אביב

ערך זה עוסק באחת מארבע עונות השנה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אביב (פירושונים).

אָבִיב הוא אחת מארבע עונות השנה של האקלים הממוזג, ובו חל המעבר מהחורף לקיץ. האביב מאופיין בהתחממות מתונה של מזג האוויר ובפריחתם של מיני צמחים רבים. משום כך הוא מסמל פריחה והתחדשות.

הגדרה

ישנן הגדרות שונות לעונת האביב, אשר משתנות בהתאם לאקלים המקומי ולתרבות המקומית. ההגדרה המטאורולוגית קובעת כי האביב הוא התקופה שבין החודשים הקרים בשנה (החורף) לחודשים החמים בה (הקיץ). בחצי הכדור הצפוני תקופה זו חלה סביב החודשים מרץ, אפריל ומאי, ואילו בחצי הכדור הדרומי תקופה זו חלה סביב החודשים ספטמבר, אוקטובר ונובמבר.

ההגדרה האסטרונומית המערבית מגדירה את האביב על בסיס מיקום כדור הארץ ביחס לשמש, ולפיה האביב מתחיל בימי השוויון שבהם אורך היום שווה לאורך הלילה ונגמר בימי ההיפוך שבהם היום הוא הארוך ביותר בשנה. כך, בחצי הכדור הצפוני האביב מתחיל ב-20 במרץ^[1] ונגמר ב-21 ביוני, בעוד שבחצי הכדור הדרומי האביב מתחיל ב-22 בספטמבר ונגמר ב-21 בדצמבר. באסטרונומיה הסינית ובתרבויות נוספות, יום השוויון שממנו הימים הולכים ומתארכים חל דווקא באמצע עונת האביב.

מקור השם ושימושים לו

במקרא אין המילה "אביב" מציינת עונה מעונות השנה, שכן בארץ ישראל שתי עונות מובחנות – קיץ וחורף, אלא תבואה לפני גמר הבשלתה. פירוש הדבר הוא שחודש האביב, שבו מצווים בני ישראל לחוג את חג הפסח, הוא החודש שבו התבואה במצב אביב, קרי טרם גמר ההבשלה, אז צבעה ירוק וגרעיניה רכים. גם בלשונות השמיות האחרות, נקשר השורש א־ב־ב, המשותף בעברית גם למילה "אֵב" – צמח צעיר ורענן, למשמעויות של צמיחה.^[2]

"חודש האביב" נזכר לפחות שבע פעמים במקרא בהקשר הזה. רש"י (שמות כג, טו) מפרש: "חדש האביב - שהתבואה מתמלאת בו באביה. אביב, לשון אב, בכור וראשון לבשל פירות". הרשב"ם לעומתו מפרש מלשון ביכור וראשית כמו "עודנו באִבּוֹ לא יקטף" ו"באִבֵּי הנחל". חכמי המשנה חלוקים עליו בפירוש השם, אך אין חולק שיש לשם קשר להיבט החקלאי.

בעברית של חכמי ספרד נוספה המשמעות המקובלת בימינו, שלפיה אביב היא עונה בין החורף לקיץ.^[2]

לאביב משמעות סמלית של התחדשות הטבע ויש המשערים שמקור שם החודש הלועזי אפריל הוא מלשון הלטינית אפריר - להיפתח, כלומר הטבע נפתח מתרדמת החורף. המילה אביב אף הושאלה לציון התחדשות ונעורים באדם, כמו בביטויים "אביב נעוריו" או "אביב ימיו", וכן לציון מאורעות היסטוריים שבהם התחדשות. להלן דוגמאות לכך:

אביב העמים הוא שמה של שנת 1848 באירופה, והיא נקראת כך משום שבארצות רבות פרצו זרמים מהפכניים להשגת חופש מפני השלטון המדכא.
האביב של פראג הוא כינוי לתקופה של ליברליזציה פוליטית בצ'כוסלובקיה בתחילת 1968. האביב נכשל אך הפך למושג ואולי סימל את ניצני התמוטטות ברית המועצות דור לאחר מכן.
האביב של בייג'ינג הוא כינוייה של תקופה קצרה של ליברליזציה פוליטית בסין הקומוניסטית אשר התרחשה בשנים 1977–1978. את שמה קיבלה התקופה מהאביב של פראג.
האביב הערבי הוא השם שניתן לסדרה של התקוממויות, הפגנות, מעשי מחאה וימי זעם בהיקף חסר תקדים בעולם הערבי, שהחלו ב-17 בדצמבר 2010, ונקרא על שמו של אביב העמים.
האביב הסלולרי הוא כינוי לרפורמה בתקשורת הסלולרית בישראל, שחלה בדצמבר 2011 עם תחילת פעילותה של רמי לוי תקשורת והובילה לירידה במחירים.

שינויים בטבע

בחודשי האביב מתגברת נטייתו של ציר כדור הארץ לכיוון השמש והימים הולכים ומתארכים. התחממות מזג האוויר בתקופה זו גורמת להפשרת השלגים ולהתמתנות הקרה, ובתוך כך מתחילים ללבלב ולפרוח גם מינים רבים של צמחים. מכאן, כאמור, גם שמה של העונה. באזורים שבהם לא יורד שלג ונדיר שמתפתחת בהם קרה, הטמפרטורות באוויר ועל פני הקרקע עולות מהר יותר והאביב מגיע מוקדם יותר בשנה, לעיתים סביב חודש פברואר בחצי הכדור הצפוני.

במיני יונקים רבים, עונת הרבייה והייחום מותאמת לכך שתנאי הסביבה יהיו הטובים ביותר עבור ההיריון או הוולד, עם מספיק מים ומזון וטמפרטורה נוחה. תנאים אלה מופיעים על פי רוב באביב. תהליך התאמת עונת הרבייה לעונות השנה מתווך באמצעות שינויים בהפרשת מלטונין בבלוטת האצטרובל כתוצאה מהשינוי באורך שעות האור. שינויים אלה בהפרשת מלטונין משרים שינויים בהפרשת הורמון משחרר גונדוטרופינים בהיפותלמוס.

האביב ביהדות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

תקופת האביב ביהדות היא תקופה חשובה ביותר. בתקופה זו חל חג הפסח שאף נקרא- "חג האביב". התורה מצווה-

שָׁמוֹר אֶת-חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַה' אֱלֹקֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה

— ספר דברים פרק ט"ז, פס' א'

כלומר, התורה מצווה לקיים את חג הפסח דווקא באביב ובגלל זה מדי כמה שנים מעברים את השנה- כלומר, מוסיפים עוד חודש כדי שפסח יהיה באביב.

חגי אביב של אומות העולם

בלוחות שנה רבים מתרבויות עתיקות ובנות ימינו נקבעה תחילת השנה באביב. על בסיס זה, ועל בסיס משמעות ההתחדשות והפריחה המוענקת לעונה זו, נפוצו בעולם חגים בתקופת האביב. בקרב עמי המזרח התיכון נחוג במסופוטמיה בימי קדם החג אקיטו סביב קציר השעורים, במצרים העתיקה חג האביב, כלל את תקופת פריחת הדגן סביב הנילוס וקושר לאל אוזיריס, חג האביב המצרי התגלגל ברבות השנים לתרבות הערבית במצרים וידוע בשם שאהם אל ניאסם. הפרסים חוגגים את הנורוז. ברחבי העולם מציינים הנוצרים את חג הפסחא, ובמזרח הרחוק, שם תרבויות רבות מציינות את תחילת האביב סביב חודש פברואר, נחוג ראש השנה הסינית וחג הטט הוייטנאמי.

האביב בארץ ישראל

שקע שרבי. הקווים הלבנים מראים את הלחץ בקרקע. האוויר מסתובב סביבו נגד כיוון השעון, האיור מראה בבירור כי הוא מזרים אוויר חם ומדברי צפונה (מפת 500 מ"ב + קרקע)

חרצית עטורה (צהוב) ופרג אגסני (אדום) יוצרים מרבדי פריחה בשיא האביב וסופו.

האביב הישראלי מתאפיין בקצרצרותו. לאחר סיום החורף, נותרים ימים ספורים עד להגעת השרב הראשון, ועם הגעתו של זה מתחילה הצמחייה לקמול. ביטוי לכך ניתן למצוא בשירה של נעמי שמר "מצעד האביב" ("כי כאן האביב הוא בן יומיים כי כאן האביב ימות צעיר...") ובשירו של דוד גרוסמן "קצר פה כל כך האביב".

שמה של העיר העברית הראשונה, תל אביב, נקבע להיות על שם האביב כסמל של התחדשות ופריחה.

האביב מאופיין במעבר תכוף של שקעים שרביים דרך ישראל כפי שניתן לראות במפה המצורפת המראה שקע שרבי שנמצא בגבול מצריים-לוב ועושה את דרכו לישראל.

פרחים אופייניים לאביב בישראל:

התפר שבין החורף לאביב: כלנית מצויה (סוף פריחה), רקפת מצויה, תורמוס ההרים, צבעונים, נוריות, מרגנית השדה, חמציץ נטוי, אירוסי ההיכל ועוד מינים רבים.
שיא האביב: אירוסי ההיכל, מרגנית השדה, פשתה שעירה, דרדר כחול, תורמוס ארצישראלי, חרצית עטורה, פרג אגסני, חרדל השדה וחמציץ נטוי (סוף פריחה).
סוף האביב: חרצית עטורה, פרג אגסני, גדילן מצוי, לוטם שעיר, לוטם מרווני, חוטמית זיפנית, שושן צחור (מאי) וגזר קיפח.

האביב באמנות

האביב סימל השראה ליצירה אצל אמנים בתחומים שונים:

יצירות אמנות

"אביב", של בוטיצ'לי - ציור מפורסם של אחד מגדולי הרנסאנס.

יצירות מוזיקליות

הסמפוניה הראשונה של רוברט שומאן מכונה "האביב".
"סונטת האביב" של לודוויג ואן בטהובן.
"קולות האביב" ולס של יוהאן שטראוס הבן.
"פולחן האביב" של איגור סטראווינסקי.
"סוויטה סימפונית - אביב" קלוד דביסי
מ"ארבע העונות" של אנטוניו ויואלדי, קטע העונה הפופולרי והידוע ביותר הוא "האביב".
"סימפוניית האביב" של בנג'מין בריטן.
"אביב באפאלאצ'ים" של אהרון קופלנד.

יצירות ספרותיות

השיר אביב של רחל:

הֲשָׁכַחְתִּי תְרִיסִים לְהַבְרִיחַ,

אִם דַּלְתִּי לֹא נָעַלְתִּי כַּדִּין? –

הוּא כִּוֵּן הַשָּׁעָה וְהֵגִיחַ,

וְהֵעִיר, וְהִסְעִיר, וְהִרְנִין.

אביב דומם הוא שמו של ספר מאת רייצ'ל קרסון שפורסם בספטמבר 1962. ספר זה נחשב כגורם שהזניק את התנועה הסביבתית המערבית.
השיר שמחה רבה שנכתב על ידי בלהה יפה והולחן על ידי ידידיה אדמון.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: אביב
ערך מילוני בוויקימילון: אביבי
ציטוטים בוויקיציטוט: אביב
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אביב