רבן גמליאל דיבנה: הבדלים בין גרסאות בדף
←הדחתו של רבן גמליאל: הרחבה |
מ ←פתיח: עדכון פסקה מויקיפדיה גרסה 38525391, מכלולזציה |
||
| (4 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{פירוש נוסף|נוכחי=רבן גמליאל | {{פירוש נוסף|נוכחי=רבן גמליאל דיבנה |אחר=אישים אחרים בשם זה|ראו=[[רבן גמליאל (פירושונים)]]}} | ||
{{אישיות רבנית | {{אישיות רבנית | ||
| מקום לידה = [[ירושלים]], [[פרובינקיה יודיאה]] | | מקום לידה = [[ירושלים]], [[פרובינקיה יודיאה]] | ||
| השתייכות = [[בית הלל]] | | התחלת פעילות = ג' תת"י/ג' תתט"ו | ||
| סיום פעילות = ג' תתמ"ה | |||
| השתייכות = [[בית הלל]], דור שני ל[[תנאים]] | |||
| תלמידיו = [[רבי עקיבא]], [[רבי ישמעאל]] | | תלמידיו = [[רבי עקיבא]], [[רבי ישמעאל]] | ||
| בני דורו = [[רבי יהושע בן חנניה]], רבי [[אליעזר בן הורקנוס]], רבי [[אלעזר בן עזריה]] | | בני דורו = [[רבי יהושע בן חנניה]], רבי [[אליעזר בן הורקנוס]], רבי [[אלעזר בן עזריה]] | ||
| תפקיד1 = {{תפקיד מנהיג | | תפקיד1 = {{תפקיד מנהיג | ||
| שם התפקיד = [[נשיא הסנהדרין]] | | שם התפקיד = [[נשיא הסנהדרין]] | ||
| למניין = | | למניין = 10 | ||
| התחלת כהונה = | | התחלת כהונה = ג' תת"י | ||
| סיום כהונה = | | סיום כהונה = ג' תת"נ | ||
| הקודם בתפקיד = [[רבן יוחנן בן זכאי]] | |||
| הקודם בתפקיד = [[רבן | |||
| הבא בתפקיד = [[רבי אלעזר בן עזריה]] | | הבא בתפקיד = [[רבי אלעזר בן עזריה]] | ||
| שותף לשלטון =[[רבן יוחנן בן זכאי]] ואחריו [[רבי יהושע | | סוג שותפות = הנהגה | ||
| שותף לשלטון = [[רבן יוחנן בן זכאי]] ואחריו [[רבי יהושע]] | |||
}} | }} | ||
}} | }} | ||
'''רַבַּן גַּמְלִיאֵל | '''רַבַּן גַּמְלִיאֵל דְּיַבְנֶה''' (או: רבן גמליאל השני) חי בסוף [[המאה הראשונה]] ותחילת [[המאה השנייה לספירה]]. היה מנהיג רוחני, [[תנא]] ו[[נשיא הסנהדרין]] אחרי [[המרד הגדול]] וחורבן [[בית המקדש השני]]. בן למשפחת [[הלל הזקן]]. סבו של [[רבי יהודה הנשיא]], עורך ה[[משנה]]. | ||
==דמותו== | == דמותו == | ||
[[קובץ:Yavne 599.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הקבר המיוחס לרבן גמליאל ביבנה]][[קובץ:Yavne-2-222.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פנים הקבר]][[קובץ:Yavne-2-206.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כיפת הקבר מבפנים]] | [[קובץ:Yavne 599.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הקבר המיוחס לרבן גמליאל ביבנה]] | ||
[[קובץ:Yavne-2-222.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פנים הקבר]][[קובץ:Yavne-2-206.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כיפת הקבר מבפנים]] | |||
רבן גמליאל הלך בדרכו של אביו, [[רבן שמעון בן גמליאל הזקן]], שהיה [[נשיא הסנהדרין]], ונמנה עם מחנה המתונים בפרוץ [[המרד הגדול]] נגד הרומאים. למרות היותו מתון, הוא נרדף על ידי הרומאים, שהעדיפו על פניו את רבן יוחנן בן זכאי כנשיא הסנהדרין. הרומאים ידעו{{מקור}} שרבן גמליאל הוא צאצא של דוד, וחששו שהיהודים יראו בו משיח. לכן הוא נאלץ לעבור ל[[עכו]] לפרק זמן מסוים, ואף העביר אליה את הסנהדרין. במשנה מופיע דיאלוג דתי שהתפתח בעכו בינו לבין חכם [[התרבות ההלניסטית|הלני]] בעת ששהו יחד ב[[בית מרחץ]] שהיו בו פסלי [[אפרודיטה]]: | רבן גמליאל הלך בדרכו של אביו, [[רבן שמעון בן גמליאל הזקן]], שהיה [[נשיא הסנהדרין]], ונמנה עם מחנה המתונים בפרוץ [[המרד הגדול]] נגד הרומאים. למרות היותו מתון, הוא נרדף על ידי הרומאים, שהעדיפו על פניו את רבן יוחנן בן זכאי כנשיא הסנהדרין. הרומאים ידעו{{מקור}} שרבן גמליאל הוא צאצא של דוד, וחששו שהיהודים יראו בו משיח. לכן הוא נאלץ לעבור ל[[עכו]] לפרק זמן מסוים, ואף העביר אליה את הסנהדרין. במשנה מופיע דיאלוג דתי שהתפתח בעכו בינו לבין חכם [[התרבות ההלניסטית|הלני]] בעת ששהו יחד ב[[בית מרחץ]] שהיו בו פסלי [[אפרודיטה]]: | ||
:{{ציטוטון|שאל פרוקלוס בן פלוספוס את '''רבן גמליאל''' בעכו, שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי, אמר לו, כתוב בתורתכם, ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי... אמר לו, אני לא באתי בגבולה, היא באת בגבולי. אין אומרים נעשה מרחץ לאפרודיטי נוי, אלא אומרים, נעשה אפרודיטי נוי למרחץ}}{{הערה|{{משנה|עבודה זרה|ג|ד}}.}}. | :{{ציטוטון|שאל פרוקלוס בן פלוספוס את '''רבן גמליאל''' בעכו, שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי, אמר לו, כתוב בתורתכם, ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי... אמר לו, אני לא באתי בגבולה, היא באת בגבולי. אין אומרים נעשה מרחץ לאפרודיטי נוי, אלא אומרים, נעשה אפרודיטי נוי למרחץ}}{{הערה|{{משנה|עבודה זרה|ג|ד}}.}}. | ||
רבן גמליאל אמר על עצמו שהוא [[איסטניס]] | רבן גמליאל אמר על עצמו שהוא [[איסטניס]]{{הערה|{{משנה|ברכות|ב|ו}}}}, ועל פי הגדרה הלכתית זו, מותר היה לו, לצד נימוקים אחרים, לחרוג בכמה עניינים מההלכה המקובלת בזמנו, כגון: | ||
* להתרחץ כשאשתו נפטרה בתוך ימי ה"[[שבעה (אבלות)|שבעה]]" | * להתרחץ כשאשתו נפטרה בתוך ימי ה"[[שבעה (אבלות)|שבעה]]" | ||
* לשבת על ספסל של גויים בשבת | * לשבת על ספסל של גויים בשבת | ||
* לשתות יין ישראלי מתוך כלי של גוי | * לשתות יין ישראלי מתוך כלי של גוי | ||
כמו כן קיבל תנחומים על [[טבי]] עבדו, אף שפסק שאין לקבל תנחומים על עבד | כמו כן קיבל תנחומים על [[טבי]] עבדו, אף שפסק שאין לקבל תנחומים על עבד כנעני שמת, מאחר ש"טבי, עבד כשר היה". | ||
מאידך, היה נוהג להחמיר על עצמו בדברים בהם | מאידך, היה נוהג להחמיר על עצמו בדברים בהם הקל לאחרים{{הערה|{{משנה|בבא מציעא|ה|ח}}}}. | ||
מסופר עליו שכשמת בנה של שכנתו והייתה בוכה בלילה, בכה כנגדה רבן גמליאל עד שנשרו ריסי עיניו{{הערה|{{תלמוד בבלי|סנהדרין|קד|ב}} | מסופר עליו שכשמת בנה של שכנתו והייתה בוכה בלילה, בכה כנגדה רבן גמליאל עד שנשרו ריסי עיניו{{הערה|{{תלמוד בבלי|סנהדרין|קד|ב}}}} כשלא ידע היה אומר "לא שמעתי"{{הערה|{{משנה|כריתות|ג|ז}}, ועוד}}. | ||
עד ימיו בימיו נהגו לתפור למת תכריכים יקרים, מנהג שהיה מכביד על המשפחה עד שהיו מניחים את מתם ובורחים על מנת שלא לתפור לו תכריכים, לפני מותו ציווה רבן גמליאל לקוברו בבגדי פשתן פשוטים, ובעקבות מעשה זה התקבל נוהג חדש של קבורה בכלי [[פשתן]]{{הערה|{{תלמוד בבלי|כתובות|ח|ב}}.}}{{הערה|אנציקלופדיה יהודית דעת, ערך רבן גמליאל דיבנה}}. | |||
==עלייתו לנשיאות== | == עלייתו לנשיאות == | ||
[[המרד הגדול]] של היהודים ברומאים פרץ בשנת [[ג'תתכ"ו]]. הנשיא, [[רבן שמעון בן גמליאל הזקן|רבן שמעון בן גמליאל]] הראשון, השתתף במרד ונהרג במהלכו. על פי המסורת הוצא להורג עם רבי [[ישמעאל כהן גדול]], בין [[עשרה הרוגי מלכות|עשרת הרוגי מלכות]]. הרומאים שללו את הנשיאות ממשפחת [[הלל הזקן]] ולא אפשרו לבנו, רבן גמליאל, להמשיך את שושלת הנשיאות, ולכן הנשיאות עברה לידי [[רבן יוחנן בן זכאי]] לתקופה מסוימת.{{ש}} | [[המרד הגדול]] של היהודים ברומאים פרץ בשנת [[ג'תתכ"ו]]. הנשיא, [[רבן שמעון בן גמליאל הזקן|רבן שמעון בן גמליאל]] הראשון, השתתף במרד ונהרג במהלכו. על פי המסורת הוצא להורג עם רבי [[ישמעאל כהן גדול]], בין [[עשרה הרוגי מלכות|עשרת הרוגי מלכות]]. הרומאים שללו את הנשיאות ממשפחת [[הלל הזקן]] ולא אפשרו לבנו, רבן גמליאל, להמשיך את שושלת הנשיאות, ולכן הנשיאות עברה לידי [[רבן יוחנן בן זכאי]] לתקופה מסוימת.{{ש}} | ||
רבן יוחנן בן זכאי פעל להעמיד חזרה את שושלת הלל בנשיאות, וכאשר התְנאים אפשרו זאת הוא פרש והעביר את הנשיאות לרבן גמליאל השני, בנו של רבן שמעון בן גמליאל. | רבן יוחנן בן זכאי פעל להעמיד חזרה את שושלת הלל בנשיאות, וכאשר התְנאים אפשרו זאת הוא פרש והעביר את הנשיאות לרבן גמליאל השני, בנו של רבן שמעון בן גמליאל. | ||
לפי השערת חלק מהחוקרים, רבן גמליאל הסתתר באותה תקופה, עד שנת | לפי השערת חלק מהחוקרים, רבן גמליאל הסתתר באותה תקופה, עד שנת ג'תתכ"ו בה מת אחרון [[השושלת הפלאבית|השושלת הקיסרית הפלאבית]] – [[דומיטיאנוס]] (אחיו של [[טיטוס]] שהחריב את המקדש),{{מקור|נושא=ישראל|נושא2=גאוגרפיה}} וזאת משום שדעת השלטון הרומי עד אז על הנשיא ומשפחתו הייתה שלילית. בשנת ג'תתכ"ו עלה לכס הקיסרות הרומאית [[נרווה|נֶרְוָה]], ויחסו ליהודים היה רך יותר מזה של קודמיו, כיוון שלא היה ממשפחת הקיסרים הפלאביים. | ||
לעומת זאת, יש הסוברים שרק בחלק מתקופת שלטון שושלת זו נרדף רבן גמליאל ונאלץ לברוח, ופעילותו ביבנה הייתה בחלקה האחר של תקופה זו, ובימי שלטונו הקצרים של נרוה, עד שנאלץ לברוח שוב ל[[לוד]] בימי טראיאנוס{{הערה|דורות הראשונים, חלק א כרך ה [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20125&st=&pgnum=80 i פרקים יט-כ] | לעומת זאת, יש הסוברים שרק בחלק מתקופת שלטון שושלת זו נרדף רבן גמליאל ונאלץ לברוח, ופעילותו ביבנה הייתה בחלקה האחר של תקופה זו, ובימי שלטונו הקצרים של נרוה, עד שנאלץ לברוח שוב ל[[לוד]] בימי טראיאנוס{{הערה|דורות הראשונים, חלק א כרך ה-[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20125&st=&pgnum=80 i פרקים יט-כ] | ||
ו[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20125&st=&pgnum=341 ii לג]}}. | ו[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20125&st=&pgnum=341 ii לג]}}. | ||
לאחר שקיבל את הנשיאות, הלך רבן גמליאל לנציב הסורי כדי לקבל ממנו אישור רשמי{{הערה|{{משנה|עדיות|ז|ז}}}}. | לאחר שקיבל את הנשיאות, הלך רבן גמליאל לנציב הסורי כדי לקבל ממנו אישור רשמי{{הערה|{{משנה|עדיות|ז|ז}}}}. | ||
==מעמדו== | == מעמדו == | ||
במקורות מסופר שרבן גמליאל עסק בתורה וב[[הלכה]] יחד עם חכמי דורו - רבי יהושע, רבי אליעזר ורבי עקיבא. עם זאת, מעמדו כ[[נשיא הסנהדרין]] היה מתוקף המינוי שקיבל. | במקורות מסופר שרבן גמליאל עסק בתורה וב[[הלכה]] יחד עם חכמי דורו - רבי יהושע, רבי אליעזר ורבי עקיבא. עם זאת, מעמדו כ[[נשיא הסנהדרין]] היה מתוקף המינוי שקיבל. | ||
| שורה 53: | שורה 55: | ||
בפולמוס שהתעורר בשל [[קידוש החודש]] שנראה כלפי חוץ מוטעה, לאחר שקיבל רבן גמליאל עדים, רבי [[דוסא בן הרכינס]] מבקרו באופן חריף: "עֵדֵי שֶׁקֶר הֵן! הֵיאָךְ מְעִידִין עַל הָאִשָּׁה שֶׁיָּלָדָה, וּלְמָחָר כְּרֵסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ?!", ורבי יהושע מצטרף לדבריו. גם לאחר מכן מנסים החכמים למצוא דרך ולהצדיק את הקביעה של קידוש החודש, ו[[רבי עקיבא]] דורש: "אשר תקראו אותם", בין בזמנן בין שלא בזמנן, ואילו רבי דוסא בן הרכינס קובע שכל שלשה שיעמדו כבית דין - הרי הם כבית דינו של משה. רבן גמליאל הכיר בגדלותו של רבי יהושע, שכן מסופר שלאחר שרבי יהושע בא לפניו במקלו ומעותיו ליבנה, וקיבל את קביעת התאריך של ראש השנה שהוא קבע, "עָמַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ. אָמַר לוֹ: בֹּא בְשָׁלוֹם, רַבִּי וְתַלְמִידִי! רַבִּי בְחָכְמָה, וְתַלְמִידִי שֶׁקִּבַּלְתָּ אֶת דְּבָרָי"{{הערה|({{משנה|ראש השנה|ב|ט}})}}. | בפולמוס שהתעורר בשל [[קידוש החודש]] שנראה כלפי חוץ מוטעה, לאחר שקיבל רבן גמליאל עדים, רבי [[דוסא בן הרכינס]] מבקרו באופן חריף: "עֵדֵי שֶׁקֶר הֵן! הֵיאָךְ מְעִידִין עַל הָאִשָּׁה שֶׁיָּלָדָה, וּלְמָחָר כְּרֵסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ?!", ורבי יהושע מצטרף לדבריו. גם לאחר מכן מנסים החכמים למצוא דרך ולהצדיק את הקביעה של קידוש החודש, ו[[רבי עקיבא]] דורש: "אשר תקראו אותם", בין בזמנן בין שלא בזמנן, ואילו רבי דוסא בן הרכינס קובע שכל שלשה שיעמדו כבית דין - הרי הם כבית דינו של משה. רבן גמליאל הכיר בגדלותו של רבי יהושע, שכן מסופר שלאחר שרבי יהושע בא לפניו במקלו ומעותיו ליבנה, וקיבל את קביעת התאריך של ראש השנה שהוא קבע, "עָמַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ. אָמַר לוֹ: בֹּא בְשָׁלוֹם, רַבִּי וְתַלְמִידִי! רַבִּי בְחָכְמָה, וְתַלְמִידִי שֶׁקִּבַּלְתָּ אֶת דְּבָרָי"{{הערה|({{משנה|ראש השנה|ב|ט}})}}. | ||
==פעולותיו בארץ ובחוץ לארץ== | == פעולותיו בארץ ובחוץ לארץ == | ||
{{מקורות|רמה=מחפש|פסקה=כן|סיבה=מרומזת כאן הבחנה בין מעמדו למעמד ריב"ז ללא מקורות|נושא=יהדות|נושא2=היסטוריה}} | |||
הנסיעה של רבן גמליאל ל[[אנטיוכיה]] הביאה לתמיכה של יהודים מהארץ ומהתפוצות בנשיאות וברבן גמליאל. הוא קיים בהמשך קשרים טובים עם הנציב הסורי ודבר זה עזר לו לבטל גזירות שהרומיים הטילו על היהודים. | הנסיעה של רבן גמליאל ל[[אנטיוכיה]] הביאה לתמיכה של יהודים מהארץ ומהתפוצות בנשיאות וברבן גמליאל. הוא קיים בהמשך קשרים טובים עם הנציב הסורי ודבר זה עזר לו לבטל גזירות שהרומיים הטילו על היהודים. | ||
רבן גמליאל היה מקובל ואהוד מאוד על כל שכבות העם, משום שהוא השתייך לשושלת הנשיאותית של בית הלל | רבן גמליאל היה מקובל ואהוד מאוד על כל שכבות העם, משום שהוא השתייך לשושלת הנשיאותית של בית הלל ומשום שמשפחתו התנגדה לכיבוש הרומי - אביו השתתף במרד. רבן יוחנן בן זכאי כמעט שלא נסע בארץ, ואילו רבן גמליאל קיים קשר מתמיד עם יהודי הארץ מכל השכבות. הוא ערך עם הסנהדרין מסעות ברחבי הארץ ומינה בעצמו אנשים לתפקידי מינהלה. | ||
מטרתו העיקרית של רבן גמליאל הייתה איחוד עם ישראל תחת הנהגה אחת. מפני שהוא חשש ש"התורה האחת תיעשה לתורות הרבה"{{הערה|{{צ-ספר|שם=מדור לדור חלק ב'|מו"ל=האגף לתכניות לימודים|שנת הוצאה=התשנ"ד|עמ=18|פרק=ב'}}}}, לשם כך כינס רבן גמליאל את כל חכמי הדור ל[[יבנה]]. הוא נסע ברחבי הארץ, והדריך את הרבים בהלכות החדשות שנכנסו לתוקף, ענה לשאלות של העם בארץ וגם בתפוצות, ובדק את ההנהגה של הציבור. רבן גמליאל גם יצר קשר מתמיד עם תפוצות ישראל בגולה. הוא שלח תלמידי חכמים רבים לשליחויות מחוץ | מטרתו העיקרית של רבן גמליאל הייתה איחוד עם ישראל תחת הנהגה אחת. מפני שהוא חשש ש"התורה האחת תיעשה לתורות הרבה"{{הערה|{{צ-ספר|שם=מדור לדור חלק ב'|מו"ל=האגף לתכניות לימודים|שנת הוצאה=התשנ"ד|עמ=18|פרק=ב'}}}}, לשם כך כינס רבן גמליאל את כל חכמי הדור ל[[יבנה]]. הוא נסע ברחבי הארץ, והדריך את הרבים בהלכות החדשות שנכנסו לתוקף, ענה לשאלות של העם בארץ וגם בתפוצות, ובדק את ההנהגה של הציבור. רבן גמליאל גם יצר קשר מתמיד עם תפוצות ישראל בגולה. הוא שלח תלמידי חכמים רבים לשליחויות מחוץ לארץ ישראל, ופעולות אלו הביאו אתם הכנסות רבות מתרומות של יהודי התפוצות, וגם עזרו ליצור קשר אישי בין יהודי הגולה לחכמי ישראל. לפעמים גם הוא עצמו היה נוסע לחוץ לארץ אל קהילות היהודים. | ||
== היצירה ההלכתית ואיחוד ההלכה == | == היצירה ההלכתית ואיחוד ההלכה == | ||
בתקופת רבן גמליאל ניכרת שאיפה להגיע להחלטה של איחוד ההלכה ולא להשאיר מחלוקות פתוחות. הוא כינס את חכמי ישראל וקבע שההלכה תיפסק על פי הרוב, וחכם שיתנגד לכך יוחרם וינודה.{{ש}} | בתקופת רבן גמליאל ניכרת שאיפה להגיע להחלטה של איחוד ההלכה ולא להשאיר מחלוקות פתוחות. הוא כינס את חכמי ישראל וקבע שההלכה תיפסק על פי הרוב, וחכם שיתנגד לכך יוחרם וינודה.{{ש}} | ||
עד תקופתו של רבן גמליאל היו נוהגים שני זרמים שהתנגדו זה לזה – [[בית הלל ובית שמאי]]. בתקופת נשיאותו הוחלט לפסוק כבית הלל ולא כבית שמאי (בית שמאי היו בדרך כלל מחמירים, ואילו בית הלל היו מקלים). הוא קבע ש"כל העובר על דברי בית הלל חייב מיתה", כביכול. קביעה נוספת של החכמים הייתה, שהולכים אחר הרוב של החכמים במקרה של מחלוקת, ולא לפי רמת החכם המתווכח. | עד תקופתו של רבן גמליאל היו נוהגים שני זרמים שהתנגדו זה לזה – [[בית הלל ובית שמאי]]. בתקופת נשיאותו הוחלט לפסוק כבית הלל ולא כבית שמאי (בית שמאי היו בדרך כלל מחמירים, ואילו בית הלל היו מקלים). הוא קבע {{מקור|נושא=ישראל|נושא2=גאוגרפיה}} ש"כל העובר על דברי בית הלל חייב מיתה", כביכול. קביעה נוספת של החכמים הייתה, שהולכים אחר הרוב של החכמים במקרה של מחלוקת, ולא לפי רמת החכם המתווכח. | ||
[[קובץ:PikiWiki Israel 10149 rabbi gamliel tomb in yavneh.jpg|ממוזער|הקבר המיוחס לרבן גמליאל דיבנה מבחוץ]] | [[קובץ:PikiWiki Israel 10149 rabbi gamliel tomb in yavneh.jpg|ממוזער|הקבר המיוחס לרבן גמליאל דיבנה מבחוץ]] | ||
בימי בית שני היו כתות רבות בישראל, אך בתקופת רבן גמליאל התמזגו רוב הכתות ואוחדו תחת הנהגה אחת. היו מקרים שהגיעו לידי מצבים קיצוניים, כאשר רבן גמליאל רצה - בתוקף סמכותו כנשיא הסנהדרין - לכפות את דעת הרוב על היחיד. כך למשל נהג בתקיפות כלפי [[רבי יהושע]] בן חנניה, מגדולי החכמים, והשתתף בהרחקתו של [[רבי אליעזר]] בן הורקנוס, שהיה תלמיד חכם גדול, משום שסירב לקבל את דעת הרוב{{הערה|1="...ואף רבן גמליאל היה בא בספינה. עמד עליו נחשול לטבעו. אמר: כמדומה לי שאין זה אלא בשביל רבי אליעזר בן הורקנוס. עמד על רגליו ואמר: רבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי, ולא לכבוד בית אבא עשיתי, אלא לכבודך, שלא ירבו מחלוקות בישראל - נח הים מזעפו" ({{בבלי|בבא מציעא|נט|ב}}).}} ([[תנורו של עכנאי]]{{הערה|בבא מציעא דף נ"ט עמוד ב'}}). בעקבות אחת המחלוקות עם רבי יהושע בן חנניה, החליטו החכמים להדיח{{הערה| | בימי בית שני היו כתות רבות בישראל, אך בתקופת רבן גמליאל התמזגו רוב הכתות ואוחדו תחת הנהגה אחת. היו מקרים שהגיעו לידי מצבים קיצוניים, כאשר רבן גמליאל רצה - בתוקף סמכותו כנשיא הסנהדרין - לכפות את דעת הרוב על היחיד. כך למשל נהג בתקיפות כלפי [[רבי יהושע]] בן חנניה, מגדולי החכמים, והשתתף בהרחקתו של [[רבי אליעזר]] בן הורקנוס, שהיה תלמיד חכם גדול, משום שסירב לקבל את דעת הרוב{{הערה|1="...ואף רבן גמליאל היה בא בספינה. עמד עליו נחשול לטבעו. אמר: כמדומה לי שאין זה אלא בשביל רבי אליעזר בן הורקנוס. עמד על רגליו ואמר: רבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי, ולא לכבוד בית אבא עשיתי, אלא לכבודך, שלא ירבו מחלוקות בישראל - נח הים מזעפו" ({{בבלי|בבא מציעא|נט|ב}}).}} ([[תנורו של עכנאי]]{{הערה|בבא מציעא דף נ"ט עמוד ב'}}). בעקבות אחת המחלוקות עם רבי יהושע בן חנניה, החליטו החכמים להדיח{{הערה|יש המטילים ספק בהדחתו. ראו גם חיים שפירא, [http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=17679 הדחת רבן גמליאל - בין היסטוריה לאגדה], '''[[ציון (כתב עת)|ציון]]''' סד (א), תשנ"ט ומנחם בן-שלום, [http://lib.pshita.cet.ac.il/pages/item.asp?item=17681 סיפור הדחת רבן גמליאל והמציאות ההיסטורית] סו (ג), תשס"א.}} את רבן גמליאל מתפקידו, ומינו במקומו את [[רבי אלעזר בן עזריה]]. אבל לאחר זמן קצר ביקשו החכמים את שובו של רבן גמליאל לכס הנשיאות{{הערה|{{ירושלמי|תענית|ד|א}}, {{ירושלמי|ברכות|ד|א}}; {{בבלי|ברכות|כז|ב}}–{{בבלי|ללא=מסכת|ברכות|כח|א}}.}}. | ||
רבן גמליאל היה החלטי בנושא תוקף החלטות ה[[סנהדרין]], ולא קיבל שיחלקו על ההחלטות שהתקבלו לפי הכרעת רוב החכמים. ל[[רבן יוחנן בן זכאי]] היו שני תלמידים חשובים: רבי [[אליעזר בן הורקנוס]] ו[[רבי יהושע בן חנניה]]. רבי אליעזר השתייך לגישת [[בית שמאי]], ובדרך כלל דעתו לא התקבלה על החכמים. פעם אחת, בוויכוח בנושא [[תנורו של עכנאי]], רבי אליעזר לא היה מוכן לקבל את דעת החכמים שרבי יהושע ייצגם, ואז החליטו החכמים, ובתוכם רבן גמליאל, [[נידוי (הלכה)|לנדותו]] ולהרחיק אותו מבית המדרש. | רבן גמליאל היה החלטי בנושא תוקף החלטות ה[[סנהדרין]], ולא קיבל שיחלקו על ההחלטות שהתקבלו לפי הכרעת רוב החכמים. ל[[רבן יוחנן בן זכאי]] היו שני תלמידים חשובים: רבי [[אליעזר בן הורקנוס]] ו[[רבי יהושע בן חנניה]]. רבי אליעזר השתייך לגישת [[בית שמאי]], ובדרך כלל דעתו לא התקבלה על החכמים. פעם אחת, בוויכוח בנושא [[תנורו של עכנאי]], רבי אליעזר לא היה מוכן לקבל את דעת החכמים שרבי יהושע ייצגם, ואז החליטו החכמים, ובתוכם רבן גמליאל, [[נידוי (הלכה)|לנדותו]] ולהרחיק אותו מבית המדרש. | ||
| שורה 70: | שורה 73: | ||
מסופר כי לאחר הרחקתו של רבי אליעזר מבית המדרש, [[אימא שלום]], אשתו של רבי אליעזר, שהייתה אחותו של רבן גמליאל, מנעה ממנו להתפלל [[נפילת אפיים]], מחשש שתפילתו בשעת צערו תפגע באחיה, רבן גמליאל. ביום אחד הדבר נמנע ממנה בטעות, וכאשר ראתה את בעלה מתפלל בנפילת אפיים אמרה לו, "קום, הרגת את אחי" (בכוח תפילתך). | מסופר כי לאחר הרחקתו של רבי אליעזר מבית המדרש, [[אימא שלום]], אשתו של רבי אליעזר, שהייתה אחותו של רבן גמליאל, מנעה ממנו להתפלל [[נפילת אפיים]], מחשש שתפילתו בשעת צערו תפגע באחיה, רבן גמליאל. ביום אחד הדבר נמנע ממנה בטעות, וכאשר ראתה את בעלה מתפלל בנפילת אפיים אמרה לו, "קום, הרגת את אחי" (בכוח תפילתך). | ||
==השתייכותו לבית הלל== | == השתייכותו לבית הלל == | ||
אף על פי שרבן גמליאל פסק תמיד כבית הלל, היו שלושה דברים שבהם היה מחמיר כדברי בית שמאי. החמיר בהלכות [[הטמנה]] מחג לשבת, בכך שאסר הטמנה למי שלא עירב עירוב תבשילין אפילו פת מועטת, וזאת בניגוד לדברי בית הלל שסוברים {{ציטוטון|מי שלא הניח ערוב תבשילין אופין לו פת אחת וטומנין לו קדרה אחת}}{{הערה|פרשנות [[רב הונא]] ב{{בבלי|ביצה|כא|ב}}.}} או שאסר הטמנה למי שלא עירב במיוחד בהטמנה כדעת בית שמאי לפי קבלת [[חנניה בן אחי רבי יהושע|חנניה]]{{הערה|כמסקנת [[אביי]] ב{{בבלי|ביצה|כב|א}}.}}. בנוסף, החמיר לפי דעת בית שמאי ש{{ציטוטון|יש בניין בכלים}} בניגוד לדעת בית הלל, וממילא מנורה של פרקים שנפלה אסר להחזירה, וכן אסר אפיית פת עבה בחג משום [[טרחא יתירה]]. | אף על פי שרבן גמליאל פסק תמיד כבית הלל, היו שלושה דברים שבהם היה מחמיר כדברי בית שמאי. החמיר בהלכות [[הטמנה (שבת)|הטמנה]] מחג לשבת, בכך שאסר הטמנה למי שלא עירב עירוב תבשילין אפילו פת מועטת, וזאת בניגוד לדברי בית הלל שסוברים {{ציטוטון|מי שלא הניח ערוב תבשילין אופין לו פת אחת וטומנין לו קדרה אחת}}{{הערה|פרשנות [[רב הונא]] ב{{בבלי|ביצה|כא|ב}}.}} או שאסר הטמנה למי שלא עירב במיוחד בהטמנה כדעת בית שמאי לפי קבלת [[חנניה בן אחי רבי יהושע|חנניה]]{{הערה|כמסקנת [[אביי]] ב{{בבלי|ביצה|כב|א}}.}}. בנוסף, החמיר לפי דעת בית שמאי ש{{ציטוטון|יש בניין בכלים}} בניגוד לדעת בית הלל, וממילא מנורה של פרקים שנפלה אסר להחזירה, וכן אסר אפיית פת עבה בחג משום [[טרחא יתירה]]. | ||
==המלחמה במינות== | == המלחמה במינות == | ||
{{ציטוט|תוכן=בימי רבן גמליאל רבו ה[[אפיקורס|אפיקורוסין]] בישראל, והיו מצירים לישראל ומסיתין אותן לשוב מאחרי השם. וכיון שראה שזו גדולה מכל צרכי בני אדם, עמד הוא ובית דינו והתקין ברכה אחת שתהיה בה שאלה מלפני השם לאבד האפיקורוסין.|מרכאות=כן|מקור=[[משנה תורה להרמב"ם]], [[s:רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים ב א|ספר אהבה, הלכות תפילה, פרק א]].}}כפי האמור, בתקופותו של רבן גמליאל, בתקופת [[חורבן בית שני]] ולאחריו, היו בקרב עם ישראל כתות שונות ([[פרושים]], [[צדוקים]], [[איסיים]], [[יהודים-נוצרים|בני הכת היהודית-נוצרית]] ועוד) שהחזיקו בתפיסות שונות ביחס לטיב האמונה הראויה, תפיסות שלעיתים היו לצנינים בעיני חכמים. רבן גמליאל וחכמי יבנה נתנו דעתם על הדבר, ולשם כך תיקנו ברכה נוספת על [[תפילת שמונה עשרה]], היא "[[ברכת המינים]]", שבה נאמר: "למינים ולמלשינים אל תהי תקוה" המונח "[[מינות (יהדות)|מינות]]" כולל במשמעותו כפירה ביהדות ולחימה כנגד שמירת המצוות. יש מי שמייחס את היוזמה לתיקון ברכת המינים לרבן גמליאל דיבנה, אך אחרים טוענים שתוקנה ביוזמת סבו, [[רבן גמליאל הזקן]] (ראו בערך [[שמואל הקטן#תקופתו|שמואל הקטן]]). שליח ציבור שדילג על הברכה הזו, נחשד מיד שהוא מין. | {{ציטוט|תוכן=בימי רבן גמליאל רבו ה[[אפיקורס|אפיקורוסין]] בישראל, והיו מצירים לישראל ומסיתין אותן לשוב מאחרי השם. וכיון שראה שזו גדולה מכל צרכי בני אדם, עמד הוא ובית דינו והתקין ברכה אחת שתהיה בה שאלה מלפני השם לאבד האפיקורוסין.|מרכאות=כן|מקור=[[משנה תורה להרמב"ם]], [[s:רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים ב א|ספר אהבה, הלכות תפילה, פרק א]].}}כפי האמור, בתקופותו של רבן גמליאל, בתקופת [[חורבן בית שני]] ולאחריו, היו בקרב עם ישראל כתות שונות ([[פרושים]], [[צדוקים]], [[איסיים]], [[יהודים-נוצרים|בני הכת היהודית-נוצרית]] ועוד) שהחזיקו בתפיסות שונות ביחס לטיב האמונה הראויה, תפיסות שלעיתים היו לצנינים בעיני חכמים. רבן גמליאל וחכמי יבנה נתנו דעתם על הדבר, ולשם כך תיקנו ברכה נוספת על [[תפילת שמונה עשרה]], היא "[[ברכת המינים]]", שבה נאמר: "למינים ולמלשינים אל תהי תקוה" המונח "[[מינות (יהדות)|מינות]]" כולל במשמעותו כפירה ביהדות ולחימה כנגד שמירת המצוות. יש מי שמייחס את היוזמה לתיקון ברכת המינים לרבן גמליאל דיבנה, אך אחרים טוענים שתוקנה ביוזמת סבו, [[רבן גמליאל הזקן]] (ראו בערך [[שמואל הקטן#תקופתו|שמואל הקטן]]). שליח ציבור שדילג על הברכה הזו, נחשד מיד שהוא מין. | ||
==הלכות הקשורות למקדש== | == הלכות הקשורות למקדש == | ||
כיוון שבית המקדש נחרב, היה צורך לקבוע הלכות שיוציאו את העם מהמשבר של החורבן. רבן גמליאל ושאר רבני הדור קבעו שהחגים, שבהם כל עם ישראל היה [[עלייה לרגל#עלייה לרגל ביהדות|עולה לרגל]] בירושלים, ימשיכו להתקיים גם ללא העלייה לרגל ולמקדש. | כיוון שבית המקדש נחרב, היה צורך לקבוע הלכות שיוציאו את העם מהמשבר של החורבן. רבן גמליאל ושאר רבני הדור קבעו שהחגים, שבהם כל עם ישראל היה [[עלייה לרגל#עלייה לרגל ביהדות|עולה לרגל]] בירושלים, ימשיכו להתקיים גם ללא העלייה לרגל ולמקדש. | ||
ב[[פסח]], למשל, תיקנו לקרוא "וריאציה מסוימת" של ה[[הגדה של פסח]] (כאמור במשנה פסחים, פרק י, משנה ה: "רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְבָרִים אֵלּוּ בַפֶּסַח, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאֵלּוּ הֵן, פֶּסַח, מַצָּה, וּמָרוֹר"). במקום [[קרבן|הקרבת קרבנות]] בבית המקדש, קבעו [[תפילה (יהדות)|תפילות]] ב[[בית הכנסת]] ואפשר היה להתפלל גם תפילת יחיד, בימים שהקריבו קרבן מוסף כגון שבת וחג, היה חובה להתפלל גם תפילת מוסף{{הערה|{{צ-ספר|שם=מדור לדור חלק ב'|מו"ל=האגף לתכניות לימודים|שנת הוצאה=התשנ"ד|עמ=20|פרק=ב'}}}}. עוד תיקנו להתענות את כל ה[[תענית|תעניות]] שהתבטלו בימי בית המקדש השני, וגם לעלות לירושלים ב[[תשעה באב]] ולבכות על חורבן המקדש{{מקור}}. | ב[[פסח]], למשל, תיקנו לקרוא "וריאציה מסוימת" של ה[[הגדה של פסח]] (כאמור במשנה פסחים, פרק י, משנה ה: "רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְבָרִים אֵלּוּ בַפֶּסַח, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאֵלּוּ הֵן, פֶּסַח, מַצָּה, וּמָרוֹר"). במקום [[קרבן|הקרבת קרבנות]] בבית המקדש, קבעו [[תפילה (יהדות)|תפילות]] ב[[בית הכנסת]] ואפשר היה להתפלל גם תפילת יחיד, בימים שהקריבו קרבן מוסף כגון שבת וחג, היה חובה להתפלל גם תפילת מוסף{{הערה|{{צ-ספר|שם=מדור לדור חלק ב'|מו"ל=האגף לתכניות לימודים|שנת הוצאה=התשנ"ד|עמ=20|פרק=ב'}}}}. עוד תיקנו להתענות את כל ה[[תענית|תעניות]] שהתבטלו בימי בית המקדש השני, וגם לעלות לירושלים ב[[תשעה באב]] ולבכות על חורבן המקדש{{מקור|נושא=ישראל|נושא2=גאוגרפיה}}. | ||
==הדחתו של רבן גמליאל== | == הדחתו של רבן גמליאל == | ||
{{ערך מורחב|בו ביום}} | |||
בין רבן גמליאל ל[[רבי יהושע בן חנניה]] אירעו מספר התנגשויות, בעקבות מחלוקות שנתגלעו ביניהם בהלכות [[קידוש בכורות|בכורות]], [[קידוש החודש]] ומעמדה של [[תפילת ערבית]]. בעקבות המקרה הראשון ישב רבן גמליאל ודרש בבית המדרש והורה לרבי יהושע לעמוד בשעת דרשתו, כיוון שהכחיש לכאורה את דבריו{{הערה|{{בבלי|בכורות|לו|א}}.}}, ובמקרה השני כפה על רבי יהושע לבוא אליו במקלו ובתרמילו ב[[יום הכיפורים]] שחל לפי חשבונו של רבי יהושע, שהיה מנוגד לחשבונו של רבן גמליאל, ובכך לחלל את יום הכיפורים לשיטת רבי יהושע{{הערה|{{בבלי|ראש השנה|כה|א}}.}}. | בין רבן גמליאל ל[[רבי יהושע בן חנניה]] אירעו מספר התנגשויות, בעקבות מחלוקות שנתגלעו ביניהם בהלכות [[קידוש בכורות|בכורות]], [[קידוש החודש]] ומעמדה של [[תפילת ערבית]]. בעקבות המקרה הראשון ישב רבן גמליאל ודרש בבית המדרש והורה לרבי יהושע לעמוד בשעת דרשתו, כיוון שהכחיש לכאורה את דבריו{{הערה|{{בבלי|בכורות|לו|א}}.}}, ובמקרה השני כפה על רבי יהושע לבוא אליו במקלו ובתרמילו ב[[יום הכיפורים]] שחל לפי חשבונו של רבי יהושע, שהיה מנוגד לחשבונו של רבן גמליאל, ובכך לחלל את יום הכיפורים לשיטת רבי יהושע{{הערה|{{בבלי|ראש השנה|כה|א}}.}}. | ||
בפעם השלישית, כאשר נחלקו רבן גמליאל ורבי יהושע על מעמדה ההלכתי של תפילת ערבית, שוב הורה רבן גמליאל לרבי יהושע לעמוד במשך כל הזמן בו ישב רבן גמליאל ודרש, כיוון שרבי יהושע שוב הכחיש לכאורה את דבריו. מאורע זה הגדיש את הסאה, לאחר המעשים הקודמים, והחכמים שנכחו באירוע זה החליטו להדיח את רבן גמליאל מהנשיאות ומינו במקומו את [[רבי אלעזר בן עזריה]], שהיה [[כהן]], חכם, [[עשיר]] ו[[ייחוס|מיוחס]] ל[[עזרא הסופר]]. רבן גמליאל קיבל עליו את דין חבריו, והמשיך לבוא לבית המדרש ולדון עם החכמים כחבר מן המניין. זמן לא רב אחר כך התפייס רבן גמליאל עם רבי יהושע, ובעקבות זאת הוחלט להחזיר את רבן גמליאל לתפקידו כנשיא, ורבי אלעזר בן עזריה כיהן בתפקיד במקביל אליו (אבל תחתיו). לפי המסופר בתלמוד, רבן גמליאל היה דורש שלוש שבתות, ורבי אלעזר בן עזריה ברביעית{{הערה|{{בבלי|ברכות|כז|ב}}.}}<ref>{{תלמוד ירושלמי|ברכות|ד|א}}</ref>. | בפעם השלישית, כאשר נחלקו רבן גמליאל ורבי יהושע על מעמדה ההלכתי של תפילת ערבית, שוב הורה רבן גמליאל לרבי יהושע לעמוד במשך כל הזמן בו ישב רבן גמליאל ודרש, כיוון שרבי יהושע שוב הכחיש לכאורה את דבריו. מאורע זה הגדיש את הסאה, לאחר המעשים הקודמים, והחכמים שנכחו באירוע זה החליטו להדיח את רבן גמליאל מהנשיאות ומינו במקומו את [[רבי אלעזר בן עזריה]], שהיה [[כהן]], חכם, [[עשיר]] ו[[ייחוס|מיוחס]] ל[[עזרא הסופר]]. רבן גמליאל קיבל עליו את דין חבריו, והמשיך לבוא לבית המדרש ולדון עם החכמים כחבר מן המניין. זמן לא רב אחר כך התפייס רבן גמליאל עם רבי יהושע, ובעקבות זאת הוחלט להחזיר את רבן גמליאל לתפקידו כנשיא, ורבי אלעזר בן עזריה כיהן בתפקיד במקביל אליו (אבל תחתיו). לפי המסופר בתלמוד, רבן גמליאל היה דורש שלוש שבתות, ורבי אלעזר בן עזריה ברביעית{{הערה|{{בבלי|ברכות|כז|ב}}.}}<ref>{{תלמוד ירושלמי|ברכות|ד|א}}</ref>. | ||
לפי [[הרב ראובן מרגליות]] לא הודח רבן גמליאל מהנשיאות אלא רק מראשות הישיבה, ומוכיח כן מהנוסח בשני התלמודים וראיות נוספות{{הערה|{{אוצר החכמה|[[הרב ראובן מרגליות]]|יסוד המשנה ועריכתה|13062||מהדורת תש"ן, בירור ט', עמוד נד|עמוד דיגיטלי=52}}}}. כן יש הטוענים | לפי [[הרב ראובן מרגליות]] לא הודח רבן גמליאל מהנשיאות אלא רק מראשות הישיבה, ומוכיח כן מהנוסח בשני התלמודים וראיות נוספות{{הערה|{{אוצר החכמה|[[הרב ראובן מרגליות]]|יסוד המשנה ועריכתה|13062||מהדורת תש"ן, בירור ט', עמוד נד|עמוד דיגיטלי=52}}}}. כן יש הטוענים שמכיוון שבאותה תקופה שלטו הרומאים בארץ והם שהחליטו מי יהיה מנהיג היהודים, ולכן כפי הנראה שלא היו מביאים לאדם שהם מאמינים בו וסומכים עליו להיות מודח מהנהגתו<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=20337|כותרת=הדחת רבן גמליאל - בין היסטוריה לאגדה: א. הסיפור בתלמוד הירושלמי|אתר=lib.cet.ac.il|תאריך_וידוא=2020-06-17}}</ref>{{הערה|הרב מרגליות מתמודד עם טענה זו ודוחה אותה, ראו: {{אוצר החכמה||עוללות|613290|ירושלים תש"ז, מחקר יז, עמ' 44||עמוד דיגיטלי=43}}}}. | ||
== | == קבר רבן גמליאל == | ||
רבן גמליאל | ציון קברו העממי של רבן גמליאל נמצא בקצה אזור התעשייה של [[יבנה]]. ברשימת [[קברי צדיקים ביהדות|קברי צדיקים]] שערך רבי [[יעקב (שליח יחיאל מפריז)|יעקב השליח]] ב[[המאה ה-13|מאה ה-13]], כתוב כי על קבר רבן גמליאל {{ציטוטון|יש כיפה נאה מאוד והוא בית תפילה לישמעאלים. בניין מפואר וקורין אותו אבו הורירה}}. ([[אבו הוריירה]] היה אחד מבני לווייתו של [[מוחמד]], ואכן בניין הקבר שנעשה על ידי מושל מוסלמי, יוחס לקברו של אבו הוריירה, אף כי זיהוי זה סותר מסורת מוסלמית אחרת ולפיה נקבר אבו הוריירה במדינה שב[[ערב הסעודית]]). | ||
רבי [[אשתורי הפרחי]] שעלה לארץ בשנת [[1315]] כתב בספרו [[כפתור ופרח]]{{הערה|פרק י"א}} אודות קבר זה: {{ציטוטון|ביבנה תמצא רבן גמליאל היום בבנין נאה מאד על ציונו}}. כיום מונחת פרוכת על ציון הקבר המשוער, ועליה נכתב ציטוט של רבן גמליאל: {{ציטוטון|איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת}}{{הערה|{{משנה|ברכות|ב|ה}}}} – ציטוט המתייחס להקפדתו של רבן גמליאל לקיים מצוות [[קריאת שמע]] גם בשעה שעל פי ה[[הלכה]] היה פטור מכך. | |||
רבי [[אשתורי הפרחי]] | |||
== קישורים חיצוניים == | == קישורים חיצוניים == | ||
| שורה 107: | שורה 104: | ||
* [https://tarbutil.cet.ac.il/lexicon/רבן-גמליאל-דיבנה/ רבן גמליאל דיבנה], לקסיקון לתרבות ישראל | * [https://tarbutil.cet.ac.il/lexicon/רבן-גמליאל-דיבנה/ רבן גמליאל דיבנה], לקסיקון לתרבות ישראל | ||
* | * | ||
* {{אנצ יהודית|קישור= | * {{אנצ יהודית|קישור=6495}} | ||
* {{הקלטה}} [http://www.kan.org.il/Podcast/item.aspx?pid=8641 פרק בפודקאסט ״מינהר הזמן״] בנושא "תעלומה ביבנה" באתר "כאן" | * {{הקלטה}} [http://www.kan.org.il/Podcast/item.aspx?pid=8641 פרק בפודקאסט ״מינהר הזמן״] בנושא "תעלומה ביבנה" באתר "כאן" | ||
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007280393805171|גמליאל דיבנה תנא}} | |||
== הערות שוליים == | == הערות שוליים == | ||
| שורה 116: | שורה 114: | ||
{{סנהדרין}} | {{סנהדרין}} | ||
{{תנאים}} | {{תנאים}} | ||
{{בקרת זהויות}} | {{בקרת זהויות}} | ||
{{מיון רגיל:גמליאל 2}} | {{מיון רגיל:גמליאל 2}} | ||
{{ללא בוט|206}} | |||
[[קטגוריה:אישים שעל שמם יישובים בישראל]] | [[קטגוריה:אישים שעל שמם יישובים בישראל]] | ||
[[קטגוריה:בית דוד]] | [[קטגוריה:בית דוד]] | ||
| שורה 125: | שורה 123: | ||
[[קטגוריה:הדור השני לתנאים]] | [[קטגוריה:הדור השני לתנאים]] | ||
[[קטגוריה:שושלת הלל הזקן]] | [[קטגוריה:שושלת הלל הזקן]] | ||
{{וח}} | {{וח}} | ||
{{מיון ויקיפדיה|דף=רבן גמליאל דיבנה|גרסה= | {{מיון ויקיפדיה|דף=רבן גמליאל דיבנה|גרסה=38525391|פריט=Q1492866}} | ||
גרסה אחרונה מ־12:02, 28 במאי 2024
| לידה | ירושלים, פרובינקיה יודיאה | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| תקופת הפעילות | ג' תת"י/ג' תתט"ו – ג' תתמ"ה | ||||||
| השתייכות | בית הלל, דור שני לתנאים | ||||||
| תלמידיו | רבי עקיבא, רבי ישמעאל | ||||||
| בני דורו | רבי יהושע בן חנניה, רבי אליעזר בן הורקנוס, רבי אלעזר בן עזריה | ||||||
| |||||||
רַבַּן גַּמְלִיאֵל דְּיַבְנֶה (או: רבן גמליאל השני) חי בסוף המאה הראשונה ותחילת המאה השנייה לספירה. היה מנהיג רוחני, תנא ונשיא הסנהדרין אחרי המרד הגדול וחורבן בית המקדש השני. בן למשפחת הלל הזקן. סבו של רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה.
דמותו
רבן גמליאל הלך בדרכו של אביו, רבן שמעון בן גמליאל הזקן, שהיה נשיא הסנהדרין, ונמנה עם מחנה המתונים בפרוץ המרד הגדול נגד הרומאים. למרות היותו מתון, הוא נרדף על ידי הרומאים, שהעדיפו על פניו את רבן יוחנן בן זכאי כנשיא הסנהדרין. הרומאים ידעו[דרוש מקור] שרבן גמליאל הוא צאצא של דוד, וחששו שהיהודים יראו בו משיח. לכן הוא נאלץ לעבור לעכו לפרק זמן מסוים, ואף העביר אליה את הסנהדרין. במשנה מופיע דיאלוג דתי שהתפתח בעכו בינו לבין חכם הלני בעת ששהו יחד בבית מרחץ שהיו בו פסלי אפרודיטה:
- ”שאל פרוקלוס בן פלוספוס את רבן גמליאל בעכו, שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי, אמר לו, כתוב בתורתכם, ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי... אמר לו, אני לא באתי בגבולה, היא באת בגבולי. אין אומרים נעשה מרחץ לאפרודיטי נוי, אלא אומרים, נעשה אפרודיטי נוי למרחץ”[1].
רבן גמליאל אמר על עצמו שהוא איסטניס[2], ועל פי הגדרה הלכתית זו, מותר היה לו, לצד נימוקים אחרים, לחרוג בכמה עניינים מההלכה המקובלת בזמנו, כגון:
- להתרחץ כשאשתו נפטרה בתוך ימי ה"שבעה"
- לשבת על ספסל של גויים בשבת
- לשתות יין ישראלי מתוך כלי של גוי
כמו כן קיבל תנחומים על טבי עבדו, אף שפסק שאין לקבל תנחומים על עבד כנעני שמת, מאחר ש"טבי, עבד כשר היה".
מאידך, היה נוהג להחמיר על עצמו בדברים בהם הקל לאחרים[3].
מסופר עליו שכשמת בנה של שכנתו והייתה בוכה בלילה, בכה כנגדה רבן גמליאל עד שנשרו ריסי עיניו[4] כשלא ידע היה אומר "לא שמעתי"[5]. עד ימיו בימיו נהגו לתפור למת תכריכים יקרים, מנהג שהיה מכביד על המשפחה עד שהיו מניחים את מתם ובורחים על מנת שלא לתפור לו תכריכים, לפני מותו ציווה רבן גמליאל לקוברו בבגדי פשתן פשוטים, ובעקבות מעשה זה התקבל נוהג חדש של קבורה בכלי פשתן[6][7].
עלייתו לנשיאות
המרד הגדול של היהודים ברומאים פרץ בשנת ג'תתכ"ו. הנשיא, רבן שמעון בן גמליאל הראשון, השתתף במרד ונהרג במהלכו. על פי המסורת הוצא להורג עם רבי ישמעאל כהן גדול, בין עשרת הרוגי מלכות. הרומאים שללו את הנשיאות ממשפחת הלל הזקן ולא אפשרו לבנו, רבן גמליאל, להמשיך את שושלת הנשיאות, ולכן הנשיאות עברה לידי רבן יוחנן בן זכאי לתקופה מסוימת.
רבן יוחנן בן זכאי פעל להעמיד חזרה את שושלת הלל בנשיאות, וכאשר התְנאים אפשרו זאת הוא פרש והעביר את הנשיאות לרבן גמליאל השני, בנו של רבן שמעון בן גמליאל.
לפי השערת חלק מהחוקרים, רבן גמליאל הסתתר באותה תקופה, עד שנת ג'תתכ"ו בה מת אחרון השושלת הקיסרית הפלאבית – דומיטיאנוס (אחיו של טיטוס שהחריב את המקדש),[דרוש מקור] וזאת משום שדעת השלטון הרומי עד אז על הנשיא ומשפחתו הייתה שלילית. בשנת ג'תתכ"ו עלה לכס הקיסרות הרומאית נֶרְוָה, ויחסו ליהודים היה רך יותר מזה של קודמיו, כיוון שלא היה ממשפחת הקיסרים הפלאביים.
לעומת זאת, יש הסוברים שרק בחלק מתקופת שלטון שושלת זו נרדף רבן גמליאל ונאלץ לברוח, ופעילותו ביבנה הייתה בחלקה האחר של תקופה זו, ובימי שלטונו הקצרים של נרוה, עד שנאלץ לברוח שוב ללוד בימי טראיאנוס[8].
לאחר שקיבל את הנשיאות, הלך רבן גמליאל לנציב הסורי כדי לקבל ממנו אישור רשמי[9].
מעמדו
במקורות מסופר שרבן גמליאל עסק בתורה ובהלכה יחד עם חכמי דורו - רבי יהושע, רבי אליעזר ורבי עקיבא. עם זאת, מעמדו כנשיא הסנהדרין היה מתוקף המינוי שקיבל.
רבן גמליאל היה נשיא תקיף ביותר, שהטיל את מרותו אף על תנאים חשובים כרבי יהושע. ואף על רבי אליעזר בן הורקנוס במחלוקת הידועה של תנורו של עכנאי, שבה פסקו כנגד רבי אליעזר אף על פי שהוא הסתייע באותות ובמופתים.
בפולמוס שהתעורר בשל קידוש החודש שנראה כלפי חוץ מוטעה, לאחר שקיבל רבן גמליאל עדים, רבי דוסא בן הרכינס מבקרו באופן חריף: "עֵדֵי שֶׁקֶר הֵן! הֵיאָךְ מְעִידִין עַל הָאִשָּׁה שֶׁיָּלָדָה, וּלְמָחָר כְּרֵסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ?!", ורבי יהושע מצטרף לדבריו. גם לאחר מכן מנסים החכמים למצוא דרך ולהצדיק את הקביעה של קידוש החודש, ורבי עקיבא דורש: "אשר תקראו אותם", בין בזמנן בין שלא בזמנן, ואילו רבי דוסא בן הרכינס קובע שכל שלשה שיעמדו כבית דין - הרי הם כבית דינו של משה. רבן גמליאל הכיר בגדלותו של רבי יהושע, שכן מסופר שלאחר שרבי יהושע בא לפניו במקלו ומעותיו ליבנה, וקיבל את קביעת התאריך של ראש השנה שהוא קבע, "עָמַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ. אָמַר לוֹ: בֹּא בְשָׁלוֹם, רַבִּי וְתַלְמִידִי! רַבִּי בְחָכְמָה, וְתַלְמִידִי שֶׁקִּבַּלְתָּ אֶת דְּבָרָי"[10].
פעולותיו בארץ ובחוץ לארץ
הנסיעה של רבן גמליאל לאנטיוכיה הביאה לתמיכה של יהודים מהארץ ומהתפוצות בנשיאות וברבן גמליאל. הוא קיים בהמשך קשרים טובים עם הנציב הסורי ודבר זה עזר לו לבטל גזירות שהרומיים הטילו על היהודים.
רבן גמליאל היה מקובל ואהוד מאוד על כל שכבות העם, משום שהוא השתייך לשושלת הנשיאותית של בית הלל ומשום שמשפחתו התנגדה לכיבוש הרומי - אביו השתתף במרד. רבן יוחנן בן זכאי כמעט שלא נסע בארץ, ואילו רבן גמליאל קיים קשר מתמיד עם יהודי הארץ מכל השכבות. הוא ערך עם הסנהדרין מסעות ברחבי הארץ ומינה בעצמו אנשים לתפקידי מינהלה.
מטרתו העיקרית של רבן גמליאל הייתה איחוד עם ישראל תחת הנהגה אחת. מפני שהוא חשש ש"התורה האחת תיעשה לתורות הרבה"[11], לשם כך כינס רבן גמליאל את כל חכמי הדור ליבנה. הוא נסע ברחבי הארץ, והדריך את הרבים בהלכות החדשות שנכנסו לתוקף, ענה לשאלות של העם בארץ וגם בתפוצות, ובדק את ההנהגה של הציבור. רבן גמליאל גם יצר קשר מתמיד עם תפוצות ישראל בגולה. הוא שלח תלמידי חכמים רבים לשליחויות מחוץ לארץ ישראל, ופעולות אלו הביאו אתם הכנסות רבות מתרומות של יהודי התפוצות, וגם עזרו ליצור קשר אישי בין יהודי הגולה לחכמי ישראל. לפעמים גם הוא עצמו היה נוסע לחוץ לארץ אל קהילות היהודים.
היצירה ההלכתית ואיחוד ההלכה
בתקופת רבן גמליאל ניכרת שאיפה להגיע להחלטה של איחוד ההלכה ולא להשאיר מחלוקות פתוחות. הוא כינס את חכמי ישראל וקבע שההלכה תיפסק על פי הרוב, וחכם שיתנגד לכך יוחרם וינודה.
עד תקופתו של רבן גמליאל היו נוהגים שני זרמים שהתנגדו זה לזה – בית הלל ובית שמאי. בתקופת נשיאותו הוחלט לפסוק כבית הלל ולא כבית שמאי (בית שמאי היו בדרך כלל מחמירים, ואילו בית הלל היו מקלים). הוא קבע [דרוש מקור] ש"כל העובר על דברי בית הלל חייב מיתה", כביכול. קביעה נוספת של החכמים הייתה, שהולכים אחר הרוב של החכמים במקרה של מחלוקת, ולא לפי רמת החכם המתווכח.
בימי בית שני היו כתות רבות בישראל, אך בתקופת רבן גמליאל התמזגו רוב הכתות ואוחדו תחת הנהגה אחת. היו מקרים שהגיעו לידי מצבים קיצוניים, כאשר רבן גמליאל רצה - בתוקף סמכותו כנשיא הסנהדרין - לכפות את דעת הרוב על היחיד. כך למשל נהג בתקיפות כלפי רבי יהושע בן חנניה, מגדולי החכמים, והשתתף בהרחקתו של רבי אליעזר בן הורקנוס, שהיה תלמיד חכם גדול, משום שסירב לקבל את דעת הרוב[12] (תנורו של עכנאי[13]). בעקבות אחת המחלוקות עם רבי יהושע בן חנניה, החליטו החכמים להדיח[14] את רבן גמליאל מתפקידו, ומינו במקומו את רבי אלעזר בן עזריה. אבל לאחר זמן קצר ביקשו החכמים את שובו של רבן גמליאל לכס הנשיאות[15].
רבן גמליאל היה החלטי בנושא תוקף החלטות הסנהדרין, ולא קיבל שיחלקו על ההחלטות שהתקבלו לפי הכרעת רוב החכמים. לרבן יוחנן בן זכאי היו שני תלמידים חשובים: רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע בן חנניה. רבי אליעזר השתייך לגישת בית שמאי, ובדרך כלל דעתו לא התקבלה על החכמים. פעם אחת, בוויכוח בנושא תנורו של עכנאי, רבי אליעזר לא היה מוכן לקבל את דעת החכמים שרבי יהושע ייצגם, ואז החליטו החכמים, ובתוכם רבן גמליאל, לנדותו ולהרחיק אותו מבית המדרש.
מסופר כי לאחר הרחקתו של רבי אליעזר מבית המדרש, אימא שלום, אשתו של רבי אליעזר, שהייתה אחותו של רבן גמליאל, מנעה ממנו להתפלל נפילת אפיים, מחשש שתפילתו בשעת צערו תפגע באחיה, רבן גמליאל. ביום אחד הדבר נמנע ממנה בטעות, וכאשר ראתה את בעלה מתפלל בנפילת אפיים אמרה לו, "קום, הרגת את אחי" (בכוח תפילתך).
השתייכותו לבית הלל
אף על פי שרבן גמליאל פסק תמיד כבית הלל, היו שלושה דברים שבהם היה מחמיר כדברי בית שמאי. החמיר בהלכות הטמנה מחג לשבת, בכך שאסר הטמנה למי שלא עירב עירוב תבשילין אפילו פת מועטת, וזאת בניגוד לדברי בית הלל שסוברים ”מי שלא הניח ערוב תבשילין אופין לו פת אחת וטומנין לו קדרה אחת”[16] או שאסר הטמנה למי שלא עירב במיוחד בהטמנה כדעת בית שמאי לפי קבלת חנניה[17]. בנוסף, החמיר לפי דעת בית שמאי ש”יש בניין בכלים” בניגוד לדעת בית הלל, וממילא מנורה של פרקים שנפלה אסר להחזירה, וכן אסר אפיית פת עבה בחג משום טרחא יתירה.
המלחמה במינות
בימי רבן גמליאל רבו האפיקורוסין בישראל, והיו מצירים לישראל ומסיתין אותן לשוב מאחרי השם. וכיון שראה שזו גדולה מכל צרכי בני אדם, עמד הוא ובית דינו והתקין ברכה אחת שתהיה בה שאלה מלפני השם לאבד האפיקורוסין.
כפי האמור, בתקופותו של רבן גמליאל, בתקופת חורבן בית שני ולאחריו, היו בקרב עם ישראל כתות שונות (פרושים, צדוקים, איסיים, בני הכת היהודית-נוצרית ועוד) שהחזיקו בתפיסות שונות ביחס לטיב האמונה הראויה, תפיסות שלעיתים היו לצנינים בעיני חכמים. רבן גמליאל וחכמי יבנה נתנו דעתם על הדבר, ולשם כך תיקנו ברכה נוספת על תפילת שמונה עשרה, היא "ברכת המינים", שבה נאמר: "למינים ולמלשינים אל תהי תקוה" המונח "מינות" כולל במשמעותו כפירה ביהדות ולחימה כנגד שמירת המצוות. יש מי שמייחס את היוזמה לתיקון ברכת המינים לרבן גמליאל דיבנה, אך אחרים טוענים שתוקנה ביוזמת סבו, רבן גמליאל הזקן (ראו בערך שמואל הקטן). שליח ציבור שדילג על הברכה הזו, נחשד מיד שהוא מין.
הלכות הקשורות למקדש
כיוון שבית המקדש נחרב, היה צורך לקבוע הלכות שיוציאו את העם מהמשבר של החורבן. רבן גמליאל ושאר רבני הדור קבעו שהחגים, שבהם כל עם ישראל היה עולה לרגל בירושלים, ימשיכו להתקיים גם ללא העלייה לרגל ולמקדש.
בפסח, למשל, תיקנו לקרוא "וריאציה מסוימת" של ההגדה של פסח (כאמור במשנה פסחים, פרק י, משנה ה: "רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְבָרִים אֵלּוּ בַפֶּסַח, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאֵלּוּ הֵן, פֶּסַח, מַצָּה, וּמָרוֹר"). במקום הקרבת קרבנות בבית המקדש, קבעו תפילות בבית הכנסת ואפשר היה להתפלל גם תפילת יחיד, בימים שהקריבו קרבן מוסף כגון שבת וחג, היה חובה להתפלל גם תפילת מוסף[18]. עוד תיקנו להתענות את כל התעניות שהתבטלו בימי בית המקדש השני, וגם לעלות לירושלים בתשעה באב ולבכות על חורבן המקדש[דרוש מקור].
הדחתו של רבן גמליאל
ערך מורחב – בו ביום
בין רבן גמליאל לרבי יהושע בן חנניה אירעו מספר התנגשויות, בעקבות מחלוקות שנתגלעו ביניהם בהלכות בכורות, קידוש החודש ומעמדה של תפילת ערבית. בעקבות המקרה הראשון ישב רבן גמליאל ודרש בבית המדרש והורה לרבי יהושע לעמוד בשעת דרשתו, כיוון שהכחיש לכאורה את דבריו[19], ובמקרה השני כפה על רבי יהושע לבוא אליו במקלו ובתרמילו ביום הכיפורים שחל לפי חשבונו של רבי יהושע, שהיה מנוגד לחשבונו של רבן גמליאל, ובכך לחלל את יום הכיפורים לשיטת רבי יהושע[20].
בפעם השלישית, כאשר נחלקו רבן גמליאל ורבי יהושע על מעמדה ההלכתי של תפילת ערבית, שוב הורה רבן גמליאל לרבי יהושע לעמוד במשך כל הזמן בו ישב רבן גמליאל ודרש, כיוון שרבי יהושע שוב הכחיש לכאורה את דבריו. מאורע זה הגדיש את הסאה, לאחר המעשים הקודמים, והחכמים שנכחו באירוע זה החליטו להדיח את רבן גמליאל מהנשיאות ומינו במקומו את רבי אלעזר בן עזריה, שהיה כהן, חכם, עשיר ומיוחס לעזרא הסופר. רבן גמליאל קיבל עליו את דין חבריו, והמשיך לבוא לבית המדרש ולדון עם החכמים כחבר מן המניין. זמן לא רב אחר כך התפייס רבן גמליאל עם רבי יהושע, ובעקבות זאת הוחלט להחזיר את רבן גמליאל לתפקידו כנשיא, ורבי אלעזר בן עזריה כיהן בתפקיד במקביל אליו (אבל תחתיו). לפי המסופר בתלמוד, רבן גמליאל היה דורש שלוש שבתות, ורבי אלעזר בן עזריה ברביעית[21][22].
לפי הרב ראובן מרגליות לא הודח רבן גמליאל מהנשיאות אלא רק מראשות הישיבה, ומוכיח כן מהנוסח בשני התלמודים וראיות נוספות[23]. כן יש הטוענים שמכיוון שבאותה תקופה שלטו הרומאים בארץ והם שהחליטו מי יהיה מנהיג היהודים, ולכן כפי הנראה שלא היו מביאים לאדם שהם מאמינים בו וסומכים עליו להיות מודח מהנהגתו[24][25].
קבר רבן גמליאל
ציון קברו העממי של רבן גמליאל נמצא בקצה אזור התעשייה של יבנה. ברשימת קברי צדיקים שערך רבי יעקב השליח במאה ה-13, כתוב כי על קבר רבן גמליאל ”יש כיפה נאה מאוד והוא בית תפילה לישמעאלים. בניין מפואר וקורין אותו אבו הורירה”. (אבו הוריירה היה אחד מבני לווייתו של מוחמד, ואכן בניין הקבר שנעשה על ידי מושל מוסלמי, יוחס לקברו של אבו הוריירה, אף כי זיהוי זה סותר מסורת מוסלמית אחרת ולפיה נקבר אבו הוריירה במדינה שבערב הסעודית).
רבי אשתורי הפרחי שעלה לארץ בשנת 1315 כתב בספרו כפתור ופרח[26] אודות קבר זה: ”ביבנה תמצא רבן גמליאל היום בבנין נאה מאד על ציונו”. כיום מונחת פרוכת על ציון הקבר המשוער, ועליה נכתב ציטוט של רבן גמליאל: ”איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת”[27] – ציטוט המתייחס להקפדתו של רבן גמליאל לקיים מצוות קריאת שמע גם בשעה שעל פי ההלכה היה פטור מכך.
קישורים חיצוניים
- רבן גמליאל דיבנה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- הרב אהרן הימן, "רבן גמליאל בן רבן שמעון הנהרג", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק א', עמודים 318-310, באתר היברובוקס
- רבן גמליאל דיבנה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- רבן גמליאל דיבנה, לקסיקון לתרבות ישראל
- "רבן גמליאל דיבנה", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
פרק בפודקאסט ״מינהר הזמן״ בנושא "תעלומה ביבנה" באתר "כאן"
גמליאל דיבנה תנא, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ↑ משנה, מסכת עבודה זרה, פרק ג', משנה ד'.
- ↑ משנה, מסכת ברכות, פרק ב', משנה ו'
- ↑ משנה, מסכת בבא מציעא, פרק ה', משנה ח'
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ד עמוד ב'
- ↑ משנה, מסכת כריתות, פרק ג', משנה ז', ועוד
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ח' עמוד ב'.
- ↑ אנציקלופדיה יהודית דעת, ערך רבן גמליאל דיבנה
- ↑ דורות הראשונים, חלק א כרך ה-i פרקים יט-כ וii לג
- ↑ משנה, מסכת עדיות, פרק ז', משנה ז'
- ↑ (משנה, מסכת ראש השנה, פרק ב', משנה ט')
- ↑ ב', מדור לדור חלק ב', האגף לתכניות לימודים, התשנ"ד, עמ' 18
- ↑ "...ואף רבן גמליאל היה בא בספינה. עמד עליו נחשול לטבעו. אמר: כמדומה לי שאין זה אלא בשביל רבי אליעזר בן הורקנוס. עמד על רגליו ואמר: רבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי, ולא לכבוד בית אבא עשיתי, אלא לכבודך, שלא ירבו מחלוקות בישראל - נח הים מזעפו" (תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף נ"ט עמוד ב').
- ↑ בבא מציעא דף נ"ט עמוד ב'
- ↑ יש המטילים ספק בהדחתו. ראו גם חיים שפירא, הדחת רבן גמליאל - בין היסטוריה לאגדה, ציון סד (א), תשנ"ט ומנחם בן-שלום, סיפור הדחת רבן גמליאל והמציאות ההיסטורית סו (ג), תשס"א.
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד', הלכה א', תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ד', הלכה א'; תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ז עמוד ב'–דף כ"ח עמוד א'.
- ↑ פרשנות רב הונא בתלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף כ"א עמוד ב'.
- ↑ כמסקנת אביי בתלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף כ"ב עמוד א'.
- ↑ ב', מדור לדור חלק ב', האגף לתכניות לימודים, התשנ"ד, עמ' 20
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בכורות, דף ל"ו עמוד א'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ"ה עמוד א'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ז עמוד ב'.
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ד', הלכה א'
- ↑ הרב ראובן מרגליות, יסוד המשנה ועריכתה
- ↑ הדחת רבן גמליאל - בין היסטוריה לאגדה: א. הסיפור בתלמוד הירושלמי, באתר lib.cet.ac.il
- ↑ הרב מרגליות מתמודד עם טענה זו ודוחה אותה, ראו: עוללות, ירושלים תש"ז, מחקר יז, עמ' 44, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ↑ פרק י"א
- ↑ משנה, מסכת ברכות, פרק ב', משנה ה'
| סנהדרין | ||
|---|---|---|
| מונחים | נשיא • אב בית דין • סנהדרין גדולה • סנהדרין קטנה • בית דין • משפט עברי • שבעים הזקנים • כנסת הגדולה • סמיכת זקנים | |
| נשיאי הסנהדרין | יוסי בן יועזר • יהושע בן פרחיה • שמעון בן שטח ויהודה בן טבאי • שמעיה • (בני בתירא) • הלל הזקן • רבן שמעון בן הלל • רבן גמליאל הזקן • רבן שמעון בן גמליאל הזקן • רבן יוחנן בן זכאי • רבן גמליאל דיבנה • (רבי אלעזר בן עזריה) • רבן שמעון בן גמליאל • רבי יהודה הנשיא • רבן גמליאל ברבי • רבי יהודה נשיאה • רבן גמליאל הרביעי • רבי יהודה נשיאה השני • רבן גמליאל החמישי • רבי יהודה נשיאה השלישי • הלל נשיאה • רבן גמליאל השישי | |
| מקומות מושב הסנהדרין | לשכת הגזית • חנות • ירושלים • יבנה • אושא • יבנה • אושא • שפרעם • בית שערים • ציפורי • טבריה | |
| מצוות | זקן ממרא • איסור שוחד • מינוי שופטים ושוטרים • הכרעת רוב בדיינים • איסור הטיית משפט • עגלה ערופה • בצדק תשפוט עמיתך | |
| שונות | מסכת סנהדרין (ומסכת מכות) • מסכת הוריות • עדות • ארבע מיתות בית דין • חידוש הסנהדרין • הסנהדרין של פריז • קברי הסנהדרין שבגן הסנהדרין בשכונת סנהדריה • פר העלם דבר של ציבור | |
| תנאים | ||
|---|---|---|
| סוף תקופת הזוגות | הלל הזקן • שמאי הזקן • בני בתירה • מנחם • עקביא בן מהללאל • חנניה בן חזקיה • רבי אלעזר בן חרסום • בן בג בג • בן הא הא • חנן בן אבישלום | |
| דור ראשון | רבן גמליאל הזקן • רבן שמעון בן גמליאל הזקן • רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול • רבן יוחנן בן זכאי • יונתן בן עוזיאל • בבא בן בוטא • רבי חנינא בן דוסא • רבי חנינא סגן הכהנים • אבא שאול בן בטנית • אדמון • רבי דוסא בן הרכינס • רבי יהודה בן בתירא • רבי יהושע בן בתירא • רבי שמעון בן בתירא • רבי יוחנן בן בתירא • רבי אליעזר בן יעקב • נחום המדי • שמעון אחי עזריה • עזריה (אבי רבי אלעזר בן עזריה) • רבי זכריה בן הקצב • רבי אלעזר בן חנניה • רבי אלעזר בן פרטא • רבי שמעון איש המצפה | |
| דור שני (בזמן חורבן בית המקדש ואחריו) | רבן גמליאל דיבנה • רבי יהושע בן חנניה • רבי אליעזר בן הורקנוס • רבי אלעזר בן ערך • רבי נחוניה בן הקנה • נחום איש גמזו • אבא חלקיה • רבי צדוק • רבי שמעון בן נתנאל • נחמיה העמסוני • שמעון הפקולי • אבא יוסי חליקופרי איש טבעון • רבי זכריה בן אבקולס • רבי יוסי בן משולם | |
| דור שלישי | רבי עקיבא • רבי טרפון • רבי יהודה בן בבא • רבי ישמעאל • רבי אלעזר בן עזריה • רבי יוסי הגלילי • רבי חנינא בן תרדיון • רבי יוחנן בן ברוקה • בן זומא • בן עזאי • שמעון בן ננס • אונקלוס • רבי חנינא בן אנטיגנוס • רבי חוצפית המתורגמן • רבי חנינא בן חכינאי • רבי יוחנן בן נורי • רבי אלעזר חסמא • אלישע בן אבויה • רבי אלעאי • רבי אלעזר המודעי • רבי חלפתא • חנניה בן אחי רבי יהושע • אבטולמוס • רבי יוסי בן קיסמא • רבי ישבב הסופר • עקילס הגר • רבי יוחנן בן תורתא • רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא • רבי מתיא בן חרש • חנן המצרי • שמעון התימני • רב המנונא סבא (תנא) • רבי חנינא איש אונו • רבי חנינא בן גמליאל • רבי יוחנן (תנא) • רבי יהודה גלוסטרא • רבי יהושע בן כפוסאי • רבי יהושע בן הורקנוס • יוחאי • רבי יהודה הנחתום • רבי הורקנוס • רבי אלעזר בן מתיא • רבי יוחנן בן מתיא • רבי יהושע בן מתיא | |
| דור רביעי | רבן שמעון בן גמליאל • רבי יהודה • רבי יוסי • רבי יונתן • רבי מאיר (ואשתו ברוריה) • רבי שמעון בר יוחאי • רבי אלעזר בן שמוע • רבי נחמיה • רבי נתן • רבי יהושע בן קרחה • אבא שאול • רבי אליעזר בן רבי יוסי הגלילי • רבי יוחנן הסנדלר • רבי פינחס בן יאיר • רבי שמעון שזורי • רבי חידקא • אבא יוסף הבנאי • אונקלוס • רבי אחא (תנא) • רבי אליעזר בן יעקב (השני) • רבי חזקיה (תנא) • חנן המצרי • רבי חנניא בן עקביא • רבי רחומאי • רבי נהוראי • רבי יוחנן בן יהושע • יהודה בן שמוע | |
| דור חמישי | רבי יהודה הנשיא • רב הונא קמא בבבל • רבי יוסי ברבי יהודה • רבי ישמעאל ברבי יוסי • רבי אלעזר ברבי שמעון • רבי שמעון בן אלעזר • רבי שמעון בן יהודה • רבי אלעזר הקפר • סומכוס • איסי בן יהודה • רבי שמעון בן מנסיא • ידוע הבבלי • רבי שמעון בן חלפתא • רבי זוטרא • רבי יוסי בן זמרה • רבי אבא • רבי יצחק (זוהר) • רבי יהודה (זוהר) • רבי מנחם בר סימאי • יהודה בן גרים • רבי יהושע בן פתר ראש • רבי יהודה הגוזר • רבי מנחם ברבי יוסי • רבי יוסי הארוך • רבי יעקב בר אחא • רבי יוסי דפקיעין • רבי יהושע בן זירוז • זיותאי • רבי יוסי ברבי אלעזר | |
| דור המעבר | בר קפרא • לוי בר סיסי • רבי בנאה • פלימו • רבי חייא • רב (אמורא ותנא) • רבי יהושע בן לוי • רבי יונתן בן עמרם • רבי חנינא בר חמא • רבי רומנוס • רבי יוסי בן פזי • רבי יוסי בן נהוראי | |
רבן גמליאל דיבנה38525391Q1492866