היהדות מעולם לא פיתחה מערכת כוללת של תווים מוזיקליים במובן האירופי של סימון טונים, אם כי טעמי המקרא שימשו כאינדיקטורים למנגינות המלוות את פסוקי המקרא אותם קוראים בציבור בקריאת התורה והנביאים בליווי טעמיהם בשבת בבית הכנסת (ובתקופה מאוחרת יותר, גם בימי שני וחמישי בשבוע). מקובל לראות בטעמים אלו, שתוכנם השתנה ממקום למקום והועבר אך ורק מפה לאוזן, את שורשה של המוזיקה היהודית.
