרות חז"ל יכולה ללמד על שאיבה דו כיוונית של מסורות.[מ"ט]

הסכוליון של התלמוד הבבלי

בגמרא מצוטטים בכמה מקומות קטעים מהמגילה, יחד עם קטעי אגדה המפרשים אותם. מתוך ההקשר בסוגיות נראה שהחיבור בין קטעי האגדה למגילה לא נעשה על ידי הגמרא, והגמרא ציטטה קטעים מתוך "סכוליון"[נ] שהיה לפניה, ככל הנראה בעל פה.[נ"א][153] עם זאת, בתקופת הגמרא עוד נשמרה ההבחנה בין המגילה, שעמדה כקובץ בפני עצמה, לבין הביאור שלה.[154] בסך הכל בתלמוד הבבלי מופיעים שלושה עשר מועדים מהמגילה, ומתוכם מופיעים קטעי "סכוליון" על אחת עשרה יחידות.[155]

המגילה והסכוליון בתלמוד הירושלמי ובמדרשי האגדה

בתלמוד הירושלמי מופיעים תשעה אזכורים של המגילה. באחד מהם מופיע קטע אגדתי המבאר את המאורע (י"ג באדר, יום ניקנור).[156] אולם בשונה מהבבלי, בו מצוטטים קטעי סכוליון כיחידה אחת עם המגילה, בקטע המובא בירושלמי אין ראיה שהביאור עמד בפני האמוראים כחלק מ"סכוליון", וניתן להניח שהאמוראים עצמם הם שחיברו בין קטע האגדה לציטוט מהמגילה.[נ"ב][157]

במדרשי האגדה השונים אין אזכור של המגילה,[נ"ג] ואף בקטעים בהם מובאות אגדתות המקבילות לאגדתות המופיעות בסכוליון, אין כל ראיה לשאיבה של המדרשים מהסכוליון או להפך.[161]

היחס בין סכוליון הגמרא לסכוליונים שלנו

קטעי הסכוליון שמופיעים בגמרא דומים לסכוליון נוסח פרמה הן במסורות הביאור הדומות,[נ"ד] והן בנוסח של מסורות הביאור שמובאות,[נ"ה] אולם גם בין שניהם ישנם הבדלים משמעותיים,[נ"ו] המובילים לקביעה ששני הסכוליונים לא שאבו אחד מהשני (היינו שלפני הגמרא לא עמד סכוליון פרמה, ולפני עורך סכוליון פרמה לא עמדה הגמרא) אלא שאבו שניהם יחד ממקור שלישי, ככל הנראה מהדורת סכוליון שהייתה קרובה למדי לנוסח פרמה.[163]

סכוליון נוסח אוקספורד רחוק מאוד מהגמרא, שני הסכוליונים מביאים מסורות פירוש שונת לרבים מהמועדים, וגם במועדים בהם מסורות הפירוש דומות, שינויי הנוסח רבים כך שלא ייתכן ששתיהן שאבו מאותו מקור ערוך.

התהוות הסכוליונים

ורד נעם זיהתה שהסכוליונים השונים מכילים, מצד אחד, מסורות איכותיות ומקוריות, שאין להן אח בספרות חז"ל, ומצד שני, בחלק מהמועדים הסכוליונים לא מביאים מסורת של ממש, אלא רק משתמשים בתבניות קבועות כדי להסביר מועדים[נ"ז] כמו כן, רבים מקטעי הסכוליון נמצאים מולנו בצורה קטועה כל כך, שלא ניתן להבין אותם ללא השוואה למקבילות.[165] לאור הממצאים המועטים של המגילה בשאר ספרות חז"ל, לא ניתן לקבוע איך ומתי בדיוק התחבר הסכוליון. את הדיון בנושא מסכמת ורד נעם כך:

אופיים האניגמטי של שני החיבורים, ויחסיהם הנפתלים זה עם זה ועם המהדורה התלמודית, מחייבים גם את השערותינו במורכבות ובזהירות.

נראה שבמהלכה של תקופת המשנה והתלמוד נתלו במגילת תענית כמה וכמה אשכולות של מסורות פרשניות, סיפורי מעשים וברייתות עתיקות. מסתבר שהקבצים הללו נתהוו אט אט, ומסורות שונות, בניסוחים ובלבושים מגוונים, היו נספחות והולכות אל כל אחד מהם בתהליך רב שנים. אחד מן הקבצים הללו היה רווח בעולמם של אמוראי בבל או, למצער, בעולמם של עורכי הסוגיות, וחלקו שוקע בתלמודם. הצל הענק שהטיל התלמוד הבבלי על ספרותנו בכללה ניכר היטב גם על פני נופיה של מגילת תענית. גם כאן נתקבעו ונשתמרו דווקא אותן מסורות אשר שימשו את הבבלי, והמהדורות החיצונות נדחקו לצדי דרכים של מסירה משובשת. גם כאן טויחו, הוקצעו והותאמו להקשרן האגדות שנכבשו במכבש הבבלי. בכך ניצולו, מחד גיסא, מן הטשטוש ומן השכחה, אבל איבדו, מאידך גיסא, מאפיינים אותנטיים של תוכן ולשון, מאפיינים ששרידיהם המחוספסים ניכרים עדיין במהדורות החיצונות. המהדורות החיצונות הללו הוסיפו להימסר, והשלמות וטלאים מאוחרים שבו וניתוספו עליהן עוד שנים אחרי חיתום התלמוד. אולם ההתעניינות במגילת תענית, מסמך קטן וחריג, נטול ערך הלכתי, פחתה בהדרגה, והחיבורים החיצונים הוזנחו. חלקם אבדו כליל, ושניים מתוכם שרדו בידנו בכתבי יד בודדים ומשובשים: שני קונגלומרטים צבעוניים, פרועי מראה, פרי התהוות רבת תלאות ובליה ממושכת.

— ורד נעם עמודים 374–375

הסכוליון כחיבור עצמאי

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

המגילה כחיבור הלכתי

איסורי התענית וההספד במגילה

בכותרת שבראש המגילה נאמר שהימים המופיעים בה אסורים בתענית, ומקצתם אסורים בהספד. ההבנה המקובלת של המשפט היא שתענית חמורה יותר, וכל הימים המופיעים במגילה אסורים בה, ואילו הספד קל יותר, ולכן רק חלק מן הימים אסורים בו.[נ"ח][166] ויש שהסבירו להפך, שההספד חמור יותר, ולכן כל הימים אסורים בו, ורק חלק מן הימים אסורים בהספד.[נ"ט]

המובן הפשוט של המונח "הספד", הוא אמירת דברים לזכרו של אדם בהלווייתו. מאיר בר–אילן הציע שמשמעות המונח הספד במגילה היא "קינה פולחנית", תפילה מסוג מסוים, כעין תפילות הסליחות ותחנון הנהוגות כיום. כמו כן, לדעתו איסור התענית נועד כנגד אנשים שהיו נוהגים להתענות בצורה סדירה, בין היתר כחלק מעבודת המקדש, ולאו דווקא כנגד האפשרות של קביעת צומות על צרות, כדוגמת תעניות גשמים.[169]

היתרי תענית בימים המצוינים במגילה

במשפט הסיום של המגילה נאמר ”להן אנש דאיתי עליהו אסיר בצלו”. במשמעות המשפט נחלקו פרשנים וחוקרים לאורך הדורות. מוסכם, שהמשפט פוטר מאיסור התענית אנשים מסוימים, וקובע סייג למשפט "אלו הימים שאסורים בתענית", "מלבד איש ש", והמחלוקת היא מה משמעות הדברים "איתי עליהו אסיר בצלו". שני ההסברים העיקריים, הם: מלבד אדם שנדר תענית קודם שנכתבה מגילת תענית[ס] או מלבד אדם שנדר נדר תענית כללי (כגון לצום כל ימי שני וחמישי) וימי התעניות שלו התנגשו בימים המופיעים במגילת תענית.

בימי השמחה שבמגילה נכללים חנוכה, פורים, ט"ו באב ועוד. גם ג' בתשרי וי"ג באדר נכללים במגילת תענית כימי שמחה, ורק מאוחר יותר נקבעו כימי תענית (צום גדליה ותענית אסתר, בהתאמה), כנהוג בימינו.

ביטול מגילת תענית

איסורי התענית של מגילת תענית נשמרו עד סוף תקופת התנאים, ובמאה ה־3 חדלו לנהוג לפיה. איסורי התענית הנוהגים עד ימינו הם אלה העוסקים בחנוכה ובפורים שלא בטלו מפני שניסם מפורסם ביותר.[170].

כתבי יד ודפוסים

למגילת תענית יש כעשרה כתבי יד, אולם רבים מהם מאוחרים, ותלויים בדפוס.[ס"א] נביא כאן את כתבי היד העיקריים של המגילה.

כתבי יד של נוסח פרמה

  • כתב יד פרמה. נמצא בספריית הפאלאטינה בפארמה 2298, אוסף דה רוסי 117, מספר 13205 במכון לתצלומי כתבי יד. כתב היד, שהוא מהעתיקים שיש בידינו, נכתב, על פי עדות הקולופון, בחודש תשרי ק"ה (1344). כתב היד הוא עד הנוסח היחיד לנוסח פרמה, שנקרא על שמו.[ס"ב] כתב היד המלא כולל מספר חיבורים,[ס"ג] ואורכו 140 דפים, ומגילת תענית, שתופסת בו שבעה דפים, נמצאת בין דפים 84–90. כתב היד כתוב בצורה ברורה ונאה, ללא צפיפות בין המילים, ומצבו מצוין. כתב היד כולל 33 מועדים, ומשמיט את כ"ז באייר (איתנטילת כלילא מירושלם ומיהודה)[171] ואת י"ב באדר (יום טוריינוס).[112][172] איכות מסירתו של כתב יד זה טובה משל כתב יד אוקספורד, ובשל כך הוא נבחר לשמש כנוסח הפנים של המגילה במהדורתו של עידו המפל ובמהדורתה של ורד נעם.[173] כתב היד שימש כעד נוסח כבר במהדורתו של אדולף נויבאואר,[174] ונדפס בפני עצמו לראשונה בעבודת הדוקטורט של המפל.[175] ככל הידוע כיום (2020) כתב היד הוא עד הנוסח היחיד לנוסח פרמה.
    סימנים במהדורות מדעיות: במהדורת נויבאואר P, במהדורות ליכטנשטיין המפל נעם פ.

כתבי יד של נוסח אוקספורד

  • כתב יד אוקספורד. נמצא בספריית בודליאנה באוקספורד, אוסף מיכאל 388 (קטלוג נויבאואר 867), מספר 21628 במכון לתצלומי כתבי יד. כתב היד נכתב, על פי הקולופון, על ידי ”משה הרופא בן יצחק בן קאביש מיורקי לשלמה בן אליהו קפשלי הזקן”.[176] כתב היד הוא עד הנוסח העיקרי לנוסח אוקספורד, שנקרא על שמו.[ס"ב] כתב היד כולל מספר חיבורים,[ס"ד] ואורכו 196 דפים[ס"ה] ומגילת תענית שתופסת שני עמודים נמצאת בדפים 193–194[177] כתב היד כתוב בצורה צפופה, וישנם מקומות בהם הוא מטושטש וקשה לקריאה. כתב היד כולל 34 מועדים, ומשמיט את י"ב באדר (יום טוריינוס).[112][178] לא ידוע בדיוק ממתי כתב היד, אולם ככל הנראה הוא מהמאה ה־15 או ה־16.[179] כתב היד שימש כעד נוסח כבר במהדורתו של נויבואר,[174] ונדפס בפני עצמו לראשונה בעבודת הדוקטורט של המפל.[180]
    סימנים במהדורות מדעיות: במהדורת נויבאואר m, במהדורות ליכטנשטיין המפל נעם א.[ס"ו]
  • כתב יד סנט פאול. נמצא בספריית המנזר הבנדיקטיני בסנט פאול (עמק הלַוונט — Lavanttal), אוסטריה, בכריכת קודקס 39c/4. כתב היד התגלה בשנת 2007 בספרייה בסנט פאול בכריכה של הספר מכלול התאולוגיה של תומאס אקווינס, ופורסם על ידי יואב רוזנטל.[181] על פי ד"ר מרדכי גלצר, כתב היד נכתב לפני 1300. כתב היד כתוב בשני טורים בכתיבה אשכנזית מרובעת. כתב היד כולל דף אחד בלבד, ומכיל כ־40 אחוז מהביאור, החל מסוף הביאור לד/י בתמוז ועד תחילת הביאור לכ"ב בשבט.[182] על מנת להבדילו מכתב יד אוקסופרד, כונה כתב היד על יד רוזנטל אס[ס"ז] בעוד כתב יד אוקספורד כונה אא[ס"ח]

כתבי יד של נוסח הכלאיים

  • כתב יד וינה – ניו יורק.[183] נמצא כיום בבית המדרש לרבנים בניו יורק 10484, מספר 72979 במכון לתצלומי כתבי יד. על פי עדות הקולופון, נכתב על ידי יצחק אפומאדו בי"ט בשבט רס"ט (1309) בסלוניקי. כתב היד מכיל מספר חיבורים והמגילה נמצאת בו בעמודים רצט– שי. כתב היד היה בעבר בספריית וינה (מספר 31 בקטלוג שוורץ), ובתקופת מלחמת העולם השנייה נעלם, והידע על על הנוסח שלו הגיע מכתב יד שהעתיק ממנו[184] ומכמה מהדירים שפרסמו את נוסחאותיו כשינויי נוסחאות לדפוסים.[185] כתב היד נתגלה מחדש ונרכש על ידי בית המדרש לרבנים בניו יורק בשנת 1998.[186]
  • כתב יד קיימברידג'. נמצא בספריית האוניברסיטה בקיימברידג', add 648, מספר 16871 במכון לתצלומי כתבי יד. כתב היד נכתב על ידי הסופר רפאל בן שלמה בן יעקב הכהן מפארטו, שחי בפירנצה במחצית הראשונה של המאה ה־16.[187] כתב היד כתוב בצורה ברורה ונאה והניתן לקוראו בצורה נוחה.[188] כתב היד מכיל מספר חיבורים[ס"ט] ואורכו 384 דפים, ומגילת תענית, שתופסת בו שישה דפים, נמצאת בין דפים 373–378. המפל סבר שהוא נעתק מהדפוס, ובשל כך חסר ערך מחקרי,[188] אולם נועם קיבלה את דעתו של ליכטנשטיין שכתב היד הועתק מכתב יד שממנו הועתק הדפוס הראשון (היינו שהדפוס הראשון וכתב היד הם "אחים").[ע][190]
  • כתב יד אוקספורד. נמצא בספריית בודליאנה באוקספורד, קטלוג נויבאואר 2421, מספר 21701 במכון לתצלומי כתבי יד. כתב היד תוארך בעבר על פי השימוש המשני שלו, כריכת ספרים, אז נכתבה בצידו הערה משנת 1603, שהמפל זיהה בטעות כקולופון, ותיארך את כתיבת כתב היד לשנה זו.[191] על פי בדיקתו של פרופסור מלאכי בית-אריה, כתב היד נכתב במאה ה־13, והוא כתב היד הקדום ביותר של המגילה שיש בידינו. כתב היד כולל עמוד אחד, כתוב בשני טורים בכתיבה מרובעת. כתב היד מכיל את סוף המגילה בלבד, מאמצע הביאור על פורים.[192]

דפוסים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: סקירת המהדורות המדעיות.

המגילה נדפסה לראשונה בשנת רע"ד במנטובה שבאיטליה, עוד קודם להדפסת התלמוד הבבלי בשלמותו.[ע"א] מאז נדפסה המגילה עשרות פעמים[ע"ב] נביא את העיקריים שבהם. בכל הדפוסים הלא מדעיים של המגילה, הודפסה יחד עם המגילה גם מגילת תענית בתרא, כאשר בדפוסים המוקדמים אין הבדל בינה לבין המגילה, ובדפוסים המאוחרים יש הבדל בין החיבורים (החל מדפוס המבורג, אולם בצורה לא סדירה)[ע"ג]

  • מנטובה רע"ד. דפוס ראשון של המגילה, נדפס בבית הדפוס של שמואל לטיף.[194] המגילה נדפסה בתוך קובץ של ספרי כרוניקה יהודית, מתכונת בה הודפסה פעמים רבות בהמשך.[ע"ד] בדפוס מנטובה נדפסה המגילה יחד עם: סדר עולם רבא וזוטא, ספר הקבלה לראב"ד, זיכרון דברי רומי ומלכי ישראל בית שני. דפוס זה נדפס במספר עותקים רב באופן יחסי.[196]
  • אמסטרדם תי"ט. נדפס עם שני פירושים מהרב אברהם הלוי (מהר"א) בן הרב יוסף סג"ל בן הרב אברהם פרץ סג"ל, פירוש כולל, וחידושי מהר"א. יותר ממחצית החיבור נשמט מכל הדפוסים שהעתיקו מדפוס אמסטרדם ושוב יצא לאור בשלימות במגילת תענית מהדורת עוז והדר. המגילה נדפסה ללא חיבורים נוספים, וזה הדפוס הראשון בו נדפסה המגילה לבדה דפוס אמסטרדם תי"ט, באתר היברובוקס.
  • המבורג תקי"ז. למגילה נוסף פירוש מאת הרב יעקב עמדין. המגילה נדפסה לאחר סדר עולם רבא וסדר עולם זוטא (בדפים כג עמוד ב – ל עמוד ב), ובסופה נדפסה מגילת תענית בתרא, לראשונה תוך הבדלה בין המגילת למגילת תענית בתרא, ואחריהם נדפסו עוד כמה חיבורים מהרב עמדין דפוס המבורג תקי"ז, באתר היברובוקס.
  • דיהרנפורט תק"ע. נדפס בבית הדפוס של יוסף מייא. למגילה נוספו פירושים מאת הרב יהודה לייב ב"ר מנחם (דיין דק"ק קראטאשין): רש"י (ליקוט מפרושי רש"י על קטעי המגילה שמופיעים בתלמוד) תוספות חדשים (פירוש מרחיב הדן במגילה ובפירושים עליה, כעין התוספות על הגמרא) ופירושים בשם עין משפט – נר מצווה (הפניה למקומות בהם הפוסקים פסקו קטעים מהמגילה) מסורת הש"ס (הפניות למקבליות בש"ס) ותורה אור (הפניה למקורות הפסוקים המצוטטים, כולם פירושים כעין הפירושים המקבילים על הגמרא שחוברו על ידי הרב יהושע בועז). המגילה נדפסה ללא חיבורים נוספים דפוס דיהרנפוט תק"ע, באתר היברובוקס.
  • ירושלים תרס"ח. נדפס בבית הדפוס שעהנבוים את ווייס. למגילה נוספו פירושים מאת הרב אברהם אליהו בן יחיאל מיכל בורנשטיין: פירוש קצר, פירוש האשל (כעין פירושי רש"י ותוספות על הגמרא, אבל שניהם נתחברו על ידי הרב אברהם אליהו), וכן מסורת הש"ס תורה אור עין משפט נר מצווה. כל אלו נדפסו על הדף. בסוף המגילה נדפסו: פירוש ר"י עמדין, ופירוש מהר"א. בגוף המגילה ישנה הבדלה בין המגילה, הכתובה באותיות שונות מנוקדת ובפסקא נפרדת, לבין הסכוליון דפוס ירושלים תרס"ח, באתר היברובוקס.
  • דפוס ווילנא תרפ"ה, תרפ"ה, באתר היברובוקס
  • ירושלים תשס"ז. מנוקדת עם "פירוש וחידושי מהר"א הלוי", "הגהות היעב"ץ", "תוספות חדשים", "אברהם אזכור", "אשל אברהם"[197], "תרגום למילים הארמיות", "שינויי נוסחאות", "מסורת המגילה", "עין משפט", "תורה אור השלם", הוצאת עוז והדר.
  • ירושלים תשע"ג. פירוש ר' יהודה טולידאנו, עם נוסח כתב יד של מגילת תענית.
  • בני ברק תשע"ד. רבי יוסף עמרם ברנשטיין, מגילת תענית על פי מהדורת אמשטרדם שנת ה'תי"ט, "באור התענית" - באור דברי המגילה בקצרה, "דברי התענית" - הערות והארות, בני ברק תשס"א. עם תיקונים והוספות, ועם "תורת מהריעב"ץ".

מהדורות מדעיות

  • המהדורה הראשונה של מגילת תענית שכללה השוואה לכתבי יד הייתה מהדורתו של אדולף נויבאואר, שבספרו סדר החכמים וקורות דברי הימים, שמכיל חיבורים יהודיים עתיקים שנושאם היסטוריה וכרונולוגיה, כלל גם את מגילת תענית. נוסח הפנים שלו התבסס על דפוס ראשון, על מהדורת אמסטרדם תע"א,[198]
  • המהדורה המדעית הראשונה של מגילת תענית הייתה מהדורתו של הנס ליכטנשטיין (צבי אבנרי), שיצאה לאור בסינסינטי בשנת 1932 וכללה מחקר על המגילה, ומהדורה של המגילה. נוסח הפנים של המגילה של ליכטנשטיין היה אקלקטי,[199] ואת הסכוליון הוא חילק לשני נוסחים, שהוא קרא להם הנוסח הספרדי (מיוצג לדעתו בכתב יד פרמה) והמשפחה הרחבה, או הנוסח האיטלקי, שכוללת את כתבי היד של נוסח הכלאיים. בכתב יד אוקספורד ראה ליכטנשטיין קיצור של המשפחה הרחבה.[200] בהצגה של הסכוליון ליכטנשטיין הביא לפעמים את שני הנוסחים זה בצד זה, ולפעמים יצר מהדורה אקלקטית של הסכוליון מעדי הנוסח השונים (אוקספורד פרמה ונוסח הכלאיים).[201]
  • המהדורה המדעית המקובלת לשימוש כיום היא מהדורת ורד נועם, שהוכנה כחלק מעבודת הדוקטורט שלה ויצא לאור בשנת 2003. המהדורה, שחוברה לאחר זיהוי ההבדל בין הסכוליונים השונים, מביאה את שלושת הסכוליונים זה לצד זה בשלושה טורים, תוך הצגת הדומה והשונה ביניהם, וכן חילופי נוסח והשוואה למקבילות בשאר ספרות חז"ל וימי הביניים.

מגילת תענית בתרא

מגילת תענית בתרא היא רשימה המונה ימים בהם נהגו לצום. רשימה זו נתחברה ככל הנראה במאות החמישית–השישית, והמקור הראשון המוכר לנו שמצטט אותה הוא בעל הלכות גדולות. הרשימה הועתקה בכתבי יד שונים, וביניהם במרבית כתבי היד של מגילת תענית (כתבי היד של נוסח הכלאיים) בסוף המגילה, ולכן מכונה מגילת תענית בתרא או מגילת תענית פרק אחרון, אולם היא אינה חלק ממגילת תענית, וחלק מהמועדים שבה אף סותרים את מגלת תענית. הרשימה נפסקה בספרי הלכה רבים, ביניהם הטור והשולחן ערוך.[202]

לקריאה נוספת

נוסחים

כתבי יד
מהדורות אחרות

על־אודות המגילה

* S. Z. Leiman, "The Scroll of Fasts: The Ninth of Tebeth", Jewish Quarterly Review, 74:2 (October, 1983) pp. 174–195.

ביאורים

  1. ^ המספר נתון לשינויי נוסחאות, כיוון שחלק מהמועדים לא מופיעים בחלק מכתבי היד. כך למשל כז באייר לא מופיע בכתב יד פרמה, ויב באדר לא מופיע בכתבי יד פרמה ואוקספורד (על כתבי היד השונים ראו בהמשך).
  2. ^ כך למשל שמונת הימים הראשונים של ניסן, ושמונת ימי החנוכה הם מועדים ארוכים, בעוד ז' באייר וג' בכסלו הם מועדים בני יום אחד.
  3. ^ הצום ("תענית" בעברית הקדומה) שימש אנשים כדי לכפר על מעשיהם הרעים או כהבעת עצב על מות קרובים.
  4. ^ במגילה מצוינים שלושה ימים כימים בהם נבנתה חומת ירושלים. אחד מהם כנראה מציין את בניית החומה על ידי נחמיה.[5] בנוסח הכלאיים של הסכוליון מזוהה בניית החומה של נחמיה עם ד באלול, אולם ראו אצל ורד נעם[6] דיון בשאלה מתי בדיוק מזהה הסכוליון את בניית חומת נחמיה, וראו גם בהמשך
  5. ^ את השם חידש צבי גרץ, שהיה גם הראשון להודיע על האבחנה בין המגילה והביאור.[11] על משמעות המילה ראו בערך סכוליה, וראו גם במאמרו של שמא יהודה פרידמן, שני ענייני חנוכה בסכוליון של מגילת תענית ('ציון עא (תשס"ו) עמודים 31–33). שני החלקים מכונים לעיתים גם "משנה" ו"גמרא", כאלגוריה ליחס שבין המשנה, לגמרא שמפרשת אותה.[12]
  6. ^ מבין המועדים שנמשכים כמה ימים, בא' וח' בניסן מופיע גם תאריך הסיום של המועד, ובכ"ה בכסלו מופיע אורכו של המועד (שמונה ימים)
  7. ^ זהות המועדים בהם נכתבה התוספת, והנוסח של התוספת, משתנה בין כתבי היד. בתלמוד הירושלמי מובאת דעתו של רבי מאיר, שמחלק בין ימים שכתוב בהם "די לא למיספד" לבין "די לא להתענות" לבין "די לא", סתם (היינו שכתוב רק "די לא").[14] בנוסחי המגילה שלפנינו לא נמצא "די לא" בלבד, מה שהביא מספר חוקרים לקבוע ”שלפני הירושלמי היתה המגילה יותר שלמה משלפנינו”.[15]
  8. ^ ראו לדוגמה את דברי הסכוליון על ח וט באדר.
  9. ^ בן-ציון לוריא משער שעורכי הסכוליון בכוונה השמיטו את זכרם ואת משמעותם האמיתית של אירועים היסטוריים שונים, בשל המחלוקת בין הפרושים (תלמידי ריב"ז, שלדעתו היו העורכים של הסכוליון), לבין הצדוקים שהיו ממשיכיהם של מלכי בית חשמונאי, אשר רוב המאורעות במגילה אירעו בתקופתם, ולדעתו הם היו אלו שערכו את הגרסה הראשונית של המגילה.[17]
  10. ^ ראו דוגמה לקטע הסבר קצר: ג' בכסלו, לעומת קטע ארוך: כה בכסלו
  11. ^ הראשון מביניהם הוא החת"ם סופר, בחידושיו למסכת ראש השנה, שכתב ”נראה לי כי תרי מגילת תענית הוה א' מה שכתבו חנניה בן חזקיה וסיעתו... ואותו היה מקובל אצל חז"ל כעין ספרי המקרא ואמרו עליו דכתיב במגילת תענית. אמנם עוד אחרת הייתה מדורות שלאחריהם שהיה כעין ברייתא מסודרת לפרש מקראי מגילת תענית הנ"ל ועליה נאמר תניא במגילת תענית, ועל אותן ברייתות אפשר שיחלוק תנא עליהם כי יאמר שלא כיוון המסדר האמת בכוונת הקרא של מגילת תענית.”[20] דברים דומים כתבו באותה תקופה גם הרב צבי הירש חיות:”מגילת תענית אשר היא עתה בידינו שתים המה אשר נספחו בזמן האחרון בספר אחד, והיינו מגלה הקדמונית אשר נכתבה על ידי תלמידי שמאי והלל...היה בה כעין פתיחה אלו יומיא דלא למספד ומקצתהון דלא להתענאה, ואחר כך מתחיל לפי סדר החדשים. ניסן מריש ירחא אתוקם תמידא... זה היה כלל ספר מגלת תענית אשר הייתה כתובה בימים קדמונים, אולם סיפור המאורע ואיזה נסים נעשו לישראל בימים הללו זה לא היה בכתב רק שנויה בע"פ כשאר משניות וברייתות ונשנו גם כן כלשון הברייתא בלשון צח ונקי. אולם בזמן האחרון... ברייתות דמגילת תענית מדברים מענייני הנסים אשר היו שנויות בעל פה גם הם נספחו למגילת תענית הקדמונה אשר הייתה כתובה והיו לאחדים המשנה דמגלת תענית עם הברייתות.”,[21] וכן החוקר יום טוב ליפמן צונץ, שזיהה שיש במגילה ”יסודות שמוצאם מספרים קדומים אבל יש בה גם סימנים של הוספות מאוחרות”, אם כי הוא סבר שגם החלקים המאוחרים הם חלק מה"מגילה", ותיארך את עריכתה על פי התנאים המוזכרים בסכוליון, ואת חתימתה על פי המאורעות המוזכרים ב"מגילת תענית בתרא",[22] והרב והחוקר אליקים גצל המילזאהגי שבספר ההגהות שלו על דברי צונץ עמד על שגיאותיו של צונץ בזיהוי חלקי המגילה, ועל ההבדל בין החיבור הארמי לעברי.[23]
  12. ^ נוסח המגילה המובא להלן הוא על פי כתב יד פרמה של המגילה, עם הערות על שינויי נוסח משמעותיים.
  13. ^ התרגום נכתב על ידי עורכי ויקיפדיה. לאורך הדורות נכתבו תרגומים על ידי מפרשים וחוקרים. ראו בין היתר:
    מנחם בן זרח, צידה לדרך, מאמר חמישי כלל ראשון, באתר היברובוקס
    אברהם כהנא, ספרות ההיסטוריא הישראלית, ורשה תרפ"ב, עמודים 3-8, באתר אוצר החכמה
    יום-טוב לוינסקי, ספר המועדים כרך ז: ימי מועד וזיכרון, דביר ועונג שבת תל אביב תשי"ז, עמוד 86, באתר היברובוקס
    בן ציון לוריא, מגילת תענית (התרגום פרוש לכל אורך הפרק "המועדים במגילה ועילותיהם" בראש כל פיסקא העוסקת במועד. הפרק בין עמודים 87–200 גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
    ורד נעם, מגילת תענית, בתוך: מנחם כהנא ועוד עורכים, ספרות חז"ל הארץ-ישראלית: מבואות ומחקרים, כרך א, עמודים 183–184 גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
  14. ^ בטור זה יובאו בזיהויים המקובלים במחקר של המאורעות לזכרם נקבעו המועדים. זיהויים פחות מקובלים יובאו בהערות. שימו לב, שלפני רוב החוקרים עמד רק נוסח הכלאיים של הסכוליון, ולכן כשכתוב "כהסבר הסכוליון", הכוונה לנוסח הכלאיים.
  15. ^ היו שהקדימו את האירוע לתקופת יוחנן כהן גדול,[34] והיו שהקדימו את האירוע עוד יותר, לתקופת חידוש עבודת המקדש לאחר מרד החשמונאים.[35] והיו שאיחרו אותו עד לתחילת תקופת הרומאים[36]
  16. ^ על השאלה מדוע קבעו חג של שמונה ימים על ניצחון זה, שלא היה בו אירוע בן שמונה ימים, ראו בין היתר: חנוך אלבק "למחלוקות הפרושים והצדוקים בענייני המקדש וקדשיו", תורה שבעל פה ה, מוסד הרב קוק, תשכ"ג עמוד כח.
  17. ^ לגבי השאלה האם היו אלו שמונת ימי המילואים ראו אבן עזרא, רמב"ן ועוד על ספר שמות, פרק מ', פסוק ב'; רש"י אבן עזרא ועוד על ספר ויקרא, פרק ט', פסוק א'
  18. ^ אברהם כהנא, מתרגם את המילה כ"חג", ולדעתו המשמעות היא שנקבע חג באותם ימים (היינו שהמילים "איתוקם חגא" לא מציינות לזכר איזה מאורע נקבעו הימים האלו במגילת תענית, אלא מציינות את עצם קביעת החג, בדומה ל"יום טב" בז' בכסלו[41]
  19. ^ היו שהסבירו שמדובר בקביעת חג כמגשר בין חנוכת המקדש בימי עזרא, לבין חג הפסח, כדי להשאיר את העם בירושלים לחגיגת הפסח,[44] או כזכר לשבעת ימי הטהרה קודם לפסח בימי עזרא. היו שהסבירו שמדובר בימים בהם נטהרו החשמונאים מטומאת מת לאחר טיהור המקדש, או שבימים אלו קבעו החשמונאים הלכות חדשות בנוגע להתנהלות העבודה במקדש בימי חג הפסח[45]
  20. ^ על השאלה מדוע פסח שני הפך מחג של יחידים (אלו שלא הספיקו להקריב קרבן פסח) לחג לאומי הוצעו כמה תשובות. לדעת בן-ציון לוריא, לאחר ניצחון החשמונאים במרד החשמונאים הם פתחו במפעל ביצורים כדי להגן על המקדש, ובשל עיסוקם הרציף בבנייה לא יכלו להקריב את הפסח בניסן, וכל העם נדחה לפסח שני, ומאז אותו מאורע הפך פסח שני לחג של כל העם.[48] בכיוון דומה הלך אברהם ביכלר, שהציע לראות בקביעת המועד זכר לאירוע חד פעמי, אולם הוא זיהה אותו עם אירוע לא מוכר (היינו שאנחנו יודעים על קיומו אבל לא יודעים מה טיבו) מסוף תקופת בית שני.[49] לדעת יוסף תבורי פסח שני נקבע במגילת תענית לא לציון מאורע בעבר, אלא כדי שגם אלה שאינם מקריבים באותו היום את קרבנם יחגגו בו. זאת כדי להדגיש את אופיו הציבורי של קרבן הפסח השני, כנגד המגמה שהייתה בעם לצמצם את חשיבותו עקב מיעוט המשתתפים בו.[50]
  21. ^ חקרא הוא שמה של מצודה שנבנתה על הר הבית בידי אנטיוכוס אפיפנס כחלק מהטלת גזירותיו. המילה "חקרא" היא הגייה הארמית של המילה היוונית "אקרא", שמשמעותה מצודה.
  22. ^ 22.0 22.1 המועד לא מופיע בכתב יד פרמה
  23. ^ זהו התרגום על פי ההסבר שמקובל של המועד, של ביטול מיסי הכתר. המקבלים את פירוש הסכוליון למועד כביטול העטרות בימי היוונים מתרגמים את המילה כ"כתר", או "עטרה"
  24. ^ החוקרים שתומכים בזיהוי זה מזהים אותו עם המובא בספר מקבים,[52] שם נאמר ”ויאלצו אותם בחג הבכוס ללכת בכלולות פרחים על ראשם, לכבוד האליל כמשפט הגויים.”.[53]
  25. ^ הסברים אפשריים אחרים הם אירועים נוספים של ביטול מיסים המופיעים בספרי המקבים: הצעה לביטול המיסים על ידי דמטריוס הראשון שנשלחה ליונתן הוופסי,[56] הצעה שנדחתה על ידי יונתן; ביטול מס על ידי דמטריוס השני בתמורה לויתורו של יונתן הוופסי על כיבוש החקרא;[57] מכתבו של אנטיוכוס השביעי אל שמעון התרסי בו הוא מצהיר על אשרור הפטורים שנתנו ליהודים לפניו.[58][59]
  26. ^ את הקישור בין "מגדל צור" ל"בית צור" הסביר בצלאל בר כוכבא, ששמעון לא כבש את היישוב בית צור, אלא את המבצר היווני הסמוך אליו.[66]
  27. ^ הצעה נוספת היא לזהות את מגדל צר עם מצודת אנטוניה, שבמקום בו היא ישבה היה בעבר מגדל בשם "מגדל סטרטון", ואת הכיבוש המוזכר במגילה עם הריסת החיבור בין האנטוניה להר הבית בתחילת המרד הגדול, דבר שמנע מגסיוס פלורוס להשתלט על המקדש ולבזוז אותו, אירוע המתואר ב"מלחמת היהודים".[69]
  28. ^ אולם שימו לב, שלדעת כמה מהחוקרים, זהו המאורע המצוין בכ"ז באייר.
  29. ^ הצעה חריגה הציע בן-ציון לוריא, לפיו מדובר באירוע כינוס ספרי תורה וקביעת נוסח מדויק של התורה שנעשה על ידי יהודה המכבי לאחר מרד החשמונאים. את שיטתו הוא תומך בתרגום של לשון המגילה ל”בארבעה בתמוז כונסו ספרי התורה”.[75]
  30. ^ יוסף תבורי משער שקביעת קרבן העצים כחג כללי נעשתה לאחר שרוב עם ישראל הוגדר כמי ש"טעה בשבטו".[78] הסבר נוסף לקביעה דווקא של ט"ו באב כיום החג במגילה מופיע בסכוליון נוסח פרמה, שם מתואר שבעליית בני הגולה הם קבעו לעצמם את ט' באב כיום עצים, ולבני הגולה שיעלו אחריהם הם קבעו את יום ט"ו באב
  31. ^ ראו ורד נעם, עמוד 225, דיון על מועד החג בהשוואה לעדי נוסח אחרים הגורסים "בעשרים וארבעה בטבת".
  32. ^ כהמשך של המועד הקודם, לפי ההסבר ששם מדובר על יציאת אגריפס ואנשיו
  33. ^ שני הסברים יחידאיים הם: 1. הסברו של שלמה צייטלין (ובעקבותיו של כהנא) שמדובר בהתנערות משלטון הרומיים בתחילת המרד הגדול והתחלת מנייה "לגאולת ישראל".[93] 2. הסברו של בן-ציון לוריא שמדובר בהחזרה, בתקופת שמעון התרסי, של הקרקעות שנגזלו על ידי אנטיוכוס לבעליהם המקוריים.[94]
  34. ^ על פי המפל וורד נועם, נוסח הכלאיים למועד זה הוא גרסה חסרה של נוסח פרמה, אשר משמיטה את אזכור בניית המתחם לזונות בעזרה
  35. ^ ההסבר הרווח הוא שמדובר בפסלי עבודה זרה, אולם ישנן גם גישות אחרות. המחלוקת מתבססת בעיקר סביב השאלה איך בדיוק להבין את המילה "סמואתא" שמשמעותה הפשוטה היא נסי צבא.
  36. ^ היו שהציעו השערה לזיהוי היסטורי של האירוע: יוסף דרנבורג הציע שהימים האלו הם ימי התענית בשתי השנים הראשונות של הבצורת בימי חוני המעגל.[108][109] זהו מועד חריג במגילת תענית, כיוון שאינו מציין הצלחה דתית או מדינית. כמו כן, על פי העולה ממסכת תענית תעניות גשמים היו דבר שכיח, ולא ברור מה מיוחד בתענית זו שלזכרה נקבע מועד. לנקודה זו הוצעו הסברים שונים. בן ציון לוריא הציע שבמקור המועד נקבע בשל אירוע אחר (מהסוג הנפוץ במגילה - הצלחה מדינית. לוריא לא מציע זיהוי ספציפי), ובמהלך עריכת המגילה שונה הטעם לקביעת ימי השמחה.[110] עדו המפל הציע שהמועד הוא הוספה מאוחרת למגילה, אולי כשאיבה מהאוחרת מהמשנה.[111]
  37. ^ על השאלה מדוע פורים מופיע במגילה, אף על פי שהוא חג מקראי, עונה רבא בתלמוד הבבלי שימי הפורים נזכרו כדי לאסור את שני הימים בתענית והספד גם לחוגגים בי"ד באדר, וגם לחוגגים בט"ו באדר (שושן פורים).[113] ורד נעם אינה מקבלת את הסברו של רבא, ומציעה שתי סיבות אחרות:
    1. כיוון שפורים הוא חג מדרבנן, מעמדו לא היה מקובל בצורה מוחלטת, והיה צורך לחזק את קיומו. ייתכן אף שבחברתו של מחבר המגילה מגילת אסתר לא נחשבה כספר קדוש.[114]
    2. מטרת המגילה לא הייתה לקבוע באילו ימים אסור להתענות, אלא למנות את הימים שנעשו בהם ניסים לישראל,[115] ולכן היא לא נמנעה מלכלול גם ניסים המוזכרים במקרא.[116]
  38. ^ זהו התרגום שמופיע ברוב בתרגומים של המגילה,[117] וזוהי אחת המשמעויות הרווחות של השורש "שרו" בתרגום אונקלוס.[118][119] ברוב המופעים של השורש "שרו" בתלמוד הבבלי משמעותו "התירו" (נתנו אישור),[120] וכך הציעה ורד נעם, שהביאה את שתי האפשרויות.[121]
  39. ^ הצעה זו נתמכת גם בעובדה שהסיפור המובא בסכוליון על כליאת החכמים בעת מותו של ינאי ושחרורם על ידי אשתו,[124] מופיע אצל יוסף בן מתתיהו[125] בתיאור מותו של הורדוס, שם נאמר שמי ששחררה אותם הייתה אחותו, שלומית/שלום[126] (שם הדומה ל"שלומציון", אשתו של ינאי, ויכול היה לתרום לבלבול).[127]
    להרחבה בנושא, ראו: טל אילן, ורד נעם, בין יוספוס לחז"ל, כרך א, "מזימתו ומותו של הורדוס/ינאי", עמ' 429–450.
  40. ^ לא קיים זיהוי היסטורי לדמויות אלו
  41. ^ המשנה אמנם נערכה בימי רבי, אולם לא הועלתה על הכתב עד לימי הגאונים.
  42. ^ מתוך כיוון זה גם עולה חריגותה של המגילה בעולם ספרות חז"ל, שמתעסק בדרך כלל בהלכה, ובאגדה ומדרש, ואילו המגילה מתעסקת בהיסטוריה.[136]
  43. ^ כגון מות הורדוס (מזוהה בדרך כלל כאחד משני ה"יומא טבא" המצוינים במגילה, בז בכסלו ובב בשבט, וכגון ביטול גזירות הקיסר קליגולה בכב בשבט
  44. ^ ישנן עוד כמה דעות יחיד, בשיטת התיארוך. בער ראטנער קבע שהמגילה חוברה לכל המאוחר בתקופת החשמונאים הראשונים, כיוון שבתקופה מאוחרת יותר כבר נקבעה הלכה שאסור לספוד שלושים יום קודם הרגל,[140] ואילו במגילה ישנם מועדים הסמוכים לרגלים, כגון א בניסן.[141]
  45. ^ בהתאם לגישות השונות לתיארוך העריכה
  46. ^ כך מסכמת ורד נעם את השאלה,[142] אולם יש הסוברים שהאיסורים במועדים נקבעו עם התרחשותם ויש הסוברים שהאיסורים נקבעו עם עריכת המגילה
  47. ^ מסורת נוספת מייחסת את כתיבת המגילה ל"זקני בית הלל ובית שמאי", אולם מסורת זו מפוקפקת מבחינה מדעית, וככל הנראה מבוססת על שילוב של המסורות על בני משפחת בן-גוריון, עם הסיפור על הכינוס שאירע בעליית ביתם.[145]
  48. ^ אירוע אותו מזהה לוריא עם הניצחון שאירע ביז באדר.
  49. ^ היינו שאיבה מ"סכוליון ערוך" אל ספרות חז"ל האחרת, ומהכיוון השני, שאיבה אל הסכוליון מתוך ספרות חז"ל המקבילה
  50. ^ בלשון ורד נעם: מהדורה מפורשת של מגילת תענית שהייתה מונחת לפניהם ערוכה ומעוצבת – אם בכתב אם בעל פה[153]
  51. ^ קביעה זו עולה כיוון שפעמים רבות הגמרא מצטטת קטעים מהמגילה יחד עם קטעים מהסכוליון גם כשהמקור הנצרך לדיון הוא דווקא הסיפור בסכוליון, מה שמראה שהגמרא הכירה את הסיפורים מתוך מהדורה של ביאורים על המגילה[153]
  52. ^ אין הכוונה שהגמרא היא שחיברה בין התאריך במגילה למסורת על ניקנור, אלא שהניסוח של המסורת לא עמד בפני הירושלמי כפירוש על המגילה, אלא נשאב ממקור אחר בעת הדיון בירושלמי.
  53. ^ למעט מדרש אחד, מדרש פנים אחרים על מגילת אסתר נוסח ב, שמספר שבשעת בקשתה של אסתר ממרדכי לגזור צום על היהודים בשושן, מרדכי אומר לה שאינו יכול כיוון שהימים בהם היא מבקשת לגזור צום הם ימים המופיעים במגילת תענית.[158] ורד נעם מציינת שאין ראיה שבעל המדרש (שהוא מדרש מאוחר)[159] ראה את המגילה, וייתכן שהוא ציטט אותה מתוך מובאה שלה בתלמוד.[160]
  54. ^ בכל יחידות הסכוליון המופיעות בגמרא (מלבד ביאור על י"ד בסיוון, המופיע ברמז במסכת מגילה, דף ו' עמוד א', שורד נעם סוברת שהוא מסורת ישראלית שהגיעה לבבלי,[162] וי"ב באדר שלא נכלל בסכוליון פרמה שיש בידינו) מסורות הביאור זהות בין הבבלי לסכוליון פרמה.[163]
  55. ^ הנוסח כמעט זהה בשבע מהופעות הביאור, ודומה למדי בשלוש הופעות נוספות.[163]
  56. ^ לא ייתכן שסכוליון פרמה שאב מהגמרא, כיוון שרק כשליש מהמועדים מופיעים בגמרא. בכיוון ההפוך, הבבלי מציג יום טוריינוס[112] (י"ב באדר), שאינו מופיע בנוסח פרמה, כך שלא ייתכן שהוא שאב מנסוח פרמה. אמנם ניתן היה להציע שהבבלי שאב מגלגול קדום של סכוליון פרמה, שנכתב קודם שבטל יום טוריינוס,[112] אולם גם הצעה זו אינה אפשרית, כיוון שיש בסכוליון פרמה קטעי ביאור שלא מופיעים בגמרא, אף כשהמועדים עליהם הם נסובים כן מופיעים בגמרא, ואף מופיעים קטעי ביאור אחרים על אותם מועד.[164][163]
  57. ^ כגון בסכוליון א לט"ז באדר ”ששמחה לפני המקום בבנין ירושלם שנאמר בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס”, או סכוליון פ באותו מועד ”מפני שסתרוהו גוים וכשהתחילו לבנותו עשאוהו יום טוב” (וכן בסכוליון פ לד' באלול, ועם מעט הרחבות בז' באייר). או סכוליון פ לכ"ג באייר ”מפני שהיו מצירין להם לבני ירושלם ולא יכלו לצאת ולבא מפניהם ביום אלא בלילה יום שיצאו משם עשאוהו יום טוב”, ובניסוח כמעט זהה בי"ז באלול, ובכ"ח בשבט.
  58. ^ היינו הימים ששמחתם מרובה יותר, מבטלים גם את ההספד.
  59. ^ זו היא שיטתו של רבינו אפרים מקלעת חמאד. ישנם הסוברים שהוא גרס במגילה "דלא למספד בהון, ומקצתהון דלא להתענא בהון",[167] גרסה שנתמכת בנוסח המגילה המצוטט במקום אחד בירושלמי.[135] אולם הפירוש המקובל הוא שהוא פירש את דברי המגילה כך שמשמעותם היא ""אלו הימים שלא להתענות בהם, ומקצתם רק לא לספוד בהם".[168]
  60. ^ או קודם שנגזרה, בהתאם להסברים השונים בתהליכי הכתיבה של המגילה
  61. ^ היינו שנכתבו לאחר הדפוס, והועתקו ממנו (או מכתב יד אחר שהועתק מהדפוס).
  62. ^ 62.0 62.1 ורד נעם בעבודתה מבדילה בין "כתב יד פרמה", ו"כתב יד אוקספורד", לבין הנוסחים שהם מייצגים. כך למשל, ל"נוסח אוקספורד" ישנם עוד כמה עדי נוסח חלקיים, אולם הנוסח קיבל את שמו מכתב יד אוקספורד.
  63. ^ ספר הקבלה לראב"ד, אגרת רב שרירא גאון, סדר עולם רבא, מגילת תענית, אגדה על קרני רמים, ספר הגאולה לרמב"ן, אגרת התשובה לרבינו יונה
  64. ^ רובו של כתב היד הוא חלק הלאוים בספר מצוות גדול. בסופו נכתבו מגילת תענית ו"כללי התלמוד".[177]
  65. ^ דפים 1–2, 195–196 אינם חלק מכתב היד המקורי, אלא חיבורים נוספים שנכרכו יחד איתו.[177]
  66. ^ במאמר בו פורסם כתב יד סנט פאול כונה כתב יד אוקספורד אא, על מנת להבדילו מכתב יד סנט פאול שכונה אס.
  67. ^ היינו: נוסח אוקספורד כתב יד סנט פאול.
  68. ^ היינו: נוסח אקספורד כתב יד אוקספורד.
  69. ^ מדרש שמואל, לקוטי מדרשים, תשובות על תחיית המתים מרס"ג, תשובות משו"ת הרא"ש, חדושים מספרי קבלה, סימנית שאו"ת מהרב יוסף קולון, צוואת רבי יהודה החסיד, אלפא ביתא דבן סירא, מגילת תענית, סדר עולם רבה, סדר עולם זוטא, קטעים מהזהר.[189]
  70. ^ ההוכחה לכך היא שבדפוס ישנן השמטות שאין בכתב היד, מה שמלמד שהוא לא הועתק מהדפוס, ובכתב היד יש השמטה שאין בדפוס, מה שמלמד שהדפוס לא הועתק ממנו.[190]
  71. ^ מסכתות בודדות מהתלמוד נדפסו כבר קודם, אולם התלמוד בשלמותו נדפס לראשונה בשנים ר"פ–רפ"ג.
  72. ^ במהדורת ליכטנשטיין, שיצאה לאור ב־1935, הוא מנה 23 דפוסים של המגילה שהיו לפניו.[193]
  73. ^ היינו גם לאחר דפוס המבורג עוד היו מהדורות בהן לא היה הבדל החיבורים.
  74. ^ עידו המפל ממיין את דפוסי המגילה לשלושה סוגים: דפוסים בהם נדפסה המגילה יחד עם כרוניקות שונות, בדומה לדפוס הראשון, דפוסים בהם נדפסה המגילה בפני עצמה, עם ובלי פירושים, ודפוסים עם תרגום לשפות אחרות.[195]

הערות שוליים

  1. ^ ראו בין היתר: עדו המפל, עמוד 79, ורד נעם עמוד 29 הערה 59 גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר" בער ראטנר, "הערות למגילת תענית", ספר היובל לכבוד נחום סוקולוב, וורשא תרס"ד, עמוד 500; אולם ראו גם את דעתו של מאיר בר-אילן, במאמרו "אופייה ומקורה של מגילת תענית", סיני צח, עמוד קיד הערה 4, שסבר שמראש החיבור נקרא "מגילת תענית". לפי צבי גרץ, Volltext Geschichte: [Zweiter Zeitraum. Geschichte der Juden von den ältesten Zeiten bis auf die], zeno (בגרמנית), במקורות הירושלמיים נקראת "המגילה", ובמקורות בבליים – "מגילת תענית". ראו למשל משנה, מסכת תענית, פרק ב', משנה ח' בכתב יד פרמה ובכתב יד קאופמן (בחלוקה זו – תענית, ב', י"ד)
  2. ^ מסכת תענית פרק ב' משנה ח'
  3. ^ על אופייו של החיבור כ"רשימה" ראו במאמרו של מאיר בר-אילן "אופייה ומקורה של מגילת תענית", סיני צח, עמוד קיט עד קכג.
  4. ^ על פי הגמרא במסכת ראש השנה, דף י"ט עמוד א'; מסכת תענית, דף י"ז עמוד ב', וראו פירוט בהמשך
  5. ^ ורד נעם עמוד 20
  6. ^ עמודים 180–181
  7. ^ מועד המצוין בכב בשבט.
  8. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ב', הלכה י"ב
  9. ^ בתלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ח עמוד ב' הסוגיה נמשכת עד דף יט עמוד ב
  10. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקע"ג, סעיף א'
  11. ^ 11.0 11.1 Heinrich Graetz, Geschichte der Juden von den ältesten Zeiten bis auf die Gegenwart, Leipzig 1906 Band. 03.2, Seite 559 (טקסט מוקלד)
  12. ^ יוסף תבורי, מועדי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, ירושלים: מאגנס תשנ"ה, עמוד 308; אלתר ולנר, אומה במאבקיה ירושלים: מוסד הרב קוק, תשע"ג 2012, עמוד 243; וראו גם מאיר בר-אילן "אופייה ומקורה של מגילת תענית", סיני צח, עמודים קיח–קיט
  13. ^ עדו המפל, מגילת תענית, עמוד 1
  14. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ב', הלכה י"ב, מסכת מגילה, פרק א', הלכה ד'
  15. ^ הציטוט מתוך: בער ראטנער, מקדמוניות היהודים, בתוך:לאון רבינוביץ (עורך), מאסף: פרקי דברי היימים ואמרי מדע, סנט פטרבורג תרס"ב, עמוד 91; וכדבריו כתב יוסף דרנבורג, משא ארץ ישראל, סנטפטרבורג תרנ"ו, ציון א, עמודים קטו - 230
  16. ^ יוסף תבורי, מועדי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, מאגנס ירושלים תשנ"ה, עמוד 307, נעם מבואות עמוד 185
  17. ^ 17.0 17.1 בן ציון לוריא, עמוד 17
  18. ^ ורד נעם, מגילת תענית, מבוא, מעמ' 22 ואילך. נעם הבחינה לראשונה בין המהדורות ונתנה לשתי המהדורות את שמותיהן אלו
  19. ^ על היחס בעבר לסכוליון ורשימת מקורות על יחס זה, ראו ורד נעם, לנוסחיו, עמוד 55
  20. ^ חידושי החת"ם סופר למסכת ראש השנה, דף יח עמוד ב דיבור המתחיל 'אתמר רב ורבי חנינא'
  21. ^ צבי הירש חיות, תורת נביאים, ירושלים תשי"ח, עמוד קנד (בהערה למטה):
  22. ^ יום-טוב ליפמן צונץ, הדרשות בישראל והשתלשלותן ההיסטורית, מוסד ביאליק ירושלים תש"ז, עמודים 61–62
  23. ^ אליקים גצל המילזאהגי, ספר ראביה דף י עמוד ב טור שמאלי (השגה קיח), 1837, באתר היברובוקס
  24. ^ ורד נעם עמוד 29
  25. ^ ראו ורד נעם, לנוסחיו של הסכוליון למגילת תענית, תרביץ סב (תשנ"ג) עמודים 55–99. וראו שם בעיקר בעמודים 64–86. רעיון זה הוזכר כבר בעבודת הדוקטורט של עדו המפל (עמוד 17) אולם הוא לא פיתח את הרעיון, והסתפק באזכורו.
  26. ^ ראו השוואת נוסחי הסכוליון והבדליהם במאמרה של ורד נעם, "לנוסחיו של הסכוליון למגילת תענית", תרביץ סב (תשנ"ג) עמודים 64–66 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
  27. ^ ורד נעם, לנוסחיו של הסכוליון למגילת תענית, תרביץ סב (תשנ"ג), עמוד 67, וראו דוגמות לכך בהמשך המאמר, בעמודים 68–83 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
  28. ^ יואב רוזנטל, דף חדש של מגילת תענית וביאורה, תרביץ עז ג–ד (תשס"ח), עמוד 357.(המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה) שמא יהודה פרידמן, שני ענייני חנוכה בסכוליון של מגילת תענית, ציון עא (תשס"ו) עמוד 5 (וראו בהערה 4)(המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה). מנחם קיסטר על הסכוליה למגילת תענית, תרביץ עד ג (תשסה) עמודים 451–453 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
  29. ^ מגילת תענית, באתר kotar.cet.ac.il
  30. ^ אייזיק הירש וייס, דור דור ודורשיו חלק ב, עמוד 226
  31. ^ מגילת תענית א#א-ח
  32. ^ אליהו ביקרמן, הערות אחדות למגלת תענית, ציון א, ג, תרצו (עמודים 354–355)  ; חיים דב מנטל, מגילת תענית והכיתות, בתוך: מחקרים בתולדות עם־ישראל וארץ־ישראל לזכר צבי אבנרי (חיפה תש"ל), עמודים 54–59; משה בר, הכיתות ומחצית השקל, תרביץ לא ג (תשכ"ב), עמודים 298–299; יעקב ליור, "פרשת מחצית השקל", בתוך: מנחם הרן (עורך), ספר היובל ליחזקאל קויפמן: מחקרים במקרא ובתולדות האמונה הישראלית, עמוד סו; בר רטנר, "מקדמוניות היהודים", בתוך: מאסף א, פטרבורג תרס"ב, עמ' 92;
  33. ^ יעקב ליור, פרשת מחצית השקל, בתוך מנחם הרן (עורך), ספר היובל ליחזקאל קויפמן: מחקרים במקרא ובתולדות האמונה הישראלית, עמוד סו; ורד נעם עמודים 165–166
  34. ^ אפרים אורבך, ההלכה מקורותיה והתפתחותה, עמודים 40–42
  35. ^ בן ציון לוריא, מגילת תענית, עמודים 90–95, וראו שם שהוא מרחיב את האירוע מהקמת התמיד לחוד, להחזרת כל סדרי העבודה במקדש כפי דעת הפרושים; חיים דב מנטל, "מגילת תענית והכיתות", בתוך: מחקרים בתולדות עם־ישראל וארץ־ישראל לזכר צבי אבנרי (חיפה תש"ל), עמוד 58; ;
  36. ^ אליהו ביקרמן, הערות אחדות למגלת תענית, ציון א, ג, תרצו (עמודים 354–355)
  37. ^ ורד נעם עמוד 166, וראו הפניות בהערות 9–14
  38. ^ אברהם כהנא, ספרות ההסטוריא הישראלית, עמוד 3 הערה 9, באתר אוצר החכמה
  39. ^ 39.0 39.1 בכתבי יד אוקספורד וקיימברידג' הנוסח "איתותב", ובעברית "הושב". וראו דברי יוסף דרנבורג, (משא ארץ ישראל, סנטפטרבורג תרנ"ו, ציון א, עמוד קטז הערה 3) שמסביר שהושב משמעו שהיה בעבר משהוא (במקרה הזה – חג השבועות על פי שיטת הפרושים) ואז הוא הוזז (חג השבועות על פי הצדוקים) ואז הוא הושב.
  40. ^ 40.0 40.1 בכתבי יד אוקספורד, קיימברידג', דפוס ראשון, ועוד, מופיעה המילה "דשבועיא" (הכתיב של המילה על פי כתב יד קיימברידג') והתרגום הוא "חג השבועות"
  41. ^ אברהם כהנא, ספרות ההסטוריא הישראלית, עמוד 3 הערה 11, באתר אוצר החכמה
  42. ^ מגילת תענית א#ח
  43. ^ חנוך אלבק למחלוקות הפרושים והצדוקים בענייני המקדש וקדשיו, תורה שבעל פה ה, מוסד הרב קוק, תשכ"ג עמודים כח–ל; חיים דב מנטל, מגילת תענית והכיתות, בתוך: מחקרים בתולדות עם־ישראל וארץ־ישראל לזכר צבי אבנרי (חיפה תש"ל), עמודים 54–59
  44. ^ אברהם כהנא, ספרות ההסטוריא הישראלית, עמוד 3 הערה 9, באתר אוצר החכמה
  45. ^ בן ציון לוריא עמודים 95–99
  46. ^ 46.0 46.1 46.2 46.3 46.4 46.5 בכתב היד כתוב: ירוש'
  47. ^ בחלק מכתבי היד מופיעה המילה "נכיסת" (שחיטת) פסחא זעירא, אולם ורד נעם (עמוד 44 הערה ד) קובעת שזה שיבוש
  48. ^ בן ציון לוריא, עמודים 107–110
  49. ^ אברהם ביכלר, הכהנים ועבודתם, מוסד הרב קוק ירושלים תשכ"ו, עמודים 43–44, באתר היברובוקס
  50. ^ יוסף תבורי, עמ' 111–112; ושם עמ' 98–99.
  51. ^ מגילת תענית ב#כז
  52. ^ ספר מקבים ב, פרק ו פסוק ז
  53. ^ תרגום יצחק זעקיל פרענקיל
  54. ^ בער ראטנר, "הערות למגילת תענית", ספר היובל לכבוד נחום סוקולוב, וורשא תרס"ד, עמודים 502–503; בן ציון לוריא עמודים 113–116
  55. ^ 55.0 55.1 מקבים א פרק יג פסוקים לד–מ
  56. ^ מופיעה במקבים א פרק י פסוקים כב–מה
  57. ^ מופיע במקבים א פרק יא פסוקים כט–לז
  58. ^ מופיע במקבים א פרק יג פסוקים א–ט
  59. ^ המפל עמודים 127–128, ורד נעם, עמוד 191.
  60. ^ המפל עמודים 127–128; ורד נעם, עמוד 191;יוסף קלוזנר, היסטוריה של הבית השני, ירושלים:אחיאסף תש"י, כרך ג, עמוד 69
  61. ^ 61.0 61.1 בכתב יד וינה – ניו יורק הנוסח "מגדל שר".
  62. ^ מגילת תענית ג#יד
  63. ^ על גרסה זו ראו ורד נעם מביקרות הנוסח לשיזחור ההיסטורי, עמוד 25 (מופיע גם אצל ורד נעם, עמוד 195 בנספח להערה 18)
  64. ^ המפל עמוד 131
  65. ^ ורד נעם, מביקורת הנוסח לשיחזור היסטורי, עמוד 22, הערה 87
  66. ^ בצלאל בר כוכבא, מלחמות החשמונאים: ימי יהודה המקבי, ירושלים, יד יצחק בן צבי ומשרד הביטחון, תשמ"א, עמוד 222 הערה 22
  67. ^ מקבים א פרק יא פסוק סו
  68. ^ יוסף דרנבורג, משא ארץ ישראל, סנטפטרבורג תרנ"ו, עמוד טז; בן ציון לוריא עמוד 117–118; יוסף קלוזנר, היסטוריה של הבית השני, ירושלים:אחיאסף תש"י, כרך ג, עמוד 62, שהציע זאת כ"אפשר"
  69. ^ מלחמת היהודים, ספר שני, טו ה
  70. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"א עמוד א'
  71. ^ מלחמת היהודים, ספר שני, טז ה–יז א
  72. ^ המפל; יוסף קלוזנר, היסטוריה של הבית השני, ירושלים:אחיאסף תשי"ט, כרך ה, עמוד 144–145 (ושימו לב מתי בדיוק לדעתו הופסקה העברת המס).
  73. ^ 73.0 73.1 בכתב יד אוקספורד הנוסח "בעשרה". בכתב יד קיימברידג' ובדפוס הראשון (עדי נוסח של נוסח הכלאיים) חוברו התאריכים והנוסח הוא "בארבעה עשר". בכתב יד וינה – ניו־יורק, שגם הוא עד נוסח של נוסח הכלאיים הנוסח "בארבעה".
  74. ^ ראו ורד נעם 206–213 בפירוט שיטות החוקרים השונות בהבנת הסכוליון. שיטות החוקרים בנושא זה מסובכות כיוון שלפניהם עמד נוסח הכלאיים, שעירב שתי מסורות שונות שהביאו הסכוליונים השונים.
  75. ^ בן ציון לוריא; וכן מאמרו "מחקרים במגילת תענית י"ד בתמוז", בית מקרא ניסן תשי"ח
  76. ^ ספר נחמיה, פרק י', פסוק ל"ה
  77. ^ משנה, מסכת תענית, פרק ד', משנה ה'; תוספתא תענית פרק ג הלכה ה
  78. ^ יוסף תבורי, מועדי ישראל, עמוד 313
  79. ^ ורד נעם, עמוד 224, הערה 18; אפרים אורבך, ההלכה מקורותיה והתפתחותה, עמוד 43
  80. ^ ורד נעם, עמוד 224, הערות 12– 15
  81. ^ 81.0 81.1 מלחמת היהודים ספר שני יז ח
  82. ^ אברהם כהנא, ספרות ההסטוריא הישראלית, עמוד 5 הערה 23, באתר אוצר החכמה
  83. ^ נעם, מגילת תענית, עמ' 229–230 מביאה את הדעות השונות ומקשה על זיהויו של צייטלין. וראו בהחבה, נעם, "שבעה עשר באלול במגילת תענית", ציון נט [ד] (תמוז תשנ"ד), עמ' 433–444.
  84. ^ מקבים א יד ד–טו, ותיאור כיבוש גזר שם בפרק יג מג-מט
  85. ^ לוריא עמוד 145; המפל עמוד 157
  86. ^ אברהם כהנא, ספרות ההסטוריא הישראלית, עמוד 5 הערה 24, באתר אוצר החכמה
  87. ^ דעת ליכטנשטיין כפי שמופיעה אצל ורד נעם, לוריא, המפל. לדעתו, אירוע זה היה המשך של המאורע הקודם במגילה, שכלל יציאת הפקידים הרומאים מירושלים.
  88. ^ מגילת תענית ז#ג
  89. ^ יוסף דרנבורג, משא ארץ ישראל, סנטפטרבורג תרנ"ו, עמוד 30 הערה 1
  90. ^ ורד נעם עמוד 236 והמקורות שהיא מביאה שם
  91. ^ מקבים א יג מב.
  92. ^ המפל עמוד 159; ורד נעם עמוד 236 והמקורות שהיא מביאה שם
  93. ^ אברהם כהנא, ספרות ההיסטוריא הישראלית, ורשה תרפ"ב, עמוד 5 הערה 25, באתר אוצר החכמה
  94. ^ בן ציון לוריא, עמודים 147-150
  95. ^ כך בין היתר המפל, עמוד 162, המזהה את המאורע פשוט עם תחילת טיהור המקדש על ידי יהודה.
  96. ^ אברהם כהנא, ספרות ההיסטוריה הישראלית, עמוד 6 הערה 27
  97. ^ דב רטנר, מקדמוניות היהודים, עמודים 102-103
  98. ^ עוזי ליבנר, 'סתור סורגיא מן עזרתא': כ"ג במרחשוון במגילת תענית, תרביץ עא א-ב תשרי-אדר תשס"ב
  99. ^ רוב ככל החוקרים, ראו פירוטם אצל ורד נעם עמוד 244 הערה 23, וכן דעת נעם עצמה, שם עמוד 247
  100. ^ מגילת תענית ח#כז
  101. ^ יוסף דרנבורג, משא ארץ ישראל, סנטפטרבורג תרנ"ו, עמוד לה; חיים דב מנטל, מגילת תענית והכיתות, בתוך: מחקרים בתולדות עם־ישראל וארץ־ישראל לזכר צבי אבנרי (חיפה תש"ל), עמוד 65; אברהם גייגר, המקרא ותרגומיו, ירושלים: מוסד ביאליק, תש"ט, עמוד 89; ורד נעם, מגילת תענית, עמוד 253
  102. ^ יוסף דרנבורג, משא ארץ ישראל, סנטפטרבורג תרנ"ו, עמודים 26– יד (וראו שם שבעקבות הגהת נוסח המגילה הוא מסביר שמדובר בבמות לעבודה זרה שנבנו במקדש); בן ציון לוריא עמודים 158–160 (וראו שם שלדעתו לא מדובר בחצר בית המקדש, אלא בחצר אחרת בירושלים אליה הוכנסה עבודה זרה); המפל עמוד 168
  103. ^ מלחמת היהודים, ספר שני ט ב
  104. ^ מלחמת היהודים, ספר ראשון ב ו
  105. ^ יוסף קלוזנר, היסטוריה של הבית השני, ירושלים: אחיאסף תש"י, כרך ג, עמודים 86–87
  106. ^ מגילת תענית י#כח
  107. ^ יוסף דרנבורג, (משא ארץ ישראל, סנטפטרבורג תרנ"ו, עמוד כו; זאב יעבץ, תולדות ישראל, ירושלים - תל אביב: אחיעבר תרצ"ו, עמוד 197, באתר היברובוקס
  108. ^ תקופת בצורת המוזכרת בסכוליון לכ' באדר, וראו בהמשך הערך בהסברים לכ' באדר
  109. ^ 109.0 109.1 יוסף דרנבורג, ‏משא ארץ ישראל, סנטפטרבורג תרנ"ו, עמ' 56, באתר גוגל ספרים
  110. ^ בן ציון לוריא עמוד 198
  111. ^ המפל עמוד 188
  112. ^ 112.0 112.1 112.2 112.3 112.4 הנוסח על פי כתב יד קיימברידג', כיוון שהמועד אינו מופיע בשני כתבי היד של נוסחי האב (פרמה ואוקספורד)
  113. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ה' עמוד ב', ורש"י שם ד"ה לא נצרכא.
  114. ^ ראו בהרחבה בערך מגילת אסתר.
  115. ^ בדומה לשיטת רבי יוסה המובאת בירושלמי ”אמר רבי יוסה... לא בא אלא למנות ימים שנעשו בהן נסים לישראל”. (תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ב', הלכה י"ב)
  116. ^ נעם, עמ' 303–304
  117. ^ מנחם בן זרח, צידה לדרך, מאמר חמישי כלל ראשון, באתר היברובוקס; אברהם כהנא, ספרות ההיסטוריא הישראלית, ורשה תרפ"ב, עמוד 8, באתר אוצר החכמה; יום-טוב לוינסקי, ספר המועדים כרך ז: ימי מועד וזיכרון, דביר ועונג שבת תל אביב תשי"ז, עמוד 84, באתר היברובוקס; בן ציון לוריא עמוד 100
  118. ^ הרב חיים יהושע קוסובסקי,, אוצר התרגום, מוסד הרב קוק, ירושלים ת"ש, עמוד 533, באתר היברובוקס
  119. ^ משמעות זו לשורש "שרו" מופיעה גם בכמה מופעים בתלמוד הבבלי: תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק"ז עמוד א', מסכת סוטה, דף מ"ט עמוד א', תלמוד ירושלמי, מסכת שקלים, פרק ה', הלכה א', וראו הרב חיים יהושע קוסובסקי, אוצר לשון התלמוד, כרך לט ירושלים תשל"ח, עמוד 1319 (ערך "שרי" ד)
  120. ^ ראו הרב חיים יהושע קוסובסקי, אוצר לשון התלמוד, כרך לט ירושלים תשל"ח, עמודים 1298–1319 (ערך "שרי" א–ב)
  121. ^ מבואות לספרות התנאים עמוד 184 שורה 33
  122. ^ מגילת תענית יב#כ
  123. ^ על הנוסח המדויק של שני הימים הללו, ועל השאלה האם המילים "יום טוב" הן נוסח מקורי במגילה ראו: יואב רוזנטל, דף חדש של מגילת תענית וביאורה, תרביץ עז ג–ד תשס"ח, עמודים 367–368 (11-12)
  124. ^ מגילת תענית יא#ב
  125. ^ יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים, ספר א, סעיפים 659–660; קדמוניות היהודים, ספר 17, פרק ו, פסקה ה, סעיפים 173–179: "בפקודתו נתכנסו מכל העם למושבותיהם אנשים יהודים חשובים... הוא כינס את האנשים בהיפודרומוס, וקרא לאחותו שלום ולבעלה אלכסאס, ואמר שימות בזמן לא רחוק... אולם מה שמעציב אותו ביותר הוא (שימות) ללא קינה וללא מספד, כראוי לעשות למלך. שכן לא נעלמה ממנו מחשבתם של היהודים, כמה רצוי ונעים להם מאוד דבר מותו, כיוון שגם בחייו היו מוכנים ומזומנים למרוד (בו) ולנהוג בחוצפה כלפי גזירותיו... תהא הלווייתו גדולה וכפי שלא הייתה למלכים אחרים, וכל העם (יעשה לו) מספד ויבכה אותו... בשעה שיראו שיצאה נשמתו יעמידו סביב ההיפודרומוס את הצבא, שאינו יודע עדיין על מותו, שכן הוא מצווה שלא לפרסם את הדבר ברבים בטרם יעשו זאת, וימיתו את העצורים ברמחים. ולכשימיתו את כולם בדרך זו ינחילו לו שמחה כפולה בקיום הפקודות שהוא נותן להם... ומספד הראוי לשמו שיתכבד בו. והוא התחנן בדמעות והשביעם... ודרש מהם שלא ינהגו בו אי-כבוד. והללו הסכימו (והבטיחוהו) שלא יעברו (על דבריו)".
  126. ^ יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים, ספר א, סעיף 666; קדמוניות היהודים, ספר 17, פרק ח, פסקה ב, סעיף 193: "ובטרם נודע מות המלך, שלחו שלום ואלכסאס את הנאספים בהיפודרומוס אל בתיהם ואמרו, שהמלך מצווה אותם לשוב אל נחלותיהם ולעסוק בעבודתם, ועשו בזה טובה גדולה מאוד לעם".
  127. ^ המפל עמוד 170
  128. ^ ורד נועם, עמוד 260
  129. ^ ורד נעם עמוד 295
  130. ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף י"ח עמוד ב'
  131. ^ ”לא היתה דבר הלכה כתובה בימיהן אפילו אות אחת, חוץ ממגילת תענית, ולהכי קרי לה 'מגילה'”. רש"י, מסכת עירובין, דף ס"ב עמוד ב', ד"ה כגון מגלת
  132. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"ג עמוד ב' (וברש"י דיבור המתחיל "מגילת תענית"); מסכת עירובין, דף ס"ב עמוד ב' (וברש"י שם דיבור המתחיל "כגון מגלת תענית"); וראו גם אצל ורד נעם, עמודים 336–337.
  133. ^ צבי הירש חיות, תורת נביאים, פרק שישי הערה 3 (עמוד קנא הגה 2 [ההגה ממשיכה לעמוד קנב] במהדורת תשי"ח)
  134. ^ 134.0 134.1 תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"ג עמוד ב'
  135. ^ 135.0 135.1 תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ב', הלכה י"ב
  136. ^ נעם מבואות עמוד 179
  137. ^ החוקרים המובאים אצל לוריא עמודים 9–10, וראו דחייתו של את השיטה הזו בעמוד 10. וראו פירוט הצעה אצל המפל, עמוד 82 (וגם את דחייתו אותה בעמוד 83).
  138. ^ אפרים אורבך, ההלכה מקורותיה והתפתחותה, עמוד 44
  139. ^ ורד נעם, עמודים 21, 28–31
  140. ^ משנה, מסכת מועד קטן, פרק א', משנה ה'
  141. ^ בער ראטנער, מקדמוניות, עמוד 92
  142. ^ ורד נעם עמוד 21
  143. ^ בן ציון לוריא עמוד 11
  144. ^ הסכוליון על משפט הסיום של המגילה על פי נוסח פרמה. בנוסח אוקספורד השם הוא "חנניה בן חזקיה", כמו בגמרא.
  145. ^ הלכות גדולות (הלכות סופרים עמוד תרפ"ד במהדורת מכון ירושלים; הלכות קדשים עמוד 335 במהדורת עזריאל הילדסהיימר); וראו על ערכה ההיסטורי אצל ורד נעם, עמודים 383–385; עדו המפל עמוד 81
  146. ^ כך למשל הציעו: נתן דוד רבינוביץ, בינו שנות דור ודור, פלדהיים ירושלים תשמ"ה, עמודים מה–מו; יהודה לייב מקאשרטין, מגילת תענית עם פירוש תוספות חדשים, דפוס דיהרנפורט תק"ע דף טז עמוד ב, בדיבור המתחיל "ומי כתב"
  147. ^ הרעיון הועלה על ידי צבי גרץ, בספרו דברי ימי ישראל
  148. ^ הציטוט מתוך עבודתו של המפל עמוד 82; וראו גם: יוסף קלוזנר, היסטוריה של הבית השני, ירושלים:אחיאסף תשי"ט, כרך ה, עמוד 134, 169
  149. ^ ראו למשל את דחייתו של נתן דוד רבינוביץ להצעתו של גרץ בספר בינו שנות דור ודור, פלדהיים ירושלים תשמ"ה, עמודים לה–מו, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום); וראו את דברי יוסף דרנבורג, משא ארץ ישראל, סנטפטרבורג תרנ"ו, ציון י, עמודים 246 – קכד, ואת דברי ורד נעם, מבואות, עמוד 192
  150. ^ המפל עמוד 83; ורד נעם עמודים 334–336
  151. ^ בן ציון לוריא עמודים 10–11
  152. ^ נעם, מבואות, עמודים 188–189
  153. ^ 153.0 153.1 153.2 ורד נעם עמוד 365
  154. ^ ורד נעם עמודים 365–367
  155. ^ ורד נעם, 353–354, 361, 369
  156. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ב', הלכה י"בתלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק א', הלכה ד'
  157. ^ ורד נעם עמודים 375–380. המפל (עמוד 7 )כותב שאחד מיסודותיו של הסכוליון (הוא התייחס לנוסח הכלאיים) הוא הירושלמי, אולם הביא כדוגמה רק את יום ניקנור, ולא ברור על מה הוא הסתמך בקביעתו.
  158. ^ שלמה בובר, ספרי דאגדתא על מגלת אסתר, האלמנה והאחים ראם, ווילנא תרמ"ד, עמוד לו באתר דעת.
  159. ^ ראו עליו בדברי חנוך אלבק בהערות לספרו של יום-טוב ליפמן צונץ,הדרשות בישראל והשתלשלותן ההיסטורית, ירושלים, מוסד ביאליק, תש"ז – 1947 עמודים 424–425
  160. ^ ורד נעם עמוד 385
  161. ^ ורד נעם עמודים 381–382
  162. ^ ורד נעם, עמודים 368–369
  163. ^ 163.0 163.1 163.2 163.3 ורד נעם 371
  164. ^ כך למשל נשמטו קטעים מהביאור לחנוכה (כ"ה בכסלו), ומהביאור על ימי העמדת התמיד (א–ח בניסן)
  165. ^ ורד נעם עמוד 374
  166. ^ דברי רבי מאיר המובאים בתלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ב', הלכה י"ב, ובמסכת מגילה, פרק א', הלכה ד', וראו ורד נעם עמוד 351 הערה 148 על השאלה מה דעתו של רבי יוסי; רש"י ותוספות על תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ס"ה עמוד א' דיבור המתחיל "אלין יומיא דלא להתענאה"; חידושי הריטב"א תענית דף טו עמוד ב דיבור המתחיל "מתני' כך היא הגרסה"; שו"ת רמ"ע מפאנו סימן יב.
  167. ^ כך הבין ישראל שציפנסקי את שיטת הריטב"א בספרו רבנו אפרים: תלמיד חבר של הרי"ף, ירושלים:מוסד הרב קוק, תשל"ו, עמוד 425
  168. ^ הרב יהודה לייב מקאשרטין, בביאורו למגילה דיבור המתחיל "אילין יומיא דלא להתענאה בהון"; ישראל שציפנסקי, רבנו אפרים: תלמיד חבר של הרי"ף, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ו, עמוד 425
  169. ^ מאיר בר–אילן,"אופייה ומקורה של מגילת תענית", סיני צח, עמודים קכו–קלה, וראו גם מאיר בר-אילן, בשבח המחקר ובגנות האסכולה – על הספר: ורד נעם, מגילת תענית: הנוסחים – פשרם – תולדותיהם, בצירוף מהדורה ביקורתית ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשס"ד, בתוך: מועד:שנתון למדעי היהדות טז (תשס"ו), עמודים 126–127
  170. ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ח עמוד ב'
  171. ^ הנוסח על פי כתב יד אוקספורד
  172. ^ המפל, עמודים 12–14
  173. ^ ורד נעם, עמוד 39
  174. ^ 174.0 174.1 רשימת כתבי היד אצל ורד נעם, עמודים 159–161
  175. ^ המפל עמודים 15–16, 26–32
  176. ^ הציטוט מתוך המפל, עמוד 17, שעיבד אותו מתוך הקולופונים השונים בכתב היד. ראו הנוסח המדויק אצל ורד נעם, עמוד 319, הערה 8 (נעם לנוסחיו עמוד 60 הערה 36).
  177. ^ 177.0 177.1 177.2 דף כתב היד באתר כתיב, בלשונית "מידע קטלוגי מורחב".
  178. ^ המפל עמוד 17, ורד נעם עמוד 319
  179. ^ ורד נעם, עמוד 319, הערה 8 (נעם לנוסחיו עמוד 60 הערה 36)
  180. ^ המפל עמודים 18, 33–39
  181. ^ יואב רוזנטל, דף חדש של מגילת תענית וביאורה, תרביץ עז ג–ד תשס"ח עמודים 357–410
  182. ^ יואב רוזנטל, דף חדש של מגילת תענית וביאורה, תרביץ עז ג–ד תשס"ח עמוד 358–359
  183. ^ אצל המפל ועוד הוא מכונה "הלברשטם – אפשטיין", על שם בעלים שונים של כתב היד בעבר.
  184. ^ כתב יד ניו יורק בית המדרש לרבנים 8862 (49373 במכון לתצלומי כתבי יד)
  185. ^ ורד נעם, לנוסחיו של הסכוליון, עמוד 61 הערות 38–41
  186. ^ ורד נעם עמוד 159, 320
  187. ^ כתב היד חסר קולופון, אולם זוהה ככתב ידו של הסופר. נעם, לנוסחיו, עמוד 62
  188. ^ 188.0 188.1 המפל עמוד 24
  189. ^ על פי דף כתב היד באתר כתיב, בלשונית "תוכן עניינים".
  190. ^ 190.0 190.1 נעם לנוסחיו עמוד 63 הערה 54
  191. ^ המפל עמוד 19; וראו דבריו של משה דוד הר, מי היו הבייתוסים?, דברי הקונגרס העולמי השביעי למדעי היהדות, [ג:] מחקרים בתלמוד, הלכה ומדרש, ירושלים תשמא, עמוד 8 הערה 52, שעמד על טעותו של המפל.
  192. ^ המפל עמוד 19
  193. ^ ליכטנשטיין עמודים 4–5
  194. ^ חיים מיליקובסקי, לדפוסי סדר עולם: אקדמות למהדורה מדעית של סדר עולם, א, עלי ספר יב תשמ"ו, עמודים 37–49, הערה 5; וראו גם כאן
  195. ^ המפל עמוד 44
  196. ^ המפל עמוד 46
  197. ^ ראה אליעזר יהודה בראדט, ישורון (מאסף תורני) ירושלים תשע"א, חלק כ"ד עמ' תנ"ו, שהדפיסו רק קיצור פי' אשל אברהם.
  198. ^ מהדורת אמסטרדם תע"א, באתר היברובוקס
  199. ^ ורד נעם עמוד 36
  200. ^ ורד נעם עמודים 322
  201. ^ על החסרונות של שיטה זו, ועל הנזק שנוצר כיוון שהיא זכתה לגושפנקא של "מהדורה מדעית", ראו אצל ורד נעם עמוד 36.
  202. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תק"פ


ספרות חז"ל
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37492785מגילת תענית

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=מגילת_תענית&oldid=2429408"