ישיבת חכמי לובלין

ישיבת חכמי לובלין
ישיבה
תקופת הפעילות	ה'תר"ץ–ה'תרצ"ט
מייסדים	רבי מאיר שפירא
בעלי תפקידים
נשיא	רבי משה פרידמן
ראש הישיבה	רבי מאיר שפירא • רבי אריה צבי פרומר
משגיח	רבי שמעון מזליחוב
תלמידים
	400
מיקום
מיקום	לובלין
מדינה	הרפובליקה הפולנית השנייה

ערך זה עוסק בישיבה בלובלין. אם התכוונתם לישיבה בשם זה בבני ברק, ראו ישיבת חכמי לובלין (בני ברק).

ישיבת חכמי לובלין (המוכרת גם כיח"ל) הוקמה בעיר לובלין בפולין בשנת ה'תר"ץ על ידי רב העיר רבי מאיר שפירא (מייסד מפעל הדף היומי). לאחר פטירתו החליפו בתפקיד ראש הישיבה רבי אריה צבי פרומר רבה של העיר קוז'יגלוב (אנ') שנרצח בשואה.

תולדות הישיבה

הישיבה הוקמה כדי להחזיר את עטרת העיר לובלין ליושנה, כמרכז חשוב של לימוד תורה בפולין, ובמיוחד כדי לשחזר את גדולתה של הישיבה שהוקמה בלובלין בשנת ה'רע"ה^[^{דרוש מקור]}. ייחודה של הישיבה היה בכך שהיא סיפקה את כל צרכי התלמידים, לרבות אוכל ולינה, והם לא נזקקו להיסמך על בעלי בתים בסביבה כפי שהיה נהוג עד אז. בישיבה למדו כ-400 תלמידים והיא שכנה בבניין מפואר בן שש קומות. בניין הישיבה תוכנן בסגנון אקלקטי הכולל מאפיינים מזרחיים, על ידי האדריכל אגנור שמולקובסקי. בעת הקמתה הייתה הישיבה מן המפוארות שבפולין.

הנחת אבן הפינה לישיבה הייתה בשנת התרפ"ד (28 - 22 במאי 1924) והשתתפו בה כחמישים אלף איש, הקמת הישיבה הייתה בשנת התר"צ והשתתפו בה עשרות אלפי אנשים מכל רחבי פולין^[2].

בישיבה הייתה ספרייה תורנית עשירה ובה 22,000 ספרים. בבנין הישיבה פעלה מאפיית לחם, מקוה מודרני (הקיים עד היום), מרפאת שיניים ומכלול השירותים הרחב ביותר אותו ניתן היה להציע בכדי למנוע מהתלמידים יציאות מיותרות לרחוב העיר.

המשגיח הרוחני של הישיבה היה רבי שמעון מזליחוב. עם פטירתו של רבי מאיר שפירא בשנת ה'תרצ"ד מונה רבי אריה צבי פרומר לראש הישיבה ושימש בתפקיד עד לפיזורה על ידי הנאצים בשנת ה'תרצ"ט. כנשיא הישיבה מונה רבי משה פרידמן האדמו"ר מבויאן-קראקא. רבנים נוספים בישיבה היו רבי אריה לייב לנדא מקוליבל שמונה גם הוא לראש ישיבה לאחר פטירת רבי מאיר שפירא, רבי דוד מינצברג מאוסטרובה ורבי יוסף ביגון (מתלמידי רבי ירוחם ממיר).

עקב שיטתו היחודית של רבי שמעון מזעליחוב בדרך הלימוד ועוד, שררו בישיבה חילוקי דעות בינו לבין ראש הישיבה רבי מאיר שפירא, ומספר חודשים אחרי פטירת ראש הישיבה (1933), התגברה המתיחות בינו לבין ההנהגה החדשה של הישיבה ויו"ר יח"ל האדמו"ר רבי שלמה אייגר מלובלין פסק שעליו לעזוב את הישיבה. תלמידיו עוררו מהומה רבה בישיבה והמשטרה נאלצה להתערב להשקיט את הרוחות, תלמידיו כונו "שמעונאים". אחרי עזיבתו כתב מאמר מיוחד ובו הסביר בהרחבה את שיטתו בעבודת ה' ובלימוד התורה ותשובות לטענות מתנגדיו^[3],

בשנת ה'תרצ"ד סיים את הישיבה המחזור הראשון של תלמידים.

ישיבת חכמי לובלין נבחרה כמקום הקיבוץ העיקרי של חסידי ברסלב בפולין בראש השנה. רבי מאיר שפירא שימש כבעל התפילה, ובסעודות החג נשא בפניהם דברים על פי תורת רבי נחמן מברסלב^[^{דרוש מקור]}.

בשנת ה'ת"ש השמידו הנאצים את ציוד הישיבה וספריה, אותם שרפו בטקס פומבי בכיכר השוק בפני יהודי לובלין. הבעירה ארכה 20 שעות^[4].

הייתה זו גאווה לנו להחריב את האקדמיה התלמודית הזאת, שהייתה נודעת כגדולה ביותר בפולין. השלכנו החוצה את כל הספרים הקדושים של היהודים והצתנו אותם. עשרים שעות שלמות השתוללו הלהבות. יהודי לובלין עמדו מסביב ובכו, אולם הוזמנה תזמורת צבאית והצלילים העליזים של המוזיקה החיילית החרישו את יללת היהודים.

— ביטאון הנוער הגרמני "דויטשה יוגענד צייטונג"

לאחר המלחמה

אחרי השואה הקים רבי שמואל הלוי וואזנר ישיבה בעלת אותה שם, ישיבת חכמי לובלין בעיר בני ברק, לזכרה של הישיבה המקורית. בית ספר יסודי בשם זה הוקם בדטרויט שבמישיגן^[5].

לאחר המלחמה שימש הבניין בלובלין מוסדות אקדמיים פולניים^[6]. בשנת ה'תשי"ב התקיים בו אוניברסיטה קתולית^[7]. בשנת ה'תשס"ד הוחזר לידי הקהילה היהודית וכיום הוא שייך לקהילה היהודית בוורשה ומשמש כסניפה בלובלין. החל משנת ה'תשס"ז הוחל בשיפוץ רחב היקף של הבניין, שבמסגרתו שוחזר בית המדרש והכוונה היא להופכו למרכז הארחה ליהודים הרבים המבקרים במקום. בשנת ה'תשס"ה התקיים בו טקס חגיגי של סיום לימוד הדף היומי באירופה על ידי ארגון מרכז רבני אירופה, בהשתתפות אדמו"רים ורבנים ידועים.

כיום מושכר הבניין על ידי הקהילה לגוי מקומי, אשר מפעיל במקום מלון יוקרתי ומסעדת טרפה, כאשר בקומת החנייה קיימת מסעדה כשרה על ידי חברה חיצונית, בית המדרש של הישיבה נשאר במתכונתו, ובחדרי הספח שלו יש גלריה עם תיעוד דבר ימי הישיבה.

תוכנית הלימודים בישיבה

הישיבה קיבלה לשורותיה בחורים מצטיינים, בעלי פוטנציאל להיות רבנים וגדולים בתורה, ודרישות הקבלה היו גבוהות. מבחני הקבלה דרשו שליטה במסכתות יומא, פסחים, ביצה, ברכות ושבת בגמרא, עם מפרשים - בסך הכל מעל ל-400 דפי גמרא. בנוסף נדרשו התלמידים לשלוט במשניות מסכת תמיד ומידות, הלכות בית הבחירה בספר יד החזקה להרמב"ם ובהלכות הספר אורח חיים מהשולחן ערוך.

תלמיד שהתקבל לישיבה נדרש להכיל ידע תלמודי רחב היקף, אותו רכש לרוב מעבר לזמני השיעורים והסדרים. בתוך ארבע שנים היה באפשרותו לקבל סמיכה לרבנות, והיה מוכר כרב אחרי שנתיים נוספות^{[דרושה הבהרה]}.

רבי מאיר שפירא ראה יעד עליון בהכשרת מנהיגים יהודיים מבין בוגרי הישיבה, ועל כן שם דגש על הקניית כללי אסתטיקה שלא היו נפוצים אז במזרח אירופה. ביניהם כללי הופעה נאותים, רמת היגיינה גבוהה, יכולת שפתית עשירה, תורת הנאום ושימוש בתרגילי רטוריקה, בקיאות מקיפה בהיסטוריה ובספרות היהודית העניפה, ועוד.

עיקר לימוד הישיבה היה בסדר קודשים ואף היה בישיבה דגם של בית המקדש לצורך הלימוד.

דרך הלימוד בישיבה, דרך לימודו של ר' מאיר שפירא היתה מבוססת על שיטת הפלפול ובמיוחד על דרך ה'לשיטתו' אך משגיח הישיבה ר' שמעון מזעליחוב התנגד נחרצות לשיטת הפלפול ודרש ללמוד אך בעיון על פי הפשט ובאופן של לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא,^[8] מה שגרם לחילוקי דעות בישיבה. דרך הלימוד בישיבה שימשה כהשראה לעיצוב דרך הלימוד בישיבת סוד ישרים^[9].

מבוגרי הישיבה

רבי שמואל הלוי וואזנר - ראש "ישיבת חכמי לובלין" בבני ברק.
רבי פנחס הירשפרונג - רב העיר מונטריאול.
רבי נתן לוברט.
רבי ישראל משה אולבסקי - רבה של רדז'יוב.
רבי יונה שטנצל - מייסד מפעל לימוד משנה יומית והלכה יומית.
רבי חיים קרייזווירט - רב קהילת מחזיקי הדת באנטוורפן.
יוסף פרידנזון.
הרב יהודה מאיר אברמוביץ - חבר הכנסת לשעבר מטעם תנועת אגודת ישראל.
רבי ישראל אברהם שטיין - האדמו"ר מפאלטישאן בניו יורק.
רבי יצחק פלקסר - ראש ישיבת שפת אמת וחבר מועצת גדולי התורה.

רבי יהודה לייב גפן - רב כפר אתא.

רבי אברהם אביגדור לנדא האדמו"ר מסטריקוב.

רבי ברוך שמעון שניאורסון - ראש ישיבת כוכב מיעקב-טשעבין וחבר מועצת גדולי התורה.
רבי אביעזר בורשטיין- ראש הישיבה הטכנולוגית "כפר צבי סיטרין" וסופר דתי.
יחיאל די-נור - התפרסם בשם העט ק. צטניק.
שמואל נדלר - סופר, משורר, עיתונאי ופובליציסט.